מפגש ראשון: טבריה
מספרים ערים
social
facebook whatsup email tweeter
המופע התקיים בתאריך
17.11.19
ראשון
20:00
מספרים ערים
שלחו
לחבר

תמלול אירוע מפגש ראשון: טבריה שהתקיים בתאריך 17/11/2019

מספרים ערים
תמלול
ערב טוב
זו השנההחמישית שאנחנו נפגשים פה
שהסתיו מואיל בטובו להפוך לחורף
מדרש אגדה
הסדרה הזו כוללת מסר ערים בישראל של היום
פרופ חננאל מאק, וחיים באר
נתחקה אחר המקורות האלה
אנא כבו טלפונים
יש דפי מקורות פה בכניסה למי שאין עדיין. ערב טוב, ש ומעים אותי?
ערב טוב
אנחנ ו שמחים
בשם חבריי, אפריים וחיים
ואנחנו שמחים לפגוש את הציבור החביב הזה פעם חמישית בסידרה
הפעם בחרנו בערים עתיקות בארץ ישראל
יש יותר משש ערים שראויות לטיפול
ולכן סיפחנו את עכו לחיפה וכו'
היום פותחים בטבריה
עיר מיוחדת במינה
כדרכנו
אחרי שנשמע את השיר הפותח
אציג היבטים של הסטוריה וספרות קלאסית
ואז נשמע שוב את אפרת
ואז חיים בחלק שלו
על הספרות ושירה בת זמננו
ונחתום שוב בשיר של אפרת
המודל הזה הוכיח את עצמו בעבר
אני בטוח שיצליח גם הערב וגם בסדרות נוספות
נצא לדרכנו
ערב טוב
אני אפתח עם השיר על הים
של דניאלה ספקטור
הרגשתי שהוא מתאים לפתוח את הסידרה כולה
המלים נמצאות לכם בדף האחורי
שיר שמזמין לצלול בים הזמן
בין עבר להווה.
תודה לאפרת
החומר שניסיתי לערוך
הוא עצום ורב
תמיד היתה אותה תחושה
שלא נספיק חלק ממה שצריך
אבל מקוה שרוב הדברים המעניינים ניגע בהם
נתחיל בתולדותיה של טבריה בעת העתיקה
ראשית טבריה
למה טבריה שם
למה יבוא מישהו להקים עיר על שפת ים כנרת, עם כל המגבלות של הגיאוגרפיה
למה לבנות עיר גדולה שם במקום
ודורות רבים היא היתה עיר בירה של היהודים בארץ.
זו שאלה טובה
אבל ודאי אחת הסיבות היא
שמי שבנה אותה
רצה להתנתק מכל העבר, לכת למקום חדש, לא ירושלים,
לא ערי הגליל הידועות, שיש להם חותם של עבר, נוכחות חשמונאית, שלחכמים
רצה להתחיל מבראשית.
ההסטוריה מכירה לא מעט דוגמאות כאלה
הראשונה ירושלים עצמה
דוד שהקים את ירושלים על הכפר הקטן יבוס, ודאי שחשב על אותו מושג.
יש דוגמאות רבות נוספות
קונסטנטינופוליס
שהקים הקיסר קונסטנטין, על חורבות עיר לא חשובה בשם ביזנטיון
פתח תקופה חדשה, ששמו האישי, ושם עירו נקראים עליה. התקופה הביזנטית.
ויש דוגמאות נוספות.
כך הקימו את ברזיליה, מדריד ועוד
טבריה היא העיר שבה
מדובר
המקור החשוב
הוא יוסף בן מתתיהו
יש גם מקורות אחרים
נסתפק בשני מקורות של יוסף
קדמוניות היהודים
ומלחמות היהודים.
זה לא הורדוס הגדול המפו רסם, שמת בשנת -400
אנחנו כעשר שנים לאחר מכן.

הוא מלך בשנת 14
הסיפור מתקיים קצת אחרי שנת 14
בנה עיר טיבריה.... (מקור בדף)
תקראו ותראו בעצמכם, הקים עיר חדשה, הושיב שם אנשים, חלקם בכח, חלקם בתנאים נוחים יותר, והשתדל שזו תהיה עיר גדולה וחזקה ועשה זאת "שלא כמנהג האבות .... "
לפי ההלכה, כהנים צריכים להיבדל מקברים, לא אכנס לפרטים בעניין הזה
העיר בנויה כנראה על קברים.
קטע של מלחמות היהודים
יוסף בן מתתיהו, מספר על עצמו, שחיזק את חומותיה (... בדף)
מדובר על ההכנות למלחמה הגדולה, המרד הגדול בשנת 66 לספירה
ונמשך עד שנת 73
ושיאו בשנת 70 עם חורבן ירושלים ובית המקדש. אנחנו בתחילת התקופה.
שנת 66-7
ואפילו קצת קודם, כי יוספוס מתכונן למלחמה הבלתי נמנעת, כפי שהוא כותב.... יש כאן רשימת מסגדים, גוש חלב, הר תבור, גמלא....
זקני העיר.... ברחו אל מחנה הרומאים....
חומת הדרום.... ציוה על אנשי צבאו... את חומת טבריה לא הרס כליל

ועם זאת, לא לטעות, החומה כיום היא מתקופת בית שני
ליוסף בן מתתיהו, יש סיפור מסובך, נוח היה לו להופיע כמי שמייצג את העיר הבלתי נלחמת, אבל זה לא מדויק. יש מקורות אחרים שעל פיהם נשפך שם דם לא מעט. הכנרת היתה אדומה מדם. זה נכון לגבי ציפורי, אבל גם טבריה.
עד כאן הסטוריה עתיקה. ועכשיו הבטים קצת ש ונים.

הקטע הבא
רבי יודן....ף אננחו במאה ה3 לספירה. התרחקנו מיוספוס, מהחורבן,
הקטע הזה עדיין יודע משהו על הסטוריה
תראו מה הוא אומר... טבריה של טיבריוס.... הוא צודק, השמות האלה אכן קרויים על שם מנהיגים. לא בהכרח רשעים, הוא התכוון בעיקר לט יבריוס.

אבל עכשיו מפסיקים עם ההסטוריה ועוברים להיבטים אחרים.
קטע מס 3
מי הגשמים לאן הולכים?
היינו עונים היום, קו פרשת המים
תראו את ההסבר
רבא... ימה של טבריה וימה של סדום.
כדי לרפאות את מימם
כיוון שהמים בבקעה מלוחים, כבדים,
לפי התפיסה הזו, מי הגשמים נועדו להקל על המליחות, הכבדות, הקשיים.
יש בזה אמת, אבל גם היבט של אגדה
הקטעים הבאים
בעיקר 4 ו 6
חמת,שם שנזכר כבר במקרא, חמת זו טבריה.....
רקת זו ציפורי...
כנרת וגינוסר, מכאן השם גינוסר לבקעה כולה, ולקיבוץ. הפירות שלה מתוקים.... יפה, אי אפשר להגיד שזה הסטוריה, הייתי אומר טימולוגיה עממית.
ר' זירא היה אמורא, כשנפטר מן העולם
מה הוא אמר שם? מין שיר...
ארץ של עב.....
עוד לפני התקופה הקלאסית...
אמר רבא....הדרשההזו נאמרה גם במקורות אחרים, ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון.
יושבת בטבורה של ארץ ישראל
המשפט הזה
ברור המשחק, טבריה, טבורה
מעניין יותר מי יבוא ויאמר שטבריה היא טבורה של ארץ ישראל. גיאוגרפית זה לא נכון,
אולי המקום הנמוך, מעין טבור במשמעות של הכפתור הנמוך הזה. אולי
אבל אני חושב שיש פה משהו אחר.
טבריה נתפסת כמרכז, כי החל במאה השניה, הפך הגליל כולו להיות מרכז התורה והמנהיגות, וטבריה אחרי דור ושניים, הפכה לבירת העם היהודי במשך כמה דורות.
שנות ה30 של המאה השניה, מרד בר כוכבא, הרס מוחלט של הישוב היהודי בדרום הארץ.
והעתקת המנהיגות לצפון.
קודם למערב הגליל, אושא, ציפורי, ואח"כ טבריה.
נדמה לי שזאת הדרשה על טבורה של ארץ ישראל. ואולי לא.

רציתי רק להוסיף ברשותך
שני ספרי גאוגרפיה קלאסיים של חוקרים דתיים, מסורתיים, נלקחים מהפסוק הזה "טבור הארץ" ספר שעוסק בגיאוגרפיה של טבריה וספר "טובה ראייתה"
חוץ מזה ר' מאיר, תזכרו, הסיפור המדהים של ר' מאיר, ושל אלישע בן אבויה, מתרחש בטבריה.
חלק גדול מסיפורי החכמים מתרחש בטבריה.
המנהיגות בעקבות מרד בר כוכבא עברה לצפון.
טבריה, ציפורי
פסקה 5
אין השבטים צדים.....
מבחינת חלוקת הארץ לשבטים, נפתלי הוא בגליל המזרחי, וכל הכנרת היא חלק מנחלתו.
עמק החולה נקרא גם היום הרי נפתלי, רמת נפתלי, זה השבט שמתנחל בבקעת כנרות, ומי הכנרת שייכים בעצם לשבט נפתלי, ואסור לאחרים לדוג שם דגים
על נפתלי נאמר
פסקה 6
נפתלי, מלא ברכת ה', זו ברכת גנוסר.....
זה הסבר בעל אופי גאוגרפי, יפה כשלעצמו והוא גם כנראה נכון
אבל תראו את הדרשה הבאה, המשך פסקה 6.
טבריה בתקופתם של אחרוני התנאים, וכל האמוראים, וגם חלק מהגאונים, היא בירת הארץ, בירת התורה של הארץ. ביהמ"ד הגדול הוא בטבריה.
הסיפור של על סוסו בשבת, טבריה.
בירת התורה בתקופה המדוברת
תראו פסקה 7
נפתלי .... ע"ש התורה ....
מסיבות שונות יש לחשוב שהדרשה הזו היא מהמאה ה11
אבל הכיוון הוא נכון
נפתלי משועבד ל
זה אופייני לדרשות.
מפני מה לא ברא.... מקור 8
באמת שאלה, למה אין בירושלים חמים כמו חמי טבריה? היה עוזר לתיירות. למה באמת אין? למה עיר יבשה חסרת מים?
מה התשובה? 8 כדי שלא יאמר......
אנשים היו באים לירושלים בשביל להתרחץ בחמי ירושלים, ולא היה מעניין אותם לא הכותל, ולא הכנסת ולא הר הרצל.
כדי למנוע את זה, אין חמי טבריה בירושלים. תודו שזה קו חשיבה מעניין.
פסקה 9
ר' יוחנן............
חי שנים רבות בטבריה, גם בו עסקנו בסידרה הקודמת.
הרחיצה בירדן,
ר' יוחנן הוא איש טבעיה מובהק
גם תלמידו ר' אלעזר...
שניהם יחד יש להם רעיון מעניין
איוב, מעולי גולה היה.....
ומדרשו בטבריה.
זו שאלה מעניינת מאוד, עד כמה ר' יוחנן באמת התכוון לזה. לפי זה איוב חי לא מזמן. אבל לפי דרשות אחרות איוב הוא מימי אברהם אבינו, משה וכו'.
מרחב הזמן
מאחר שאיוב חי בכל הזמנים, ובכל המקומות, כך הפכו את סיפור איוב, לסיפור אוניברסלי. לא האיש הספציפי הזה. אבל ר' יוחנן מביא אותו לטבריה, והופך אותו לבן
למשל עשרה בנים שמתו עליו וכו'
איוב, בית מדרשו בטבריה היה.
פירושו, אני , רק יוחנן, גלגול מאוחר של איוב.
פסקה 10
לא אקרא אותה בארמית
יש דרשה ארוכה מאוד בבראשית רבה, על כך שר' שמעון טיהר את טבריה.
יש בה המוני קברים, כהנ ים לא יכלו לחיות שם.
הוא זרע פולים בכל העיר, ובמקום שיש שרידי גופות, הפולים צמחו יותר גבוה, זה היה אמצעי זיהוי
פתרו את הבעיה בדרך יצירתית
מה עושים כשמוצאים עצמות במקום שחשוב לחיות בו, סוללים דרך, או בונים וכו'
מצא פתרון
זה באמת שוה דיון גדול, אבל לא היום
פסקה 11 גם היא מעניינת
אני אומר את זה בעברית.
מדובר פה על שני חכמים, אמוראים, מהמאה ה 3
שראו, ישבו בטבריה, למדו בשולי העיר, וראו ארונות של מתים באים לטבריה.
באים להיקבר.
היתה מסורת שיהודים עשירים מהתפוצות ביקשו להיקבר בארץ.
קנו פה קרקעות, והמוני ארונות מתים באו לטבריה.
הארץ הזו מספיק קטנה וצפופה, לא צריך להוסיף מתים שהעדיפו לחיות במקומות אחרים.
אחד החכמים תסתכלו בפנים
לוקח פסוק בירמיהו והופך אותו על פניו
הפסוק "ותבואו ותטמאו את ארצי...." זה הפסוק. מה אומר הדרשן?
המתים האלה בחייהם... לא באתם לארץ
נחלתי שמתם לתועבה
אבל במותכם – ותבואו ותטמאו את ארצי.
התחושה שהדבר הזה יצר אצל חכמים בארץ ישראל.
ואז ענה לו חברו, במין הסכמה כזו "אמר ליה, לא...."
ומכאן המנהג לקחת גוש עפר מארץ ישראל, ולשים אותו תחת ערפו של מת שנקבר בחו"ל ובכך ליצור קשר בין ארץ ישראל, לבין היהודי שנפטר.
הביקורת שהזכרנו קודם היא ברורה ונוקבת מאוד.
חיים:אני רוצה להוסיף סיפור קטנטן
בתקופה הסובייטית, היינו במוסקוה, וביום כיפור שהלכנו לתפילת נעילה
מישהו מהרי אוראל, ששמע שאנחנו יהודים מארץ ישראל, הוציא מהכיס הפנימי שלו שקית קפה עלית. את הקפה הזה ישימו על עיני כשאני אמות.
הוא לא ידע אפילו שיום כיפור. זה מעניין איך מסורת הולכת ונשמרת. הרגשתי צורך לומר את זה.
וזה המקום להחזיר את שלוש מתנות של ארץ ישראל.
יש כאן שורה באותיות בולטות
תראו את הספרות שנוצרה ב טבריה
המשנה, רוב התלמוד הירושלמי, להוציא נזיקין שנערך בקיסריה
מדרשי אגדה גדולים נוסדו בטבריה. הפייטן הגדול, אלעזר הקליר, כנראה חי שם.
קרית ספר היתה עיר עתיקה בדרום הארץ, היו כמה ערים כאלה. אחת מהן היא מודיעין עלית כיום, ר' אלעזר הקליר קורא לעצמו ...
קטע 11
פיוט של הקליר ל9 באב.
על משמרות הכהונה, שאחרי החורבן, הגיעו לגליל
שורה שניה: מירון, ציפורי, בית לחם, עילבון, כבול, צפת, נצרת, ארבל, ...
צלמין
יש עוד, הבאתי את הידועים לנו כיום
כל אלה מקומות בגליל שבהם התיישבו כהנים, משפחות משפחות
מעזיה זה כנראה הכינוי לפני טבריה.
קשה להציג את הקליר במלוא איכויותיו, אבל הוא הפייטן החשוב ביותר בעת העתיקה.
מדובר על ש ורה ארוכה של חיבורים, שנועדו לשמר נכונה את לשון המקראר על כל פרטיה ודקדוקיה.
וגם כמה מכתבי היד החשובים של המקרא, נותרו שם, ביניהם כתר ארם צובה, שנכתב על ידי אהרן בן משה בר אשר, שישב בגליל, כנראה בטבריה. בן אשר, בן נפתלי.
כתר ארם צובה נכתב בטבריה, הגיע למצרים, עלה לסוריה, והיום הוא בירושלים, נשלט בידי כמה אנשים סיפור מעניין בפני עצמו.
פסקה 9-10
אני משה בן אשר....
הוללה, הכוונה מהוללה.
נכתב כ800.... זה קולופון, כלומר, מין שובל שמסגיר את פרטי כתיבתו של הספר.
נמצא בביה"כ הקראי בקהיר.
אביו של אהרן בן אשר מעתיק את ספרי הנביאים, זה חלק מהתופעה שנדבר עליה. מסירת פרטי פרטיהם של כתבי הקודש, וגם יצירת מערכת הניקוד, הפיסוק, טעמי המקרא, שלא היו קיימים קודם.
לכן, כפי שאמרתי קודם, אפשר לומר שטבריה, לפני 800 שנה, עיר הבירה של העם היהודי בארץ ישראל
קטע 14
זה הספר....
פסקה 15
רמבן, תקראו בעצמכם,הביטוי ממשה עד משה
קשור לקרן בטבריה
שור הפרחי תראו מה שהוא כותב כאן
שני אירועים חשובים
א. פרשת דונה גרציה, מאה ה16
גירושי ספרד, העיר ריקה מיהודים, הארץ כמעט שוממה. הסולטן סולימן הגדול, שבנה את בריכת הסולטן, החומות בירושלים ועוד, הוא היה גם נוח ליהודים, וקלט לא מעט מהיהודים עם מגורשי ספרד.
פרטי חייהם צריך לקרוא עליהם, בקצרה, היו ממשפחות אנוסים מפו רטוגל, משפחות עשירות מאוד,
ומשם הם יעלו גם עסקים גדולים כלכליים, וגם יצליחו להתקרב לסולטן, ולהשיג ממנו את הזכות לבנות מחדש. העי פרחה, התכוננהה להיות עיר ואם בישראל. הגיבורים הם דונה גרציה, ודון...
עם חילופי השלטון באיסטנבול
כשהתחילו הסולטנים הבאים, היחס ליהודים ולארץ ישראל, האימפריה צריכה לשקוע
אבל באמצע המאה ה18 חל שינוי לטובה. בדואי, ערבי.
דר אל עמר
אותו נכיר בעיקר בעכו בהמשך
בינתיים נאמר כאן, שליט בדואי, שהצליח להשתלט על רוב הגליל
ולמעשה להמרות את פי השלטונות באיסטנבול, שהיתה אז קיסרות עותמנית בשקיעה, ובמשך כמה עשרות שנים שלט על הגליל. בסוף חייליו מרדו בו וכו'
אבל הוא היה נוח ליהודים, והבין שכדאי להביא יהודים לאזור, והכיר את ר' חיים אבולעפיה. השני. והוא שכנע אותו לבוא לטבריה, נתן לו את העיר וכל שדותיה.
תראו קטע 21
ר'חיים אבולעפיה מתרגם את קריאתו של דר אל עמר
קום עלה רש....
שם בפיו של דר אל עמר
ותראו את 22
כאן מספר אבולעפיה
שהוא מנסה לשכנע לעלות ולתרום...
זה לקוח מתפילת נחם של תשעה באב....
עד היום ביהכ של ר' חיים אבולעפיה נמצא בעיר הזו, על יד ביהכ של חסידי קרלין.
דילגתי מחוסר זמן על השלה הקדוש, ר' ישעיה הורביץ בעל ספר שני לוחות הברית, יש פה קטע מעניין, פסקה 20, שתוכלו לקרוא בעצמכם, תפילה להצלחת חינוך הבנים, לקרוא בר"חסיוון.
חיים": נקודת החיבור בין המקובלים ותרבות המקובלים, לבין החסידות. השלה, מחברים את שתי המערכות האלה יחדיו, וזו חשיבותו הגדולה.

הביוגרפיה של השלה מעניינת, צפת ואח"כ טבריה. דמות ראויה לאזכור. קברו משמש אתר תפילה.
קברו של השלה הוא נכון, אותנטי, אמיתי, ומשמש מקום תפילה
קטע 23 שמציג את הקריאה של מפקד טבריה, לתושבים, במלחמת העצמאות. אתם רואים את זה כאן?
.....
זה קורה באפריל 48
הראשונה מבין הערים המעורבות, ששוחררו והפכו להיות ערים יהודיות.
אני רוצה לסיים בהיבטים של העתיד. פסקה 24
ר' חיא... בקעת ארבל....
ראו את איילת השחר שבקע אורה.....
הוא מביא פסוק ממיכה,
ואת סיפור מרדכי היהודי
טבריה לפי זה היא עיר המוצא של הגאולה
וכך גם לפי מסורות עתיקות
פסקה 23
ספר מימי הביניים, לא ברור מי כתב אותו, אבל ספר מרכזי בשולי הספרות התורנית. ספר זרובבל. תראו מה כתוב כאן....
חפציבה.....
נטמן ברקת עיר נפתלי.....
וכותב ספר כפתור ופרח... עתידים.....
טבריה היא גם בעצם העיר שגאולת ישראל מתחילה בה. לכן בחרנו לפתוח בה את הסדר ה הזו
אפרת.
אנחנו מחכים לך.
אני אשיר את השיר כנרת
כשעבדתי היום על השירים
יש הרבה שירים שנכתבו על הכנרת, מתוקים, חמודים, שירים לרקודי עם, יש שפע של שירים, והשיר של רחל,
אם דיברת על שכבות הסטוריות של העיר הזאת, אולי השיר של רחל, הוא ביטוי מאוד אישי של הבית שלה, החיים, הגעגועים, הנוף שהוא
נשיר את כנרת
ואתם ממש מוזמנים להצטרף אלי.
-*-**-
ערב טוב
לי יש שתי סיבות אישיות מדוע התחלנו בטבריה
אחת
רעייתי, היא בת טבריה
היא באופן משפחתה היא משפחה טבריינית ותיקה מאוד
מתלמידי החסידים שהגיעו לטבריה. אמא שלי שהיא ירושלמית. הירושלמים לא אוהבים לא את הטבריינים, ולא את הצפתים. תיזהר ממים ומאש, מטבריינים, מצפתים.
דבר שני
אבי משפחתנו
הראשון שהגיע לארץ ישראל, הוא ר' ישראל משקלוב, בעל פאת השולחן, מצאו את קברו בבית הקברות העתיק בטבריה, כך שמבחינתי, הנקודה, הסיכה הראשונה היא טבריינית.
אכן הקשבתי ברוב קשב, כמו תמיד, אבל הפעם באופן במיוחד לדבריו של חננאל. ציער ושימח אותי בו זמנית, שהוא לא הביא את האגדה המופלאה על בארה של מרים, שמטייל.
- היה צריך לבחור מתוך כל מה שיש....
- אתה לא צריך להתנצל. בארה של מרים, נבראה עוד בין השמשות, טיילה עם בני ישראל במדבר, וכשנכנסו לארץ, הבאר של מרים נגנזה בכנרת, בים טבריה.
בגדול, המסורת היא בטבריה. ולאורך הדורות, חיפשו את בארה של מרים, היו כל מיני אנשים שעלו על ההרים מסביב ואמרו הנה ,רואים את הבאר מבעבעת.
אדם שטבל בבארה של מרים נרפא משחין.
סיפורים על נשים שהיו הולכות לשאוב מים מהבאר, ואולי תזדמן למקום ההוא בארה של מרים.
ישראל תא שמע זל כתב על כך.
המסורת נפסקה בעקבות עלילות הדם.
יש סיפור על אישה שהביאה את המים, והיה לה בעל חולה במחלת עור קשה, והוא התעצבן עליה שאיחרה, והכד נשבר, המים נשפכו, וכל מקום שהם פגעו בגוו נרפא
מימי בארה של מרים שיכולים לרפא, זה מופיע בספרות העברית, ברנר, עגנון
אני רוצה לקרוא איתכם את אחד השירים החזקים של אצג ברחובות הנהר
זה בעמ' 2 שלי, אבל...
אורי צבי עלה לארץ ישראל, היה איש תנועת העבודה, הספר הראשון בהוצאת דבר, בעקבות רצח ברנר הוא הולך ומושך יותר ויותר ימינה. השיר נקרא "בסוד כנרת וירדן" נקרא רק את ההתחלה
מסלול מטבריה לצמח, רבים הלכו אותו, לאורך הכנרת. צמח היה שם נמל קטן
בארה של מרים, הקטע השני
אין יודעים אי מקום בארה של מרים .....
זה באמת המסורת שאנחנו לא יודעים
אבל הרוגינו יודעים....
זה ספר שנכתב אחרי השואה, אחת היצירות החשובות שנכתבו על חורבן בית ישראל במאה ה20
ההרוגים, שנטבחו ונהרגו, באים לטבול במימי בארה של מרים.
ליל קידוש החודש..... הם באים שם לטבול.....
שימו לב
אצג, בניגוד לתפיסה שרואה שתי מערכות של אנטישמיות, קלאסית מתפיסות נוצריות, ומודרנית שלא קשורה לעולם הנוצרי
הוא מאשים את הנאצים, שהם ממשיכים את התרבות הנוצרית. לכן הוא כותב הצלבן. הוא מדבר
כרתו הגופופת
הם גופות של אנשים ערומים, אבל לא רואים את סימני המין שלהם, כי סירסו אותם, כרתו להם את איברי המין
איזמלו בם כמו בגופי עכברים וקופים....
כאן הוא מדבר על הניסויים שערכו הרופאים הנאצים, הכניסו אנשים למי קרח, לראות כמה זמן יכול לשרוד בן אדם, נניח טייס שצנח ממטוס למי קרח, מה קורה לגוף, אלה חלק מהניסויים, הוא ממש מביא את החומרים הקשים
ובאים המורדים עם החבל......
כאן הוא מחבר את זה עם עקיבא, ר' עקיבא, שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל, הוא יוצר רצף
סולם של יעקב שוב בארץ ניצב......
ההתעלמות של החברה היהודית בארץ ישראל, ממה שקורה בגולה. חוסר האמפתיה. הוא מתאר, שמעל לכנרת, יש סולם יעקב, אותו סולם שראשו מגיע השמיימה, ורגליו בארץ, ועל השלבים לא עולים ויורדים מלאכי אלוהים, אלא הם יושבים שם להתייבש מהטבילה בכנרת. הם בגבם אל הגולן, אבל פניהם אל עבר ישראל. היהודים בארץ ישראל, אף אחד לא שם עליהם
והארץ לצידם ולמולם.....והישוב ישן.....
הישוב היהודי בארץ ישראל. כמו שיעקב ישן.
והחלונות חשוכים, אף אחד לא מסתכל עליהם. כך הם יושבים ........
אני חושב שזה אחד השירים המזעזעים ביותר, שכולנו מתכוננים לכנרת, וטבריה, ונדבר על זה עוד, שימו לב, בחרתי בכוונה, כאן אתם רואים איך השירה העברית, היא עוד שלב במסורת המתמשכת, האגדה על בארה של מרים, אצג לוקח את זה.
מאק: יש מסורת אצל עגנון
באים לביהכ בלילה ראשון של סליחות ומפליגים על פני המים, נהר של בוצ'ץ'
רואה ניצוצות... אלה מתים שבאים לביהכ לסליחות
מתים שדרך המים מגיעים חזר ה לישוב, זה מוטיב מוכר משם.

חיים: התחלנו ביצירה החשובה ביותר מבחיחנתי שנכתבה על טבריה.
מכאן אני רוצה לעבור ל"מה משך את המשוררים העבריים בטבריה.
הייתי א ומר זה החיבור שבין עיר ערבית, עם אופי ערבי,
כי ירושלים כבר הפכה להיות מודרנית יותר.
עמ' 1
אסתר ראב ילידת פתח תקווה, בת לאחד החלוצים הראשונים.
נראה איך היא נוסעת לטבריה
שיר עם שורות קצרות מאוד
......
אני חושב שכל המרכיבים של עיר מזרחית, ארץ ישראלית, הסיוד בכחול, סבתי ע"ה כל ערב שבת, ביום שישי, היתה מסיידת את החצר שלה, עם צבע כחול, אם תרצו גם נגד עין הרע, זה נקיח, נקיון, שימו לב, התערובת של הזבל וכו',
אתם יושבים על הררי זבל של דורות, וגם עצמות של מתים וכו', ויש לכם כאן את מאיר בעל הנס, מדרום לטבריה בדרך לצמח, ויחד עם זה את הרמבם, והחמסות,
וכמובן – האבן השחורה
סבתא שלי אמרה שם כל הבתים בנויים מאבן שחורה. אמרתי אני לא מבין מה זה אבן שחורה, היא הוציאה פילמים והיה בית, שצילמו את הבית שלנו בירושלים, ובפילם זה נראה שחור. היא אמרה, אלה הבתים של טבריה.
אסור לשכוח גם
שטבריה היא עיר חסידית
תלמידי הבעשט עלו וכו', הקרלינאים יושבים בטבריה, עיר עם אופי חסידי
שיר של עזרא זוסמן
הם נסעו לחוות כנרת, לדגניה, לכנרת עצמה, אבל בדרך הם הגיעו גם לטבריה.
לא ידעתי איך לגשת........................\
זה החסידים, מי שראה אתהציורים של ראובן, אפשר לראות את האנשים האלה במירון, טבריה.
התיאורים מזכירים איקונות נוצריות.
לתאר את העדר של העזים
עזים פראיות
זה עדת חסידים
תקראו בבית את הדברים אני רוצה להספיק להגיע לעוד שני עניינים שנראים לי חשובים
הפרק האחרון של "שכול וכשלון" הרומן הגדול שברנר כתב ולא הספיק לראות אותו בדפוס. הרומן הגדול נגמר בטבריה. כששני הגיבורים יוף חפץ וחיים חפץ, נוסעים לטבריה כדי להבריא. חמי טבריה
שימו לב
יוסף חפץ, וחיים חפץ,
אםתרצו אלה שתי הנפשות שחיות בתוך יוסף חיים ברנר
הגיבור מתכנן לחזור לירושלים לטפל בנכד שלו. בואו נקרא
פרק אחרון:

ממחרת, אחר תפילת הוותיקין, הלך חים לשפת הים.............
היו אוספים אבנים לבניה, אז נשארו שם בורות.

......
אם אתם רוצים לשחזר איך היו נוסעים מטבריה לירושלים, שטים עד צמח, משם לירושלים.
זה מזכיר לו את הבניין במחנה יהודה, ביהכ זהרי חמה. חשב להביא את נכדו......
וטוב לגבר, כן, מי שקורא ברנר שומע ממש.
כי ישכב, וכאן כתוב כי ישכב ולא יקרע את בגדי.
חמיו ע"ה לא היה לובש טלית קטן.
שימו לב לעמידה של היהודי בארץ ישראל, מול תופעה חדשה, הגוי הערבי
הוסיף להביט מרחוק............
אתם רואים את איוב? שמתגרד?
חננאל דיבר על כך שאיוב בכל מקום, הנה איוב על שפת הכנרת, לוקח אבן ומתגרד.
תורן הספינה הבהב.........
כאן זה היה רגע, שבעצם צריך לראות איך היידיש, העברית והארמית משתלבים ביחד
בארמית אתה אומר לא קשיא
זה לא קשה
ביידיש נישט קושי
זה אומר, איך אתה מרגיש? לא משהו מיוחד.
נישט קושי, בא מהלא קשיא מהארמית.
והוא כותב לא קשה, לא קשה.
אף אחד מחוקרי העברית לא הבינו מה זה הלא קשה הזה.
אני רוצה לסיים בקטע אחד
עמוס עוז, בספר אחד הכי טובים שלו: לגעת במים, לגעת ברוח
מתרחש בטבריה
שען, חוזר לזמן, זה לא מקרה. גם אצלברנר.
הוא זה שמחזיר את האדם היהודי לזמן. עמ' 3
באחת הסמטאות מצא פ ומרנץ...............
פו מרנץ – שען.
בואו נרד למטה
שניים מהסוף
הולך לטייל בעיר
הספר הזה
אחד הדברים הכי נוראים שקורים לסופר, הצורך שלו באהבת הקהל
והקהל רצה דברים אחרים
ואז במקום ללכת בדרכו שלו, הוא הלך וכתב את הספרים, חלקם ממש מיותרים
עד שהוא הגיע לאותו הים, ומשם לסיפור על אהבה וחושך ועשה את הפריצה הגדולה של חייו.
אבל טבריה, משם העסק הזה היה אמור לקום.
מה אנחנו לא עשינו


איזה כיף
איך הטקסטים מתחברים
השיר שאסיים איתו
נגעת בצמרות העצים, של אהוד בנאי
אהוד בנאי, יש לו סיפור עם טבריה
היה יוצא לשם לחופשות כתיבה כאלה
זהו שיר חזיוני כזה
עבר, הווה, הירח המלא שחוזר גם בשיר הראשון
מה שתופס אותי,
כנערה הייתי עוברת הרבה בטבריה, יושבת על האבנים השחורות, יחד עם עטיפות של חטיפים, טיילת זולה, ספינות בידור צבעוניות.
הפער הזה, ההסטורי, והגלגולים שהעיר הזו עברה.
נגעת בצמרות העצים
ועכשיו אתה כאן, במכונית משומשת
עם תיבת הילוכים תקועה ברוורס
אז נסיים עם השיר הזה.
תודה רבה
תודה
לאפרת
תודה לחננאל
תודה לכם
ובאמת, שבאתם
בשבוע הבא, אי"ה
נעסוק בצפת
ועוד מילה אחת
עגנון, את אחד היצירות החשובות ביותר שלו, עד הנה, כתב בטבריה, אחרי מלחמת השחרור, כשביתו היה במצב בלתי נסבל, הוא השאיר לאשתר שתשפץ ותנקה, ונסע לכתוב בטבריה את עד הנה.
תודה רבה לכם, ולהתראות בשבוע הבא.



מתוך האירוע:
מספרים ערים
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus