ראש לחודש - מארבע כנפות תבל | ניסן
ראש לחודש - מארבע כנפות תבל | ניסן
social
facebook whatsup email tweeter
המופע התקיים בתאריך
7.4.19
ראשון
20:00
שלחו
לחבר

תמלול אירוע ראש לחודש - מארבע כנפות תבל | ניסן שהתקיים בתאריך 07/04/2019

ניסן - איסטנבול
ראש לחודש ניסן – 7.4.2019
מנחה: ערב טוב. שבוע בחירות טוב. ברוכים הבאים לערב של יהדות איסטנבול, ערב טוב לצופים באתר בית אביחי. לפני שנתחיל נשמע כלים מוזיקאליים בטורקית ולדינו.
מה עם המצגת?
לא ממש טורקית, אנחנו עם מיקי גבריאלוב, תוכלו לשיר איתנו אבל המסך הזה לא עובד. נסתכל פה.
מנגינה.
בטיילת על המדרכה אור השמש על גופה
היא נראית ממש כמו ילדה..
אל נא תלכי, הישארי הופ הופ הסתובבתי והיא נעלמה. רוצה אותה, אוהב אותה, הופ הופ שניים שניים על המדרכה.
בקפה.. מחכה אולי תסתובב ועיניה שם האופק נעלם אל תנא תלכי, הישארי. הופ הופ הסתובבתי והיא נעלמה. רוצה אותה אוהב אותה הופ הופ שניים שניים על המדרכה. לאן הלכה? הופ הופ הסתובבתי והיא נעלמה. לאן הלכה?
הופ הופ שניים שניים על המדרכה.
מנגינה.
בטיילת על המדרכה, זו סיגריה אחרונה.. עוד משקה קטן ואחרון ובלבי מתפשט החום.
אל נא תלכי הישארי הופ הופ הסתובבתי והיא נעלמה (קהל)
רוצה אותה, אוהב אותה, הופ הופ שניים שנים על המדרכה.
לאן הלכה? הופ הופ הסתובבתי והיא נעלמה. לאן הלכה? הופ הופ שניים שניים על המדרכה.
מחיאות כפיים.
שמש בוקר באה בחלון והיא מתעוררת עם חיוך חלום את פניה מלטפת קרן אור, , שמלה מקושטת לגופה לבשה, צעיפים של משי לראשה קשרה, כך היא מתגנדרת , פעם עם כובע פעם שמלה, בת שלוש וחצי.. וכל כך שבא לי לחבק אותה.
כבר הגיעה, השעה לישון, הבגדים חוזרים בסדר לארון, ואם אין פיג'מה יש קומבניזון. היא שוכבת לה עם הבובה ולפני שהיא נרדמת במיטה, אז היא קמה להחליף לה עוד שמלה כך היא מתגנדרת כל היממה. פעם עם הכובע פעם עם שמלה. בת שלוש וחצי כמו אישה גדולה, וכל כך שבא לי לחבק אותה.
מחיאות כפיים.
טלי טלי היא ציפור טרופה
אל תחבוש ברחמים את שברי גופה
נתקעו כנפיה בענן חולף
השמיים מספרים לי עוד סיפור כואב
אל תרימי את ראשך למעלה, מי הבטיח לצייר לך קשת בענן, שם הזמן רוקד לו.. את חולפת עם הרוח הקלה. טלי טלי ציפור טרופה, נתקעו כנפיה בענן חולף, השמיים מספרים עוד סיפור כואב.
אל תצאי לדרך המוכרת, אש בוערת, .. שם הזמן הוא כמו תליין ברוח הנופל לו בחבל העולם. טלי טלי היא חציפור טרופה אל תחבוש ברחמים את שברי גופה. נתקעו כנפיה בענן חולף, השמיים מספרים לי עוד סיפור כואב. תודה.
מנחה: תודה רבה. האמת היא שמי צביקה קליין, אני עיתונאי בעיתון מקור ראשון. הוקפצתי ברגע אחרון להחליף, ערב טוב, שמי צביקה קלין, עיתונאי במקור ראשון, כותב על עולם היהודי, באתי ברגע אחרון להחליף את עיתונאי יניב מסיבות טובות מקווה שבקרוב נאחל לו גם מזל. העיר איסטנבול היא עיר שלי יש קשר אישי אליה, אני אין לי קשר היסטורי לצערי, למרות שלאשתי יש שם משפחה שטוענים שיש לו קשר לטורקיה, שם התחלנו לצאת בין בתי כנסת ומסגדים, מצחיק כי מאז אני גורר אותה לכל בית כנסת ברחבי העולם ומוזיאונים יהודיים. באיסטנבול יש הרבה היסטוריה. כבר משנת 390 לספירה יש מסמכים שמתייחסים ליהודים בקונסטנטינופול. גירוש ספרד הפך את אימפריה עות'מאנית לארץ יעד למגורשים, הקהילה היהודית באיסטנבול מנתה קרוב ל-100 אלף יהודים לקראת סוף מאה 19. עם הקמת המדינה התחילו לעלות לארץ, ועד 1970 הגיעו לארץ 37 אלף יהודים טורקים, הקהילה יהודית היום קטנה יותר, וזעירה, צעירים לא נשארים שם, מגיעים לישראל אבל לא רק, על זה גם נשמע בהמשך. הרצאה ראשונה נשמע על היסטוריה של יהודים בטורקיה ובאיסטנבול במיוחד, מפי אביעזר טוטיאן דוקטורנט מהאוניברסיטה העברית, שכותב על קהילה יהודית זו במאות 18 ו-19.
אביעזר טוטיאן: ערב טוב, שומעים אותי? מצוין. איסטנבול. עיר בתקופה שאנו מדברים עליה, מאה 18 19 היא גדולה בעולם, לפני פריס ולונדון. הרצאה שלי מתוחמת בזמן, אבל נוגעת בהמון פרטים, הזמן קצר, מלאכה מרובה, כי היסטוריה של יהדות עות'מאנית שמתגלמת באיסטנבול – כלומר שכשאני מדבר על יהודי איסטנבול , כך קרה באזמיר, סלוניקי, בכל מיני מקומות אחרים ברחבי האימפריה העות'מאנית הרחבת ידיים. היא כללה ארץ ישראל עד שערי וינה, אפשר לקרוא בספרי היסטוריה באיזה שנים כבשו מה. אני רוצה לדבר על יהודי איסטנבול, רוצה לדבר להביא כמה דברים על היהדות העות'מאנית. ובכן איסטנבול עיר גדולה מאוד, זאת מפה משנת 1920, זו מפת רחובות של איסטנבול, שכונות שלה, אפשר לראות את המימדים העצומים של העיר, רק כדי לסבר את האוזן ימין זה בוספורוס, קרן הזהב שמתפתלת ואנחנו נחזור אל שני מקומות אלה בהמשך.
במאה 17 שזה מאה שהתגבשה המיקום של יהודי איסטנבול, אנשים משפחות יהודיות, קהילות מתיישבות בצורה סופית באימפריה העות'מאנית, יש תזוזות מפה לשם, אבל אלו המקומות שאתם רואים שבהם יש קהילות. אני מקווה שאת זה אפשר לראות מרחוק אולי, איסטנבול היא במרכז, כל המקומות שמוקפים במלבנים כתומים זה ריכוזים יהודים חשובים באימפריה. כל מה שבאפור זה השטחים של אימפריה העצומים. ב-1683 זה נקודה היסטורית חשובה, שנעצר צבא העות'מאני האדיר, נעצר בשערי וינה, במפלה שיש היסטוריונים עות'מאניים שמייחסים מאז תהליך של ירידה של האימפריה העות'מאנית. היום לא מדובר על ירידה אלא תנועה גלית, עולים יורדים, אבל 1683 היא נקודת מפנה, כי הצבא נעצר. אם שומעים על ג'יהאד ומלחמות בשם הדת, מלחמות של עות'מאנים היו תחת דגל הדת, כשאר נוצרים מצליחים לעצור אותם אפשר לדמיין את עוצמת המפלה. ניכנס יותר פנימה. נאמר יפה קונסטנטינופול, זה שם עיקרי של העיר עד 1923. כך קראו לעיר, קונסטנטינופול. איסטנבול הוא פחות בשימוש, ופה מדברים על שם עברי שמופיע במקורות רבניים שזה מקור חשוב של היסטוריה יהודית, תחת השם קושטאנדינה. ב-1453 עוד קרב מפנה שנכבשת עיר איסטנבול בידי כוח מחמט הכובש, מחמט פאתח, שם עד היום נישא בהערצה כמעט בפי כל טורקי. שכן האיש הזה הצליח לכבוש סופסוף את הבירה הביזנטית. בתהליכים צבאיים, שאין המקום לתאר, מופתיים הצליחו לכבוש את העיר. העיר הזאת הרוסה לגמרי, יש אגדות שמספרות על 3 ימים לביזה, יש אומרים שלא היתה ביזה. אחרי 3 ימים מחליט סולטן לשקם את ה עיר, לקבוע בה מושבו כבירה. עד אז בירה באידירנה. לצורך זה מביא גורמים פרודוקטיביים מכל אימפריה לאיסטנבול, בכפייה, תהליך שבטורקית נקרא סורג'ון. לא קשה לבטא, נגיד סורג'ון, משמעותו כפייה, הבאה בכוח, גלות. אני לוקח נוצרים ארמנים יוונים מביאים אותם בכוח לאיסטנבול ואוסרים עליהם לצאת משם. מי שיוצא מורידים לו את הראש , חד משמעית. אתה אמור להשקיע את הכסף בעיר הזאת, לעשות ככל יכולתך על מנת לשקמה לעשות ממנה בירה חשובה לאימפריה העות'מאנית. אומרים עוס'מאנית, אשתדל. אם מתפלט לי עותמאנית, מחילה.. ובכן, בתהליך הסורג'ון מגיעים 27 קהילות יהודיות מכל רחבי הממלכה לקושטא. קונסטנטינופול. בונים את העיר, מתיישבים בכל מקום שרצו, השלטונות לא מנעו מיהודים או בני חסות לגור איפה שהם רוצים, אבל אסור להם לעזוב את העיר. פה מתהווים שני ראשים של קהילה יהודית אחת, והם מה שאנו קוראים רומניוטים, שתי קהילות – אחת היא רבנים, אלה שמאמינים בתורה בכתב ובתורה שבעל פה, לצד קראים שמאמינים רק בתורה שבכתב, בשתי מילים אומר שהלכה הקראית השתנתה עם השנים, אבל עדיין שתי קהילות חשובות, רבניות וקראיות בעיר אחת שמשתקמת והולכת.
במקביל במונחים היסטוריים במקביל ב-1492 19497 שני גירושים שמכירים גירושים יהודים מחצי אי איברי, 1492 מספרד 1497 פורטוגל, נבאדה, יהודים רבים מגורשים מממלכות נוצריות, מוצאים מקלט – רבים מהם מגיעים לתחומי אימפריה העות'מאנית, בונות שם את בתיהם. רבות מקהילות אלה לא מצליחות להתפרנס באזורים אחרים של האימפריה, מגיעות גם הן, לאיסטנבול לא בכפייה. ברצון, בתהליך שנקרא קנדיגלם, לא נלמד היום טורקית, שפה קשה. קנדיגלם – באים מרצון לאיסטנבול, שמענו שתנאי חיים טובים, יחס ליהודים, אנחנו באים לשם. נוצר מה שאנחנו יודעים היום יהודים הספרדים. זאת אומרת פה מגיעים לשני גופים ספרדים ורומניוטים, שבונים את ביתם בעיר אחת, באיסטנבול. יש חוקרת חשובה בשם מינה רוזן שעשתה מפה של כל מקומות שהם גרים שם בעיר עתיקה, בין החומות. שם מתיישבים ומקימים את קהילות יהודיות.
היהודים באופן כללי תחת שלטון האסלאם הם מיעוט נסבל. נקרא לזה כך. מה זה? האסלאם מחלק את העולם לשניים, העולם שקיבל את מרות אסלאם והעולם שלא. העולם שלא קיבל את מרות אסלאם הוא דר אל חרב, לאסלאם מותר לכבוש אותו. ממלכות שכן נשלטות בידי אסלאם נקראת דר אל אסלאם, כל מי שקיבל את מרות אסלאם יכול לחיות בתנאים מסוימים שם. התנאים נקראים חסות ומי שמשתייך אליהם זה בעיקר בני דתות מונותיאיסטיות יהודים ונוצרים, שהם נקראים אל אל כתאב, עמי הספר, שהם הדת שלהם לא מתנגשת עם אסלאם, האסלאם מכיר בנביאים נוצריים ויהודיים, לא תמיד ההיפך, ברגע שמכירים בזה מבחינה תיאולוגית אין בעיה איתם, הם צריכים להיות תחת חסותנו, מושפלים. אנחנו נעשה בצעדים חוקיים צעדים שמשפילים את יהודים. איך משפילים? שני מכניזמים. אחד דרך תשלום מיסים, שתיים דרך כל מיני חוקים ורעיונות צדדיים נפרדים. מה שחשוב לענייננו זה מיסים, שני מיסים חשובים מס גולגולת כל יהודי מרגע שנולד עד שמת חייב לשלם מס, לפי יכולתו הכלכלית. חראג', עוד מס שצריך לשלם על קרקעות, מפה למדים שיהודים היו בעלי קרקעות, היה מותר להם להיות בעלי קרקע. מכניזם שני תנאי עומר, יהודים לא יכולים לרכב על סוס, אם ירכב על סוס ירכב כמו אישה, עם שתי רגליים החוצה, כדי לתת להשוות מראה ויזואלי של הנמכה ביחד לאותו אציל מוסלמי שרוכב בגאון על סוסו.
כתבתי פה יוונים ערלים, ארמנים זה עמלקים, שתי קבוצות נוצריות שאולי אגיד כבר עכשיו שהיו בתחרות עזה עם קהילה יהודית. לא כדי ארמנים נקראו עמלקים, זה שם עם משמעות קשה ביותר, מחה תמחה את זכר עמלק. יוונים גם היו בתחרות עם יהודים, נקראים ערלים גמורים, ספרות רבנית מלאה בתיאורים האלה. בכל מקרה, בניגוד למה נהוג לחשוב, שלטונות מוסלמים התייחסו ליהודים בפרגמטיות. כל עוד לא התלוננו על יהודים , שלטונות לא התערבו להם בחיים. יש תיעוד על יהודים פורקים משאות של אריגים יקרים, עשרות טונות, מול מוסלמים. אחד מתנאי עומר היה שיהודים לא ילבשו אריגים יקרים. יש שו"ת מה עושים עם אנשים אלה. מוסלמים אומרים:" יהודים אלה עשירים מאוד, נקשה עליהם את המיסים. נגדיל את הסכומים כי יהודים מתלוננים לקאדי אנו עניים מסכנים, עשו קומבינות שם, השכנים רואים שמה אתם פורקים אריגים יקרים, אתם מיליונרים. יש פסק דין ננמיך את להבות, בואו לא ניראה לעין השלטון שלא יענישו אותנו. כל עוד לא התלוננו, השלטונות לא התערבו. זה פרגמטיזם שצריך להביא בחשבון לגבי יחס שלטון המוסלמי ליהודים שהם מיעוט נסבל ומושפל.
יהודי איסטנבול – איפה שרואים מגן כוכב גדול קטן, בינוני, אלה הקהילות יהודיות החשובות ובינוניות, באיסטנבול. מזהים את בוספורוס, יש קהילה בברטה, בית קברות – זה אוצר בלום להיסטוריה יהודית. חצ'קוי קהילה רבנית גדולה. לאורך כל בוספורוס אנשים עשירים יוצאים מהעיר עתיקה, הצפופה ומסריחה, יוצאים לכיוון בונים בתים וילות גדולות על בוספורוס. לפי תפרוסת של מפה התיישבותית במאה 17, לא השתנתה. התגבשה ונשארה כך, רק התרחבה. לא היו שינויים גדולים. אוסקודר בצד האסיאתי, פה הצד האירופי (רואים במפה). דיברנו הרבה , בואו נלך לרזולוציות אחרות, קהילה יהודית היא משהו גדול, כותרת גדולה, אבל מורכבת מקהילות וקהלים. כמו שאמרנו, קהילה יהודית מורכבת מרבנים קראים רומנים ספרדים. במהלך מאה 15 16 אנשים מספרד רוצים להתפלל באותו בית כנסת עם חברים מספרד, מקימים בית כנסת. למשל אותו דבר הרומניוטים, רוצים להתחבר לחברים שגרו איתנו אי שם, רוצים להקים בית כנסת. דונה גרציה הקימה ק"ק קהילת קודש באיסטנבול. לה סניורה. אנשים התפללו שם בבתי כנסת, גם בתוך איסטנבול אנשים לאט-לאט יוצאים מהמסגרות הספרדיות, רוצים – השכן אמנם לא ספרדי, הוא רומניוטי אבל חבר שלי, והתחתנו זה עם זה, נעשה בית כנסת. צריך לציין שהיה אסור לבנות בתי כנסת חדשים תחת חוקים שהזכרנו, לא בונים בית כנסת חדש, אם בונים זה בהשתדלות גבירים של קהילה, עושים בבית פרטי או בניין ישן, משפצים, אם מתלוננים לקאדי צריך להרוס. יחידי הקהל משלמים מס, המס הזה – אחת לשלוש שנים בפסח עושים עריכה שבודקים מי יכול לשלם מה, עשירי קהילה מימנו חלק גדול מהקהילה, וכמו שרואים פה היו גם אותם אנשים שהחליטו בסופו של דבר מתי ואיך עושים מה, הקהילה הלכה לפיהם. על פיהם יישק דבר. יש קהילה גדולה, וקהלים שמסודרים לפי אזורי מוצא בספרד או באזורים אחרים שהגיעו אחרי הגירוש, או על פי עניינים אישיים או אזורים בתוך איסטנבול.
בקהילה יש מוסדות , המוסדות כמו שאנו יודעים יש בית כנסת, זה היה מתנ"ס במילים אחרות, שם נפגשים, עושים הכל, מדברים, עושים דברים דתיים כמו תפילה בשבת, או בית הדין שיושב בבית כנסת עצמו, אין מקום אחר. ועד קהילה מגיע לבית כנסת, המוסד נוסף מצומצם בכוחו הוא בית דין, שמתעסק בענייני אישות. יש לציין שהיה אסור להם להתעסק בדיני ממונות, כי זה היה תחום של קאדי. יש הרבה סיג'ילס, מסמכי בית דין שרעיים, מסמכים רבים מראים שיהודים שבו לעסוק בדיני ממונות קרקעות וצוואות אצל הקאדי. שימוש של יהודים בבית דין לענייני ממונות היה מצומצם. יש תלמוד תורה לבנים, בנות אין להן שום אחיזה, יש מספר מועט של נשים שהצליחו להתברג למוסדות שלטון, קוסמטיקאיות של אחות של המלך או אם הסולטן, השפעה גדולה, לפעמים נרצחו – הגיעו לקרוא בספר. יש ישיבות להנהגה עתידית של הקהילה, יש חברות סיוע, צדקה וחסד, חברה קדישא, אנשים עם כוח רב , המון כוח – חברה שמסיעה יתומות, דואגת ליתומים, קמחא דפסחא, מוסדות הקדש שמתעסקים עם אנשים שהקדישו פירות הולכים לעניי הקהילה.
מי הנהיג את הקהילה? האליטה היהודית. קשה מאוד לחשוב על קהילה הזאת מסתדרת בלי אנשים שקוראים להם גבירים. בספרות רבנית זה גביר, שר, כל מילה במקום. לגביר קראו גביר, לשני קראו שר, לשלישי טפסר. השתדלו שהתארים לא יפגעו זה בזה. יש כאלה שהיו להם שלושה תארים יחד – גביר, שר, טפסר. היו ספקים של הסולטן, לא מתקרב לספקים של צה"ל, זה הרבה יותר, אנשי סוד של בכירים ביותר בשלטון, מה שנקרא מנהל משק הבית. המשמעות היא כמו חצר חסידית, אדמו"ר עומד בראש, חסידים שמתפעלים כל מה שמסביב, אנשים אלה יהודים גבירים הצליחו להתברג לאותם חצרות. זה לא קל , השפיעו משם וסייעו דרך אותה השפעה גם לעצמם וגם לקהילות הנזקקות. לצידם אליטה רבנית, שוחטים, דיינים, מרביצי תורה. תארים כמו חכם שלם, דיין מצוין, יש גביר שהוא גם דיין מצוין. היו יחסי גומלין בין שני מעמדות אלה, התחתנו זה עם זה, רואים את זה בהסכמות רבות לספרים במאות שיצאו באימפריה.
אני כבר מסיים. מתקרבים לפסח. היהודים הלכו לפי הלוח העברי. זאת אומרת מדי שבת בשבתו מועד במועדו עושים לפי ההלכה, לא מזמן נתקלתי לא באימפריה העות'מאנית, במנשר שיצא שנה לפני התחלת גירושים מסלוניקי לאושוויץ, רואים שם הקפדה קלה כחמורה ממש איך עושים את פסח, שנה לפני שהטרנספורטים מתחילים. נדמיין את שלטון נאצי ברחובות, אנשים שממהרים לעשות מצה או לנקות את בית לפסח. לחגים מקום מרכזי בקהילה, מנקים את הבית, מצפים את כל הסכו"ם מחדש, לא קונים חדש. את הקפה בוררים, יש חברות מיוחדות לקמחא דפסחא. רוצה להגיע לשני מקורות, אי אפשר בלי זה, מביא את אוניברסיטה לפה.. יש לנו פה פסק דין מ-1803, תחילת מאה 19 שבו ראינו שערורייה בעניין אפיית מצה, נמצאו כמה מצות שהיו חמץ גמור. רואים השגחה של רבנים שיעשו את סדר פסח כהלכתו ממש. כמו היום ששואלים אם המכונה נקייה או לא, גם אז בדקו. אם רוצים לראות איך אותם גבירים עשו את סדר פסח בבית, אביא בפניכם את מקור הזה, מאמצע מאה 19. אצל משפחת קמונדו, משפחה הזאת ידועה בשם הרוטשילד של המזרח, מיליונרים עצומים, רחובות שלמים באיסטנבול היו שלהם. לא כל כך קל לעשות זאת. אימפריות מסחריות לצערנו מהם שרד משפחת קמונדו שהיא משפחה קטנה בפריז. מקריא: בליל פסח ראשון, באיסטנבול יש שני סדרים - נתקבלתי בבית קמונדו, רוטשילד מזרחי. שולחן מלא כלי יקר, גביעי זהב, קערות, כפות כסף, התנשאה מערכת גבוהה עליה מצות לעבודת הסדר מכוסה במפת משי . מאה נרות דונג הפיקו ברק אורה סביב, ישבו 4 דורות המשפחה, אדוני הבית בראשם עטוף מחלצות משי, על כיסא כבוד, לימינו בניו, לשמאלו שלוש בנותיו נכדתו, היא שאלה מה נשתנה, בת שלי תעשה את זה, תמיד מרגש מעמד שהבנות או הבנים נכדים נכדות עומדים על כיסא אומרים מה נשתנה, אין חדש תחת השמש. בירכתי החדר שקירותיו מכוסים יריעות דקות, הפרדה בין נשים לגברים, ישבה אם כל הבנים ונכדים על דיוואן מפואר, זה ספה ענקית רחבה שאפשר לשבת עליה, לבושה משי אדום, שמלת משי אדומה. אחרי קומינו מהשולחן הלכנו לחדר שני נכבד, סדר פסח כהלכתו רוב עושרו. הלוואי עלינו.
אראה לכם שני חיבורים. מה שאמרתי פה, זה קיצור של קיצור של חיבורים שאפשר להשיג בכל ספרייה או חנות ספרים. הראשון יהודים בממלכת סולטנים, של מנחה שלי לדוקטורט. השני יותר נוגע בסוגיות ספציפיות, אבל גם ממשיך, זה עד מאה 18, זה ממאה 19 ו-20, ממשיך – השארתי רווח ריק, זה המקום שלי. מקווה למלא אותו. פסח כשר ושמח. אינשאללה בשנה הבאה בירושלים הבנויה. שמחתי להיות פה. מחיאות כפיים .
צביקה: תודה רבה לאביעזר על הרצאה מרתקת. קהילה יהודית באיסטנבול היא לא גדולה, הולכת ומתמעטת, בעיקר מבוגרים, פחות חתונות, יכול להעיד כעיתונאי שמנסה לראיין, הם לא מתראיינים . מאז פיגועים שם בשנים עברו הם סוג של במחתרת, מאוד גאים בהיסטוריה ומורשת, אבל הם מאוד שומרים על הפרטיות שלהם, את דגלי ישראל שלכאורה יגידו שלא תולים הם כן תולים בשקט בתוך בית כנסת. אם תרצו להיכנס לבית כנסת, תיאלצו להעביר מראש, להעביר דרכונים. מצד שני שווה להתעקש וכן ללמוד על מה שקורה שם גם היום. למרות המצב שהם טוענים מול שלטונות וארדואן שלכאורה מצב טוב, עדיין יש בעיות, בחיים לא יגידו שיש אנטישמיות כי אז הם בעצם עושים לעצמם נזק. רק לפני כמה ימים היה פיגוע לא באיסטנבול אלא איזמיר, זרקו בקבוק תבערה לעבר בית כנסת. זה עדיין קיים. למרות זאת אתה יכול להיות יהודי גאה בטורקיה, יש הרבה כאלה, יש לי כמה חברים כאלה. על זה נשמע עכשיו מפי שירה בן ציון, עובדת משרד החוץ לשעבר, קודם מוזיקה, אז נשמע על זה משירה. עוד כמה צלילים . אחרי זה את שירה. שמענו פה כמה טלפונים, אם אפשר לכבות – זה יועיל לנו מאוד. מחיאות כפיים.
עכשיו תשירו ממש בטורקית. רואים את הכלה מאיסטנבול?..
יא מוסטפה , אנא בחיבק יא מוסטפה.
אם יש פה טורקים, אולי אתם מכירים את השיר הבא.
(שיר בטורקית)
מחיאות כפיים.
צביקה: תודה רבה. עכשיו נקבל את שירה בן ציון, לשעבר סגנית קונסול כללי באיסטנבול, התאהבה בטורקיה, תספר על קהילה טורקית מקומית והקשר שלה למדינת ישראל כיום.
שירה בן ציון: ערב טוב. לפני שנתחיל חשוב לי לומר שאני ישראלית שזכיתי להתגורר בטורקיה כמה שנים, אדבר על קהילה בטורקיה, בעיקר איסטנבול. אבל אני לא חלק מהקהילה. בגלל מצב המתוח יש דברים שלא אוכל להתייחס. לפני שאתחיל, איך התחיל רומן שלי עם טורקיה? הגעתי אליה פעם ראשונה לפני 4 שנים כחלק מביקור הכנה לפני שירות באיסטנבול. לוקחים את השליחים להיפגש עם כל מי שצריך, נפגשתי עם ראשי קהילה , וגם לקחו אותי לבקר בבית ספר יהודי. בחודש מאי, שבוע לפני יום עצמאות, אני בתור אזרחית ישראל יום עצמאות אני מצפה לראות דגלים ישראליים, התקווה, הכנות לטקס, לא רואה שום דבר ויזואלי. שואלת את המארחים מה מתכננים. מסתכלים עליי מוזר, אומרים לא מציינים כאן את יום עצמאות. אני מסתכלת וחושבת בראש: שמעתי שזו קהילה ציונית, מפתיע שבבית ספר יהודי היחיד בטורקיה לא מציינים את יום העצמאות. אני מסמנת כוכבית בראש לחשוב על זה, חושבת שזה תובנה שליוותה את כל השירות שלי בטורקיה, אני גם חושבת שבתור אזרחית ישראל שמתגוררת במדינה יהודית, זה קונפליקט שלא מכירים קהילות יהודיות רבות שסובלות מאתגרים ייחודיים, אחרי שלוש שנים בטורקיה הבנתי שקהילה את לא דומה לשום קהילה אחרת בעולם. המחשבה אם מציינים את יום עצמאות או מה סממנים ישראליים שם, זה תהליך שעיבדתי לאורך שירות שלי שם. קהילה היהודית שם 15 אלף יהודים, כמעט כולם באיסטנבול. כמה עשרות בודדות ברחבי טורקיה. קהילה משמעותית נוספת באיזמיר, עיר חילונית ליברלית גם היום. מונה בין 700 לאלף איש, כך גם לגבי קהילה באיסטנבול טוענים שהיא מונה בין 14 ל-17 אלף. הציגו לפניי את מפה של ריכוז של בתי כנסת וקהילות. אם פעם היו ריכוזי קהילה משמעותית באיסטנבול, היום פזורה בכל העיר. יש 14 בתי כנסת מרכזיים, גוף שמשמש נשיאות קהילה, נשיא נבחר אחת ל-4 שנים. יש חכם באשי, מה שמקובל כרב ראשי של טורקיה, הוא סמכות דתית לכל טורקיה. גם באיזמיר יש נשיא קהילה מצומצמת, אבל סמכות רוחנית דתית היא באיסטנבול. אופי קהילה – מושגים שאנו מכירים מיהדות תפוצות כמו אורתודוקסיה או רפורמה פחות קיימים שם. הייתי אומרת שזו קהליה מסורתית מאוד, שמרנית מאוד, אבל מושג אורתודוקסיה לא רלוונטי שם, זה סוג יהדות אחר. באיזמיר הקהילה מאוד חילונית, שומרת על אורח חיים יהודי, מחוברת למסורת, אבל ביום יום פחות בעלת תפיסה דתית, עד לפני שנה וחצי היה שם רב, עקב מחלוקות בינו לביI קהילה הוא סיים עבודתו לא מונה מחליף, כל סמכויות דתיות הן מאיסטנבול. הקהילה באיזמיר חמה, מתפקדת כמשפחה, בית ספר שהזכרתי קודם הוא פרטי, מוכר על ידי רשויות טורקיות אבל לא מתוקצב, זה מרמז על עלויות גבוהות של תלמיד בבית הספר יהודי בטורקיה, מעניק חינוך מגיל 3 עד 18. יש שם לימודי עברית, מתוך מטרה של בית ספר שבאיזה יום כן יעשו עלייה, באמת קהילה ציונית מאוד, אבל סממנים שלה שונים ממה שאנו מכירים. על מעמד יהודים בטורקיה – היהודים מוכרים כמיעוט דתי מבחינת שלטונות. טורקיה בכלל, לנו כישראלים יש דעה שלילית עליה בגלל הקשרים פוליטיים, אבל תפסה עצמה כמקלט נדכאים ומיעוטים, אפשר לראות זאת החל מגירוש ספרד, כלה בפליטים סוריים היום. גם בתקופת השואה, יש קונסול הכללי של טורקיה ששירת ברודוס, הנפיק ויזות מזויפות ליהודים שגורשו שיוכלו להיקלט בשטחי טורקיה. טורקיה גם היום עם כל הבעיות שיש לנו איתה, זה מדינה מכניסת אורחים לאורך השנים כמדיניות. טורקיה זה בעצם מדינה שקלטה הכי הרבה פליטים סורים מאז 2011, כ-4 מיליון סורים מתגוררים בטורקיה, רובם באיסטנבול. טורקיה עם כל הביקורת, רואה עצמה כבית של יהודים. לגבי אנטישמיות, אנו רגילים לחשוב על זה כגרפיטי שיש בטורקיה, או בהקשר לשואה, ולצערי יש אנטישמיות טורקית אבל מסוג אחר. אנטישמיות מוסלמית שמגיעה באופן תרבותי שורשי, זה יכול להיזרק ברמת הערות – יש הרבה אנשי עסקים יהודים בטורקיה, חלקם מצליחים – יקבלו הערה מהשכן: יהודים יודעים לעשות כסף, כל דבר שהם נוגעים בו הופך זהב., אולי אומרים זאת כמחמאה, אבל התפיסה מאחורי זה היא אנטישמית מאוד. רואים היום כתובות נאצה, גם כן יכולים לראות שבתקופת מתיחות מול ישראל, למשל אירועי גדר בעזה, אם אנו כקונסוליה היינו רגילים לקבל הפגנות מול הבניין שלנו, שנה שעברה הפגנות הגיעו מול בתי כנסת . יש להם קושי להפריד בין יהודי לישראלי. הם אומרים יש פה קהילה יהודית, אבל כל מי שיהודי הוא גם ישראלי. יהודים אלה מתקשים להוכיח שהם טורקים יהודים ולא יהודים טורקים, נאמנות שלהם למדינה שהם נולדו הם נדרשים להוכיח כל פעם מחדש. הנושא הזה עולה ביתר שאת מול סכסוכים עם ישראל, משט עם מרמרה, שמעתי על זה המון גם במשרד וגם מקהילה יהודית שעמדה בנקודה בלתי אפשרית, שמצד אחד יש לנו הרוגים – חברים, הכל בסדר, לא צריך להתרגש – יש לנו הרוגים על ספינת סיוע טורקית שנהרגים על ידי חיילי צה"ל שעושים את תפקידם, המון אצבעות מופנות כלפי קהילה יהודית שיבחרו צד, הם בקונפליקט משמעותי, גם אנחנו כנציגות ישראלית יש לנו שגרירות באנקרה, קונסוליה באיסטנבול, שתי נציגויות אלה מתפקדות באופן רגיש מול קהילה. לא נדרוש מהקהילה שום הזדהות ותמיכה עם ישראל, מתוך הבנה שהם קודם כל אזרחים טורקים ולא חייבים לנו כלום. זה מתח שכל הזמן קיים במרכיבי זהות שלהם, אנו מנסים לנהוג בהתאם לרגישויות שלהם בכבוד ובזהירות נדרשת. אם אתייחס לחברה הטורקית, רואים הרבה אנשים עסקים יהודים פובליציסטים, אקדמאים, אבל לא רקטורים שופטים וחברי פרלמנט. יש תקרת זכוכית ברורה לכולם, כללי משחק ברורים וזה לא נושא שיחה. אם אלך לעולם עסקים, ברוך ה' יש שכבה של קהילה יהודית, אנשי עסקים מוצלחים. תחושה של אחווה. דיברתי על עלויות גבוהות של בית ספר יהודי, לא יהיה אף תלמיד שלא ילמד שם בגלל סיבה כספית, יש תמיכה ומלגות. הקהילה כמו משפחה.
לגבי אתגרים היום, אנו יודעים שטורקיה עוברת בשנים אחרונות תהליך הדתה, אסלאמיזציה, הקצנה לאומנית, זה מעמיד את קהילה יהודית בטורקיה, - יש קהילות רבות של מיעוטים דתיים בטורקיה, יוונים ארמנים, צ'רקסים, בהאים, כל מיעוטים פועלים ביחד מול שלטונות שמכבדים אותם. אבל לא מונע תגובות אנטישמיות ברחוב, ואתגרים לשמור על עצמם כקהילה הולכת וקטנה. תהליך הלאומנות, אם 'דיברנו על קונפליקט יהודי ישראלי, אם טורקיה הולכת לכיוון ימין לאומני, יהודים נדרשים להראות כל פעם שהם טורקים יהודים ולא יהודים טורקים, בטח לא ישראלים. גם תהליך הדתה, אנשים נוטים לשכוח אבל רפובליקה טורקית של היום הוקמה כדמוקרטיה חילונית עם הפרדה של דת ומדינה, כשמסתכלים על טורקיה של היום קל לשכוח. באופן היסטורי יהודים נהנים ממעמד של מיעוט דתי, הכרת השלטונות, כבוד מצד השלטונות. אבל יהודים מסתכלים - וזה נכון לא רק לגבי יהודים אלא הרבה שכבות משכילות מערביות ליברליות שמחפשות דרך החוצה. אם בעבר "החשוד המיידי", דרך היציאה הקלה, היתה ארה"ב קנדה או אירופה, היום יותר ויותר צעירים עושות עלייה, ואני לא יכולה לשתף מספרים מדויקים, כן מזהים מגמת עלייה משמעותית של יהודים מטורקיה לישראל, ברמה של מאות. מגמה שהתחילה בשנים אחרונות, התחזקה אחרי ניסיון הפיכה ביולי 16, גם אז ניסיון הפיכה להדיח את ארדואן, גם שם יהודים נדרשים להוכיח נאמנות לשלטון המכהן, לא פשוט. אם אדבר על נתוני עלייה וציונות שקהילה מדהימה זאת מפגינה, אם בתחילת הדרך שאלתי איפה דגל ישראל והתקווה, יחסים של קהילה זאת עם ישראל הם מדהימים. הם מורכבים, זו קהילה שיש הרבה קהילות יהודיות בעולם, לכל אחת אתגר וקופנליקט ומאפיינים שלה. טורקיה היא בצומת.ץ מצד אחד לא קהילה יהודית באירופה, שגם שם אנטישמיות מתחזקת, בטח לא צפון אמריקה עם תשתית חזקה, זה גם לא מיעוט שנשאר במצרים או איראן, שאפילו לא יכולים לומר שהם יהודים, וחיים תחת איומים. זו קהילה שחיה באמצע. מצד אחד טורקיה עדיין דמוקרטיה, יש שיגידו לא מערבית ולא אמיתית. מצד שני זו מדינה אסלאמית שלהיות בה יהודית במדינה אסלאמית שמקצינה דתית ולאומית, זה לא פשוט. אנחנו כישראלים נוטים לקחת זאת כמובן מאליו. זו קהילה שהיתה לי זכות להיחשף אליה, ואני מברכת על זה. מאפיינים ייחודיים. בעיניי זו עיר מדהימה בעולם, איסטנבול. ממליצה לבקר. תודה רבה וחג שמח.
צביקה: תודה רבה . כמו ששמענו, מצד אחד את ההיבט היסטוןרי, מצד שני על מה שקורה היום באיסטנבול, שזה שונה כמובן? נסיים בנימה של תקווה, נקווה שאנחנו לא במצב דיפלומטי טוב עם טורקיה היום יחסים מורהכבםי בין ראשי מדינו שלנו. מקווה שנוכל לבקר בעיר מדהימה הזאת בלי חשש, וליהנות מכל מה שיש לה להציע. תודה רבה לכם. אני רוצה להגיד שבחודש הבא האירוע של חודש אייר יעסוק בקהילה יהודית בטריפולי. תודה רבה לכם. ניגש עכשיו לשירה בציבור. תודה.
מחיאות כפיים.




שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus