מפגש שלישי: חברון ובית לחם
מספרים ערים
social
facebook whatsup email tweeter
המופע התקיים בתאריך
1.12.19
ראשון
20:00
מספרים ערים
שלחו
לחבר

תמלול אירוע מפגש שלישי: חברון ובית לחם שהתקיים בתאריך 01/12/2019

מספרים ערים













תודה רבה
תודה מעומק הלב לאפרת
עוד שתי הערות ברשותכם
בחברון נולד אחד הסופרי םהעבריים חשובים והנשכחים
יצחק שמי
יליד חברון
הפלסטינים רואים אותו כאחד מאבות הספרות הפלסטינית, כתב עברית נפלאה, הוא פרסם בעתון של שמחה בן ציון, בהעומר, במקביל לעגנון, עגנון כתב את עגונות, והוא כתב את העקקרה
אבל יצחק שמי, הוא דמשקאי, אביו בא מדמשק, הוא לימד בדמשק, הסיפורים שלו], שאחד מהם אני אלמד מחר בת"א נקרא אב ובנותיו, סיפור קורע לב על חכם דמשקאי, שמול המודרנה, התפוררות החברה המסורתית, בנותיו נעשו זמרות, והוא מטביע את עצמו בנהר בדמשק. הוא יליד חברון, ועל חברון הוא לא כתב. הוא אהב את חברון, בעוד שיהודה בורלא זכה להכרה, יצחק שמי לדאבוני לא זכה
יגאל שוורץ ניסה לתקן את זה בהוצאת

שני רחובות מקבילים פה בירושלים, יצחק שמי, ויהודה בורלא. ממש מקבילים.

רציתי להתחיל את ההרצאה שלי במושג כל דבר תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל, שימו לב, כמה ט בריה וצפת זכו לחיים יהודיים, שירים וטקסטים, ובית לחם וחברון כמעט ולא זכו, זה היה חשוב לי לומר
ותודה לאפרת על השיר המאוד אישי
היתה כאן פעימה של חויה אישית עמוקה
אני רוצה להודות לחננאל חברי, ולכם קהל נכבד
ונתראה שבוע הבא.







תמלול
ערב טוב
אנחנו במפגש שלישי שלנו
כולם יודעים מי החברים על הבמה
פרופ חננאל מאק

טלפונים השתק
תודה רבה
כולנו יודעים גם מי תמר
אנחנו במפגש השלישי
היום עם שתי ערים
קרובות מאוד וגם רחוקות מאוד
לא הייתי מודע למרחק
עד שהכנתי את המקורות לערב הזה
הקטע הראשון, אפרת
ערב טוב
נפתח באחד השירים היפים שכתבה והלחינה נעמי שמר
זה נמצא בדפים
ואתם מוזמנים להצטרף אלי בשירה


אור הירח על ההר...
(מלים בדפים)
תודה
אמרתי לפני כמה דקות
שלדעתי המרחק בין בית לחם לחברון הרבה יותר גדול משחושבים
יש מעמד של שתי הערים בעולם הנוצרי הוא שונה לחלוטין
אבל בהיבט היהודי
במפתיע
בתנך יש לבית לחם, וגם לחברון, משקל נכבד
רשמתי כאן את המופעים הראשונים במקרא
העיקריים של הערים האלה
אך בתום תקופת החברה
חברון נשארת עיר יהודית, לטוב ולרע
יודעים גם בכמה תלאות היה קשור הישוב היהודי בחברון
בית לחם, לא חזרה להיות עיר שחיו בה יהודים, לא היה בה רובע יהודי, לא שכונה יהודית, פשוט לא קיים
זה פלא פלאים
היא הרבה יותר קרובה לירושלים
והישוב היה נוצרי, ואפשר היה לצפות, שהיחסים בעיר הזו יהיו יותר טובים מאשר בחברון
ולמרבה ההפתעה, בית לחם לא זכתה לשום נסיון לישוב מחודש
נסיונות ההתנחלות בחברון, שכם, יריחו, לא פקדו את בית לחם, עדיין בעיני זה פלא.
ובמקורות שלנו
המשקל של קבר רחל, גדול יותר משל בית לחם עצמה
נתחיל במקורות מבית לחם
קטע מס' 1
סוף המאה השניה, כותב אחד מאבות הכנסיה
שאגב, חי בצפון אפריקה
אין בבית לחם יהודים
בקטע השני
כותב שהלך ללמוד אצל יהודי
שעשה את זה בחשכת הלילה
כי אותו בר חנינא פחד מהיהודים
הירונימוס הוא אבי התרגום הלטיני של התנך. היה תרגום לפניו, אבל הוולגטה, זה התרגום העיקרי של התנך ללטינית. בכל תרגומי התנך לשפות אירופה, נשענים על הוולגטה.
זה לא נושא הדיון
אין יהודים בבית לחם, רק אותו בר חנינא היה צריך להתגנב, אין נוכחות יהודית בבית לחם
גם בנימין מטודלה,
בקטע הרביעי
גם איננו שומעים אף מילה על ישוב יהודי בבית לחם
אבל קטע 4
הסיפור המקראי
הידוע והמוכר לכל, הוא שבדרך, כשיעקב חוזר מפדן ארם לבית אביו בחברון, המקום שלפני האחרון שנזכר, הוא בית אל.
ואז כתוב "ויהי עוד כברת ארץ.... " קטע 4
עד היום
עד היום
אבל השאלה המעניינת היא היכן המקום הזה
מסיבות שונות, יש לחשוב שקבר רחל המקוןרי, נמצא בארץ בנימין, בין ירושלים לבית אל, לכאורה זה גם כתוב בתורה
שאלה מעניינת
מה זה "כברת ארץ" בדיוק, ובזה האריכו חכמים וחוקרים, יש הרואים בזה דרך קצרה מאוד, ויש האומרים שזה מרחק גדול. ואם כן, קבר רחל צריך להיות קרוב יותר לבית אל.
הרמבן שעלה לירושלים ב1267
בעקבות הויכוח שלו

הרמבן עלה, והוא מספר על דברים שראו עיניו, הוא חידש את הישוב בירושלים, בן גוריון קרא לו הציוני הראשון, כי רמבן שיקם את ירושלים לראשונה אחרי הכיבוש המונגולי שעשה שמות בארץ
רמבן כותב כך, בקטע 4
שלוש הנקודות שסימנתי כאן, מובילות למסקנה שקבר רחל מצפון לירושלים.
מקור נוסף, בספר שמואל
שם מדובר על כך ששאול פוגש את שמואל,
הם סיפור ים מתוך ארץ בנימין
הם נמפגשים, ושמואל שואל אותו ל"צל צח"
ושמואל אומר לו, בדרך לצלצח, יפגוש את קבורת רחל. וכו'
לפי זה, צלצח, הוא בארץ בנימין
המקור השני,
שלא הבאתי אותו כאן
זה הפסוקים מספר ירמיהו, המוכרים מאוד
כה אמר ה', קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים....
מנעי קולך מבכי, ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך ושבו מארץ אויב וכו'
המלים הקריטיות הן "קול ברמה נשמע" שהוא קולה של רחל.
רמה, זה כך מקובל, או אחד הרכסים בהר אפרים, שם מתגרר שמואל עצמו
או בארץ בנימין
אם זה ביטוי גאוגרפי, קולה של רחל יוצא מקברה, מצפון לירושלים, כך חשב הרמבן בהיותו בספרד
תראו מה הוא כותב בפירושו לתורה:
כל זה כתבתי תחילה......מקור 4
רמבן יודע מה שאומרים תושבי המקום בארץ, קבר רחל, קברת בית לחם
המסורת הזו על קבר רחל, היתה קיימת כבר במאה ה13
ובנימין מטודלה, קטע 3
במאה ה12
גם הוא כבר יודע שזה בבית לחם, על אם הדרך, ועליה כיפה בנויה על 4 עמודים... ויש שני יהודים שגרים בעיר
זה מעניין, כי קבר רחל נחשב לאחד המקומות הקדושים העתיקים, אך יש מקום לפקפק בזהותו המדוייקת.
אך הוא הפך לאחד המקומות הקדושים בארץ. היה מקום קדוש מאוד, כל עוד הוא התנהל בשקט, ואנשים באו שם להתפלל.
טוב, נניח לדבר הזה
קטע 7
זה מהמאה ה19
באמצע החדר........
המלט הוא לא הקבר, אך כך היה נראה.
וכמה לוחות.......
המקום באמת היה קודר עד שהפעילו בו מנורות חשמליות, והכתובות על הקירות הן מהמאה ה19
חלקן של מונטיפיורי, חלקן לא ידוע מה מקורן.
קטע 5
כותב נוסע מהמאה ה16... ועל ידו עץ גדול
העץ הגדול הזה מופיע בכל הציורים, הרישומים וכו'
העץ הגדול הוא לא אגדה. היה קיים כבר שנים רבות.
עד כאן קבר רחל\
או בית לחם
עכשיו חברון
סיפור הרבה יותר מסובך
יש ישוב יהודי כמעט רצוף לאורך דורות רבים, והישוב הזה, לטוב ולמוטב, ביטוי של עגנון, התקיים וסבל לאורך דורות רבים.
נתחיל בהערכות של חזל.
כמה מלים שחזל כתבו על חברון
יש פסוק בספר בראשית, שמתארת התורה את יעקב השולחאת יוסף לרעות את אחיו, הם רועי ם בשכם
הוא שולח אותו מחברון לשכם, לראות את שלום אחיו
מה שמעניין פה הוא
שיעקב שולח את יוסף מ"עמק חברון"
קטע 9
חברון בהר....
מה עונה רב אחא? הלך להשלים..... קטע 9
מהי העצה העמוקה? זה מה שנאמר בברית בין הבתרים, ועבדום ועינו אותם, הירידה למצרים, שעבדו מצרים, והגאולה ממצרים.
עמק חברון, לפי הדרשה המעניינת הזו, מייצג גם את העצה העמוקה, וגם את החבר הנאה
קטע 8 אומר אותו דבר, בלשון קצת פחות פיוטית.
קטע 10
מדובר על חברון שהיא יותר מוצלחת מצוען מצרים, זה קשור לפרשת המרגלים.
אבל מצרים היא ארץ שכולה מים?
וחברון אין לך טרשים יותר מחברון, קטע עשר.
מכאן, שהרע שבארץ ישראל, יותר מוצלח מהטוב שבמצרים
התלמוד יודע שחברון היא ארץ שיש בה קבורת מתים
אפשר להגיד שמדובר על מערת המכפלה
אבל היא ארוע חד פעמי
וזהו
הסגנון של הגמרא בקטע 10
שנהגו לקבור בחברון גם בדורות הבאים, ואכן יש שם בית קברות עתיק מאוד. כך גם בהר הזיתים.
מסתבר, שבימי החשמונאים, קטע 11
יהודה המכבי כובש את חברון
והיא נקראת כבר כאן
הוא מציין כאן המחבר, שבני עשיו שבארץ הנגב, סמוכים לחברון...
בדורות הבאים אכן היתה חברון אדומיה, ארץ אדום, חברון היתה כלולה בתחום אדום
זה בא לביטוי בקטעים אחרים
קטע 12 מהתקופה העתיקה
המון עצום של יהודים....... ביריד....
כנראה מצפון לחברון
כותב הירונימוס... תועבה ליהודים
הידיעה על היריד, שבו מכרו המוני יהודים לעבדים, ידועה מכמה מקורות, ולכן יהודים החרימו את המקום הזה, היה שם יריד עבדים שלא היה כמוהו, בעקבות דיכוי מרד בר כוכבא בתחילת המאה השניה
קטע 13
מספר לנו ששם, בחברון, או באלוני מורה
יחוגו עד היום....
כלומר, המקום מקודש ל3 הדתות, עדיין לא מדובר על אסלאם, יהדות, פגאניות ונצרות. ואמצע מאה חמישית, כנראה מתקיימות שם חגיגות משותפות. לא ידוע על קטע אחר שמדבר על שיתוף של חגיגות דתיות, של יהודים, נוצרים, ועובדי אלילים ביחד.
הקטעים הבאים עוסקים בעיקר במערת המכפלה, ואנחנו נקרא אחדים מהם
קטע 15
לקוח מספרו של בנימין מטודלה.
האיש הזה חי במאה ה12
והוא יצא מעירו טודלה, שבצפון ספרד, לא רחוק מסרגוסה
מסע שנמשך 5-6 שנים
וכתב ספר, שחלקו נכתב כספר זכרונות במהלך המסע, וחלקו כספר מסכם כשחזר לביתו.
לא ברור מה היתה מטרת המסע.
הוא עבר ברחבי דרום אירופה, פרובאנסי, איטליה, בלקנים, הגיע למזרח שלנו, ישאל, מצרים, במזרח,אולי אפילו הגיע להודו, זה לא כל כך ברור. כי הוא לא מתאר שם תיאורים גיאוגרפים
השיר שכתב דן, נו? דן אלמגור, על בנימין מטודלה,
כדאי להכיר יש שם לא מעט אלגוריות.
בנימין מטודלה עובר, ומתאר בכל מקום את המציאות הכללית, ובעיקר את היהודית, ולכן ספרו הוא מקור חשוב מאין כמותו למציאות של היהודים במקומות האלה.
על חברון הוא כותב כך.
קטע 15
ובעמק השדה.....
לא ברור אם הכוונה למה שהיום מראים קברי האבות, או משהו שהנוצרים בנו שם, ואני לא יודע על משמעותו הגיאוגרפית
בכל אופן לפי דברי בנימין מטודלה, הקברים הם מעשה ידיהם של נוצרים
תאריך אמצע המאה ה12
תקופת הצלבנים בארץ ישראל.
בימי הצלבנים, זה המצב.
ואם יבוא שם יהודי, קטע שני בקטע 15
שיתן.... פתח ברזל....
עששית דולקת.....
חביות....
הנה מה שאמרנו קודם,שגם בימי התלמוד, וגם בימי הביניים, היתה מסורת, שחברון היא עיר של קברים
שדה המכפלה....ביתו של אברהם....
ואין מניחים שם לעשות בית פרטי....

אדם שסייר, הכיר, ידע, כתיבתו אחראית, והוא נחשב מהימן. לפחות לגבי ארץ ישראל, הנה המציאות שלחברון במאה ה12
המעשים והסיפורים שבפי בנימין מטודלה, מעניינים מאוד מבחינות אחרות. הוא ביקר במצרים, ומכיר שם את בית הכנסת, שבו יישמרו מנהגי ארץ ישראל הקדומים, לאחר שהצלבנים כמעט השמידו את ארץ ישראל.
כ60 שנה מאוחר יותר, נמצא בנימין מטודלה בקהיר
ויש התאמה בין דבריו, לדברי הרמבן באותה תקופה.
הנה הרמבן, 16
9 במרחשוון היה החג הפרטי שהרמבן קבע לעצמו
אחכ ירד למצרים, שם חי את רוב חייו, וגם נפטר
האם נכונה המסורת... מקור 17
עכשיו, עוד נושא אחד,
עוד נוטסע אחד,
משולם מוולטרה
הוא היה רב בקהילה בקרבת פירנצה
והוא עולה לארץ, יוצא בעצם למסע, ב1480 מסייר במקומות שונים, וגם בארץ ישראל, אגב, לא הבאתי עוד כמה דוחות של נוסעים, יהודים ולא יהודים, כי הכיוון הוא אותו כיוון
אבל תראו מה הוא כותב, מקור 18
אברהם משותף יותר משאר האבות ליהודים ולמוסלמים
לחם בחרדל... ועגל....
פרשת השבוע של אתמול
כתב יד אחד לא ברור לגמרי
בתוך מוסקיטה..... מנורת זהב....
מאין יודעים את זה?
הרי היהודים לא נכנסים פנימה?
זה הם ידעו מפי הנשים שלהם שנכנסות, ולא ניכרות....
היהודיות, כמו המוסלמיות, נושאות רעלה על פניהם, אם כדי להטעות, או שזה מנהגן, ולפיכך, שומרי המקום לא מבחינים בין יהודיות למוסלמיות, והן סיפרו על מה שראו שם לבעליהן.
נעיר כאן הערה צדדית, שאין שום מקום לזוג רביעי, אדם הראשון וחווה, זו מסורת של חזל, שהם קבורים במערה.
ולפי זה, מערת המכפלה, קדמה בהרבה לאברהם ושרה, היא תשתית המוות האנושי אולי, ובכך מקבילה להר הבית, שממנו נשתת העולם.
האנשים הראשונים נקברו בחברון,
הדרשה הזו נמסכת על השם קרית ארבע, שמחייב למצוא 4 זוגות.
המקורות מדברים על 3 זוגות.
עובדיה מברטנורא, הוא עולה. לא נוסע.
הוא עולה לארץ, כותב את פירושו המפורסם למשנה, וקבור בהר הזיתים.
מה הוא מספר? מקור 19
אנשי ירושלים לרוע – עדות של ברטנורא.
טמא זה כנראה נוצרי

וזה מובן ומוכר לנו יפה, האבנים של מערת המכפלה הם אבנים הרודיאניות, ודומות למדי, גם בעיצוב, במימדים, לאבני הכותל. המסורת הזו של אבנים גדולות וענקיות, מוכרת גיאוגרפית, וגם מתועדת.
בין החכמים שחיו בחברון
די וידאש
הוא תלמיד של ר' משה קורדוברו, שדיברנו עליו שבוע שעבר, מחכמי צפת.
כתב את פרדס רימונים
והנה, תלמידו הגדול הלך לחברון, התיישב שם, כתב שם, וגם נפט ר שם.
בבית הקברות בחברון, יש מצבה עם כתובת ברורה של ר' אליהו די וידאש, מהמאה ה16
החידא מתאר את ר' יוסף קארו
החידא ידוע
האיש היה יליד ירושלים, אך חי הרבה בחברון. התפרסם בעיקר כ"שד"ר" שיצא לשליחויות ברחבי העולם היהודי, באירופה. לאסוף כספים
בעיקר היה שדר של חברון. הסתובב באירופה, כתב ספר "מעגל טוב" והרבה דברים בתחומים אחרים, הלכה, קבלה.
הספר החשוב באמת שלו, הוא "שם הגדולים" שממנו לקוח קטע 22
הוא נפטר באיטליה
והנשיא בן צבי, לפני כשישים שנה, התעניין מאוד ביהודי ארצות המזרח, ובן צבי טרח הרבה, וגם הצליח, לקבור את החידא בהר המנוחות בירושלים.
החידא, חיים יוסף דוד אזולאי
שם הגדולים, הוא ספר מעניין, מעין אנציקלופדיה לחכמי ישראל,
בעיקר המעניין הוא הדורות האחרונים
בימי הביניים וראשית העת החדשה.
זה מקור שאין ערוך לחשיבותו
הספר מחולק ל"שם הגדולים" ו"הכתבים"
החידא מגלה גם ידע רב, וגם חוש ביקורת מאוד מפתיע, הוא מבקר, בודק כל הזמן,
הוא באמת אנאליטי מאין כמוהו, אנחנו מדברים על המאה ה18
אקרא בקצרה מה הוא כותב על ר' יוסף קארו
כתב קורא הדורות
.....

בשפנת רפ"ב....
תקראו את הפרטים, אבל תראו את הדרך שבה הוא פועל. הוא קורא את מה שכתב קורא הדורות, משווה, ולכן הוא כותב לקראת אמצע הקטע
איך יתכן....
לוח הזמנים לא מתאים
אכןנראה,כך האו חושב.....
רב אחר הוא.......
הדיון ההסטורי כאן ארוך ומסובך ולא ניכנס אליו, אבל אתם רואים את סגנון הכתיבה
נעבור לדברים היותר מאוחרים
נקרא את הקטע במספר 24
שמעביר אותנו לפסים אחרים לגמרי
לקראת אמצע המאה ה19
אפילו קצת קודם, התחילה עליה מחודשת של יהודים לחברון, והפעם מאירופה. עד אז רוב הישוב היה ספרדי. במחצית המאה ה19 מתחילה עליה של חכמים מאשכנז, בעיקר חסידי חבד,
בחבד יש ערך רב לעיר חברון, שם הוקמה גם הישיבה הגדולה של סלבודקה מליטא, לימים נקראה ישיבת חברון, שלאחר הטבח הגדול של 1929 עברה לירושלים, ועדיין נקראת "חברון"
יש מציאות של קהילה אשכנזית בחברון במאה ה19
תראו מה מספר לנו כאן בקטע 24 רב העדה האשכנזית בחברון.
....
בית כנסת אברהם אבינו, כידוע, קיים גם היום...
זה הבסיס למסורת החבדית האיתנה, של אחיזה בחברון, וגם היום, יש אחיזה גדולה מאוד לחסידי חבד
והרבה מליובאויטש דיבר הרבה על זכות חברון.
יש כמה מקורות שמספרים על האפשרות המוגבלת של היהודים להכנס למרה
מקור 28
שבע מדרגות....
מי היה הרבי הזה? הרבי הגדול של גור.
הוא נולד בפולין, בנו של השפת אמת, והוא האריך ימים, ונפטר בערך חג השבועות תש"ח
נקבר בחצר הישיבה שלו, בקרבת מחנה יהודה בירושלים.
חסידיו רואים את המקום הזה בירושלים כקדוש במיוחד, וגם הם מחזיקים בקדושת חברון.
1935

טוב
מה עוד אפשר לומר
אני לא רוצה להאריך בדברים
אבל בסיום פרשת חברון
אי אפשר שלא להזכיר את הפרעות הקשות במהלך המאה העשרים. הן לא הראשונות, החשוב שבהם הוא הטבח הנורא ב1929 פרעות תרפט, שהיה שיא האירועים באותה שנה קשה, בה סבלו גם במקומות אחרים בארץ, הטבח בחברון הגיע לשיאו. הדברים ידועים, אבל כדאי לציין, ששבועיים לפני הטבח, קצת לפני ט' באב, ביקר בחברון, האדמור מחבד, השישי, חותנו של הרבי שנפטר לפני 15 שנה
הוא ביקר בחברון, ואליעזר סלונים, היה המלווה שלו, ליווה אותו בכל אשר ילך בחרבון, שבועיים לאחר מכן אותו אליעזר סלונים נרצח.
29-36 סיפור קשה
נעצור כאן, כי אני לא רוצה להכנס לפרטי המציאות
אבל ההבדל הגדול בין בית לחם, לבין חברון.

טוב, אפרת
השיר בשדמות בית לחם
נכתב 1887


אצלנ במקורות לא כתוב שמי הירדן הם קדושים
זה שיר נוצרי מובהק
תראו שהיא כותבת
אגב,החרוזים הם מאוד מצויינים
דרך אפרתה
עייפתה
אבל תעלה יפת מראה
קברה עוזבת
אל ירדן מזרחה, דומם צועדת
אל גלי מי קודש
דומם צופיה דמעה יורדת
בעצם השיר הזה, שהיה אהוב מאוד
אגב היה בשירה העברית, בעולם של משוררים סופרים יהודים במזרח אירופה, יש כמה דמויות של מומרים, דמות אחת חשובה לא פחות, זה אברהם אורי קובנר, שהתנצר
וקונסטנטין שפירא
ואת השיר הזה
הוא היה איש חיבת ציון
שימו לב, מזרח אירופה, משיכה לארץ ישראל דרך המסורת הנוצרית.
אני גדלתי על השיר הזה
אמי שרה לי כילד את בדרךאפרתה
את השיר של אבא קונסטנטין שפירא
זה בעצם אולי מסביר מדוע כמעט אין לנו שירים על בית לחם
בית לחם כולה מעוגנת בתודעה במסורות נוצריות
צדק חננאל כשדיבר על רחל, ועל קבר רחל,
אני חושב ששוב, לא יודע אם בית אביחי, ואם במקום שאני יושב כאן מותר לילעשות את זה,אבל שימו לב
שרחל משמשת את המקום שמריה משמשת אצל הנוצרים
ערוץך של רכות, שלחום, של דאגה, של מישהי שיושבת ובוכה
ומצפה לבאים
הדמות הזו
באינטימיות
בעיקר נשים עלו לקבר רחל
סבתי עלי ה השלום
היתה מספרת לי שבכל ערב ראש חודש, היא היתה יורדת, הם היו הולכים ברגל עד קבר רחל,
מוטה רוחל
זה לא רחל, רחל אמנו
ושם הן היו בוכות
נשים שהיו מקשות ללדת, היו בקבר רחל, היו קושרים חוטים אדומים, ואת החוט הזה היו קושרים לבטנם של נשים שמקשות ללדת
מקשות להרות,או בזמן הלידה היו קשיים, השומר
היו שני שומרים
אשכנזי וספרדי
האשכנזי היה פריימן, ויש יומן שהוא כתב, קבר רחל היה המקום שבכל עת צרה היו הולכים לתפילות.
המפתח של קבר רחל, לפעמים פריימן היה מביא, שמים על בטנם של נשים בעת הלידה, המפתח של הקבר, שיפתח גם את רחמה.

אמרת שרחל הפכה בשיר למין נזירה או מריה, זה בולט במיוחד, שהוא מדבר שהיא מקברה יוצאת, והיא לא הולכת לירושלים לחברון או לרמה.
מי שהמציא את העניין הזה, זה ירמיהו הנביא, לא הנוצרים
הערה צדדית
הירדן, ה וא המרכיב הבולט
מי שאחראי לדתמותה של רחל הזאת, הוא ירמיהו הנביא

חיים: חיפשתי ואני מוכרח להודות
שזה מהאירועים היחידים שאני נתקלתי בהם
בתכנית שאני וחננאל עיצבנו
ברור שחברון ובית לחם, אני באתי עם רכוש לא גדול במיוחד
לכן אני גם חשבתי לקחת את שירה של נעמי שמר, שהוא באמת מרגש מאוד
אני חושב שזה אחד השירים המרגשים ביותר
אור הירח על ההר....
אני יכול לספר לכם חויה אישית
עד 67
בית לחם וקבר רחל לא היו בידנו
המקום הכי רחוק, או הכי קרוב לבית לחם, זה היה קיבוץ רמת רחל, שבאמת נקרא על שם רחל. מי שזוכר, יש עד היום פסל של רחל מבכה
עלינו על הגג שם, ששם היה הפיגוע החבלני של הלגיונר המשוגע התורן
והיה כנס של החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ועמדו שם על הבריכה, והשקיפו לעבר חברון, שדות בית לחם, וקבר רחל, ואז ירו בהם, והיו שם לא מעט הרוגים.
אגב, אני כילד זוכר את האמבולנסים שהביאו לבתי החולים בירושלים את הנפגעים של אותו פיגוע
אבל אני לא פעם הלכתי עם אמי, בלילה, להשקיף על אור הירח על ההר. ממש לראות את המרחב הזה
מי שכתב על בית לחם
הבאתיכאן 4 שירים מעולים
כשהם הופיעו, הם הופיעו בספר שנקרא "דרך בית לחם" של ג'ורג' מתיא איברהים, שם שכולם תהו מי הוא
נאמר שהוא משורר נוצרי, יליד בית לחם, שחי היום בפריס, עם תרבות צרפתית, ומי שתרגם, היה ישראל אלירז.
והשירים זכו לביקורות שני הספרים זכו לביקורות אדירות. מבקרים יצאו מגדרם, מי שקורא בעיתון לאנשים חושבים ועוד עיתונים, יש לפעמים סטיית תקן, השבחים מוגזמים, וכך היה עם הספר הזה, בעוד ששיריו של אלירז עצם זכו לביקורות מסוייגות.
התברר שישראל אלירז החליט לעשות תרגיל למבקרים, כמו רומאן גארי, אגב, יהודי,
ויום אחד הופיע ספר "כל החיים לפניו" של אמיל אז'אר, הביקורות גמרו את ההלל ושיבחו אותו, וכו', ואותם מבקרי םשקטלו את רומאן גארי
והוא בספרים של אמיל אז'אר, שילב ושיפץ קטעים שלמים מספריו הקודמים, ואגב, אף מבקר, זה מראה מי המבקרים ומה טיבם, ואני מדבר מחרחורי ליבי גם,
ישראל אלירז, שהיה יוצר פורה וחשוב, בן ירושלים, העמיד אותם, כן היה דמות חשובה. גם הוא מהישוב הישן. מצד אמו
בואו נראה כמה שירים,
שירי בית לחם של ג'ורג' מתיא איברהים
בואו ניקח את דרך בית לחם
ואח"כ את ההר הפתוח
אתם יודעים שחלק מהצליינים שמגיעים לארץ ישראל, לירושלים, בית לחם, כנרת וכו', והירדן, הם יוונים אורתודוכסים, שבאים מאיי יוון, וכאן השיר הוא בית לחם נמל יווני
זה מתחבר עם שיר של יהודה עמיחי, שירושלים עיר נמל על שפת הנצח, ונציה של האלוהים, כן, בית לחם נמל יווני.
מדי שנה...
אם הקשבתם היטב לטקסטים שחננאל קרא, לובשי השחורים
אחד המאפיינים של הדמויות בבית לחם
לילה לבן, אבל שחור ולבן באזורים האלה, אנשים לבושי שחורים, והוא מתאר את הצליינים שבאים, ואת הכומר, והשורה אגב עוד דבר
אם אתם
אני עוד זוכר את זה מהימים אחרי 67
שהרביתי לנסוע לבית לחם וחברון, וגם להיות בחנויות העתיקות, בית לחם התאפיינה בעבודות הצדף שלה, בתיבות, מסגרות לתמונות, הצדפים שהם עשו עבודות יפהפיות, וחברון כמובן עם הזכוכית הכחולה שאיפיינה את תעשיית הזכוכית.
כאן אתם רואים מין עין של נוצרי, שאוהב את האונומנטיקה הנוצרית
אגב, בימים אלה, יצא לאור ספרה של רות קרטו בלום
על המקום שהנצרות תופסת בספרות העברית החדשה. במשעול הצר, פנחס שדה ועוד רבים אחרים.
כאן יש לכם את עומסי צלב עצוב.....
רב חובל אפל.....
התיאור של כנסיית המולד, בבית לחם
ואני עוד זוכר בימים שהנציג הצבאי אלוף פיקוד מרכז, היה בא לייצג את מדינת ישראל בתפילה של ליל חג המולד, ובאחת השנים, הסתכלתי ב טלויזיה, וראיתי את רחבעם זאבי, האלוף גנדי, והוא בא לשם, אבל החליט לא לבוא, כי היה חשש לפיגועים, הוא התחפש, חיפשו אותו, זקן, כובע, אבל הוא בא עם אשתו, ואני את אשתו זיהיתי, והיא לא התחפשה.
רואים דמות מוזרה יחד עם אשתו של גנדי, זה רק מראה לכם כמה אף אד לא חושב עד הסוף.
נעבור ל"בגן הכנסיה ועל הגבעה ברושים"
משורר טוב, מושך חוט, משיר אחד לשיר אחר. ופה רואים את זה טוב.
אישה שאינה מרימה את ראשה
יש ספר על ברלין שהוא אומר אני מצלמה שאינה פתוחה ...
אישה שאינה מרימה ראשה....

יצאתי אל ערימת הרעש.......




נעצם כמו עפעף
אתם רואים, הנסיון לתפוס את קטעי הנוף של בית לחם
למשל הבולט ביותר זה
ארבעה ברושים רזים
הם ממש מוחפיעים בשיר הבא
על הגבעה 4 ברושים
זו לא כתיבה שהייתי אומר תשוו לשירתו של עמחי, זה כתיבה לגמרי אחרת, והיא כבשה את לב המבקרים, למרות שאם הם היו קוראים היטב, ובלי עוינות את שירי ישראל אלירז, והשירים החתומים על ידו, היו רואים שזה אותו דבר
על הגבעה ארבעה ברושים.......

שוב, הסמלים הנוצרים הבולטים כאן, זה הינוקא הקדוש
דמות ישו על ברכיה של מריה, התינוק שאתם מכירים אותו מהציור האירופאי לאורך הדורות, אבל על הגבעה ארבעה ברושים, אותם ברושים
הנחל, שאינו הולך לרומא
רומא היא כמובן בירה של העולם הנוצרי, שמרכזו, לפחות בתודעה במערב
מיס קארי, מי שזוכר, היום המבנה סגור, בהר אורה, בתו ך בסיס חיל המודיעין, אבל שם מטורפת אנגליה, בנתה מבנה עם 4 כיוונים, מבנה ריק, להתייחדות. מזרחה לירושלים, דרומה למכה, מערבה לרומא, וצפונה לעולםהאתאיסטי. למה צפונה? כי כנראה לא היה לה מה לשים שם
זה לגבי

אוסיף אולי משפט אחד, שאלירז,אחד ממאפייני השירה שלו זה הגן, הפרדס
בדרך לגן, עכשיו בגן, הנושא של גנים העסיק אותו מאוד

כן, בכנסיות
אחד הדברים הבולטים, האסתטיקה
להיות ילד יהודי בירושלים, המקום היחידי שהיתה אסתטיקה זה בכנסיית הר ציון או עין כרם, לא היו מקומות שמעוררים יראת כבוד
לגבי חברון
לומר שגם שם
בואו נגיד, ההצלחה שלי לא היתה גדולה במיוחד, בחרתי להביא שני שירים
אחד של ר' משה זכות, שהיה באמסטרדם, ותשימו לב
החרוזים הנפלאים כאן
מהולל שם האל אקרא
ברוב חסדו....
מפלטני מכל צרה, בלב הים גם בשרון
.....
ושימו לב, איך השין הזאת או השרה, בהתחלה אברהם בסוף הבית הראשון שרה, לשרות עם אלוהים
שם תתמות שרה
סור מרע
וכמובן אחכ והיניקה בנים ....
אבל השיר הקודר ביותר אני חושב, הוא שירו של שמחה בן ציון
ש. בן ציון, אביו של נחום גוטמן
והוא היה איש כתובים
בשנים האחרונות לחייו
ובתרפט
הוא מדבר על חברון הקדושה, זה אחרי האירוע שדיבר ניסה לחמוק ממנו חננאל, מאורעות תרפט, שבחברון המכה היתה אנושה, מי שמכיר את הספרים, יש שם צילומים מזעזעים, אני זוכר באופן נורא, את הילד של סלונים, דן סלונים, הילד היחיד שנשאר, שנעשה אחכ מנהל בנק בחולוחן, הילד עם העינים המבועתות, הקרועות, שנשאר יתום מכל משפחתו שהושמדה
חברון הקדושה
......
כאן הוא עובד על עניין השם הערבי של חברון, חליל, האהוב, על שמו של אברהם. רוב תושבי ירושלים הערביים מוצאם מחברון, שימו לב, השער המרכזי של העיר העתיקה, בפינו נקרא שער יפו, ובפי הערבים הוא נקרא באב אל חליל, או שער חברון, כי הם באו מהדרום, ואנחנו, גם היהודים, וגם האנגלים, המערבים, באו מיפו.
אז אתם רואים, הלא את חליל... מפלצת הלבבות....
קרית ארבע היא על שם ארבעת הענקים, ולא ארבעת הזוגות.
חן חבד
זה חכמה בינה ודעת
כי הישוב היהודי האשכנזי בחברון, ראשיתו בהתיישבות של חסידי חבד
שבעצם חבד, ולא לובאוויטש, הם היו מקפוסטה, אגף אחר של חבד.
עיר מקלט ומחסה.....
המושג ישני חברון
ישני חברון הם האבות, שבעצם אנחנו מבקשים בתפילות לעורר אותם להיענות לבקשתנו
יקומו ישנייך....
אתם רואים קברי אבות, והם הבנים, קבוצה גדולה מאוד של חללים בטבח של 1929 היו תלמידי ישיבת חברון, היתה ישיבת סלבודקה בחברון, אני זוכר, תרשו לי, על תוספת אישית, היה לנו שכן, ששמו היה ריפס
ואדון ריפס, שהיה בעל מכבסה בגאולה, בנו הצעיר נרצח בחברון,
החויה הזאת, מבחינתי, אני נולדתי ב45
אבל החויה של אדון ריפס שעד יומו האחרון התאבל ובכה על בנו, ויום אחד היתה על חולצה שמסרנו לו לכביסה, היה כתם, אמא שלי אמרה, שהיא הולכת להתלונן, אבא שלי אמר, תעזבי, כשהוא גיהץ את החולצה, זלגה לו דמעה.
אני רוצה לסיים בשיר ש
אולי לא קשור
בשעתו קראנו אותו
בעיני הוא שיר כל כך יפה
של בנימין גלאי
שנקרא חיי שרה
ויושב על המשפט
מעמק חברון
חננאל דיבר על עמק חברון
בעצם חברון, בהר היא יושבת.
השיר של בנימין גלאי, משווה או מותח קו בין הר חברון להר המוריה, בין ההר ששם חיה שרה, והיתה לנו, זה עתה לפני שבוע פרשת חיי שרה, לבין הר המוריה, ששם היתה העקידה
ויהיו חיי שרה מאה שנה....

אני חושב שהשיר הזה
מחזיר אותנו לשאלה
מהי חברון בתודעה שלנו?
האם זה המקום שאנחנו באים, והטבח, ודברים אחרים, ישוב מתחדש וכו
או בעצם הזכרון ההסטורי המיוחד הזה, של מותה של האשה
שימו לב, התחלנו ברחל
בקבר רחל
באם טראגית אחת
וסיימנו באם טראגית אחרת
אחת מארבע האמהות, סיימנו עם שרה, שבעצם בהר חברון, שם מנוחתה עד היום
אנחנו בשבוע הבא נעסוק ביפו
יפו, שוב, שימו לב, בית לחם, על יד ירושלים, יפו על יד תל אביב, עכו שתהיה, על יד חיפה, זה בעצם המבנה שלנו
אפרת לסיום
שיר שאפרת כתבה


כשראיתי את רשימת העריםשאנחנו עוסקים בהם השנה
ידעתי שאני רוצה לכתוב משהו על חברון
מקום מאוד אישי
אחי נהרג בעתניאל
לפני 17 שנה
ואחיות שלי גרו שם גם
שנים שהייתי נוסעת בכביש 60 מירושלים לאזור חברון
ויש משהו בנוף שהוא נקי, ופראי, ומפחיד בו זמנית
ניסיתי לכתוב על זה
מתחבר לטקסטים של ישראל אלירז, והירח על ההר חוזר גם פה.
הכביש מתרחב באזור התעשיה......



מתוך האירוע:
מספרים ערים
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus