מיכה שטרית - סיפורים במונו
יואב קוטנר מארח את מיכה שטרית
social
facebook whatsup email tweeter
המופע התקיים בתאריך
27.2.19
רביעי
21:00
שלחו
לחבר

תמלול אירוע יואב קוטנר מארח את מיכה שטרית שהתקיים בתאריך 27/02/2019

סיפורים במונו - האלבומים הגדולים
תמלול יופיע כאן
ערב טוב

שלום
שומעים?
קודם כל תודה שבאתם
כל הכבוד, תודה רבה, לכם
ולאלה שבמקרה באו ולא היו בפעמים הקודמות
זו לא הופעה רגילה
הופעה שכוללת שיחה עם האמן
הנפלא שתכף יעלה לבמה
וגם קטעי מוסיקה
בסוף הוא ישיר כמה שירים בלי הפרעה של המנחה
אנחונ מתרכזים באלבומים
היה לנו מתי כספי
והיום אלבום
מסמרים ונוצות
לפני קצת יותר מעאשרים שנה הוא יצא
זה אלבום, שכבר בזמן אמת זכה בהצלחה מאוד גדולה
הוא בעצם בעיני, כאחד שחוקר את המוסיקה, כותב עליה
זה אלבום שהתחיל הרבה דברים במוסיקה הישראלית
למשל, החיבור שתמיד היה, אך הולך ומעמיק
בין נגיעות מזרחיות, למוסיקת רוק
משהו חברתי שיותר מעסיק את התרבות הישראלית בשנים שעברו מאז
גם שירי אהבה, ושירים אישיים
הכל במין גישה
שאם אז זה היה טיפה בשוליים
היום זה משהו מאוד מרכזי במוסיקה הישראלית
אני גאה להזמין את מיכה שטרית
זה מיכה
ערב טוב
ערב טוב









(שיר)


רון בונקר


תענה לי, אבל לא בנימוס

אוקי

אתה זוכר את המיכה הזה מלפני 21 שנים?

כן, בטח
אחרי החברים של נטשה, ולפני המילניום, זמן מוזר
להקה מתפרקת
וזהו, כל החבורה הזו
הנוכחות של ארקדי
אתה לבד עכשיו
יאללה, מה עושים

היתה תחושה של משבר?
או שנמאס לכם אחד מהשני?
לא זוכר ארוע מיוחד

וזהו, אני עומד
אבל היה לי ברור,
הסתכלתי קצת לאחור, אמרתי בואנה, כתבת כמה שירים טובים
תמשיך לכתוב
ואז פגשתי את ברי סחרוב
יזהר אשדות כבר הכרתי
וגם רדיו בלה בלה


שזה האלבום השלישי של נטשה. לא כולם זוכרים.

אתה פה

זהו, ו...
אני אומר
אני מדבר עם ברי
והוא אומר שבכיף יעבוד איתי על אלבום, ויזהר כמובן

זה נקודה מעניינת. כי ברי היה אמן מוערך וכל זה
איך זה קורה

את יזהר הכרת


כן, את ברי, הכרתי בתקופה של פורטיס. וגם
שירי ויסוצקי שעשיתי
הוא היה אחד המפיקים


לפני שנדבר על התקליט, זה תקופה של שינויים אישיים, משפחתיים
זה גם היה שם תקופה של שינוי?

הכל כן
אני פשוט יודע, כי הכרתי אותך, זוכר את חברה שלך, היית גר איתה מעל האולפן של יזהר אשדות.

אני מנסה לחשוב...
איזה משברים

יש לי את הדיסק המקורי

כתוב ליואב תודה על האהבה....
זה לשון נורא יפה

פגשנו פעם ראשונה
כשהיינו עוד בצבא
וקראנו אני וארכדי שיש תחרות להקות צעירות בטבריה
הגענו לשם

היתה להקת ספטים
זכינו מקום שלישי
מקום ראשון זכה ליאור טבת.

היו כמה תחרויות שהגעתם למקום שני שלישי

כן, בעיר הנוער

בנינו שתי להקות, אחת זרם מקומי...
זכינו מקום שני וגם שלישי.

מי היה מקום ראשון?

רונה כץ

מי זוכר אותה?
שחקנית.

תשמע,
אני
נשמע את השיר טבריה? ואז נמשיך בשיחה.
בכל זאת להיט ענק

לא הולכים לפי הסדר...
טוב, שניה

נספר את הסיפורשל מסמרים
השנה היא סוף 97
הדיבורים באויר על המילניום, באג אלפיים
מדברים שם על אפילו
עלו אנשים על גגות
והגיעה ציפי שביט

היו אנשים פראיירים שקנו תוכנה מיוחדת נגד באג אלפיים
היתה הרגשה של סוף העולם, שהמחשב יאפס את עצמו, ולא יבין מה זה ה00 הזה, והכל יתחיל מהתחלה

ואני נתקעתי בקטע של החייזרים, ושאלתי את עצמי, נו, ואם יבואו, מה אני אעשה איתם

השיר הבא
קוראים אב"ם
איש בודד מאוד



יש לך מזל, כי אני קיבלתי על ההקדשה של הדיסק משהו שכתב לכולם"כל המסמרים, וכל הנוצות"

יואב: השקיע בי.












אתה רוצה להישאר שם?
זה קצת ספורט, בגילנו צריך קצת ללכת
אבל לא להגזים עם זה
שניה לפני השאלה הרצינית יותר
שאלה לא רצינית
זה משנה הסדר?
בימנו, זורקים שירים, ואם עושים אלבום זה אוסףך
פה, היתה משמעות לסדר?

אנשי הבחירות
תן בראש, שמים
קסטה
שמים, לוחצים


בוא נדבר על השיר הזה
איש בודד מאוד
יש לי חבר שאומר
איש עצוב מאוד
נזכר בך
הכרתי אותך עוד לפני החברים של נטשה
היה סרט ב1990
"כל האנשים הבודדים"
שראו אותך בקרית... איפה זה היה? יוקנעם?
בויקיפדיה כתוב שבאת מנהריה

נולדתי במעברה שנקראה קיית חוף
ושם אתה מתאר את המקום
\
זה שקט
אבל יש בזה הרבה כאב
ארכדי ואתה, באתם ממקום מאוד קשה, כך נראה
ארכדי, בכלל, קראו לו דכדוכין
גם אתה
היה הרבה כאב, עצב, מחשבות על התאבדות.


זה היה מטאפורות.

אני אוהב את החיים, תמיד אהבתי, גם אם הייתי בבוץ.

סליחה שאני עיוצר אותך...

שנות השמונים, זה זמן אפור

אני מדבר עליך

עלי. אני בתוך זה, אני גר ביוקנעם, יש מפעל של אוסם, כל החיים מתנהלים סביב המפעל הזה, לפי הצפירות ידעאתי מתי יש להם ארוחת צהריים, אבל כל הסביבה.
שנות השמונים, אינפלאציה, מלנכולי לגמרי
בכלל, המצב רוח


תכף נשמע שיר, סוגרים את המפעל...
אני מדבר עליך, כי השלב הזה, של עבודה שלך, אתה כבר לא ילד
עשית 3 אלבומים, כתבת שיר לאריק איינשטיין, אתה מאוד מצליח בתחום שלך, ועם זאת, אני זוכר אותך
אני לא פסיכולוג, אבל דכאון
סוף עונת התפוזים, ישבת בחדר חשוך


תראה, אני לא דכאונ י, לפעים העצב עולה
אני אדם שאוהב את החיים, אוהב אנשים
כשאתה אוהב באמת,
אתה חוטף ה רבה ממנות העצב
לא יכול רק חצי
אתה בעמדה של זה שכותב
זה הדטא בייס שלי
ואני יכול לבוא אליו רק בצורה מאוד מסויימת
לאהוב זה עצוב, יש בזה גם כאב
אנשים יש בהם גם את הצדדים האלה
כל אחד יש לו את הכאב
זה תמיד שם, בעוצמה כזו או אחרת.

אני לא התלוננתי...


אני תמיד ראיתי את ה אור בקצה המנהרה


אני חושב שחל בך שינוי, אחרי האלבום הזה, התמלאת באנרגיה חדשה, אופטימיות, זה אלבום שמסמל שינוי
של יציאה מהחרא

אני כשהכרתי את ארכדי, הוא היה עולה חדש. כשהוא היה מנסה לשיר, היינו מתגלגלים מצחוק, היה לו מבטא כבד.
כשחשבתי על להקה, שהוא יהיה הזמר
אני כל הזמן הראש שלי היה, איך אני מוציא את הדיבור של ארכזי, זה לא נופי ילדות, משהו מוכר בחיי העולה החדש
אני הכנסתי לו גם את המקומיות.
היה בזה משהו מדליק
אחד השפיע על השני
אתה ממציא הרבה פעמים פלטפורמות כדי לבטא את המציאות.
היה לי כיף לשים עליו מילים

אנתי עומרי
למה ערבית?

למ... ככה


ככה זה לא תשובה


אני גדלתי לתוך סאונד מעורב. פיוטים, בית כנסת, מוסיקה של החגים, שמעתי רוק, מכל הסוגים, זה היה מסביב כל הזמן.
בשכונה, החבר'ה היותר מבוגרים
מוסיקה ישראלית, בטח, צרפתית, ערבית, מרוקאית, שמענו המון, ראינו סרטים בערבית, בתורכית.
פעם היה פה פחות אמריקה.


דווקא היום זה עוד יותר.

כן, אבל במוסיקה, המוסיקה המערבית משווקת אגרסיבית. אבל פעם, היה פחות צפיפות, שמעתי מוסיקה הודית, סרטים, היום, כמה
"הסרט הזר" פעם לא היתה קטגוריה. נורמלי.

עדהאלבום הזה לא הכנסת ערביות. את המזרחיות הזו.

לא

אז מה קרה פה שהחלטת שכן

לא יודע, אני לא חושב אני מזרחי או לא. יש בי את כל הצדדים האלה, משהו פתאום מוביל אותי, ויש איזה שורש, מסורת, מגיע רגע, וזה צף
זה התחיל מתמונה שדיברה אלי
ליד הגדר של המפעל
פרצופים שאני מכיר
הכרתי מלא כאלה
זה העולם שלי
זהאיזה קוד, איזה עניין
אצלי זה היה בנורמלי
זה לא "עכשיו אני מנתעניין במזרחית"
כתבתי גם לרון שובל, כתבתי, היה לי כיף לעשות משהו מזרחי, עשיתי

בוא נשמ ע את השיר
על מה דיברנו

רצועה שלישית.
אני דואג שאנחנו בסדר











אני מרגיש שאני קצת מנג'ס לך
אבל זו העבודה שלי
ואני חושב, שהרבה פעמים אמנים
לא מודעים אפילו למה שהם עושים
הם עוטשים את שלהם
בלי לראות את התמונה מבחוץ

אינתא עומרי
זה אום כולתום
זה מוסיקה ערבית, שבארץ, היתה מוסיקה מאוד רחוקה מהמיינסטרים, אפילו בשנות התשעים


תלוי איפה בארץ


ברדיו, וכו'
ברי סחרוב בהמשך מתחיל להכניס למוסיקה שלו, גם אום כולתום, גם תורכית.
זה התחלה, שקורה משהו

באותה תקופה כתבתי לו לנגיעות.

אתה רק מחזק את טיענתי
שמשהו בפופ הישראלי,
או במוסיקה המקובלת
פתאום יש הרבה יותר פתיחות
ואתה בלי שידעת, היית אחד מהאנשים שעשו את זה
המבט חברתי
זה שזמר שר על הפריפריה, או על מפעל שנסגר
אז זה היה קצת שונה מהרגיל, לא תל אביבי
היום זה מקובל

זהו, אבל אני וארכדי, בתרבות של מפרץ חיפה, הקריות, הכל היה סביב תעשיה, אנשים, אתה יודע, אבל ידענו שיש משהו שהוא המרכיב מאוד חשוב באותנטיות שלנו, אם שמענו מוסיקה אמריקאית, והבנו שזה החומר, שמפה אנחנו יכולים לקחת די הרבה, וזה מה שיש לנו להביא.
מצד שני, אתה גם פתאום הרבה יותר מעורב,
עבדת עם אריק איינשטיין

ברור

ב95 אתה כותב לו שיר, ואח"כ עובד איתו ממש, ואח"כ עם יוסי בנאי

היתה לי זכות גדולה באמת, לעבוד גם עם יוסי, שם טוב לוי, החברה הטובים, של מוסיקה שעלי השפיעה.
צד מאוד חזק אצלי, זה היה באמת
מה ששמעו והשמיעו,
ולפחות מהחומר הטוב

מעניין אותי, סליחה שאני נשמע כמו פרופ' יובל.
מבחינה נפשית, הבחור המצפון הרחוק, משפחה הרוס,ה קשיים
פתאום אחד מהחבר'ה,
אריק איינשטיין, שם טוב לוי
מה זה עושה לבן אדם

אני גדלתי במציאות שהכל יכול להשתנות ברגע, ה סיפור חיי
הרבה דברים השתנו ברגע

מה זאת אומרת?

לא ניטכנס לזה

זה המציאת שאני מכיר, אני חי את זה
אני כל הזמן ער לסביבה שלי, למקום שאני חי בו

אם היינו בהתחלה המעגלים עם נטשה, שעסקנו בעצמנו

פתאום, אריק, וזה,
ואתה מנסה, זה חלק מבירור הזהות של הישראלי, מי אתה
מה החומרים שמרכיבים אותך, נוף, מקום, סביבה,
התקליט מ סמרים, כבר מסתכל החוצה. כבר לא רק הו א אוהב אותה והיא אותו
פה יש איזה מקום שאתה מרים את הראש
וכל מה שאתה קורא לו ארץ, מדינה, אתה חי בתוך זה
אתה כל הזמן מנסה להגדיר את המרחב שאתה פועל בו
טקסט ושיר, כשהם עוזבים אותך, הם מתחילים לחיות, יש לזה גורל.
זה באמת,הפתיחות, להסתכל, יותר לבוא
המקומות שאני מחובר, ומכיר
וגם כי למדתי, כל האמנים שאני אהבתי ברוק,
ברינטי וכו'
במקום של הסיפור
אתה נמצא באיזה תדר, שאני
איפה אני, יש לי שאלות, יש לי עניינים
אני גם קצת....


מצד שני, בשיר באביב, שזה השיר הבא
הוא יקה


ממש לא.
היום כן, נוח לי ללכת עם זה.

אמריקניזציה, מה קואה לנו


אני לא יוצא נגד זה.
היו תקופות של א דיברו יותר מידי על פלורליזם, וזה היה נוכח.
כל זמן שהשיווק האגרסיבי לא פלש לשכונה, הכל היה בסדר.
אבל זה פלש
באמת העושר, להיפתח, לתרבויות, למוסיקה, לשפה, לצליל, זה עולם מדהים, אתה לא יכול לסגור את עצמך באיזה קטגוריה. אני אוהב שירי עם, אני אוהב קלאסית, =ג'ז, גם מטאל, היפ הופ.

השיר באביב
יש בו אני מרגיש
מה קרה לנו

שם,
מה זה באביב, העץ קלמנטינות, נולד לי הבן הראשון

מתי

ב2006
וכשהתחילה לדבר איתי על ילדים, אמרתי לה חכי קצת. אם תשארי, נעשה ילד.

נשארה, הפראיירית

נשארה, אכלה אותה
זה היתה תקופה שעסקתי בזהות, על איזה ארץ ישראל גדלתי, תפוז, עץ תפוז, ציירנו, היו אימג'ים ברורים של זהות.
באביב, לי היה הסאונד של יוסי בנאי
באביב, באביב
היה לי את זה
כשניסיתי להגדיר מרחב
היה לי כל מיני
באביב הוא שיר
אני לא רוצה לפרש אותו


הבה נשמע אותו










רון בונקר

בונקר, מה אתה אומר?

על מה

על הסולו גיטרה שלך, מאיפה זה בא


להתפלסף? או תשובה קצרה?

קצרה

הכל זה ציטוטים של הדיסק, אני נורא נאמן

זה ורסיה של האלבום, הוא הצליח לתפוס הרבה מהעיבודים.
הוא מטורף מספיק כדי לעשות את זה


האלבום הזה, זה די מדהים, הוקלט ב98 ונשמע רענן וטרי, אני חגגתי את האלבום הזה ברדיו כשהוא יצא.

הצעירים, החיילים, אין להם זכרון, אבל אלף, הם הכירו את רוב השירים, וזה לא נשמע להם ישן.

אני רוצה לשאול על באביב
אני חשבתי שזה שיר של זן בודהיזם של זה מה שיש

יש בזה משהו כזה

כאן ועכשיו, זה מה שיש

כן, אתה מגלה את הכפףתור ההוא
של להכיל,
טועה במינונים

בהמשך,
אתה אומר נפל מלמעלה, זה משהו דתי?

יש לי את המקום של אמונה, זה חזק אצלי. היה לפני כן


לפני כן הוא לא פרץ בכתיבה

פרץ, למה לא.
בשנת 90 כשכתבתי בגלל הרוח, שזה גם ממקום, כזה. תמיד היה לי אלוהים בשיר. למעלה גבוה, יש מישהו שומע, לי יש תמיד אלוהים, אני לא דתי, אבל
אני לא אתפלספ על זה


בבית אביחי מאוד אוהבים להתפלסף

הייתי פה לא מעט, בעולם שלי, אני מחובר בשורש, כל שכבות הארכיאולוגיות של ארץ ישראל,
בשורשים, בזהות, מתוך למידה, והכרה, מחובר למקור, לאנשים, לשפה

פעם, באלפיים ומשהו, מי אוהב אותך יותר ממני, שארכדי שר, סיפרתי לי שיש לכם רעיון לעשות מין יצירה שמדברת על אנשים בישראל.

העלינו באותו זמן רעיון לעשות עוד תקליט ילדים, בנינו איזה רעיון, בדיוק קראנו מאמר על כמה מאות אלפי ילדים מתחת לקו העוני, אמרתי בוא נעשה תקליט, במקומות שאנחנו מוכרים, שם זמני מאוד, הילד ה500 אלף, שזה ההפוך לכבש.
יש שיר על מכולת, שכל הזמן רושמים אצלו
כל החויה, כל הגסיפור, והשיר הזה , שיר של ילד
הכל שאלות תם
של מי הזה, של מי המשאבים, הזהב, היהלומים,


שיר מחאה ילדותי


הוא שואל
זה היה חלק מקונספט
ושארכדי אוציא את האוסף
זה שיר שמתייחס למדינה
מצד אחד אהבה, אתה מאוד אוהב את הארץ
מצד שני...

השיר הבא נקרא טבריה.
שבו יש ממש התייחסות, זה קשור לרצח רבין?

איזה ספר שקראתי, האדם המורד, יש פרק על רצון של עם להרוג מלך,
כמו ברומא, כמו בפריס, קנדי באמריקה


הקדמת את זמנך בשיר הזה, רוצה לנסוע לטבריה בשבת... ראש העיר טבריה...


אני וחברים שלי, למדתי בבית ספר חקלאי, והיינו אוהבים בדרך הביתה, לנסוע לטבריה, לשבת על הכנרת באוהל, והאמת שנסענו לשבת, בדרך כלל לשישי שבת, ובתקליט יצא לי בשבל.

אוקי

אין פה עניין מיוחד, כן יסעו, לא יסעו, הכל בסדר. ...









אתה רוצה ישר עוד שיר?
תעשה עוד שיר

יש יונתן


יונתן, כן, גם גיבור ילדות. יונתן הקטן

גם לבן שלי קוראים יונתן, לכן מאוד אהבתי את השיר כבר אז. וגם אשתי, יעל מנהלת אולפן של יזהר, מוזכרת פה בעטיפת התקליט. השמעתי אותך עוד לפני שהתחתנתי


השיר: יונתן






אתה בסדר?
הכל טוב?
אתה סובל ?
לא
טוב מאוד.

השיר המקורי, יש בו משהו שמטעה את הציבור כבר מאה שנה
טיפס על העץ אפרוחים חיפש.
שם זה גוזלים. אין אפרוחים על העץ, יכול לחפש עד מחרתיים.
זה לא הטריד אותך


לא


אני רוצה לפתוח סוגריים בשיחה על האלבום הזה, הנפלא
כי אני מאמין שדברים לא קורים במקרה, וכשישבנו למעלה
פתאום הגיע הספר הזה
אתה יכול לספר מ ה שסיפרת לי למעלה?

אנחנו עוברים תקליט

אמרתי, פותח סוגריים. אם זה הגיע, סימן שהיה צריך להגיע

הספר הביא לי היום אבא של דסי רבינוביץ זל
עיגולים של שמחה, סיפורה של דסי
אני, דסי
הכרתי קודם כל את הקול ואיזושהי תמונה
זה היה בתקופה של הדכאון הכבד,
אהבתי לצפות בתכניות טוק שואו במיוט
ומדי פעם, שנראה לי שקורה משהו מעניין, מוציא את זה
במקרה הזה, אני רואה אישה, קובי מידן מנחה
כל הטייפ קאסט של מתנחלת
מדברת שם
על הבת שלה
על דסי, הילדה, חולת סרטן, ועל המאבק
סיפור קשה
ואז היא משמיעה קלטות ממשיבון שדסי משמיעה


שירים?


לא. דיבור. מתחילה לדבר. אתה מבין שהיא כנראה לא תצא מהסיפור הזה, אבל איזה חיוןניות, איזה כח, זה חדר אלי. אני לא מנסה לעשות מזה קטע רוחני יותר מידי, אבל זה פגע בי. שמעתי מלא סיפורים, זה פתח אצלי משוה, ובאותה תקופה עבדתי עם דכאוני אחר, עמיר בניון, כבר עבדנו


הוא הפיק לו את שתי האלבוים, בעצם גילית אותו

משהו כזה. הבחנתי בו.
ואני כותב את השיר הזה בהשראה של עיגולי השמחה, דסי מדברת על זה, וזה עובד עלי, ואני כותב את המלים של השיר, עמוק בלבך... ונהיה שיר לאט לאט
ואני מביא אותו לעמיר בניון, והוא מיד
שמים אותו באלבום
אני אומר תכתוב שם לגרפיקאי מוקדש לדסי רבינוביץ, עשינו את זה, וזהו, והשיר יוצא לרדיו, נוגע בהרבה אנשים, ואז יש קשר ראשון,
אבא של דסי מתקשר, רוצה לבוא אלי, ואנחנו קובעים יום, זה סיפור שאף פעם לא סיפרתי. בדרך לפגישה הזו, פיני לא יודע את זה
יום לפני כן, היה לי את המשרדים שלי, חברת הפקה שם הפקתי לבניון את האלבומים
מישהו פרץ למשרד, דפקו בדלת, אני מגיע בצהריים, ואין לי מזוזה, ועוד רגע מגיע אדם דתי, מה יהיה, יבוא, ירים את היד, ומה,
אני הולך לחדר פנימי, מורד מזוזה, שם, מברך, מתקין, ממש עשר דקות אחר כך הוא מגיע, דופק בדלת, יש מזוזה. אנחנו מדברים ודברים מתגלגלים.

אתה יכול לשיר טיפה מהשיר הזה?\

יכול לשיר את כולו

עוד יותר עדיף
לא ידעתי אם רון מכיר אותו

זה היה בהומור. טיזינג
תעריך

פעם ראשונה









עכשיו
יש את החלק שאתם מוזמנים לשאול את מיכה שאלה
אפשר להדליק את האור על הקהל
ולחכות שהמיקרופון יגיע
אחר כך אני זז הצידה, ולא מפריע עם שאלות.

אז כן

האמת שזה שאלה גם קצת לקוטנר
כי זה עשה רושם במהלך הערב, ש
אתה וגם אני כמאזין, מייחסים הרבה משמעות לדברים
ומיכה אומר, לא, זה החיים שלי, אני כתבתי, לא התכוונתי לעשות מהפיכות

זה לא צריך להביא, זה בפנים כבר, אני

הוא שאל א ותי, מה אתה מתערב

הרבה פעמים אמנים עושים דברים אינטואיטיבית, והם לא תמיד רואים את ההקשר של מה שדזה עושה

לכן, הרבה פעמים שאנשים מסתכלים מהצד, אני פתאום מתחיל להבין, אבל אתה בתוך זה,
אלה המנגינות שלך, אתה הולך עם זה. נכון, יש לך, אבל בשיח הפנימי שלי יש שאלות, ושאלות קשות הרבה פעמים, שאלות על חברה, על מקום, על זמן, על חיים, עתיד, וכל הדברים הקטנים, זה מלא עינינים כל הזמן
ואתה בתוך זה, ואתה שר את זה
התנועה, בתוך זה, בתוך הדברים
הרצון כל פעם להגדיר
הטקסטים הם איפה שהוא באוויר
לפעמים יש לי את המזל, לקחת ולהרכיב משהו
תמיד יש שידור, לפעמים אני מצליח להיות מממיר לקלוט את ה
זה נשמע חפיף, אבל אני מאוד רציני, יש לי שאלות קשות, מקשה על עצמי, יש לי טענות, אבל בגדול, כשאני שם הכל על המשקל, ניצחתי במאה גרם, אבל ניצחתי.



רציתי להגיד ממש תודה, ורציתי לשאול שאלה לרון
קודם כל, אתה יושב שם בשקט, ועושה דברים מדהימים
משהו מאוד מיוחד ביניכם
רציתי לשאול, אם אתה יכול לספר לנו משהו, מה זה בשבילך לעבוד עם מיכה, איזה סיפור, איזה רגע


הוא מספר,
על הגיבור ילדות שלו
הוא הגיבור ילדות שלי.

גדלתי על הדבר הזה, בשבילי יש משפט שאומר, לעולם לא תפגוש את הגיבור שלך, אצלי זה לא תופס
יש לי את הרגע הזה שהוא מדבר על אריק, ואני ...
גם כיף לשתות איתו

כשאתה בוחר את האנשים שיעבדו איתך, יש את הרכב שמסיע, וצריך להביא קאסטינג טוב, אנשים טובים לדרך, כי כל העניין זה הנ סיעה
אתה איש מקצוע, עם התיק הזה, עם הגיטרה, אתה צריך להגיע למקומות, עם המוסיקה, כך עשו גיבורי התרבות שלי, להגיע לכל מקום שיש אנשים, קיסרהי, וכל פעם מקום אחר
אני אוהב לפגוש אנשים, בעיקר שפגשו שירים שלי
וישובים, מקומות, זה כל הסיפור, משם כותבים, המפגשים האלה.

שאלה אחרונה


לא היית צריכה לבוא בכלל


אתה יוצר ענק
כל פעם אני נתקל בעוד יצירה
לפעמים
כל פעם תופס מזווית אחרת
אבל אתה גם שר על הבמה
איפה אתה יותר מוצא את עצמך, כיוצר שכותב ומלחין בשביל אחרים? או כאמן ששר את השירים שלו?\


נגעת בנקודה טובה
פעם היית צריךלדחוף אותי לבמה באיומי אקדח, זה לא כזה מושך, אבל לא,
זה לא נורמלי
אבל מצד שני, יש בך איזה רצון


200 איש זה יותר קשה, כל אחד רואה אותך


מצד שני, אתה מבין שיש לך איזה יכולת
קיבלתי את האפשרות הזו לכתוב, להלחין, זה מה שרציתי לעשות, מהפעם הראשונה בגיל עשר ששמעתי את אריק, אני ואתה נשנה את העולם, זה פעם ראשונה שהאמנתי למישהו, שהוא לא מהמשפחה שלי, שאני והוא יכולים לעשות משהו. זה משהו מאוד עמוק, שם הבנתי כמה כח יש למלים וגיטרה מייבבבת. כמה כח יש לזה שאומר אותם,
מלמד אותך על כוונה, על עוד דברים, ואריק היה מורה נהדר בשבילי.
זה דחף אותי
בתקופה שהייתי בפנימיה בנהלל, הייתי שר עם חברים וגיטרה שירים של אריק, ואתה אומר, זה לא יקרה, אתה ילד, והוא שם, ועובר זמן, וכן, אתה כותב לאריק\, והוא דופק אצלך בדלת, ועומד שם, כל האריק, עם כל הגובה, והוא יפה, כמו בחלומות ובסרטים, אתה שותה איתו קפה, סיגרי,ה ואוו,
חלום.
זה משהו שקרה לי. יש כוונה.
מה שרציתי לעשות עשיתי, הלכתי עם זה
התמזל מזלי, או שהייתי מספיק מכוון.

אני רק רוצה להוסיף
כאחד שעוקב אחריו
בחברים של נטשה

עניתי על התשובה?
ארכדי היה דמות, כולם אהבו

מי אהב?
גם אותך אהבו

ארכדי היה עניין. גם מבחינתי. הוא גאון, מלחין מטורף.
מוסיקאי רציני עבורי.
מעבר לזה, חברים, לא חברים
מוסיקאי מעולה
ואפילו זה הגיע לזה שברדיו בלה בלה, אני רציתי תן לי את האולפן,
יש לי סיפור, אני כותב אותו, לא רוצה להלחין, לא רוצה לשיר
הוא הכריח אותי לשיר.
כי לא רציתי. אמרתי אני רוצה לכתוב
האהבה שלי לבמה,
אני נורא פחדתי מקהל, גם כשהוא אהב אותי. אתה לפעמים לא יודע איפה לשים את כל האהבה הזו
פתאום אתה מבין שזה בסדר, רק צריך להחזיר אהבה. ולא הפחד שהיה.
והיום אני ממש אוהב את הבמה, את המפגש.
הכי אוהב להופיטע.

גם מרגישים את זה
בהחלט
אז יאללה תופיע


אני זז הצידה
תעשו מה שאתם רוצים
אריק אחד,
מילניום


נעשה אריק ומילניום


קוסם שולף שפן...






בשנת 98
שנתיים לפני המילניום
לשיר קוראים מילניום









רון בונקר, מיכה שטרית.
אפשר עוד אחד קטן?
הזכרתם קודם רון שובל וגם אריק איינשטיין הקליט אותו
אז נראה לי סגירת מעגל

זה השיר הראשון שאני וארכזי כתבנו, שהוא לא ללהקה

כתבנו שיר, במילא גם כתבנו שלא שילמו לנו
לשיר קוראים לפעמים
ארכדי לחן, אני מלים.









רק רציתי להגיד לך









על קו הזינוק....


תודה רבה חברים
תודה רבה שבאתם
מיכה שיטרית, רון בונקר
אנחנו נתראה בפעם הבאה, עם דני רובס. להתראות.





שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus