ראש לחודש - מארבע כנפות תבל | סיוון
ראש לחודש - מארבע כנפות תבל | סיוון
social
facebook whatsup email tweeter
המופע התקיים בתאריך
4.6.19
שלישי
20:00
שלחו
לחבר

תמלול אירוע ראש לחודש - מארבע כנפות תבל | סיוון שהתקיים בתאריך 04/06/2019

קהילות יהודיות ברחבי העולם. חודש סיוון - גרמניה
ראש לחודש סיון – יהדות גרמניה, 4.6.2019

טל: ברוכים הבאים. מזמינים אתכם להשתיק טלפונים ניידים, תודה, מיד נתחיל.
טל: ערב טוב חודש טוב. תודה לכולכם שבאתם לכאן בפתחו של חודש סיון. את ראשי חודשים כמו שאתם יודעים, מקדישים לסיבוב ברחבי הגלובוס לקהילות יהודיות, היום ננחת בגרמניה, קהילות מפוארות ומשגשגות, בטח אי אפשר להכניס לערב אחד, ננסה לטעום לדבר על שורשים של קהילות הללו, על נוכחות במאה 19, לקבל הצצה לחיי יהודים היום בגרמניה. שלום למי שינעים את הערב יובל בילגוראי, אמרתי נכון. בבקשה.

יובל: ערב טוב. שיר ראשון שאבצע נכתב על ידי היינריך היינה, הולחן על ידי מנדלסון. שני אנשים שהתחילו חייהם כיהודים גם אם לא סיימו כך. לשיר הבא יש עשרות תרגומים, היתה לו נוכחות מאוד גדולה בתרבות היהודית של אותה תקופה.
אט זורמת בנפשי מנגינת הטוהר, ו.. אוויר חופשי אל מרחב שטוף זוהר.
ופנה אל הגינה, בפריחה התחילה, אם תפגוש בשושנה, תן את ברכתי לה.
מחיאות כפיים. תודה רבה.
לא קשר ידעתי לדחי אנוכי רווי בכי, הערב.. ליד הנהר יפה בנשים יושבת שם, עשתה זאת בנועם שירה. לא פשר ידעתי לבכי, אני רווי בכי, לבושתי. יפה בנשים יושבת, עשתה זאת בנועם שיריי. תודה רבה.
טל: לפני שנשמע את שני הדוברים שלנו הערב, נסקור בקצרה את תולדות יהדות גרמניה שכאמור משהו מאוד רחב, יריעה אבל מתי מתחילה התיישבות יהודית בגרמניה. אחד תיעוד, תיעוד הכתוב המוקדם שיש לנו הוא אגרת קונסטנטינוס לראשי עיר קלן, מוזכרים בה מיעוטים שחיים בקלן, מסתבר שעל גדות הריין היתה קהילה יהודית קטנה מאוד, היא מוזכרת באיגרת הזאת. נקפוץ קדימה ל-1096, מסעות הצלב. המאמינים בדרכם לכנסיית הקבר, בדרך טובחים בקרב יהודים, בקרב יהודים אשכנז זה טראומה, מכירים כמובן את הקינות על קהילות שו"ם שנאמרות בתשעה באב בבתי כנסת אשכנזים. כאמור השהות יהודית בגרמניה רוויה פוגרומים לצד הרבה שגשוג והתערות והיטמעות בחברה הסובבת. מין גלגל כזה, למרות שנשמע בעיקר אני אדבר על דברים פחות חיוביים, מקווה שד"ר פרוידנטל תספר דברים יותר חיוביים. מאות 13-12 תקופה שלא מאירה פנים ליהודים בגרמניה, גטאות פרעות, אי אפשר לא להזכיר את איסורים על יהודים לעסוק בעבודתו מסוימות, מוצאים מפלט בהלוואה בריבית תורם לדימוי שלילי שלהם. אי אפשר לא להזכיר את פרעות רינדפלייש שהורג 20 אלף יהודים. אי אפשר לא להזכיר את מוות השחור, מגיפה שפוקדת באמצע מאה 14 את אירופה, מוחקת שליש מאוכלוסייה שלה. כמובן יהודים נמצאים אשמים מיידיים, סיפור אגדת הרעלת בארות שמיוחסת ליהודים, נאמר שהם גרמו למחלה. זה גורר שוב פרעות בקהילה היהודית בגרמניה, 300 קהילות יהודים ברחבי גרמניה נטבחות נרדפות בגלל עלילות אלה, היהודים ששורדים נמלטים רבים מהם לפולין. במאות 15, 16 מוצאים את יהודים ממשיכים לסבול רדיפות על רקע דתי אתני, וכלכלי. עוסקים בעיקר במסחר ורוכלות, נדחקים לאזורים מוכי עוני, רבים מהם נוודים עוברים בדרכים, סופגים את שנאה של ההמון המשולהב שניזון גם מכנסייה ומאגדות כמו הבארות שזה רק אגדה אחת שנקשרה ליהודים. אבל המאה 16 מגיעה, מביאה את בשורת רנסנס, ניצני דיבור החדש על זכויות על שוויון ורעיונות הומניזם שמתחילים לפרוח. אפשר לומר שזה גורר לפעמים יחס טוב ליהודים, יוהנס פרויליין פילוסוף מפרסם כתב הגנה על יהודים, אויגנשפיגל, מפרסם בוויכוח עם מומר, טוען שצריך שוויון זכויות לכולם גם ליהודים. מרטין לותר אבי פרוטסטנטיות כותב " ל היהודים ושטריהם" כותב לשרוף את רכוש יהודים, את התלמוד, לטבוח בהם. מי שמשתמש בספר זה לצורך תעמולה לצד יהודי זיס ומיין קאמפף משמש לתעמולה הנאצית. עד מאה 18 אסור ליהודים לגור בערים גדולות בגרמניה, אבל מצב כלכלי 8ולא ערכי שוויון גורמים למלך לאפשר לכמה יהודים עשירים לגור בברלין, משלמים לו דמי חסות, מתחייבים לא לבנות בתי כנסת, נתפסים כיהודים מועילים, תפקידם להועיל למלך וקופה ציבורית. כאשר אוכלוסייה יהודית מתרבה שם מעבר למתוכנן, הקהילה שם מגורשת, נשארות רק 120 משפחות יהודיות עשירות שמשתלמות למלך, מי שלא מועילות מגורשות.
אנחנו מדברים עכשיו, כבר מתחילים לדבר על תנועת השכלה כללית, שקונה שליטה בקרב אירופה בכלל וגרמניה בפרט. כחלק מזה מכירים את תנועת השכלה היהודית, התנועה שנעה ונדה על הציר על המתח שבין זהות יהודית לרצון להשתלב להתערות בסביבה. עוסקת בשאלות זהות הללו, מצמיחה זרמים והגות וכתיבה שמלווה אותנו עד היום. מי שממחיש יותר מכל. סמל של תנועת השכלה היהודית הוא משה מנדלסון שנשמע עליו בפירוט בהרצאה שתיכף תגיע, אבל הוא היה אחד הפילוסופים הגרמנים החשובים בתקופה, גם יהודי שומר מצוות, למד בישיבה, מיוחסת לו אמירה היה יהודי בביתך ואדם בצאתך. והוא היה גם תפס מקום כבוד בספרות רבנית, היו שאמרו ממשה עד משה לא קם כמשה נאמר על מנדלסון. למרות שמתכוונים לרמב"ם. יודעים שהרוח שעולה מאמירה של מנדלסון משקפת את תמצית תנועת השכלה יהודית של מתח הקבוע בין הזהות היהודית לרצון להשתלב. ב-1780 מגיע כתב סובלנות של הקיסר יוזף השני, מגדיר זכויות יהודים. מתיר לקיים פולחן דתי, לשאת משרות ציבוריות. שנתיים אחר כך מוצג בתיאטרון המרכזי בברלין מחזה של גוטהולד אפרים לסינג, במרכזו יהודי חכם משכיל, שונה בתכלית שינוי מדמות יהודי שמתקבעת בתודעת המון של יהודי מפיץ מחלות מרעיל בארות, נווד נכלולי. כתב סבלנות מעורר פולמוס, הרבה יהודים חושדים ומבינים שזה נועד לתועלת הקיסר, לא מבשר בשורה גדולה, ולא מאמינים שיש בכוחה של איגרת של כתב הסבלנות לשנות משהו אמיתי בתפיסת היהודים. אבל היו מי שראו בכתב הסבלנות – תיכף נראה – הזדמנות אמיתית לשינוי. אחד נפתלי הרץ וייזל, מפרסם "דברי שלום ואמת" כתב משלו על צורך בשינוי חינוך יהודי, קורא תיגר על תפיסה רבנית, אומר שצריך ללמוד תורת האדם, להשתלב, לקחת את כתב הסבלנות בשתי ידיים כהזדמנות. ב-1880 אמנציפציה, יהודים אזרחים שוֹוִי זכויות. מכירים את בשורות דתיות מגרמניה, נחזור לזה בהמשך. אלף קהילות יהודיות באמצע מאה 19 פועלות בגרמניה, מחדשות מנהגים, פולמוסים רבים. יהודים הופכים לחלק מזירה תרבותית ספרותית, מסיבות סלון חוגים אריסטוקרטיים, מופיעים אנשי תרבות, משוררים שמייצגים את גל ההתנצרות של משכילים יהודים, כמו היינה, זה מסמל התבוללות ומחיקת זהות יהודית. גם העולם האורתודוקסי לא נשאר אדיש, עובר שינויים והתאמות כתגובה לזרמים החדשים. קופצים למלחמת עולם ראשונה, 12 אלף יהודי נופלים בשירות צבא גרמני. יותר מ-7000 זוכים לעיטורי גבורה. זה ספר זיכרון של אגודת הרייך של נופלים יהודים של צבא גרמני, רצון להיות חלק, לשרת, לתת מה שאפשר. אמרתי שנראה את זה, הנה זה, זה כתב הסבלנות של יוזף השני, דברי שלום ואמת של נפתלי הרץ וייזל. למרות מה שהזכרנו את 12 אלף נופלים יהודים ומקבלי עיטורי גבורה, זה גלגל ואנטישמיות מעולם לא נעלמה ולא הלכה לשומקום. מרימה ראש, ב-1919 עם סיום המלחמה אנחנו מוצאים שיש אגדת תקיעת הסכין בגב, בעצם היהודים מואשמים בתבוסה של גרמנים, והם מואשמים שתקעו סכין בגב אומה הגרמנים, סוכנים כפולים שבגדו בגרמניה. ואגב מעניין לראות שאותה קריקטורה בשינוי מופיעה גם ב-1942 בימי שלטון הנאצי. כאן רואים מכתב משנת 33, למזכיר מדינה במשרד קנצלר בברלין, כותב ד"ר לוינשטין סרן בצבא הגרמני, המכתב לא נתפס כשיודעים מה קרה. נטלתי רשות לפנות במכתב אליך להביע בפניו בקשות ביחס להשתלבות יהודי גרמניה במדינה. הבעתי רצון לשרת עם גרמני ואומה גרמנית. כותב כך גם היום יש ברצון חברי דתנו להעמיד עצמם לרשות ממשלת הרייך, כמו לפני 19 שנים לסכן עצמם למען המולדת אם נדרש הדבר בצו השעה. דבר מעניין, יודעים מה קרה, זה היה מכתב מ-1933.
את המשך אנחנו יודעים. 1935, חוקי נירנברג שמונצחת תורת גזע, והיהודים נשללים מכל זכויותיהם כאזרחים ובני אנוש. 1938 ליל הבדולח בנובמבר, וב1943 גרמניה מוכרזת כנקייה יהודים. זה הרשל גרינשפן, אין זמן להתייחס אליו וכמה קשור לליל הבדולח. יהודים פסימיים שראו לאן זה הולך או חששו, והחליטו שהם ממלטים עצמם נסים על נפשם מגרמניה. ככה לראות בערך 300 אלף יהודים נמלטים למדינות היעד, בראש וראשונה ארה"ב, פלסטינה, בריטניה, דרום אמריקה דרום אפריקה, סין ומזרח הרחוק. אלה שנמלטים לפלסטינה, מזוהים כעלייה החמישית, ברחבי ישראל בערים שונות. סמל גדול שלהם הוא שכונת רחביה לידינו, וזאת נתפסת כעלייה משכילה של אקדמאים, אוניברסיטה עברית הצעירה מקבלת אותם, לא התכוונתי להראות את זה. צריך לומר שהיו גם הרבה אנשי כפיים ועמל. למרות שהשתלבות נחשבת קלה יותר, צריך לומר שהיו פערי תרבות רבים וזה מובן, שמאוד הקשו עליהם, התדמית שלהם כנטולי הומור, יצרה פעמים רבות חיכוכים, אנשים שלא מבינים שצוחקים איתם. מדברים אחרי השואה, שנות 50 יהודים מתחילים לחזור לגרמניה, יש קבוצה קטנה של יהודים ששורדים את השואה בגרמניה נשארים בה. ב-67 26 אלף נפש שם, כמות גדולה של יהודים מגיעה עם התפוררות קומוניזם בברית המועצות, 100 אלף, עליהם נשמע עוד מעט. בתחילת מאה 21 250 אלף יהודים ו-20,000 ישראלים, מחאת המילקי, המילקי בברלין ועלה פחות, הפך לסמל של ישראלים יורדים לברלין מטעמים כלכליים ועוד טעמים. היום יש קרוב ל-100 קהילות, עליהן נמצא בהמשך. גדולות בברלין, פרנקפורט ומינכן. יש מוזיאון היקים בתפן, תגיעו בזמן, ממש דייקנים. ידיעה מ-2012 יהודי ראשון בראש עיר גדולה מאז השואה, פטר פלדמן בפרנקפורט. אגב הוא צוטט כאומר זה לא היה עניין בבחירתו, יהדות שלי שיהודי עומד בראש עיר לא היה עניין בבחירות. הדבר הכי אקטואלי, שבוע שעבר המלצה של נציב המאבק באנטישמיות מטעם הממשלה שאומר שלא בכל מקום בגרמניה אפשר להסתובב היום עם כיפה. דיברתי עם חומי רוזנבלט שאמר שהוציאו דבריו מהקשרם קצת, אבל לא נעים לשמוע. זה עיתון גרמני בילד, שפירסם כיפה שאפשר לגזור לחבוש כמחאה. הרצאה הקרובה תעסוק בזרמים, בבשורות הדתיות שנולדו יצאו והגיעו מגרמניה במאה ה-19. אזכיר אותם במשפט וחצי, לא כולם ממאה 19. ספר חסידים, ספר הלכות ומנהגים ממאה 13-12, לא תנועת החסידות, אלא יותר בספר של איך להתנהג מנהגים הלכות, הקפדות והחמרות. חרם דרבנו גרשום, עיצב ממש את הקהילות היהודיות, באשכנז, ותקנות מפורסמות שאנו מכירים לאיסור לשאת יותר מאישה אחת, כי מי רוצה יותר מחמות אחת.. גם עניין פרטיות. אברהם גייגר אבי התנועה הרפורמית, פרנקל אבי התנועה קונסרבטיבית, אולי חלקכם משתייכים לזה, קהילות משגשגות בארץ ובחו"ל, בתגובה גם ניאו אורתודוקסיה צומחת, רב הילדסהיימר מקים בית מדרש לרבנים, תורה עם דרך ארץ, עם ניחוח אקדמי. 3 זרמים אלה מלווים אותנו עד היום, בירושלים יש נציגות לכל אחד. הוספתי את רבי שלמה קרליבך כי נולד בברלין, לא זרם כמו התנועה הרפורמית וקונסרבטיבית וניאו אורתודוקסיה, מצאתי לנכון להזכיר פה כי נולד שם. לא נתייחס לכל אנשים מעניינים אלה, מפאת הזמן שאוזל. פשוט אומר שאני נתתי לכם הצצה מאוד לא מספקת, אבל מי שתאיר את עינינו ותרחיב את הדיבור על צמיחת יהדות, של תנועות דתיות ורעיוניות בקרב קהילה יהודיות בגרמניה במאה 19, ד"ר ליבנה פרוידנטל ממכון ליאו בק. לאחרונה ראה אור ספרה "האיגוד – חלוצי מדע היהדות בגרמניה", נשמע על כל אתגרים ושאלות שהעסיקו את יהודי גרמניה במאה ה-19. בבקשה.
מחיאות כפיים.
ד"ר רחל לבנה פרוידנטל: מישהו יכול לעזור לי עם המצגת? ערב טוב. אחרי הקדמה המאוד סיסטמתית שעברה תחנות יהודי גרמניה, אני רוצה לעשות משהו אחר. לא להתייחס ליהדות גרמניה כקבוצה נרדפת, בעיקרון, אלא להיפך. להתייחס ליהדות גרמניה לא כקהילה, אלא קהילייה, לא קהילה דתית רק, אלא היא רואה עצמה כתרבות. המסר או המסרים שיצאו מיהדות הזאת הם רלוונטיים ואקטואליים עד היום, אולי יותר מאשר בעת צמיחתם. אתרכז במאה 19, נקראת המאה הארוכה אצל היסטוריונים, מתחילה עם מהפכה צרפתית בסף מאה 18, נגמרת במלחמת עולם הראשונה. מבחינת יהדות גרמניה היא ערש לידתם וצמיחתם של תנועות שונות שלא רק הדתיות, חשוב להדגיש שלא רק דתיות, שצמחו בגרמניה, הן קובעות את דמות היהדות עד היום. כיוון שהזמן קצר, רוצה להאיר נושאים שאני מדברת, אתמקד בברלין שהיתה מרכזית ביהדות גרמניה. ומספר אישים שמסמלים את שינויים ומגלמים בחיים מחשבה והגות את שאלות מאוד-מאוד עקרוניות שהעסיקו את יהדות במפגש עם העולם המודרני. שאלות שאני חושבת, הן רלוונטיות לנו עד היום. אני אתחיל קצת קודם, כי אחרת קשה להבין. כמו שראינו במצגת קודם, יהדות ברלין – אני חוזרת לעת החדשה – מוצאה ב-1670, כאשר גורשו היהודים מוינה, לא היה קיסר אלא נסיך הכתר בפרוסיה, שבירתה ברלין, שלח שליח לווינה, ביקש להביא לברלין את 50 משפחות עשירות ביותר, להם נתן כתבי חסות, הם יהודים שלו, תפקידם היה להיות בנקאים פרטיים של המלך וכך עשו. זה עורר כעס אצל בורגנות המקומית, הקהל המקומי, בעיקר אצל שכבת הביניים של סוחרים ובעלי מלאכה, לא של עניים כמובן, אלא סוחרים ובעלי מלאכה ראו בהם תחרות ק/שה. אפשרו למלך לעשות דברים בניגוד לאינטרסים של שכבה בורגנית, כמו מלחמת שבע השנים. מאז בואם נוצר מתח שילווה את יהדות גרמניה עד סופה, בין יהודי גרמניה לבין קבוצות שראו בהם תחרות. שני אנשים מפורסמים כיהודי חצר, אחד נקרא אפריים ואיציק, הם יהודי החצר המפורסמים שמימנו את המלך לאורך הדרך, רואים פה בתמונה הזאת את הארמון של אפריים, שדרך אגב זה ארמון שנראה כמו ארמון של אציל גדול. באמת הפעמון נשאר אחר כך במלחמת העולם השנייה במזרח אירופה הוא פורק, הוקם שם היכל העם בגרמניה הקומוניסטית המזרח, שמרו את כל אבנים שלו ובונים אותו מחדש עכשיו. זה הסיפור של אותו אפריים שמימן את החצר גם את הצבא וגם קיסרים ונסיכי הכתר. כמובן שיהודים גם לא היו רק לא מימנו רק כבנקאים גם דרשו מהם לקנות מוצרים מסדנאות הממלכתיות, כך רואים את הקוף מפורצלן, שיוצר בתעשיית הפורצלן המלכותית ששייכת לנסיך הכתר, לכל אירוע משפחתי יהודים היו חייבים לקנות משהו מתעשיית הפורצלן הממלכתית. מספרים שמנדלסון שבביתו היו 20 קופים מפורצלן. אין לנו אישור אם זה נכון או לא.. חוזרים לאירופה של סוף מאה, חצי שני של מאה 18, באירופה תסיסה רצינית, כמו שאמרתי בורגנות שצומחת ומקבלת כוח כלכלי, רוצה לממש את כוח כלכלי לפוליטי, רוצים לא להיות נתינים יותר אלא אזרחים עם כוח פוליטי לקבוע דברים. עולות תיאוריות שונות של חיסול המלוכה, הקמת רפובליקה, במהלכם עולה תנועת נאורות, הביטוי היהודי שלה הוא השכלה עם מנדלסון. אבל הנאורות היא זאת שמנסחת את עקרונות החדשים בתוך התסיסה בכל אירופה, והדרישה שעולה ואחר כך תהפוך לסיסמת מהפכה צרפתית, חירות שוויון ואחווה. במהלך הזה עולה כמובן גם שאלה על אזרוח היהודים.
פה רואים – אני קופצת בגלל זמן הקצר, מנסה למקד דברים. יש קצת קפיצות. אבל סליחה. פה רואים שלוש דמויות, 2 מרכזיות שטל הזכירה במבוא. עומד גוטהולד אפרים לסינג פילוסוף גרמני, משמאל משה מנדלסון, סוקרטס ה יהודי, מצד שמאל כומר בשם לפטר שוויצרי, העמיד אתגרים קשים למנדלסון. מנדלסון ולסינג היו חברים טובים, נפגשים וכותבים יחד. מנדלסון לא כתב שום דבר יהודי עד סוף שנות 60 של מאה 18. כתב מאמרים פילוסופים חשובים, עולים אליו לרגל מכל גרמניה ולא רק היא, הוא ולסינג נחשבו חצר פילוסופית מכובדת בברלין, נציגים מובהקים של תנועת נאורות. אנסה להבהיר את רעיונות תנועת נאורות באמצעות המחזה שכתב לסינג, שנקרא נתן החכם. נתן החכם זה מחזה – כתב בשנת 1781 – המחזה מספר, נתן החכם ששמענו עליו, קצת אציג את המחזה, הוא תיאור דמותו של מנדלסון כפי שראה אותו לסינג. נתן החכם סיפור מסגרת הוא כזה, בעת מסעי הצלב הביס צבא צלאח א דין את צלבנים. אביר נוצרי צעיר נלקח בשבי, אבל צלאח א דין שחרר אותו הוא מסתובב בירושלים. בירושלים פורצת שריפה בבית של איש החשוב סוחר החשוב נתן החכם, והאביר הצעיר מציל משם את בתו, וכמובן הם מתאהבים זה בזו, נוצר קשר כזה בין נתן היהודי, אביר נוצרי עם רחה בתו של נתן ועם סולטן המוסלמי. זה מגיע לשיחה בין השלושה, איזו הדת אמיתית, נצרות אסלאם או יהדות. לסינג מביא את משל שלוש הטבעות במחזה, במרכז המחזה. זה מדקמרון, מספר על מלך נאור וסובלני, היתה לו טבעת שגרמה לכך שכל רואיו אהבו אותו, היה מלא חסד ורחמים כולם הלכו אחריו בגלל הכוח האינסופי של הטבעת. המלך עמד למות, היו לו 3 בנים, למי נותנים את הטבעת? שאלה קשה. מה עושה יועץ המלך, הולך לצורף עושה לו עוד שתי טבעות בדיוק אותו דבר. נותן לכל אחד מהבנים טבעת ונאסף אל אבותיו. כל בן בטוח שטבעת אמיתית אצלו, מתחילה מחלוקת. מגיעים לשופט, מי שמספר את הסיפור זה נתן החכם, במחזה. השופט מסתכל על 3 הטבעות, אין לי דרך לקבוע, הן אותו דבר בדיוק. אני מציע תעשו את הטוב בעיני אדוני, לכו כל אחד בדרכים טובות, כולם יאהבו אתכם, לכל אחד יהיה טבעת אמיתית. הסיפור מספר על התפיסה שייצגו לסינג ומנדלסון כנציגי נאורות, שכל הדתות שוות, כולן הופעה ספציפית של דת אחת שהיא דת התבונה. דת התבונה היא כללית, כל אחת מדתות אלה היא ביטוי שלה. נתן החכם מספר את סיפור, הוא החכם שמביא אמירה זאת שזה כאילו מנדלסון. כאשר יוצאים דברים אלה, קורה דבר מעניין, בא אליו הכומר שנקרא לפטר, אומר שמע ידידי מנדלסון, אתה חכם גדול, אם כל הדתות אותו דבר וזה רק עניין של איזה דרך בוחרים, בעצם הדת התבונית היא האמיתית, למה אתה לא עוזב את יהדות הנרדפת ומופלית ואנכרוניסטית. מנדלסון נשבר, מקבל התקף נוירוטי, כתוצאה מזה כותב את הספר המפורסם שלו שנקרא ירושלים או על שלטון דתי ויהדות. הוא בספר הזה הוא טוען שיהדות היא הביטוי האמיתית של דת התבונה, של דת הנאורה. ובעצם זה מכריח אותו להתמודד עם שאלה איך הוא מחבר את הצורך, את האמירה על דת תבונה אחת עם הביטוי המאוד ייחודי של יהדות. כאן באמת ניכר כוחו הגדול של מנדלסון. בספר הזה הוא מעלה תיאוריה מאוד-מאוד ייחודית. שהלכה לאיבוד בתקופת הנאורות, חוזרת רק במאה האחרונה שלנו, אולי החצי השני של מאה 20. מנדלסון עומד על בעייתיות בדמות של נתן, בספר שלו ירושלים הוא מתאר טוען שתפיסת אזרחות ליברלית שכולם שווים אותו דבר, וזה וזה, זה בעצם אחיזת עיניים. אומר זה בגידה ברעיון של חברה אזרחית סובלנית ושוויונית, שמגלמת את החירות ושוויון ואחווה של מהפכה צרפתית. הוא אומר שאזרחות אינה תלויה בדת. כל אחד, יהודי נוצרי מוסלמי יכול להחזיק בדת שלו, אזרחות זה עניין של המדינה, אזרח הוא איש החברה האזרחית, וכולם שווים, מייצג ערכים של חברה אזרחית בלי הבדל מה הדת שהוא הולך בדרכה בביתו. אם אתם מבטלים את ייחודיות של מיעוט, אתם מבטלים רעיון של חברה אזרחית ליברלית. אם אני שומר על יהדות ובכל זאת אזרח מלא שווה, אני מבטא את רעיון של חברה אזרחית ליברלית. כך אומר מנדלסון, בזה הוא עומד נגד התפיסה של הסובלנות של הנאורות, מביא דבר שהיום אנחנו מוצאים בתיאוריות על רב תרבותיות, כל מיעוט שומר את הייחודיות שלו, את אופי שלו, את התרבות שלו, דווקא איתם ביחד נכנס לחברת המדינה האזרחית. התפיסה הזאת מבטאת את תפיסת אזרחות הגרמנית, זה דרך אגב איור של נתן החכם עם האביר, נתן לבוש קצת כמו מוסלמי אבל זה לא משנה, במחזה אין לו שום סממנים מיוחדים. אף אחד לא רואה שהוא יהודי. הוא האיש החכם נציג הנאורות. פה רואים את – זה אינטרמצו קטן – נבואה אלוהית של מלך דוד שהיה- קוראת מהשקף.. מגייסים את כל האוצרות הרוחניים שלהם היסטוריה שלהם כדי להלל ולפאר את המלך המקומי.
אני רוצה בשתי מילים להציג את תפיסה ששלטה אז, תפיסת אזרחות שתהיה מאוד עקרונית לגבי שאלה של אזרוח היהודים. יש שתי תפיסות עקרוניות, הצרפתיות שמצאה ביטוי במהפכה הצרפתית, יש לנו את 14 ביולי 1789 כיבוש הבסטיליה, מהפכה צרפתית זה מהלך של שנתיים וחצי של דיוני אסיפה מכוננת, איך תיראה חברה אזרחית של הרפובליקה החדשה. בתוך הדיונים עולה דיון מה קורה עם יהודים. אחד נציגים מובהקים רוזן קלמנטונה, אומר ליהודים כפרטים ניתן הכל. ליהודים כאומה לא ניתן דבר. אם רוצים להיות אומה בתוך אומה, לא יכולים להיות אזרחים, אז שומרים על היבדלות. רובספייר אומר אם דורשים שוויון מוחלט, אי אפשר להוציא מישהו מהעיקרון הזה. דעת רובספייר מתקבלת, אסיפה מכוננת ב-1791 מכריזה על יהודים כאזרחים מלאים של צרפת. בגרמניה זה שונה, הגרמנים אומרים – מה שאומר לסינג במחזה -תהיו כמונו. יש ספר מפורסם של איש הוגה גרמני שיצא באותה תקופה שיצא נתן החכם, ושמנדלסון כתב את ירושלים, הוא אומר: יהודים לא נקיים, סחר מכר, תפילה שלהם זה נורא, כמו בשוק, אבל אם ניתן להם זכויות יתקנו דרכיהם יהיו כמוני. כנגדו אומרים אחרים קודם שיתקנו עצמם ואז ניתן זכויות. יש אומרים שאין סיכוי, לא יכולים לתקן עצמם ולהיות אחרים. הם אוריינטליים ואנחנו אירופאים, יש להם דת מתבדלת וזה לא הולך. כאן אנחנו רואים את תפיסה הגרמנית שאומרת ותרו על ייחוד שלכם, לא כמו בצרפת שתשמרו אותו, ותרו עליו ואז תהיו אזרחים. כמו נתן שלא יהיה עליכם שום דבר יהודי. יהודים מקבלים בגרמניה זכות אזרח לאט-לאט, עוד זכות ועוד זכות, זה מאוד נזיל הזכויות שהם מקבלים. אפשר לתת, אפשר לקחת. יש לנו דבר אחד מעניין בתוך כל הסיפור, שמראה את הדילמות הנוראות שיהודים מתמודדים איתן. אעצור בנקודה הזאת כי תלווה את יהדות גרמניה לכל אורך הדרך. מיד אחרי מהפכה, בשנות 90, תחילת מאה 19, נפוליאון יוצא לכיבושים. בדרכו לרוסיה דרך גרמניה, עובר מקום מקום, כובש עוד עיר עוד עיר עוד מחוז, ובכל מקומות נותן ליהודים את זכויות המהפכה, כל זכויות האזרחיות. ואז מתארגנת קואליציה נגד נפוליאון, אוסטריה פרוסיה ורוסיה, נגד נפוליאון, והם מנצחים אותו. ב-1815 נפוליאון מובס, חוזר מובס לצרפת, ומיהודים נלקחות הזכויות שניתנו להם על ידי נפוליאון. מעניין שיהודים התגייסו בהמוניהם למה שנקרא מלחמות השחרור, לחמו נגד נפוליאון שנתן להם זכויות. רואים את דילמות שנכנסים עליהם בתוך מערכת הגרמנית ששונה מהצרפתית. אבל גם מערכת הצרפתית לא פשוטה, אומרים לנפוליאון אתה מגדל פה בתוכך מרגלים בוגדים, אמרו נכנס סנהדרין של יהודים נשאל מה תעשו אם כך וכך. אחת השאלות, אנחנו יוצאים למלחמה נגד גרמנים, אתם חיילים צרפתים, מולכם חייל יהודי גרמני, תירו בו? הם אומרים שכן, אנחנו צרפתים. זה כיוון של ספר ירושלים של מנדלסון, שעולה ניסוח הזה אנחנו צרפתית בני דת משה, אנגלים בני דת משה, גרמנים דת משה. יהדות היא דת, ולא לאום. לאומיות היא של הארץ שאנו חיים בה. זה המסר הדבר שיהודים יוצאים איתו אל תוך מאה 19, בעקבות מנדלסון. נעזוב את הסיפור הזה, נלך חיזרה ליהודים. הדור אחרי מנדלסון עמדו בפני שוקת שבורה. ילדיו חוץ מאחד כולם המירו את דתם, אמרו לאבא אתה שכנעת אותנו, היו איתו ביחסים טובים, שהכי חשוב זה דת תבונה, חוץ מאחד כולם המירו את דתם. תלמידיו של מנדלסון נכנסו לבעיה, הבינו שאי אפשר ללכת הלאה עם מסר של מנדלסון כפשוטו, מבחינה דתית, בקשר בין דת ולאום ראו שיש בעיות בין השתלבות ושמירה על ייחודיות, מחפשים פתרונות איך להשתלב בחברה הסובבת. מצד שני לשמור על ייחודיות. פה פוגשים אדם בשם שאול אשר, תלמיד של מנדלסון, גייגר אבי הרפורמה, אבל סבא של רפורמה הוא שאול אשר. הוא כותב ספר תשובה למנדלסון, החוקים זה לא הדבר החשוב, החוקים זה עניין היסטורי, במצב היסטורי כזה יש חוקים כאלה, במצב היסטורי אחר חוקים אחר. מה שחשוב זה אמונה. גם אם נניח שיהדות מושתת על תחיקה, לאיזה תכלית ניתנו. אם הם שומרים על יהדות שלא תיעלם, צריך לשנות לפי רוח הזמן. יש להחיל רפורמה שיוכלו להיות יהודים וגם להשתלב בחברה אזרחית. מטרת הרפורמה בחוקי הדת היא לשחרר את אמונה מקליפת החוק, להשיב לעקרונות בסיסיים. הלכה לא מהות הדת, רק מכוננת אותה. האמונה היא הגורם שמקיים את יהדות, אמונה היא שלנו, את החוק אנחנו מאוחדים עם כל בני האדם. חוק הוא אוניברסלי. עכשיו נכנסים לתוך מאה 19. אותם יהודים עשירים בינתיים הקהילה בברלין גדלה ועושה חיל, יש מנדלסון שהגיע כתלמיד עני, עבד אצל יהודי עשיר שהיה לו בית חרושת למשי, היה מורה פרטי עד שהפך להיות מה שהיה, זה לא רק עשירים אבל הרבה מאוד. לאט-לאט יהודים מקבלים זכויות, יש מאבקים כך או אחרת, פה נותנים זכות, פה לוקחים, כך זה מתקדם הלאה. אבל הבעיה שנשארת זה בעיה איך אנחנו שומרים על יהדות כאשר המהלך הוא מנוגד, כשיש פריצת גבולות מכל כיוונים, המשכילים פורצים את גבולות הלכה וקהילה היהודית, נמוגים לתוך חברה הסובבת, הופכים לחלק מהחברה הסובבת, באוניברסיטת ברלין המון יהודים וגם אוניברסיטאות אחרות. רואים פה תופעה מעניינת. ב1819 יש פרעות קטנות ביהודים. קם איגוד, זה ספר שכתבתי על האיגוד, 7 חברים מתאספים בברלין בבית אומרים שצריך לעשות משהו נגד הפרעות. הפרעות לא מעניינות אותם אלא איך לשמר את יהדות נוכח פריצות גדר. אומרים שיתרגמו את טקסטים יהודים שיהיו טקסים מוכרים, כך נשמר את מדע היהדות גם אם לא יהיה קולקטיב יהודי שישמור, מדע היהדות ישמור את יהדות. הם אלה שעשו את הקונספט של מדע יהדות. בתור מישהי שגדלה לא בבית דתי ולא בהיכרות עם המקורות היהודים, אני מוכרחה לומר שבלי מדע יהדות לא הייתי מגיעה למקורות יהודים. לא ידעתי ארמית וקריאת מקורות רבניים, קבלה היתה סגורה בפניי, רק מדע יהדות נתן לנו גישה, דלת למקורות היהודים. מבינה שצריך לקצר.. זמן שלי נגמר? עוד 5 דקות.. אחת הדמויות חשובות זה היינריך היינה ששמענו שירים שלו. מי היה היינה? י משורר גרמני יהודי. הוגלה מגרמניה כי היה רדיקל פוליטי, לצרפת, כתב על יהדות. געגועים ליהדות. מיהו? הוא את הדילמה הזאת מי אני, דילמת זהות, הוא עשה רעיון מרכזי בכתיבה שלו. היה חבר של צונץ שנחשב למייסד מדע יהדות המודרני, אחד גנץ שגם היה חבר באותו איגוד שהמיר דתו והפך לפרופסור באוניברסיטה. היינה לא הצהיר אני כך או כך, פעם הצהיר אני יהודי, פעם גרמני, פעם הרבי מבכרך כתב, כתב שיר מפורסם לורליי שצעדו איתו צבאות הגרמנים. הוא מגלם את הדילמה הזאת, בסך הכל הוא מגלם – זה אולי הדבר החשוב – היינה ואיתו גם גנץ ואחרים חלקם המירו את דתם, חלקם לא, ההיינה המיר את הדת, אבל אמר מאז שהמרתי את דתי כולם קוראים לי יהודי. כך היתה תפיסה שלו. הרעיון של תרבות – עולה עם הקבוצה של אנשים אלה. אנו לא מדברים על תרבות יהודית ולאומית, מדברים על תרבות יהודית גרמנית. אותם יוצרים יהודים גרמנים יצרו תרבות חדשה שליוותה את יהדות גרמניה עד שנות 30 של מאה 20, עד סופה. בתמונות בכניסה ראינו כל נציגים של תרבות יהודית -גרמנית, פרוינד, היינה, איינשטיין וסרמן, צוויג, כל יוצרים שיצרו בתוך התרבות הגרמנית אבל כיהודים. זה באמת תרבות שהביאה את יהדות גרמניה שהיא מאוד-מאוד עקרונית כדי להבין מה זה יהדות הזאת. זאת יהדות יהודית גרמנית, יש את זה בארץ עם הרבה קהילות, לא רק עם ק3הילת היקים. אעביר אותנו – זה היינה. פה יש לנו שתי נשים שהיו מאוד מפורסמות בתור נשות סלונים, נשים שעמדו על גבול, חלקם המירו את דתם, היו מפורסמות כנשים ייחודיות שבביתן קיימו סלונים תרבותיים, ורק היום עם קבוצות פמיניסטיים ומגדריות, מתייחסים לפעילות שלהם כפעילות תרבותית ייחודית. פה רואים את בית כנסת שנראה כמו כנסייה, בברלין. פה רואים את התחלת ביזוי של יהודי הנודד, רואים את ביסמרק שהקים את הרייך השני נשען על אדוארד לסקר, על יהודי, על הכסף היהודי ולובי היהודי. כל אלה כל מיני יהודים שתופסים מקומות, רואים איך עולה אנטישמיות הגזענית, עד שבאה ציונות והיא אחת הפתרונות. מה שמביא את יהדות גרמניה זה הרעיון של תרבות יהודית גרמנית שמבטאים יוצרים משמעותיים גם לתרבות שלנו. תודה.

שנייה לפני שאנגן שיר נוסף, ד"ר פרוידנטל דיברה על מחזה נתן החכם. כשהיית בן 16 הייתי בפרויקט בינלאומי עם גרמנים, טורקים וצרפתים שהעלינו את מחזה נתן החכם, אני שיחקתי את נתן החכם, משתלב לנו פה טוב...
בחרו את המחזה בגלל קשר בין כל הדתות, המסקנה שאין דת יותר טובה, חזון של שלום והבנה..
(שיר)

טל: מהמאה 19 קופצים ל-2019, ואל חיי היהודים היום, ברחבי גרמניה בריכוזים הגדולים. מה משמעות של להיות יהודי היום בגרמניה, איך נראים חייהם, למרות הזמן שחלף ממאה 19, שאלות הזהות שהעסיקו אז את יהודי גרמניה מעסיקות גם היום. מתכבדת להזמין את נחומי רוזנבלט ראש מחלקת נוער של ארגון קהילות יהודיות בגרמניה, נולד וגדל בתל אביב למשפחה יקית – דרישות סף של הערב - מתגורר בפרנקפורט שהגיע בשליחות מטעם בני עקיבא. בבקשה.
נחומי רוזנבלט: לפני שאתחיל על קהילה היום, אתחיל מיד אחרי מלחמת עולם השנייה. מלחמת העולם השנייה, השואה, הסתיימה הגיעו יהודים חזרה לגרמניה, מכמה סיבות. אחד האנשים שנתקעו שם בדרך – לא המשיך הלאה. אנשים שהגיעו לחפש אם מישהו חזר הביתה. ושלוש אנשים שפשוט הגיעו לשם כי לא היה להם כוח להמשיך למקום אחר, זה היה הכי קרוב להם. היה להם משפט שליווה אותם עד סוף שנות 90, מה שנקרא היום הוותיקים, אלה שהגיעו אחרי השואה. היה להם משפט שמכונה אנו יושבים על מזוודות, אנחנו פה כי אבל כבר הולכים, לא נשארים. משפט שמלווה כמה מהם עד היום, אבל זה משפט מאוד נחרץ שנכנס בתודעה של התרבות היהודית בגרמניה. ב1989 מנו יהודי גרמניה כ-28-26 אלף יהודים. עם נפילת מסך הברזל פנו ראשי קהילות יהודיות בגרמניה לממשל הגרמני לעזור לאנשים להגיע כפליים לגרמניה. הסיבה היתה תעזרו לנו להחיות מחדש את קהילות יהודיות בגרמניה, אנחנו כמה שנים אחרי השואה, יש רק 28 אלף יהודים, רוצים להקים את קהילה מחדש. כך אמרו ראשי קהילות יהודיות בגרמניה אז, דאגו שאנשים שהגיעו מחבר העמים יוכלו להגיע לגרמניה על תקן פליטים, זה אומר לא סל קליטה של ישראל, אלא מגורים על חשבון המדינה עד 120, והבטחת הכנסה מינימלית כל חודש לפי מספר נפשות, אם זה אדם לבד מקבל משהו סביב 400 יורו לחודש, כולל דירה. אין הוצאות על הדירה. אם זה זוג, 800 יורו, על כל ילד עוד 200 יורו. כל הוצאות הילד, בית ספר, ביגוד ספרים טיול שנתי, הכל ממומן על ידי המדינה. זה אחת הסיבות כנראה שהגיעו אנשים רבים לגרמניה, מה שנקרא סיר הבשר, סליחה שאני אומר את זה. צמיחה היתה גדולה, קהילות יהודיות בגרמניה התעסקו עם צמיחה מאוד גדולה של יהודים. דבר אחד לא חישבו, שהממשלה של גרמניה נותנת אמנם את כל סל קליטה, אבל יש להם תנאים. והתנאים לא מביאים את כולם לקהילות הגדולות ברלין מינכן פרנקפורט וקלן דיסלדורף, אלא מפזרים איפה שיש מעונות – כמו בתי סוכנות בארץ – איפה שהיה להם בניינים כאלה לשם העבירו. 60 לעיר הזו, 80 לעיר הזו, 100 לעיר הזו. זה יצר בפתאומיות לראשי קהילות יהודיות בגרמניה, להתמודד עם 103 קהילות עד היום. מה שיוצא כשמביאים אנשים מחבר העמים, יוצאי חבר העמים, הקשר שלהם ליהדות לצערנו, יודעים מהו. יודעים משהו ולא יותר מדי, כי שם היה אסור. שם רדפו אותם כי היו יהודים. פה רודפים אותם כי הם רוסים. מי רודף אותם על זה שהם רוסים. לא הגרמנים, אלא יהודים שהיו פה לפני. מכירים את סרט "לול" אותה סצנה 60 שנה קדימה.
קריאה: מה עם השילומים?
נחומי: השילומים זה למדינת ישראל, אני מדבר בגרמניה.
נתתי פה תמונה כדי להבין את קצב גדילה של יהדות גרמניה, במאות. בעשרות אלפים. של יהודים שמגיעים כל שנה. זה שהם מגיעים זה יפה, זה שהמדינה נותנת דירה ועזרה סוציאלית זה יפה, אבל בתכלס צריכים עזרה מקהילה יהודית עצמה. עם השפה והתרבות, עם לחיות חיים יהודיים, הגעתי לגרמניה כי אני יהודי, אבל מה זה אומר? לא היה להם מושג. זה אחד אתגרים הכי גדולים של הקהילה.
הקהילה היום בגרמניה, אם מסתכלים על העוגה, 72% מיהדות גרמניה היום זה יוצאי חבר העמים. כל השאר – זה לפי סטטיסטיקה רשמית. אם שואלים אותי אישית, מאחד שמסתובב ב-103 קהילות, 99 אחוז רוסים. יש קומץ קטן של גיורים, ילודה. ילודה עדיין של יוצאי חבר העמים. עולים שלא היו חברי קהילה, אנשים שהגיעו ממדינות שונות לגרמניה. 10% זה כל מיני דברים, ישראלים שהגיעו לברלין לא פה. זה אתגר שהיה לנו בעשור, צמיחה מ-26 אלף ליותר מ100 אלף יהודים, לקלוט אתם להקים להם קהילות. זה שהמדינה שלחה אותם לעיר צפונית על גבול דנמרק, פלנסבורג, 82 יהודים, לך תקים קהילה... הם הגיעו לגרמניה רוצים להתקרב ליהדות, ללמוד יותר, צריך להתחיל לעזור עם תפילות לראש השנה, סידורים מצות, לערוך סדר בפסח, את כל זה עשה ארגון שלנו. שם הבנו שצריכים להתחיל לעזור לקהילות הגדולות להתמודד עם עלייה, לקחת אנשים יוצאי בריה"מ שיש להם תעודות הסמכה מחבר העמים, ללמד אותם לעשות השלמה להכיר בתעודות שלהם בגרמניה, שיוכלו יותר ויותר להשתלב בחברה הגרמנית להתחיל לעבוד להיות אזרח מן שורה. להקים קהילה, לתפקד כקהילה יהודית בגרמניה.
את הצמיחה גדולה הראיתי. מה צופה העתיד? אם מסתכלים בשנים אחרונות, המספר התמותה עולה ועולה, על מספר ילודה שלא עולה. אם מסתכלים שבשנים אחרונות יש 1.5% אנשים שמאבדים, זה אומר שעוד 20 שנה יהיו רק 50 אלף יהודים בגרמניה. היום חתך אוכלוסייה, רוב אלה שהגיעו לגרמניה היו מבוגרים, לא נכנסו למעגל העבודה, היום הם פנסיונרים. לצערנו יש לנו התמודדות קשה איתם ביומיום, כי אין להם הבטחת הכנסה ולא פנסיה, לא צברו כלום, ארגון שלנו דואג לנו, עם הממשלה הגרמנית, למה שנקרא חיים טובים. לגבי עתיד זה יותר חשוב. העתיד מאוד קטן, נשמע לא טוב. העתיד מצומצם, בגלל שרוב נוער שמגיע, אם לפני 20 שנה הגיע למחנות קיץ והיינו צריכים לפתוח קבוצה דוברת רוסית כי לא דיברו גרמנית, היום מדברים גרמנית, ורוסית זה רק בקללות, לא באמת משתמשים בזה. העניין אבל שהם גדלים בבתים שלא באמת היתה זהות יהודית כי היה אסור שם, גדלים במקום שמותר להראות את זהות יהודית אבל אין לצערנו חיבור מאוד גדול ברוב המקרים. אלה שיש הם העתיד של קהילות ואיתם אנו עובדים, איתם עובדים עם סמינרים למורים גננות מנהלי בתי ספר וגנים, גבאים, קוראי תורה, חזנים, רבנים, עובדים סוציאליים, כל מה שקשור – יש פרויקט גשר לאנשים עם מוגבלות, כל זה מה שיפה, מתנהל על ידם. מצליחים לאט-לאט שהם בעצמם ינהלו את קהילה של עצמם. זה לא פשוט. זה מה שקורה היום בגרמניה, היום בגרמניה יש כ-100 אלף חברי קהילה בגרמניה, לגבי המספרים של ישראלים זה לא משנה. אבל אני רוצה לחזור שנייה להגירה מחבר העמים לגרמניה. בגרמניה יש חוק שאתה גרמני לפי אבא. מי שהגיע עם מסמך שאבא היה יהודי, יכול היה להיכנס לגרמניה על תקן פליט. ארגון הגג של קהילות יהודיות, אמר סטופ, יהדות הולכת לפי הלכה ולא לפי אבא, מה שעצר את הגירה מצד אבא התחילו לשים לב מצד אמא, הם הגיעו הרבה. כיום נמצאים שם, הם כבר שם, רוב אלה שאנחנו עובדים איתם נולדו בגרמניה, פה מתחיל כל הליברליזציה כמו שקורה בכל דבר, היסטוריה חוזרת, הם אומרים כל החברים שלנו שאנחנו מכירים שהם לא יהודים לפי הלכה, גם רוצים אותם בקהילה. נפתחות יותר ויותר קהילות משנה לשנה. כיום יש ב"ה מערך לימודים ופעילות גדול, קשה מבחינה גיאוגרפית, גרמניה מאוד גדולה, מאוד קשה לקבץ אותם לסופשבוע לסמינרים. אבל עושים את זה, עוזרים להם להתקיים כקהילות.
הקהילות הגדולות הן מינכן, ברלין, פרנקפורט דיסלדורף, קלן. אחד דברים הבעייתיים 103 קהילות, 10 הן גדולות בינוניות שיש להם עתיד, מה יקרה בפלנסבורג עם 86 יהודים שהגיעו ב-1990, היום הם פחות מ-34, מה העתיד. לקהילות קטנות, אסור להגיד, אין סיכוי שם. למרות שמהעבר רואים שבגרמניה היו גם קהילות קטנות של 10 משפחות, שבמהלך – עד זמן השואה. החיים היהודים בגרמניה היום פורים, אנשים מאוד גאים להיות יהודים, הם הולכים עם כיפה ברחוב, מי שהולך עם כיפה בבית, הולכים עם שרשרת מגן דוד מי שנוהג ללכת עם זה. לא הולכים עם כיפה אם הם לא דתיים. בגרמניה על כף יד אחת אפשר לספור בקהילה מי יהודי. בקהילות גדולות זה רב חזן ועוד 3 משפחות. למרות שאורתודוקסים יגיעו בשבת לבית כנסת ברכב, יקנו בשר כשר לראש השנה, זה דברים שהם עושים והם שומרים, חשובה להם המסורת. אחד הדברים שאנו עובדים עליהם קשזה זה זהות יהודית. היה מאה שנה לארגון שלנו, נוסד ב-1919 אחרי מלחמת עולם ראשונה, הארגון שלנו נקרא ארגון הסעד ליהודים בגרמניה. לפני המלחמה קראו לו ארגון הסעד ליהודים גרמנים. אחת השאלות גדולות בפאנל כזה היה שאחד עיתונאים שאל את אנשי חינוך שלנו, מדריך בן 24, תקשיב, לפני המלחמה קראו לזה כך, היום כך, האם אתה רואה שהשם ישתנה חזרה מתישהו? המדריך אמר: חייב לומר את האמת, כשדור השואה לא יהיה איתנו, נקרא לזה יהודים גרמנים, כך אנו מרגישים. מתוך כבוד להם לא נעשה את זה כל עוד הם פה. אותו מדריך נסע אתי למצעד החיים בברלין, בשיחת סיכום של השבוע, עמד עם דמעות בעיניים ואמר אני חושב שמצעד החיים חשוב לכל יהודי בעולם, רק עכשיו הבנתי שמשפט שאמרתי לפני שנה טעיתי. בחיים לא אקרא לעצמי יהודי גרמני אלא יהודי שחי בגרמניה. כל טוב.
מחיאות כפיים.
טל: תודה רבה לנחומי שחוזר הלילה לפרנקפורט נשמע שירה בציבור עם יובל בילגוראי, תודה לדוברים לאנשי צוות בית אביחי שאפשרו קיום הערב, רועי רביצקי ליאור שיר רן, לסדרנים אנשי צוות טכני. חודש טוב וחג שמח. יובל איפה אתה. תודה רבה לכם וערב טוב. מוזמנים להישאר לשיר.



מתוך האירוע:
נחומי רוזנבלט, מנהל מחלקת הנוער ב- ZWST , ארגון הגג של הקהילות היהודיות בגרמניה, על יהדות גרמניה בימינו.
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus