ראש לחודש - מארבע כנפות תבל | אייר
ראש לחודש - מארבע כנפות תבל | אייר
social
facebook whatsup email tweeter
המופע התקיים בתאריך
5.5.19
ראשון
20:00
שלחו
לחבר

תמלול אירוע ראש לחודש - מארבע כנפות תבל | אייר שהתקיים בתאריך 05/05/2019

קהילות יהודיות ברחבי העולם. חודש אייר - טריפולי
ראש לחודש אייר – 5.5.2019


ערב טוב, חודש טוב. תודה לכל מי שהחליט להתנתק בערב לא קל מבחינת חדשות, מה שקורה לא רחוק מכאן, לכל מי שהתנתק מהמסכים ולבוא לערב ר"ח אייר. נשתדל בזמן הקרוב לשכוח או לנסות לשכוח קצת ממה שקורה מחוץ לכותלי האולם, להמשיך בסיבוב ברחבי הגלובוס אחר קהילות יהודיות. הפעם הערב יהיה על לוב (לא עלוב בכלל... על לוב). נשמע על יהדות טריפולי, יהדות לוב בכלל, הקהילה המפוארת הזאת. וגם לקראת יום עצמאות שנחגוג השבוע נשמע על יחס של יהדות טריפולי לתנועה ציונית והקמת מדינת ישראל.
נבקש לשים טלפונים על שקט, נקדם בברכה את הצופים שרואים אותנו דרך האינטרנט. הקטעים מערב זה יעלו לשם. הערב ילוו אותנו הרכב ירושלמי של שירה בציבור, עם עודד רון, דיוויד ויינברג, מיקי ומתן חייט ויעלה לחמי מהרכב "שרים בגינה". תיהנו.
(שיר)
פיוט: אל נורא עלילה, המצא לנו מחילה בשעת הנעילה.

טל: תודה רבה. היה מאוד יפה. באמת לפני שנזמין דוברים מלומדים לבימה שיספרו לנו על יהודי טריפולי, נסקור בקצרה את יהדות לוב. כמו שרואים מאחוריי, רואים את לוב, מדינה עם שטח עצום. נסיעה אחר כך של כל הקהל של בית אביחי... מדינה עם שטח עצום, עשירה בנפט ומשאבי טבע, מעט מאוד תושבים בסך הכל.
אנו שואלים בכלל מתי התחילו יהודים להתיישב בלוב, מתי יש ידיעות על יישוב יהודי בלוב. אגדות מספרות - לא בעלות בסיס היסטורי - שפיניקים במאה 10 לפני הספירה מביאים יהודים להתיישב בלוב, תושבים שישמרו על שטח שכבשו. ולפי המסורת שהיא יותר אגדה מאשר אמת, משהו בעל בסיס היסטורי, יהודי לוב מספקים למקדש עצי מור, עצי בשמים. כל זה מגיע למקדש שלמה. יש כאלה שתולים את היישוב היהודי בלוב בשלטון בית תלמי. יוספוס פלביוס, יוסף בן מתתיהו ההיסטוריון מספר שהמלך תלמי מעביר 100 אלף יהודים לצפון אפריקה, מתאר ישוב יהודי בעיר חשובה קירני, כך היא נקראת, הוא מספר על 500 יהודים שיושבים בעיר המשמעותית הזאת. משם גם יוצא מרד התפוצות. אנחנו יודעים שיהודים בארץ ישראל מרדו בשלטון הרומי, המרד הגדול, מרד בר כוכבא, גם יהודי תפוצות מרדו בשלטון הרומי. המרד התחיל בקירני, לוב, משם התפשט לקפרסיין, אלכסנדריה, התחלה היתה בעיר שדיברנו עליה, כתובת עם עדות למרד הזה. לא ניכנס כרגע. במאה 5 לספירה ביזנטים כובשים את טריפולי, הופכים את בתי כנס לכנסיות. נקפוץ ל-1492 גירוש יהודי ספרד, בעצם יהודים נפוצים לכל מיני מדינות, נמלטים מאימת השלטון. גם ללוב מגיעים כמות נאה מאוד של יהודים ספרדים, שמגדילים את הקהילה שם, ותורמים מאוד לצמיחה שלה. אבל כבר ב-1510 ספרדים כובשים את לוב, והיהודים 800 משפחות נמלטות או מגורשות מטריפולי, יש לנו עדויות שהעיר נותרת שוממה, חסרת כל, ובעצם גם אם התיאור לא מדויק היסטורית שהעיר נותרה שוממה, זה מבטא את מצב עגום של קהילת יהודי לוב באותה תקופה, איזשוה סוג של משבר שהיא חווה, מי שהמשקם אוסף ומשקם את קהילה הוא רבי שמעון לביא, שמשפחתו ממגורשי ספרד. מגיעים למרוקו, ממרוקו הוא מתכוון לשים פעמיו לארץ ישראל, אבל מתגלגל ללוב, מגלה שם שהמצב הקשה, מחליט להחיות את הקהילה, פותח בתי מדרש, כותב ספר קבלה, חיבר גם פיוט הידוע בר יוחאי שמושר בפי כל בעיקר בל"ג בעומר, לא רק אבל גם. זה רבי שמעון לביא, מתחילה תקופה שלא נתעכב עליה, במאה 17 זרם יהודים מאיטליה מגיעים ללוב, ובעצם המשטר שם משטר אימים רע לקהילה, הרבה מעשים אכזריים כלפי קהילה, בסוף משתחררים בפורים מעול המשטר הזה, פורים מצוין בכל קהילות, אבל בקהילת לוב יש לו משמעות כפולה גם של שחרור מאותו שלטון דווקא בפורים, מיגון וצרה לשמחה וששון. ואנחנו קופצים קדימה, אמרנו שמתחילה תקופה חדשה, שוב אימפריה עותמאנית עולה ושולטת שם. ב-1850 בנימין השני, שמנסה לחקות את מפעל חייו של בנימין מטודלה ונוסע בעולם, עובר בקרב קהילות, מטרה מוצהרת לחפש שבטים אבודים, מגלה בלוב אלף משפחות יהודיות שנמצאות שם. והן מקבלות לאט-לאט יותר זכויות, אוטונומיה, שלטון מאפשר להם למנות רבנים ראשיים, להקים מוסדות עצמאיים, השפעות אוריופיות נכנסות, בי"ס איטלקי ראשון שמתחכנים אלפי ילדים, גם כי"ח נכנס לשם. ב-1912 איטליה כובשת את לוב, בסופו של דבר- תיכף נגיע לשואה – מהלך הזה הוא רע מאוד ליהודים שם. חייבת לומר שמצאתי באתר בית תפוצות את תמונה הזאת, יהודים שהתלבשו בהידור פרסו שטיחים לכבוד הגעת מוסוליני ללוב. בהתחלה קיבלו בברכה את שלטון איטלקי, שמחו על סיום השלטון העותמני, אבל חוקי הגזע הגיעו ללוב במהרה. השליט המקומי מנסה לרכך את הכנסת חוקי הגזע, אומר שהכלכלה הלובית תתמוטט מזה. אבל בסופו של דבר חוקי הגזע מיושמים גם בלוב, אילצו יהודים לעבוד בשבת, אחר כך הגיעו חוקים נוספים, יהודים פקידי ממשל פוטרו, ילדים יהודים מוצאים מבתי ספר ממלכתיים שם, ואתם רואים בבקעת קהילות ביד ושם את אנדרטה לקהילת לוב,. אנחנו יודעים שיהודי לוב בחלקם מגיעים לברגן בלזן בסוף, למחנות שונים, מחנות השמדה וריכוז, גם בלוב עצמה הוקמו 2 מחנות כפייה, שאליהם הועברו רבים מיהודים שם. ואתם יכולים לראות את המספרים, שיהודים מועברים לאיטליה, כמעט 500 נלקחים למחנות, אחרים מגורשים. ממאי 42 מדברים על מחנות הסגר ליהודי לוב, מוטלות עליהם מגבלות כלכליות קשות, ואני ראיתי ביד ושם באתר, שהוא מדבר על 700 יהודים שנספו מתוך אוכלוסייה של 30 אלף, הערכה אחרת מדברת על יותר מאלף, פה רואים יהו'די לוב ניצולי ברגן בלזן שחוזרים לטריפולי בסוף המלחמה. אנחנו נשמע בהמשך עוד מעט, בהרחבה, על התנועה הציונית, על יחס יהדות טריפולי לציונית. בגלל שהשבוע יום העצמאות, בכל זאת נגיד כמה מילים על כך שהציונות מגיע כמובן גם ללוב, הבשורה הציונית, החל מ-1900 חלק מיהודי לוב לומדים עברית, מכינים עצמם לעלייה, משפחה ראשונה עולה ב-1922, הנה משפחה ראשונה חלוצה. מדברים על הכשרה שעוברים יהודים בלוב לקראת עלייה לארץ, הכשרת תנועת החלוץ. זה עיתון דגל ציון כתוב באותיות עבריות, לא בעברית, סר סמואל, זה עיתון שאנחנו רואים בו את אהדה לישראל, ארץ ישראל, כיסופים וחדירה של התנועה הציונית. והנה סמל קק"ל. כאן מצאתי באתר של מורשת יהדות לוב, דברים שכתב יעקב חג'ג' לילוף, מנהל מכון מחקר של יהדות לוב, מספר על יום הקמת המדינה, מספר שבו בחודש נפתחו שערי גאולה, הופעלה עלייה ישירה מלוב לארץ ישראל... מספר שהרבנות הראשית בלב מפרסמת ברכה מיוחדת לממשלת ישראל, רבנות הראשית בטריפולי מפרסמת מנשר מיוחד שמברכים את נשיא המדינה, ראש הממשלה, ראשי צה"ל, ממליצים שכל ילד שייולד ביום עצמאות ייקרא ישראל וכל בת ציונה, קבעו סדרי תפילה מיוחדים. מעניין שגם הם קראו את פרשת קדושים שקראנו בשבת, בסיום תפילה יקראו בפני הציבור את תפילה לשלום המדינה. שמחה גדולה בקרב יהודי לב ביום עצמאות, גם בלוב, ליבה של מדינה ערבית, חגגו את הקמת מדינת ישראל. אבל מצב לא היה מזהיר, פרעות לא איחרו להגיע. ב-1945 פרעות שנרצחים למעלה מ-100 יהודים, מתגברת עלייה משם, 10% מיהודי לוב עולים לארץ, עם ארגון הגנה של יהודי לוב. ב-1948 עם הקמת המדינה ורפעות נוספות ביהודים, גל עלייה עצום. ב-1967, מלחמת ששת הימים, חלק מיהודים מגורשים, חלקם עולים לארץ. הם הולכים ומתמעטים. הנה עלייה שמעלה יהודי לוב ב-1950. קשה לדבר על לוב בלי להיזכר בשליט המוזר והאכזרי מועמר קדאפי, שהתחיל את ימי שלטונו ב-69 או 70, בהריסת בתי עלמין יהודים, מוסדות קיהילה יהודית שהרס, התבטא באופן חריף כנגד ישראל. גם מחרים את רכוש היהודי, אחר כך מבטיח להחזיר,חושבת שזה רק הצהרה. ב-2009 נפגש ערך ביקור היסטורי באיטליה, נפגש עם נציגי קהילה יהודית, בין היתר, בלוב, שברחו לאיטליה, או גורשו לשם. התנצל בפניהם, קרא לחזור ללךוב, מאמינה, שאיש לא נענה להזמנה. גם במרשתת יש דיון ער בשאלה האם אמו של קדפי היתה יהודייה. לא יודעת. בן עורך דין או רופא לא יצא לה בכל אופן... נוותר על זה. חשוב לי מאוד להגיד שאת כל המידע הזה ועוד הרבה מידע שלא הבאתי כאן, מצאתי מאתרים המאוד מרשימים של מרכז מורשת יהודי לוב ומוזיאון וירטואלי ומפואר שהקימו ברשת. יש שם כתב עת שיוצא, האחרון יצא ב-2017, אולי יש אחריו עוד שלא הועלה. זה מספק מידע. שווה להיכנס. מצאתי שמחר יש טקס יזכור ביער יהודי לוב, תשיר מקהלת פרחי לוב.. לכל יהודי לוב שנספו בשואה, במלחמת עולם השנייה. מי שעוסק רבות בחקר יהודי לוב ויספר לנו גם על השורשים של קהילה המפוארת והיסטרויה שלה, גם על תהליך של חקר קהילה יהודית בלוב, הוא פרופ' הרווי גולדברג, ממחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוני' עברית, יחזור איתנו לשורשים של קהילה הזאת וישתף בפרטים מעניינים. בבקשה. פרופ' הרווי גולדברג.
פרופ' הרוי גולדברג: ערב טוב. תודה רבה. יותר מ-30 אלף יהודים עלו מלוב מישראל מ-49 עד 51. רק 40 אלף נשארו שם לאחר עלייה. נתחיל את הדיון באירועי ספורט, זיכרונות מחודשים ראשונים בהם נחשפתי לאורח חייהם של יהודים מלוב. מקום היה מושב פורת בגוש תל מונד, ב-1963, בהתחלה ביליתי חלק מניכר מהזמן במשרד.. על אדן החלון בחדר היתה מונחת ערימת חוברות ובהן מידע על שני רבנים נערצים שחיו בטריפולי. את חוברות הוציא לאור ארגון בחסות מפלגת פועל מזרחי, חולקו חינם לכל דורש. שמתי לב שאת הערימה כמעט לא פחתה, רק מדי פעם בא מבקר מזדמן ולקח חוברת. שיערתי שהיות ורבנים באו מעיר טריפולי וחברי המושב באו מכפר בתוך המדינה, לא הכירו דמויות אלה לכן לא היה להם עניין בהם. יש מפה – על החוף למעלה במרכז עיר טריפולי, למטה רואים רכס הורים, יש אזור גריאן, זה הגובה שלו, המרחק 90 קילומטר, הגובה של הרכס קרוב ל-800 מטר. קרוב אבל בכל זאת רחוק, במיוחד לפני שהיו רכבות ומכוניות. השערה זאת על הבדל בין האזור הכפרי וטריפולי התבדתה כאשר חצי שנה אחר כך הגיעה חוברת אחרת, עליה תמונה של גבר בבגדים מסורתיים אך לא בגדי רב. פניו עטור שפם רחב. גם הוא היה מטריפולי, היה ידוע בשם מוני גבאי. הידיעה על החוברת התפשטה במושב, ובתוך שעות אחדות נעלמו כל החוברות מהמדף. היה ברור שלא כמו הרבנים, מוני גבאי שלהב את דמיונם של אנשי המושב, שמו היה שמעון ברכה, תיאורו מופיע בספר יהדות לוב גם כן, שיצא מטעם ועד קהילו7ת לוב, עליו התבססה החוברת. מוני גבאי היה מכונה גיבור הלאומי של יהודי לוב, גבורתו התבטאה בהגנה על יהודים נגד בריונים מוסלמים כאשר אלו היו נמציקים להם. לפי הספר מוני גבאי לא חיפש האדרה עצמית אבל – אני מצטט – חוש מיוחד לו להריח לדעת את מקור התורפה שממנו נשקפת סכנה לאחיו מצד קבוצות בריונים ערביים שהיו מתנכלים ליהודים בלילות חשוכים, או באים להפריע בשמחת חתונה, לגרום לבהלה פה ושם. לשם היה ממהר, לבד או עם בחורים אמיצים חבריו, אוי לבריונים אם לא הספיקו לישא רגליהם ולברוח בטרם תנחת עליהם ידו הכבדה שאינה יודעת רחמים. ממשיכים דברי שבח – כל היהודים כקטון וגדול, איש ואישה, כל שכבות העם, העריצו אותו. כנראה לזכרונות כאלה מהחיים בטריפולי היו שותפים גם תושבי המושב באזור הכפרים. דברים אלה נכתבו על ידי רב ריצ'רד זוארץ, יליד 1907, שנפטר בארץ ב-1993. שהוא חיבר וערך ספר יהדות לוב. זוארץ היה איש חכם ועדין, שעם הזמן הפך למורי ורבי בכל הקשור לחיי יהודים בלוב. כיהן כח"כ מטעם מפד"ל בין 1955 עד 69. הכתיבה היותר פזוזאית שלו הוא הצביע על כך שמוני גבאי שהה תקופות ארוכות בבית סוהר תחת המשטר האיטלקי, בגין פעולות הגנה שלו על בני עמו. הסיפור על מוני גבאי מופיע בסוף הספר, אולי זה רומז על אמביוולנטיות מסו7ימת באשר למפעלו,. אך עצם הכללת בספר מורה על תחושתו של זוארץ שלא יהיה נאמן למורשת יהודי טריפולי בלי להזכיר את גיבור הפופולרי. תגובת תושבי פורת מאשרת את החלטה לכלול קטע על גבאי. זוארץ מסביר שמוני גבאי נמשך גם לספורט. כותב: אהב לראות בחורי ישראל מתאמנים בספורט, מחזקים כושרם הגופני. בשנת 1936 שלוש שנים לפני מותו אירגן קבוצת כדורגל, נתן לה שם תל אביב. קנה את כל ציוד ותלבושו מכיסו הפרטי, נוסף לזה היה משלם לבחורים את היומית שלהם לימי אימונים ומשחקים. ידיעות על חשיבות של ספורט בין יהודים בטריפולי מגיעים ממקורות שונים. ארגוני ספורט התחילו לצוץ בשנות 20 של מאה קודמת, הבולט היה ארגון מכבי, משלחת מטעם ארגון זה הגיעה למכביה ב-1935. יחידים מחבריה נשארו בארץ לאחר מכן. הרב סבן שהיה פעיל בתקופה זו, הדגיש בראיון אתי בשנות ה-80 שהיה ידוע שלימד עברית מודרנית, כפי שמדברים בארץ, והן בשל היותו תומך נלהב של קבוצות כדורגל יהודיות. ממבט חטוף על התפתחות הספורט בלוב במאה 20 נ3קפוץ למאה 19, למצוא שורשים מוקדמים של החוט המשולש המקשר בין כושר אתלטי, זהות קבוצתית וביטויי בריונות. המקור לתולדות יהודי טריפולי הוא הגיד מרדכי, של מרדכי הכהן, הוא נולד ב-1856 למשפחה איטלקית, נפטר ב-1929. חינוכי הפורמלי היה לרגלי מלמד, רבי בבית כנסת. לפי עדותו היה נטוע בו דחף אוטודידקטי להרחיב השכלה מכל כיוון אפשרי. תקופה מסוימת פעל כסוחר, נסע בטריפולטניה לאורכה ורוחבה, וראה את אורחות חייהם של יהודים ומוסלמים. בסוף המאה התחיל לחבר חיבור על תולדות היהודים, מנהגיהם בקהילה ואירועים שצפה בהם בימיו. כאן יש מרדכי הכהן בצד שמאל, הכהן גם ראיין זקנים לגבי התקופה שקדמה לחייו, צירף ידיעות אלה למידע ששאב ממקורות כתובים. תיארו את השנים הראשונות של מאה 19, מציין שבימי יוסוף פאשה, מושל טריפולי בין 1735 עד 1882, באו יהודים להתיישב בעיר אחרי שנפדו בידי שודדי ים. באותה תקופה גרו יהודי טריפולי בשני רבעים סמוכים זה לזה, כבירה וסבירה. יש מפה של העיר. הוא אף מתאר בילוי ספורטיבי של שבת אחה"צ. תוך הדגשת חשיבות החלוקה בין רבעים. תיכף אחלוק אתכם את תיאור הזה, אבל קודם אציג קצת רקע כללי של התקופה.בתחילת מאה 18 עד 1835 טריפולי וסביבתה היתה באופן רשמי חלק מקיסרות עותמנית, מעבר לכך התנהלה כמדינכה עצמאית. מקור הכנסה חשוב היה שוד הים שנתמך על ידי מושלי טריפולי מבחינה כלכלית וצבאית. היהודים לא היו מנותקיםך מפעילות זאת, יהודים שנלקחו בשבי נפדו על ידי תושבי קהילה, גם חלק מסוחרים בין יהודים נהנו מסחורות שהגיעו משוד זה. במשך תקופת פאשה מבית קראמני, מסוף מאה 18, עד שליש ראשון של מאה אחריה, ציים אירופים גברו על שודדי ים הדרומיים, חל מהפך בסדר המדיני הכלכלי. מדינות אירופה הפסיקו לשלם עבור פרוטקשן לשודדי הים, וכפו תנאים על מדינות מגרב לבל יפריעו למסחר הימי. ההכנסות של טריפולי לאחר מכן ירדו פלאים. ואי שקט התפשט באזור, קמו מורדים נגד.. טריפולי, שוללת קרמאנדי הגיעה לקיצה ב-1835, כאשר האימפריה העות'מנית כבשה את העיר. מרדכי הכהן נולד 20 שנה אחרי כן, לקראת סוף מאה 19, מצא לנכון לתאר משחקי השבת של ראשית המאה בספרו. ננסה להבין את פרטי תיאורי וגם פשר הכללתו בספר. אני מקווה שקצת תוכלו לקרוא לזה – התארגנו – מה שכהן קורא בריוני יהודים לשתי קבוצות, אחת לכל רובע, עם דגל שלה, התעמתו בהיאבקות אגרופים, וגם תחבולה לקחת שבויים לפדותם. יריבות בין רבעים הוגבלה לזמן המשחק, חוץ ממסגרת זו היו אוהבים ומתחתנים זה עם זה. זה לגבי ספורט ברבעים שננסה להבין עכשיו. הכהן מסביר שבריונים הללו היו כנופיה שבאופן לא רשמי אך בצורה ברורה ונחרצת, הגנה על כבוד היהודים לפי דבריו, אימת בריוני יהודים היתה מוטלת על כל בעלי זרוע רמה. משום כך היתה בושה למשפחה של מוסלמי אם הביס אותו אחד מבריוני היהודים.
מעמדם ותפקידם של בריונים בראייה של ערים במזרח התיכון. עיר מסורתית מוסלמית לא היתה לה מנהלת מרכזית, רוב הסדרי היום יום נקבעו ברמת השכונה. נערים צעירים וחסונים היוו חלק ממערך חצי פורמלי לשמירת הסדר, המקומי בשכונה. הם הוזעקו על ידי ראש השכונה כאשר היה צריך להחזיר תושב למוטב, או למנוע הפרעות מבחוץ. צעירים אלה נקראו בתקופות היסטוריות.. אני משער שהבריונים שמתאר מרדכי הכהן התאימו לכינוי זה. בהמשך לתיאורו של משחקי בריונים, מביא הכהן דוגמאות של מעשיהם. יש גוון פולקלוריסטי לסיפורו, המדגישים חוסר נכונות של כנופייה היהודית לכוף ראשיהם. ספרו מפרט מקרים של עימות בין חברי כנופיה בין פקידים מוסלמים, שלא בצדק. אפיזודה אחת מציגה פקיד שניסה לעצור חברי כנופיה על בסיס טענת שווא כי קינא ביכולותיהם. אך ברינונים ברחו מפניו, קפצו קפיצה שנראתה בלתי אפשרית מהחומה, מקום המשחקים, אל רוב היהודי. כשהתלונן הפקיד בפני הפאשה, הוא הצדיק את היהודים אמר שיהיה מאושר אם צבאותיו יהיו אמיצים כמו היהודים.
ברמה אחת זה ממלא תפקיד של פיצוי מילולי שמטרתה להרים רמתה של קבוצה אתנית מאלה שמבקשים לדכ א אותה. תהיה שגיאה לראות את זה כפולקלור בלבד, או לתחום של פנטזיה קולקטיבית. הכהן מדבר – שלמד על פעילות של בריונים משבתאי נחום שהיה בריון שני בחשיבות בראשית מאה 19, נפטר ב-1872 בגיל מופלג, הכהן היה אז בן 16. ברמה אחרת אם נקבל סיפורים של נחםו כמבוססים על מציאות מסוימת בלי להיתפס לדיוק כל פרט, נוכל להצהיר ראייה סוציולוגית. המשחקים שימשו הזדמנות ליהודים צעירים לממש יכולות פיזיות, כי המשחקים עם מרכיבי אלימות בהם הופיעו ברש7ות הרבים, הם פעלו להרתיע מי שזמם להטריד את היהודים. בנוסף לתבנות אפשריות אלה, הנשענות על פסיכולוגיה של מיעוטים והשערה סוציולוגית פשוטה, אנסה להציב את נרטיב הכהן בתוך מצב של החברה הטריפוליטניתל באותה עת. ניסיון זה יצא מתוך דיון מדוקדק בתיאור המשחקים. חוזר על ביטויים המודגשים בשקופית. גם אזכיר שבתור רקע, הכהן הסביר שמצד היהודים באו לטריופולי אחרי שנ/שבו בידי פירטים. הכהן משתמש במונחים של הרמת דגלים, לקיחת שבויים ופדיונם, קישור זה רומז שמשחקי המלחמה של יהודים סימלו היבטים מרכזיים בחיי החברה בטריפולי בכלל, הן יהודית והן מוסלמית. מרכיב אחד בפירוש זה זה הטענה שלא רק יהודים צפו במשחקים אלא גם מוסלמים. מוסלמי9 םאחרים שלא היו נוכחים גילו בהם עניין. בסיס אחד להשערה זו היא המרכזיות של יהודים במסחר בעיר, כמו בצפון אפריקה כולה. משום כך שמירת השבת על ידי היהודים הפכה את יום השביעי לשבתון עבור תושבים אחרים בעיר, בטריפולי. לפרק זמן של פנאי. מחקרים אחרים מצביעים על תופעה זו בצפון אפריקה. ברשאית מאה 20 רשם חוקר פתגם: שוק ללא יהודים כמו מסמך ללא עדים. בערבית יש חרוז בין יהדות לשהוד. גם יוסף פאשה שמחמיא ליהודים על גבורתם, רומז גם הוא שמסולמםי הכירו את תחרות בריונים יהודים. בסיס הנחה זו אוסיף מה שמוכר לכולנו _ שתחרותיות ספורט נרתמות בקלות לזהויות עדתיות ולאומיות, נחזור לתזה שמשחקי הבריונים הפכו לחבילת סמלים של הגעה למתרחש בטריפולי כולה. לתפיסה זו נכנסים יסודות זמן ומרחב. על ציר הזמן היהודים היו אוכלוסייה מקומית עתיקה מאוד, אמנם הם היו אחרים על פי תפיסות הדת האסלאם, אבל עם זאת היו נוכחים ומוכרים. רבים מהם היו חלק מאנחנו המקומי. סימן מובהק לאחרות היה ריכוז יהודים במרחב בשכונות משלהם. אך לזרות זו היו מימדים שונים, זרים נוספים נמצאו בערי צפון אפריקה, ביניהם קונסולים של ארצות אירופה. לעתים מקום מושבם של קונסולים אלה, שהם אירופים / נוצרים היה בתוך הרובע היהודי, או סמוך לו. מקרים כאלה היו קיימים גם בטריפולי. משתמע מכך שלרובע יהודי היה מימד פנימי, לעיר, של מ יעוט מסוגר בתוך חומות, ועם זה מימד מופנה כלפי חוץ. נוסיף על כך את חלוקה פנימית של רחוב יהודים שמוצג בתיאור כרובעים מוקפים ומנוגדים, מימדים אלה מוכנים לשמש תפקיד סמלי או מטפורי בנסיבות היסטוריות נתונות.,מה היו סיבות אלה? בעשורים ראשונים של מאה 19 פעילות שודדי ים עמדה בפני איום, יכולת של טריפולי להחזיק מפעל פירטים היתה קיימת עדיין אבל נמצאה בתהליך שקיעה וקריסה. המתח סביב התמודדות זו מול אירופאים חדר לבסיס הפוליטי כלכלי של כל החברה בטריפולי. בהקשר זה משחקי יהודים נתנו ביטוי לדילמה קיומית,משכו תשומת לב של רבים מתושבי העיר. משחקים יצגו חלוקה ברורה בין מאמינים לאויביהם. בקרבות הדמה על חומתו העיר הפונה לים, הדהד איום קיומי של אירופים מכיוון זה. תיאור של הכרהן מצביע על מאבק בין שני צדדים המנהלים מאבקים בשטח היריב ולוקחים שבויים, אין ניצחונות תמיד, יש ניצחונות והפסדים לצד פ4רקי זמן של שביתת נשק שאחריהם המאבק יפרוץ מחדש. בסך הכל משחקי הבריונים יצגו תמה מושכת שהתפרסה על פני כל.. של העיר.
לסיום, התחלנו במושב של עולי טריפולי בארץ, עברנו דרך תקופה איטלקית בלוב, הגענו לראשית מאה 19, כפי שמשחקי הבריונים הדהדו בזיכרון הקולקטיבי מתקופה ההיא עד שהכהן רשם אותם עשרות שנים אחר כך, גם אני קלטתי ממורשתו של מוני גבאי, דור שלם בארץ אחרת שהלך לעולמו בלוב. רגילים להתייחס לאירועי ספורט כשייכים לשעות הפנאי, אבל בעזרת תובנות אנתרופולוגיות היסטוריות, ספורט גם יכול לפתוח לנו חלון על תקופות מעניינות בהיסטוריה.
טל: תודה רבה גם לפרופ' גולדברג. כמו שאמרתי ואתם יודעים, השבוע אנחנו גם נציין את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות איבה, ומיד אחר כך מעבר חד ובלתי אפשרי ליום העצמאות. ובהקשר זה מעניין לשמוע על יחס קהילת יהודי טריפולי להקמת מדינת ישראל ותנועה ציונית בכלל. מי שיציג שלושה קולות שונים שנשמעו בקרב יהודי טריפולי בהקשר זה, זה דוד גדג' שמתמחה בקהילה יהודית בצפון אפריקה. סיים דוקטורט בתל אביב, וגם חבר צוות במכון מנהיגות מנדל בירושלים. דוד גדג' בבקשה.
דוד גדג': ערב טוב לכולם. בהרצאה שלי אולי אנסה להתחרות קצת בהרכב שרים בגינה, גם הרצאה שלי תהיה יהיו בה הרבה שירים, ונדבר על זה תוךם כדי למה. אני מדבר על יחסם של יהודי טריפולי לתקומת מדינת ישראל.
למעשה טל זרעה במהלך הרצאה בתחילת הערב על התנועה הציונית בלוב. גם אתן כמה נקודות ציון על תנועה ציונית. לפני כן מה שאעשה בזמן שיש לי, אנסה לדבר על יחסם של יהודי לוב לציונות או תקומת מדינת ישראל דרך שלוש קבוצות שהן מקיפות את כל הקהילה של יהודי לוב. מצד אחד אני אקח את פריג'א זוארץ שהוזכר פה, ואדון בשלב מוקדם של זוארץ עוד בלוב, כאשר היה מורה ומשורר צעיר. דרך שירה שלו אנסה לדבר. לאחר מכן אפנה לנשים בלוב, נשים ששרו שירה ציונית עם הקמת מדינת ישראל,
קריאה: גם לפני.
דוד גדג': גם לפני. אני אדבר גם על דברים שהציגה טל, על אליטה הרבנית וחגיגות שהוזכרו של יום אסתקלאל ישראל, אותן חגיגות שנחוגו בטריפולי ובלוב ב-1949.
התנועה הציונית בלוב נדרשת הרצאה בפני עצמה, אציג את זה בנקודות. אני מעלה את הנקודות שתוכלו לראות תוך כדי. אחד הדברים שבולטים בתנועה הציונית בלוב, וזה נכון לגבי כל הקהילות בארצות אסלאם, עד מלחמת עולם השנייה הפעילות הציונית מתאפיינת בשני מרכיבים. מצד אחד תרומה לקרנות לאומיות, לקק"ל, קרן היסוד, שליחת תרומות לארץ ישראל. מצד שני פעילות תרבותית, לא דווקא מכוונת לעלייה לארץ, אלא פעילות תרבותית בהשראה של אחד העם, כלומר של תרבות יהודית עברית, תרבות ציונית לאומית בהשראת המרכז הארצישראלי. אחד הדברים הבולטים, בשנות ה-30, אם בעשור ראשון ושני הפעילות יחסית מצומצמת לקבוצת משכילים, בשנות ה-30 היא בולטת בהתרחבותה עם הקמת הארגון בן יהודה, הקמת בית ספר התקווה, שמאות ילדים בני נוער לומדים עברית. אשתו של אליעזר בן יהודה, חמדה, מגיעה לטריפולי מבקרת בבית הספר. המלחמת עולם השנייה, יצרה בעצם טראומה עבור הקהילה בלוב, והפעילות התרבותית הציונית לפחות מבחינה רשמית נפסקת, בתום המלחמה היא מתחדשת עם הגעתם של חיילי הבריגדה היהודית. אבל גם בלי חיילי בריגדה, אין לי ספק שקהילה יהודית בלוב היתה ממשיכה פעילות תרבותית שהתחילה לפני המלחמה. ב-45 ו-48 יש פרעות ביהודי לוב, אפשר להסתכל על המלחמה ופרעות האלה כנקודות מפנה בקהילת יהודי לוב. בעצם קהילה הופכת להיות מקהילה שאפשר לדבר על הבעיה יהודית לבעייתל היהודים, כמו שהיתה באירופה והיהודים בטריפולי ובכלל בלוב מבקשים לצאת מלוב, עם הקמת המדינה רואים נהירה עצומה של יהודי לוב מדרום לוב לטריפולי, ומטריפולי שאיפה לעלות ישראל. במקביל למהלים היסטוריים חברתיים הללו, אני במחקר שלי מתרכז במהלכים תרבוטתיים וזה מה שאציג פה. פעילות תרבותית ראשונה שאני לוקח מייצג אחד, זוארץ שנולד ב-1907, למד בחינוך המסורתי, אפשר להתרשם שלמד בתלמוד תורה ואחר כך בישיבה. עם תום לימודיו ב-1928, בגיל 21, מוסמך לרבנות נשלח לחומס, לעיר בצד המזרחי של לוב, משמש שם כרב חזן שוחט פוסק הלכה, גם מורה לעברית. כחלק מתהליך הלימוד שמקנה לצעירים בכלל, לכל קהילה יהודית, עושה את זה דרך שירה, כשהוא מחבר שירים ציוניים בעלי גוון לאומי, הוא גם מלחין אותם והוא ותלמידיו והקהילה בכלל שרה אותם. הדבר אולי לפני שאגיע לדבר ה – ב-1997 תלמידיו של הרב זוארץ הוסיפו את ספר "הגיגים" שכולל את שירים שחיבר כל חייו, הספר כולל גם שירים לאומיים ציוניים שחיבר בחומס בשנות 30 שהיו מכוונים ללמד עברית ולעורר ציונות בתלמידים. מתוך שירים שבספר, אותם עשרות שירים, בשנה אחרונה יצאו ביוזמתו של פדהצור בן עטיה ממרכז אור שלום לשימור והנחלת מורשת יהודי לוב בבת ים, יצא דיסק נפלא עם עשרה שירים בלחן המקורי של זוארץ, ששוחזר על ידי תלמידים של זוארץ יחד עם הניהול המוזיקלי של יניב רָבָּה, והם הלחינו את השירים. אני רוצה, לכן אמרתי שאני מתחרה בצוות, רוצה להשמיע את אחד השירים, אל עיר חמדתי,
(אל עיר חמדתי)

אני חוזר לשקף הזה שאם תרצו לצלם, ניתן גם לרכוש את הדיסק, שמכיל שירים יפהפייה שפריג'א זוארץ כתב בחומס בשנות 30. אולי אביא ציטוט שכתב תלמידו לימים, זבולון בוארון, השירים היו מושרים בפי רבים בלוב, הם מילאו תפקיד מרכזי בחינוך ציוני, שרנו בלהלט ללא גבול. שירי רבנו היו מקור לא אכזב של אוצר לשון עברית המדוברת. בתמונה נמצא זוארץ במרכז מורה צעיר עם תלמידיו, בחומס.
פרופ' גולדברג הזכיר את הספר יהדות לוב, שזוארץ היה בין עורכיו. זוארץ הוא דמות שנדרש עדיין מחקר עצום על המפעל התרבותי שלו, ועל המפעל התרבותי שלו שלא נפסק בלוב, אלא גם כשעלה לישראל היה חבר כנסת במשך 15 שנים, באחת הכתבות שכחבר כנסת קראו לו חבר הכנסת הקורא, כל הזמן במליאה קרא וכתב. רואים חלק מהספרים שהוא הוציא לאור לבד או עם שותפים. כתב את הזיכרונות שלו מתקופת מלחמת עולם השנייה, כתב מחקרים, גם נובלה, אוצר שלם שעדיין דורש מחקר ועניין.
אבל מזוארץ שהוא מייצג את גברים משוררים שכתבו שירה, אעבור לנשים. נפתח עם שיר.



מפסיק גם פה. אם שמתם לב, למי שלא דובר ערבית לובית, כנראה לא הבין את שירת הנשים. קודם כל אפשר בתמונה הזאת שהבאתי לפה, זה תמונה שהיא יותר אילוסטרציה, שתבינו כאשר אני מדבר על נשים שחיברו שירים, אני מדגיש את פועל חיברו ולא כתבו, כי שירת נשים היתה שירה עם מסורת שהועברה בעל פה מאם לבתה, מדובר על דור ראשון לעלייה, נשים שמעולם לא קיבלו בחברה הישראלית איזושהי ביטוי או הערכה לעשייה שלהן, מה שאני מציג כרגע זה מחקר שלי וד"ר צביה טובי שפורסם לפני שבועיים, שעוסק בשירת נשים ציונית שזיהינו גם בלוב ובדרום טוניסיה. אלה אזורים יחידים, לכך אפשר למצוא הסברים. אם מסתכלים באופן כללי על שירת נשים, לפני שאני אדבר על שירת נשים ציונית, שירת הנשים בלוב, כמו בקהילות רבות מסורתיות בארצות אסלאם, היתה שירת החול מצד אחד, שהיא נפוצה יותר, ששרו הנשים ביום יום, השיקה למעגל החיים ועסקה בנושאים אהבה פרידה, חתונה, שירי ערש, שירים על אירועים בני הזמן ואירועים היסטוריים. מצד שני בלוב היתה קיימת שירת הספר, שירת הספר זו שירת קודש שנשים שרו, מעניין לומר ששירת הקודש מחקרים – חוקרים זיהו אותה בשלוש קהילות שנשים שרו שירת קודש, טוניסיה, בעיקר בדרומה, לוב וקוצ'ין. אלה מקומות שעד היום זוהו שירת קודש. ההבדל בינ הלשירת החול, אם נסתכל על גברים, אז גברים שרו את שירת הקודש בעברית ואת שירת חול בערבית. נשים שרו את שירת הקודש והחול בערבית, כי עברית לא היתה שפה ששלטו בה כי לא הלכו ללימוד בחדר כמו גברים. יכולים לראות ששירת הקודש עסקה כן בנושאי קודש, בסיפורי מקרא, מדרשי חז"ל, שירה של גאולה ופדות, אני מדגיש את נושא של שירה של גאולה ופדותל כי אלה השירים שלאחר מכן הופכים להיות שירי ציון. פה רואים בחלק השלישי מתי שרו את שירת הקודש, בטקסים ליטורגיים, חתונה, ברית מילה, בהכנסת ספר תורה, סעודות מצווה. מה שלמדנו אני וצביה טובי שהשירה הציונית משלבת את שירת הקודש, בעיקר שירת גאולה ופדות, בתוכה הכניסו אירועים היסטוריים, שילוב אותם יחד, ויצרו סוגה חדשה שמשלבת את כמיהה לציון, אבל כמיהה לא חלום אלא מציאות ואנו כבר בדרך לשם. מצד שני יש רבדים היסטוריים אפילו אקטואליים, בימים אלה היו אקטואליים, היום היסטוריים – בשיר ששמעתם שרות על בן גוריון, למי שהצליח לשמוע. בגלל שלא הצלחנו לשמוע, אחד הדברים שעשינו בפרויקט – העלינו את השירים בכתב, ממקום של שירה בעל פה לכתב, משירה בערבית לשירה בערבית. הו ארצי מולדתי, רצוני לשוב אלייך, ארצנו ארץ לירה, ומולדתנו הארץ הגדולה, ביום שנתלה את הדגל, אני שם. הלוואי נלך אלייך, הלוואי עיני תחזה ביופייך, ואראה מאור עיני היקר לנצח, הו אלי נכבשנה.
טריפולי לא נותרת ריקה, אם תיאזר בסבלנות זה דבר של מה בכך. מציג פה עוד שירים, שיר אחרון: בן גוריון שלח לקרוא לנו לפלסטין,המזל בידינו, הנערה הרגה מיליון. בשני בתים לפחות רואים את המקום של האישה, מצד אחד בעירך אדליק נרך, אבוא ואדליק במקום קדוש. מצד שני נערה הרגה מיליון, נערה שתעלה מלוב לארץ ישראל ותשתתף במלחמה. מה שבולט בשירה זה כמיהה לציון, עלייה לארץ ישראל. מכיוון שבאותם ימים דווחו כל הזמן על מאורעות מלחמת העצמאות, גם הם ניתן למצוא אותם בשירים הללו. פה אני מגיע לחלק האחרון, של האליטה הרבנית, של לוב. זה הוזכר פה. האליטה הרבנית של לוב, הרבנות בלוב ב-1949 בעת שחגגו את השנה הראשונה לעצמאות ישראל, נקבע בלוב הוראות לחגיגות יום העצמאות ואתם יכולים לראות שהם פורסמו בעברית ובערבית יהודית, המנשרים האלה נתלו בבתי כנסת, חולקו ברחובות. בעצם ניתן למצוא אותם בארכיונים גם כשלטים גדולים ודפים קטנים. אחד דברים שאפשר לקרוא בפתח הדברים, אחינו ואחיותינו בקהילת הקודש טריפוליטניה, הוראות ליום עצמאות ישראל מטעם ועדה קהילה ובית דין צדק ורבנות ראשית של טריפוליטניה. מי שחתומים זה רב שלמה אילוז, שעמד בראש הרבנות של קהילת לוב וטריפולי, רבי חי גביזון, יששכר חכמון, כאמוס נחאייסי. שלמה אילוז הוא היחיד שאינו בן טריפולי אלא נולד בטבריה בן למשפחה מוגרבית ממרוקו, ככל הנראה, שמגיעה במאה 19 לארץ ישראל, הוא בשנות ה-40 משמש רב בקהילת לוב. עוד רגע אדבר על אותן הוראות, לפני כן רוצה להזכיר שוב, את מרכז אור שלום שב-70 שנה למדינת ישראל, לפני שנה, יצא סידור של תפילות ליום העצמאות, זה רלוונטי לשבוע הזה, היוזם כמו הדיסק זה פדהצור בן עטייה, הוציאו סידור נפלא שמבוסס על הוראות שרואים כאן. כך קהילה יהודית מלוב מחדשת את אותה מסורת שאיפשהו נעלמה עם הגעה לישראל וכור היתוך פה. מה מסורת זו אומרת, כיצד באה לידי ביטוי. אחד דברים מעניינים לפני שאגיע לטקסט, הדבר המעניין זה כותרת יום עצמאות ה' באייר תש"ט, יותר מעניין למעלה – מצד ימין רואים תשעה באב שנת 3000 תת"ל, שנת 70 שנה לספירה, חורבן בית המקדש. בצד שני ה' באייר תש"ח, שנת הגאולה. יש פה ציר שנמתח מעל המנשר, שאומר היתה גלות, יצאנו לגלות, עכשיו חוזרים לגאולה לארץ ישראל וגם חוגגים את הגאולה שנחגגת - כל בן שנולד ביום עצמאות שמו ייקרא ישראל, והבת תיקרא ציונה. שאלתם האם באמת קראו לילדים ישראל או ציונה, מכתב שנשלח למדינת ישראל יכולים לראות למטה שבהתאם לכך 3 ילדים שנימולו ביום עצמאות נקראו ישראל כפי התקנה. בריתות מילה נעשו בבית כנסת הגדול, קהל אלפים בא לשמוע את קריאת בנים ראשונים בטריפולי על שם המדינה. פה יודעים על בית כנסת אחד בטריפולי,
לא יודעים מה קרה במקומות אחרים בטריפולי. כרגע זה היה אלימנט סמלי, שמות ילדים כשמות המדינה. ישראל וציון, ציונה. השלב הבא בתקנון הזה זה כלליO שקבעו כיצד החג הזה נחגגו אותו קהילת טריפולי במרחב פרטי וציבורי. במרחב הפרטי, מי שמעיין בטקסט, רואה שחג עצמאות קיבל מאפיינים של יום טוב, קוראים הלל, - של משתה, שמחה, מתנות לאביונים, ארוחה שכוללת בשר. פריג' זוארץ מספר איך ג'וינט דאג שלכל יהודים יהיה מנת בשר לחגוג את החג. רואים מזמורי תהילים, אם עסקנו בשירה עד כה, גם פה אלמנט משמעותי זה השירה, מוזיקה. זה נכון ליהודי לוב וגם ליהודי צפון אפריקה – טוניסיה, אלג'יריה מרוקו – שמרכיב השירה הי ה מאוד משמעותי.ףזו סוגה ספרותית מרכזית ביותר.,לא רק סוגה ספרותית טקסטואלית, אלא גם ביצעו אותה., לכן כחלק בבית, מהחגיגה, עוד רגע נראה בבית כנסת, קראו קכ"ב וקכ"ו בתהלים, מצד אחד שיר המלעות שמחתי באומרים לי, שיר המעלות בשוב ה' שיבת ציון. לא במקרה נבחרו שני מזמורים הללו שעוסקים בשיבת ציון גאולה ופדות, לא במקרה שרו אותם לא רק בסעודה ביבתל אלא גם בבית כנסת. גם במרחב הציבורי, בתי עסק נסגרו, וכאן אפשר לראות תמונה יפהפייה, מאוד מפורסמת, של משרד העלייה בלוב, אתם יכולים לראות את החגיגות שמדברים עליהם ב-1949, ה' אייר, בטריפולי, כאשר חגיגות אלה לא התקיימו רק במרחב הסגור בבית, גם במרחב הציבורי, בשכונת היהודים התקיימו תהלוכות של תנועות נוער, בשיא היום הגיעו למשרד העלייה, הונף דגל ישראל, כאשר היתה משמרת ליד הדלת לאורך כל יום העצמאות, והשיא – כך מספרים, כי לא הייתי שם – שיא בשירת התקווה ששרו כל יהודים שהגיעו לאותו אירוע.
קריאה מהקהל: הייתי באירוע הזה, נולדתי ב-1935, הייתי בם 14.
דוד גדג': אז היית מספיק גדול ליהנות מהאירוע. מה שמך?
מרדכי חתן.
הוא היה באירוע הזה בחור צעיר.
עוד רגע תגיד אם אתה זוכר את חוויות בית הכנסת. כל מה שאומר עכשיו מופיע בסידור ובתקנון. גם התפילה היתה חגיגית. בערבית הגיעו לבית כנסת, אמרו מזמור שמחתי באומרי לי ושיר המעלות בשוב ה' שיבת ציון, שני מזמורי תהילים. לאחר מכן שרו את הפיוט - אל מה – פיוט של יהודי לוב ששרו אותו בדרך כלל בשלושת רגלים, אפשר להבין את משמעות שמחליטים לשיר אותו ביום עצמאות, איזה תפיסה יש לחג יום העצמאות. התפילה היתה תפילת חול, אבל גם את התפילה סיימו בפיוט "יגדל אלוהים חי", שבדרך כלל שרים אותו בערב שבת. שוב אפשר לראות את הקשר שבין היום הזה הקדוש לבין ימים אחרים. פה תפילת שחרית היא תפילה עמוסה בתכנים חדשים שיהודי טריפולי הכניסו, רבני טריפולי. כל המסורת של יהדות טריפולי היא מסורת שלקחה את החג למקום הקדוש ביותר והאמיץ ביותר בכל תפוצות ישראל, כולל במדינת ישראל. במובן זה שביהדות טריפולי קוראים הלל עם ברכה, למרות שבמדינת ישראל הוחלט שקוראים הלל בלא ברכה. בטריפולי הוציאו ספר תורה גם בשחרית וגם במנחה. קראו בהפטרה. אחד דברים שהוזכר על ידי טל ואחזור – בשלב כלשהו בתפילה, הקריאו שתי תפילות למדינת ישראל. רואים אותן במסמך. מצד אחד תפילה לשלום המדינה שמופיעה בחלק תחתון שקבעו רבנים במדינת ישראל. למעלה תפילה ליום עצאמות שחוברה על ידי רבני טריפולי, הקלטתי חלק, זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, נודה לה' כי טוב, שהחיינו,אשרי מנהיגים שהביאו דור לכך, אשרינו שזכינו לכך, ברכותינו מעומק הלב שלוחות ברינה לנשיא ישראל, ראש הממשלה, שרי הממשלה, ה' ינצרם ויעלה אותם למעלה למעלה. זה גם חלק מתפילה שחיברו הרבנים. פה יש המשך של תפילת מנחה – גם בתפילת מנחה הוציאו ספר תורה וקראו בהפטרה, רואים מזכריה, גם ההפטרה עוסקת בבניין ירושלים ושיבת ציון. אחד דברים שבולטים בבחירות המשמעותיות של 4 הרבנים, בחירות של טקסטים מתוך מצד אחד טקסטים מתוך הרפטרואר הקיים של פיוטים ותפילה ותהילים, מכנה משותף תקומת ציון וארץ ישראל. ויש גם חיבור של החדש. לסיום אומר, חשוב לומר – אולי יוכלו פה לומר -היהודים חגגו מצד אחד בתוך השכונה של היהודים, מצד שני צריך לזכור את התקופה, זה לא שלטון איטלקי אלא בריטי, שהגן על יהודים לתקופה קצר,ה אבל יהודים עם פנים קדימה. ב-49 כאשר יהודי טריפולי חוגגים את עצמאות ישראל, חוגגים גם את העלייה למדינת ישראל. הם יודעים שהם לא נשארים בטריפולי, כי כל יהודים מדרום לוב נהרו לטריפולי במטרה לעלות לארץ ישראל. אם נשאלה שאלה – רק אומר שאולי לא נדבר על תגובה של מוסלמית אלא על תגובה של אליטה הרבנית, שכבר ב-49 לא אהבה מה שרבנים בטריפולי עשו, ראו עצמם הגמוניה במדינת ישראל שהיא א5מורה לקבוע איך אמורה להתנהל התפילה. הגמוניה ממשיכה גם היום. שנה לאחר שיצא הסידור, נכתב כנגד הסידור שאסור להשתמש בו. להיפך, אני חושב, ליהדות יש גוונים ומסורות צריך לשמור ולחדש כמו שעשו באור שלום ופדהצור בן עטייה. תודה רבה.

טל: תודה רבה לדוד גדג' על דברים מרתקים שרלוונטים שבוע זה, מזמינים להצטרף

מודים לאור יקותיאל, אנשי בית אביחי, סדרניות, אנשי צוות טכני, חודש טוב ושקט, הרבה יותר מאופן שבו התחיל. חודש טוב. מוזמנים להישאר לשיר איתנו.
שמחים – שרים בגינה, פרויקט ירושלמי שחוגג 5 שנים של פעילות, עושים הרבה שירה בציבור, במרחב הציבורי בירושלים מתוך םמטרה לייצר פלטפורמה למפגש בשכונות, בין אנשים שהמכנה משותף שלהם זה אהבת מוזיקה. אפשר לעקוב אחרינו בפייסבוק. יש לנו אירוע ביום עצמאות וביום הזיכרון. אם אתם אוהבים לשיר ומוזיקה, מוזמנים להישאר עכשיו ולעקוב אחרינו.
עודד רון ומיקי ודיוויד, מוזמנים לשיר.




מתוך האירוע:
פרופ' הרווי גולדברג, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, על תחרות ספורטיבית בין היהודים בטריפולי: זכרונות עממיים ומבט היסטורי
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus