ראש לחודש - מארבע כנפות תבל | כסלו
ראש לחודש - מארבע כנפות תבל | כסלו
social
facebook whatsup email tweeter
המופע התקיים בתאריך
28.11.19
חמישי
20:00
שלחו
לחבר

תמלול אירוע ראש לחודש - מארבע כנפות תבל | כסלו שהתקיים בתאריך 28/11/2019

כסלו: סקנדינביה
ראש לחודש כסלו – 28.11.2019

טל: ערב טוב חודש טוב. תודה לכל מי שהגיע בפתחו של חודש כסלו הבא עלינו לטובה. לא שומעים? לא מפסידים.. בכל מקרה כסלו כמו שאנו יודעים הוא חודש של תחילת החורף אבל השנה מבושש לבוא. לכן נביא אנחנו את עצמנו לארצות סקנדינביה הקרירות, שוודיה נורבגיה דנמרק, נבקר שם בקרב קהילות יהודיות בעולם. מבקשת לכבות טלפונים או להעביר לשקט.
נקדם בברכה את הצופים באתר בית אביחי. לאחר סיום הערב הקטעים יעלו לשם. את הערב ילוו וינעימו האחיות לבית לחמיש, יהלה ושני. הנה אתן. בבקשה.
מחיאות כפיים.
יהלה: ערב טוב.
השיר ריח ים ורוח סתיו ומיץ של תפוחי זהב...
מחיאות כפיים.
איזה יופי להיות פה, לפגוש אתכם. אני לא יודעת למי יצא לחפש שירים סקנדינביים, זה אתגר לא פשוט. אמנם זה כמה מדינות כביכול אמור להקל על המשימה, אבל זו מטלה מאתגרת. עשינו – יש בקשה לחורף שבסקנדינביה זוכים יותר מכאן. השיר הבא באופן מפתיע הוא מגיע משוודיה, כנראה כן נזהה בסוף השיר, בתחילת השיר יש מילים פחות מוכרות, אבל גם הן באותו לחן שוודי. ברגע שנעביר דף תוכלו לראות, לא צריכה לשמור את זה כסוד. המילים שאתם רואים בהתחלה זה ארץ מולדת, גרסה של ארץ מולדת, מילים שחוברו ללחן שוודי של האוטו שלנו.
הו ארץ מולדת את ארץ נחמדת (במנגינה של האוטו שלנו גדול וירוק).
האוטו שלנו גדול וירוק...
מחיאות כפיים.
טל: אחרי שכל הבית רהיטים משוודיה, לגלות שגם השיר הזה משוודיה - זה מאכזב.
באמת הערב נדב רעל קהילות סקנדינביה שכוללות דנמרק שוודיה נורבגיה, גם איסלנד ופינלנד אבל לא נדון כרגע כי זה מספר זניח של יהודים. במהלך השנים המדינות מתפצלות מתאחדות לסירוגין. אנחנו נתייחס לאזור כפי שמוכר לנו היום. זה שונה מקהילות אחרות שסיפרנו פה, קהילות יהודיות בסקנדינביה לא קהילות עם עבר מאוד שורשי במקום, לא עתיקות יומין, בערך ממאה 17 יודעים על התיישבות קהילתית שם, די חדש יחסי. נתחיל בשוודיה, בתמונה כאן האיש הזה האיש הראשון היהודי ראשון אהרון איזק שמיוחסת לו התחלת קהילה יהודית בשוודיה, הוא אומן יהודי מתמחה בתחום חותמות, חרט וגלף, מקבל הזמנה משלטונות להתיישב בגלל משלח ידו. מתבקש להתנצר, מסרב, ולא רק שהוא לא נענש על כך, אלא זוכה להערכה על נחישותו האמונית. ראש עירית שטוקהולם פונה איתו למלך להביא לעיר מניין, וזה קורה ב-1774. מחצית המאה ה-18. עד אז אסור ליהודים להתיישב בשוודיה. זאת בעצם התחלה. רואים שלא הרבה שנים אחר כך יש קהילה, קטנה אמנם, אבל יש רב ראשי רב לוי הירש לוין, רב ראשי לשוודיה, זה התבססות של קהילה. ב-1888 יהודים רושמים ציון דרך משמעותי, זוכים לשוויון זכויות לא מלא אבל בהחלט איזושהי נקודת ציון בדרך. כמו שרואים על סרגל השנים, קפצתי ל-1951 לא בכדי, רק אז הוסרה המגבלה על יהודים לשאת במשרות ציבוריות ותפקידים פוליטיים. לפני פחות מ-70 שנה, מפתיע. ב-1870 נקראים שוודים בני דת משה, עם שוויון זכויות, חלק משוודיה. קופצים ל-1920 חוזרים בעצם, ואנחנו רואים שהם מונים 6500 נפשות. אז קהילה לא מנתה אנשים רבים, ב-1840 מונה רק אלף איש, ב1920 6500 יהודים בזכות קהילה מרוסיה ופולין. ב-2000 18, אלף יהודים. גם בוודאי חסרה תקופת מלחמת עולם שנייה, שלא ארחיב, כי זאת תהיה דוברת הבאה שתדבר על תקופה זאת, אני משאירה את הנושא לטיפולה המסור. לא נדון בו כרגע. בזמן הקצר שיש לנו.
כאן רואים את אישור שניתן משלטונות ליהודים להתיישב. ב-27.3.1782. זה רישיון משלטונות לקיים חיים יהודיים בשוודיה. מאפיינים של יהדות שוודיה, רובה ניצולי שואה וצאצאיהם בניגוד לחלוקה הזאת בין אורתודוקסים רפורמים קונסרבטיבים, שם יש מודל קהילה מאוחדת שראינו בגרמניה, בעצם אין שם – יש הפרדה בין קהילות, אבל שילוב ידיים בין קהילות שמאוגדות בארגון גג אחד מול השלטונות. בבית הכנסת הגדול בשטוקהולם התפילה על פי עקרונות קונסרבטיביים. החלוקה לא כל כך נוקשה. זו מדינה מאוד חילונית, רק 1% מהתושבים מגדירים עצמם דתיים. לא יודעת איך היום עם הגירה מוסלמית מדינה, אבל יש לעניין החילוניות השפעה על קהילה יהודית, נישואי תערובת באחוז גבוה בשוודיה, אבל צריך לומר – לא יודעת למה זה לא עובר לי.. – שוודיה זה לא רק שטוקהולם, יש קהילה במאלמו, שנייה בגודלה, היא שנייה בגודלה בשוודיה. היום לא כל כך נעים להסתובב שם, יודעת מאנשים שהיו שם שליחים מטעם ארגונים יהודיים וציונים, אפשר לראות ידיעות בחדשות בעת אחרונה. לא קל היום להיות יהודי לא בשוודיה, בוודאי לא במאלמו. להסתובב עם כיפה או מגן דוד או סממן יהודי ישראלי לא מומלץ. לא נדבר רבות על השואה, אבל שוודיה קולטת מחצית מיהודי נורבגיה. מבצע הצלה גדול של יהודי דנמרק על ידי מחתרת דנית, שתיכף נשמע, מבריחים אותם לשוודיה בסירות. רואים שאחרי המלחמה פליטים יהודים רבים יוצאי המחנות מוצאים את מקומם בשטוקהולם, הקהילה גדלה ל-7,000 נפש. סבתי הגיעה בגיל 12 מברגן בלזן לשטוקהולם, משפחה רצתה לאמץ אותה, היא רצתה לבוא לארץ, הגיע אישור אחד אחרון של עלייה לארץ באותה תקופה, לא ידעו למי לתת, בסוף החליטו לתת למי שבאותו יום היה שם הכי צעיר, כך הגיעה משטוקהולם לירושלים. רואים ניצולות וניצולי שואה בכל מיני אולמות ומקומות שקלטו אותם במאלמו ושטוקהולם.
יש בשטוקהולם שני בתי כנסת. אתחיל מעדת ישורון, זה בית כנסת קטן אבל מיוחד, הריהוט מקורו בבית כנסת המבורג ששרד באופן פלאי באמת ניסי את ליל הבדולח. קהילה שם הצליחה להבריח כל ריהוט של בית כנסת לשוודיה, לשלוח לשם לפני תחילת המלחמה. וכמו כל מקום שבו יש יהודים, כמו הבדיחה הידועה שאם יש יהודי אחד על אי בודד, יש שני בתי כנסת. גם בשטוקהולם יש עוד בית כנסת – בית כנסת עדת ישראל, שקם גם הוא כבית כנסת אורתודוקסי. רואים כאן את ארון הקודש שהוא סמל של בית כנסת. לפי החזות רואים שהוא אורתודוקסי. ויש גם בית הכנסת הגדול שהתפילות מתנהלות לפי מסורת קונסרבטיבית יותר. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בלב שטוקהולם. גם זיכרון ומצבה לנספי השואה.
בגטבורג זה בית כנסת הפעיל העתיק ביותר בשוודיה. הנה הוא לפניכם. רק צריך לומר שבשוודיה כמו גם בדנמרק ונורבגיה, יש איסור שחיטה כשרה, זה גם הרבה מאוד גילויי אנטישמיות. רק ב-2018 לפי דוח רשמי היו 280 מעשי פשע אנטישמים, מעשי שנאה, וזה עלייה של 53% לעומת 2016. המצב שם באמת לא כל כך טוב.
עוברים ליהדות נורבגיה, נמצא פה הרב מיכאל מלכיאור, רב ראשי של יהודי נורבגיה, נשמע על קהילה הזאת. נאמר רק בקצרה שרוב יהודים גרים באוסלו, יש שם את בית כנסת שלפחות לפי האתר שלו הוא צפוני ביותר בכדור הארץ. בטח אתם מכירים קהילות יותר צפוניות, אבל שם זה הצפוני ביותר... ובאמת כמו שרואים, המספרים שם יותר קטנים משוודיה. נשמע בהרחבה רבה מהרב מלכיאור על קהילת יהודי אוסלו, תחייה מחודשת של הקהילה הזאת. הנה בית הכנסת (במצגת).
ואנחנו נעבור לדנמרק, באופן כללי יהודי דנמרק זוכים ליחס סבלני ומיטיב מראשית התיישבות שם, מהשלטונות והעם הדני. עוד מעט נשמע על חסד גדול שעשו דנים עם היהודים בתקופת השואה, הברחה והצלה גדולה. רק נאמר שהתחלה של ישוב יהודי בדנמרק הוא עלפי הזמנת השלטונות, מזמין יהודים ספרדים מאמסטרדם לשבת בעיר חדשה שהוא מקים וצריך למלא אנשים. עד מהרה המעמד הופך להיות טוב, חוקי, שוויון זכויות, מוסדות קהילה יהודיים בקופנהגן. ב-1782 היהודים בדנמרק הם1,830 נפש. מקבלים שוויון זכויות ב-1814, פתיחות גדולה של העם הדני. נפתלי הרץ וייזל הוא יליד קופנהגן, משה מנדלסון שמתרגם את התורה הוא מוזמן אצלו התרגומים האלה על ידי רבים מקהילת יהודי דנמרק, אנשים משכילים יודעי ספר שרוצים לאחוז בתרגום. בעת המודרנית הרבה מגדולי תרבות הדנית - הם יהודים. עיתונאים, חוקרי ספרות, מבקרי ספרות, מדענים. שוב יהודים משכילים רבים. את השמות הללו (במצגת) אנו פחות מכירים.
רואים את אתר אינטרנט הפעיל של איגוד יהודי דנמרק, מעידים על עצמם שהם קהילה יהודית פתוחה ליברלית מאוד, אבל כמו שיודעים, וכבר אמרתי, גם דנמרק בעיקר שוודיה ונורבגיה נמצאות בכותרות, הרבה הכחשת שואה, מעשים אנטישמיים, פה יש סיפור אנקדוטה יפה על יהודייה אחרונה שנשארה בעיירה שאליה הוברחו יהודים בשואה. זו כיכר דניה בירושלים, היא בצורת סירה עם משוטים, לזכר מבצע הצלה בסירות. ביד ושם מוצגת סירה אמיתית מאותו מבצע הצלה.
הנה בדנמרק מכחישי שואה מול ריבלין בטקס תודה על הצלת יהודים בשואה. גם הפתעה מזעזעת בתיבות הדואר על מצבתו יהודיות, גם זה בדנמרק. בדנמרק מתעורר דיון ער על ברית מילה, יש קריאות לאסור ברית מילה, או לאפשר רק בפיקוח רופא צמוד, שזה משנה את המסורת ואופי הטקס.
עוד ידיעה על בית עלמין יהודי שחולל, ידיעות אלה מחווירות לעומת ידיעות משוודיה, שהיא שיאנית פשעים אנטישמיים חוץ מגרמניה. דוברת ראשונה תדבר על גורלות שונים של קהילות בשוודיה נורבגיה דנמרק, במלחמת עולם שנייה, ואיך אירוע המלחמה השפיע על הקהילות והוליך לגורלות שונים. נשמע מד"ר אורנה קרן כרמל, חוקרת מרצה בפורום אירופה באוניברסיטה העברית, הדוקטורט בנושא הצלת יהודי דנמרק בשואה ותרבות הזיכרון בישראל.
ד"ר אורנה קרן כרמל: מודה מקרב לב שהגעתם הערב. אודה לאמא שלי שהחליטה כנראה שלא יהיה מספיק קהל הערב, והתקשרה לכל בני משפחה הפנויים להזמין אותם למלא את השורות. תודה בני משפחה יקרים גם כן. ובנימה זאת נתחיל את נושא הערב.
בהרצאה היום נתמקד בקורות של קהילות יהודיות של ארצות סקנדינביה במלחמת עולם השנייה. בראשית הבהרה קטנה, כמו שצוין פה טל, כשמדובר על סקנדינביה. זה שוודיה דנמרק נורבגיה, כשאדבר על ארצות נורדיות זה כולל גם איסלנד ופינלנד. היום ההרצאה מתמקד כמעט רק בארצות סקנדינביה. בשלוש ארצות אלה גרו עד מלחמת עולם השנייה קהילות לא גדולות. בדנמרק חיו 6,000 יהודים, בנורבגיה 1,800, בשוודיה 7,000 יהודים, טרם מלחמת עולם השנייה. הקהילות היו מקצתן חרדיות, רובן מוטמעות בתוך האוכלוסיות המקומיות. היו יהודים שגרו שם דורות רבים, מאז המאה ה-17, אמצע מאה 17, הם מוכרים היום בשם ויקינגים יהודים, והיו גם יהודים שהגיעו ממזרח אירופה בעקבות פוגרומים של ראשית מאה 20. עם סיום המלחמה נהגו היסטוריונים לחקור שנות 39 עד 45 באופן דיכוטומי, או שחקרו את אירוע המלחמה או גורל יהודים בהם. לעתים נדירות הם הסתכלו על שני נושאים אלה במשולב.
במחקר שלי על כן אני מנסה לעשות סינתזה בין שני נושאים אלה, להראות איך אירוע המלחמה שהיו שונים בכל מדינה השפיעו על גורל קהילות יהודיות שבהן. אחת המסקנות המעניינות שעלו ממחקר זה היא שלא ניתן להבין את האופן שניצלו או הושמדו חלקים מקהילות יהודיות אלה, בלי להבין את התנהלות כלפיהן של ממשלות ואוכלוסייה, ואת יחס גרמניה הנאצית אל כל מדינה כזאת. היות שבמסגרת הזמן הקצר לא נספיק להרחיב על כל 4 המדינות, ואני היסטוריונים יכולה לדבר מהיום עד שבוע הבא. בחנתי להציג את פינלנד שוודיה נורבגיה, וארחיב על דנמרק שעליה כתבתי את הדוקטורט. באופן כללי ניתן להסתכל על אזור סקנדינביה כמיקרוקוסמוס לאופן שהגיבו מדינות אירופה לאיום הנאצי במהלך המלחמה. באזור צפון אירופה התממשו כל 4 אפשרויות התגובות האפשריות שעמדו בפני עמי אירופה. כניעה שהובילה לשיתוף פעולה כמו בדנמרק, לחימה והתנגדות שהביאו להקמת ממשלת בובות כמו נורבגיה, ניטרליות כמו שוודיה, וחבירה למדינות הציר כמו פינלנד. כיצד השפיעה תגובה שונה של כל אחת מהמדינות על גורל קהילה יהודית שלה. ב-9 באפריל 1940 נכנסו כוחות גרמנים במקביל לדנמרק ונורבגיה, היטלר הציע בתמורה לוויתור מראש לגרמניה הנאצית, כניעה מלאה, תורשינה מדינות אלה לנהל ענייני פנים באופן עצמאי. הן תיאלצנה למסור את יחסי החוץ שלהם לידי גרמניה הנאצית. לשתי הממשלות לקח שעות ספורות לתת חזרה לגרמנים תשובה ברורה. דנמרק החליטה להיכנע, נורבגיה החליטה להילחם. הנורבגים בראשם מלך הוקון השביעי, אח של כריסטיאן העשירי מלך דנמרק, ששלט באותה תקופה; שני אחים, כל אחד קיבל החלטה שונה באותה הזדמנות. הנורבגים סירבו להצעה זו, לכן באפריל 1940 נכנסו לחודשיים לחימה אינטנסיבית כנגד הגרמנים. בסוף נאלצו להיכנע. מצד אחד יש בחירת נורבגיה להילחם בנאצים, עד היום המחתרת שלה מהווה סמל לארגון אמיץ. מצד שני יש קוויזלינג, נורבגי שעמד בראש המפלגה הנאצית הנורבגית ששלט שם בהוראות גרמניה. קוויזלינג הוא סמל לבגידה אולטימטיבית. רק בשני עשורים אחרונים נכנסו הנורבגים למחקר על קהילה יהודית מתוך 1800 יהודים הושמדו באושוויץ קצת מעל 700 יהודים, 40% מקהילה יהודית, זה אחוזים גבוהים גם ביחס לשאר אירופה, בייחוד שמדובר על מדינה שלא סבלה מאנטישמיות מסורתי’÷ נורבגים עד היום מחפשים דרכים להתמודד עם עבר בעייתי זה.
הגורל של פינלנד במלחמה היה שונה. בעקבות חששות כבדים שלה מברית מועצות באותן שנים, החליטה בתחילת המלחמה לחבור לגרמניה כדי להילחם ברוסים בחזית המזרחים. כך הפכה פינלנד לבעלת ברית בריטניה, אחת ממדינות הציר. רק בשלהי המדינה נלחמה פינלנד לגרש חיילי הוורמכט משטחה. שוודיה החליטה לשמור כל המלחמה על ניטרליות. מטרות שלה שהשפיעו על התנהלות שלה במהלך המלחמה היו לשמור על ניטרליות, 2 – ניסיון להישאר מחוץ לשדה הקרב. זו היתה גם סיבה שפרשנות שלה למושג ניטרליות התעדכנה בהתאם להתפתחויות בקרב. עד 1943 נטתה הניטרליות השוודית לטובת הגרמנים. מ-1943 בעקבות התפתחויות במלחמה וניצחונות של בנות ברית בסטלינגרד ואל עלמיין התחילה הניטרליות השוודית לנטות לטובת בעלות הברית. היא הרוויחה את הדימוי שלה כמצילת נפשות, בצדק. בשלהי המלחמה החליטה לעסוק באופן נמרץ בפעולות הצלה ושיקום. בין פעולות המוכרות זה מבצע אוטובוסים לבנים בראשות ברנדוט, שאחרי זה נרצח בארץ בספטמבר 48. במבצע זה ניצלו אלפי אסירים סקנדינבים כולל יהודים, ששוחררו ממחנות ריכוז בשלהי המלחמה. את אלפי יהודים שהציל ולנברג מטעם משרד החוץ השוודי בבודפשט 1944, את הקבלה לתחומה של 60% מיהודי נורבגיה בסתיו 1942, קבלת מעל 90% מיהודי דנמרק בסתיו 1943. מעניין בכל הצלות הללו שנועדו להציל בראש וראשונה אסירים סקנדינביה, את אזרחי מדינות שכנות דנמרק ונורבגיה. השוודים ניסו להגיש עזרה לאחיהם הנורדיים, פחות ליהודים. ברנדוט פעל באפריל 1945 לשחרור אסירים סקנדינביים לבד מטרזינשטט כולל דנים ששהו שם, לא הוציא מהמחנה אף יהודי בן לאום אחר. שוודיה שמה דגש על עזרה לשכנותיה, נמנעה מהתערבות .. עד היום יש לנורבגים רבים תחושת אכזבה לא רק שלא לעזור להם נגד גרמניה, בעיקר מהחלטה שלהם לאפשר למאות אלפי חיילים וורמכט לעבור מגרמניה דרך שוודיה לנורבגיה, כדי לתחזק את הכיבוש הגרמני של נורבגיה. מאמצי הצלה מרשימים של שוודיה במלחמה היו מופנים לאחיהם ושכניהם הנורדיים, פחות לקורבנות יהודים.
למקרה של דנמרק – אחרי שממשלה דנית הסכימה להיכנע לגרמניה בלי לחימה, נחתם חוזה בין שתי המדינות. אחת הדרישות היתה דרישה של דנים לא לפגוע במיעוטים במדינה, אכן החוזה שמר על יהודי דנמרק מפני אפליה שהיתה להם בשאר מדינות אירופה. היהודים לא לבשו טלאי צהוב, בניגוד למיתוס המאוד רווח של מלך דני כריסטיאן 10 שאמרו שנהג לרכב בדנמרק עם טלאי צהוב על דש חולצתו. לא היה ולא נברא, לא היה צריך לענוד טלאי צהוב בדנמרק, יהודים יכלו להמשיך לעבוד, להמשיך לגור בבתים, להתפלל בבתי כנסת, לא הופרדו מחברה דנית הכללית. אחרי 3 וחצי בסתיו 1943 השתנה מצב יהודים מקצה לקצה. בעקבות שינויים שחלו במלחמה לטובת גרמניה, סירבו הדנים לשתף פעולה עם הגרמנים. ורנר בסט, נציג הרייך הכריז על מצב חירום בדנמרק, לגרש כל יהודים לטרזנשיטט. במקביל להחלטה, החליט להדליף את תאריך המדויק שתכנן לגרש יהודי דנמרק. בין 2 ל-3 באוקטובר 1943. מדוע החליטה נציג הרייך ליזום את גירוש יהודים ולהכשיל באמצעות הדלפת התאריך המתוכנן? שאלה מצוינת. תשובה תינתן בהמשך. הפתעה גודלה היא תגובת הדנים לאיום של גירוש יהודים, במהלך 3 שבועות באוקטובר 1943 עזרו הדנים לכ-7200 יהודים עוד 700 בני משפחה לא יהודים לחצות בסירות את מפרץ, להגיע לשוודיה הניטרלית. שוודיה פירסמה הודעה מפורשת שמי שיצליח להגיע לגבולותיה, יתקבל בברכה. חשוב לזכור כי למרות הדלפת התאריך עדיין הצליחו גרמנים לתפוס באותה אקציה 480 יהודים ונשלחו לטרזינשטט, שוחררו במבצע של ברנדוט. נתן אלתרמן תיאר באותו זמן בארץ את הצלת יהודי דנמרק במסגרת הטור השביעי בעיתון דבר. הוא קרא לשיר "הלשון השוודית", שפורסם באוקטובר 1943, ממש במהלך המעבר של יהודי דנמרק לשוודיה.
מעטים הם יודעי הלשון השוודית
מי דובר בה? אולי רק השוֶדים עצמם.
כי ארצם בהרים ובפיורדים אובדת,
וקטן ומֻצְנָע העָם.
ועת שוֶדיה אמרה: "הנני מקבֶּלת
מגבול דַנְיָה את כל היהודים הגוֹלים",
נוכחו וראו כל עמי החֶלֶד
כמה דל הוא בשוֶודית אוצר המלים.
כי רבות מדינות כבר כָּהֵנָה הכריזו,
אך הללו הראו את גִנְזֵי לשונָן
במילות "אינפילְטְרַציה", ו"קווֹטָה" ו"ויזה"...
רק בשוֶדית
מלים שכאלו אינן.
ועת נער נמלט אל גבול-שוֶדיה מציד,-
היא איננה פונה לעַיֵּן בַּמפות.
היא פשוט מוליכה אותו פנימה לַבַּית,
בלי לדעת כי זו שאלה של טרַנְסְפורט.
מדינות בעולם יש גדולות שבעתים
ומקום בהן רב למַחְסֶה וּמָלון,
אך לפני הצילן איש-טובע ממים
אוהבות הן תמיד להביט בַּמִלון.
יען שפת מִלּוֹנָן ססגונית כַּפּרפר היא -
יש "קצה-גבול-של-יכולת", או "כושר קליטה".
רק בשוֶדיה עוד חי המנהג הברברי
להציע לַהֵלֶך כוס תה וּמִטָּה.
ולכן הגדרות היא איננה בוררת
ואיננה מרבה דקדוקי מנגָנון,
היא כותבת פשוט: "הַכְּנִיסָה מֻתֶּרֶת"...
ויסלח לה האל על דלוּת הסגנון.
ויאמַר לה האל בדמעה: שוֶדיה, שוֶדיה,-
שתי מלים נשכחות את כָּתַבְתְּ על פתחים.
אך שוות הן טרקְטַטים ואנציקלופדיה,
כן... אפילו בריטניקה... כל הכרכים.
ואזי מלאכים בלחישה יְמַלֵּלוּ
ואָמרו זה לזה: מָה רבָּה התהום,
אם שתי המלים הפשוטות האלו
הולידו דמעה בעיני מָרוֹם.
שיר מקסים, אבל זה מעניין, שהדנים או דנמרק – התרומה שלהם להצלה לא מוזכרים במילה אחת, את כל הקרדיט מקבלים השוודים. עם השנים הפכה הצלת יהודי דנמרק למיתוס בזיכרון בישראל, ביד ושם נטעו שלושה עצים. כאן הקימו את כיכר דניה בבית הכרם, בחיפה כיכר דנמרק בבת גלים, בספרי לימוד זה משמש דוגמא ליוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. ההנחה שמי שרצה להציל יהודי ארצו כמו דנמרק יכול היה. אבל לא רצו מספיק. אנחנו לא יודעים שהדברים לא פשוטים. במהלך השנים הראו מחקרים שלא רק שוורנר בסט (מיופה הכוח הגרמני) הדליף במודע את תאריך הגירוש המיועד אלא שהגרמנים ידעו היטב בזמן אמת על מעבר של יהודי דנמרק לשוודיה בסירות. חיילים גרמנים הקפידו לא להתעכב באותן שבועות ביהודים נמלטים. כי גרמניה לא רצתה לפגוע במערכת היחסים הפורייה עם דנמרק. מבחינת בכירים יהודים בברלין, היה עדיף לא לזעזע שיתוף פעולה עם דנמרק, שהניב יתרונות כלכליים, בשלבים שונים של המלחמה דנמרק סיפקה 25% מהצריכה של האוכלוסייה הגרמנית במוצרי חמאה וחזיר. זה המון. הן מבחינה צבאית, לא נדרשה כמעט נוכחות של צבא גרמני בדנמרק. אינטרס של גרמנים לשמור על יחסים עם הדנים היה חזק יותר מאינטרס של גרמנים להשמיד כמה אלפי יהודים במדינה. התרחשויות בדנמרק מוכיחות שהצלה יוצאת דופן של יהודי דנמרק נבעה מ-3 סיבות. התנהלות שונה של גרמנים שם, שיתוף פעולה של דנים איתם, רצון של דנים להציל יהודי מדינתם. סיבות אלה עומדות בבסיס הצלחה גורפת של הצלת מעל 99% של יהדות דנמרק בשואה. הגענו לסיכום סוף סוף. מה ניתן להסיק? אחת המסקנות המעניינות שעלו ממחקרים שהשוו בין אירוע השואה במדינות אירופה, בהנחה שמדינה היתה מעוניינת להציל יהודים, ככל ששיתפה יותר פעולה עם גרמניה, הסיכויים להצליח גברו. למדינות ששיתפו פעולה עם גרמניה הנאצית כמו דנמרק, היה מרחב תמרון גדול יותר ביחסים עם הגרמנים, זה פעל לטובת יהודים. נורבגיה שהביעה התנגדות לכיבושה גרמני, סבלה מיחס תקיף מצד גרמניה, ולא יכלו להציב דרישות לגבי יהודים שלה. במשך השנים הובלטו בזיכרון השואה הישראלי היבטים חיוביים של מדינת סקנדינביה במהלך. נורבגיה בשל המחתרת השוודית שהתנגדה לגרמניה הנאצית, שוודיה זכתה לשבחים בגין פעולות הצלה של ברנדוט וולנברג, דנמרק הפכה לקרן אור, שקהילות אחרות היו יכולות לנהוג כמוה אם היו רוצות. הייצוג החיובי של מדינות סקנדינביה הושפע מיחסים חיוביים שהתפתחו בין ישראל למדינות הצפון עם קום המדינה בשנות ה-50, הפיכת מדינות סקנדינביה, לחברות של ישראל בזירה הבינלאומית, היתה גם בשל העובדה ש-4 מדינות אלה – שוודיה, נורבגיה, דנמרק וישראל - היו מדינות רווחה משמעותיות. שנים אלה שעיצבו את זיכרון השואה בחברה הישראלית, בעיקר בשנות ה-60 עם משפט אייכמן, הצטלבו עם מערכת יחסים הדוקה שנרקמה בין ישראל לסקנדינביה באותן עשורים. לעתים תמיכה סקנדינביה בישראל הצעירה היתה המשך טבעי - נתפסה כהמשך טבעי לתמיכה ביהודים בשנות השואה. כל זה שייך למחקר הבא שלי. תודה על הקשבה.

השיר: על הדרך עץ עומד צמרתו תשוח.

יהלה: השיר הבא, מזמור מתהילים, שכששאלתי כל מיני חברים לנסות להבין מה אפשר למצוא על סקנדינביה, הגעתי למשפחת שטאל, ואמרתי בטוח יש לכם משהו שאתם שרים בשבת, משהו מיוחד. הם אמרו שאת הלחן למדו ממשפחת מלכיאור. זה הלחן שלמדנו מהם.
שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון...
מחיאות כפיים.

טל: עכשיו נשמע את הרב מיכאל מלכיאור. כמו שהבנתם, הדובר הבא הוא ומשפחתו תרמו לַחַן לערב. הגיע לפני 1945 לאוסלו כאברך צעיר מישיבת הכותל, מצא קהילה יהודית שנזקקה לשיקום רציני לאחר השואה. והיום כבר אז הפך ברבות השנים לרבה הראשי של יהדות נורבגיה ואב בתי הדין בסקנדינביה. היה שר ראשון לענייני חברה ותפוצות בממשלה, כיהן 3 קדנציות בכנסת. צר המקום להכיל את קורות חיים מדהימים שלו. נשמע על קהילת אוסלו ותחייתה, מפי רב מלכיאור, רבה הראשי של שוודיה. בבקשה.
הרב מיכאל מלכיאור: ערב טוב, חודש טוב. באמת נעים להיות פה בצוותא עם כל כך הרבה אנשים נחמדים שבאו לשמוע על סקנדינביה, מתפלא שבאו כל כך הרבה לשמוע. אני רוצה כמה הערות על דברים ששמענו, יש לי הרבה מה להגיד על מה ששמענו, לא הכל אגיד, בכל זאת צריך לדבר על הנושא. לפעמים שמתארים את אנטישמיות הגדולה – ואני עוסק בזה הרבה, הקמתי בממשלה את מאבק העולמי את ארגון של מאבק עולמי נגד אנטישמיות, זה נושא רציני כבד ועצוב שהיום שוב רואים את התופעות מכוערות של אנטישמיות בעולם. אבל צריך גם לשים דברים בפרופורציה, זה לא כל כך נורא, מה שתיארת, לא בסקנדינביה זה לא כל כך נורא, שוודיה לא מדינה איומה ביותר עלי אדמות ליהודים, היהודים חיים חיים טובים בסקנדינביה. היה מחקר של - לפי מחקר שוודיה במקום הכי טוב בעולם מבחינת אנטישמיות. יש אפילו במאלמו שציינת את זה כמקום גיהינום עלי אדמות בשביל יהודים, זה לא גיהינום עלי אדמות. אני יכול לומר שיש שם תוכנית טובה שאנו מעורבים בה, גם בירושלים, של אמנה של שיתוף פעולה יהודי מוסלמי, זה באמת המקום עם הכי הרבה מוסלמים באירופה חוץ מטורקיה. יש לנו רב צעיר פה מתקוע, שעובד יחד עם האימאם, עם כל קהילות המוסלמיות, הם נכנסים ועושים דברים נהדרים בכל התפוצות. עיריית מאלמו שמה 20 מיליון קרונות על מאבק באנטישמיות, שנה באה תהיה ועידה עולמית של כל מנהיגי העולם, מאבק עולמי נגד אנטישמיות. זה עושים מאמץ מקומי וגם עולמי להילחם בתופעה המכוערת. גם אם דוגמאות וציורים שהבאת הם באמת.. כשהיה ביקור של נשיא שלנו שם, היו כותרות בעיתונים, אבל שם הפגנה נגדו לא היה בשום עיתון שם. לא נשיא, לא פמליה, לא קהילה יהודית הראה את זה. כנראה מישהו אמר פיפס, וקלט את זה עיתונאי ישראלי וזה הפך לכותרות פה. גם מה שהיה בליל הבדולח, שהיה בציור, ששמו טלאי צהוב, זה גם היה סיפור גדול בידיעות והארץ וזה.. אז כל הארגון הנורדי ניאו נאצי הם עשו מבצע בכל שוודיה וכל דנמרק לשים טלאי צהוב קטן על בתים של יהודים ברחבי סקנדינביה. הצליחו לגייס 5 אנשים למבצע הזה, ושמו כזה טלאי על 5 בתים. זה מה הצליחו לעשות. תפסו אותם, ושמים אותם עכשיו לדין, הם עומדים לדין. כמובן נורא ואיום שיש תופעה כזאת, לא אגיד שאין בעיות יסוד שצריך להילחם בהן, צריך להילחם בכל חוסר סובלנות, אבל גם לשים דברים קצת בפרופורציה. לא כל כך גיהינום ליהודים היום בסקנדינביה.
אם מישהו רע לו, אז אנחנו מוכנים לקבל אותם פה, אם הם רוצים. ברוכים הבאים. יכולים לבוא לפה. אני רוצה שאנשים יעלו לארץ לא בגלל אנטישמיות, אלא בגלל ציונות. אבל זה סיפור אחר. לגבי קהילה בנורבגיה, יש לי תיקון קל, ברשותך, לא היו 1,800 יהודים לפני השואה בנורבגיה, היו קצת ותר מ-2,300, יש לי את השמות של כולם, למעלה מ-2,300. נעצרו על ידי הנאצים לא 40% אלא 773 יהודים, שנשלחו לאושוויץ, המשלוח הגדול של יהודים היה באוניית המשא דונאו, וכמעט כולם הושמדו באושוויץ, רק 35 חזרו משם. וחזרו לנורבגיה, רובם הגדול, ניצלו כמו שסיפרת הכל מדויק ונכון, ניצלו על ידי המחתרת הנורבגית בשוודיה, לא בשלב של המלחמה שהיה כדאי ונכון לשוודים להציל את יהודים, אלא זה היה באמת מבצע הצלה. יש ויכוח נוקב היום בנורבגיה על התפקיד של המחתרת הנורבגים בגישתה כלפי יהודים. יש ויכוח נוקב לגבי הנושא. ואני לא אכנס לזה. רוצה לדבר על חיי יהודים אחרי השואה. אחרי השואה קודם כל אלו שנספו בשואה, היו קודם כל ראשי קהילה, עצרו את רב הקהילה, הרב יצחק סמואל ז"ל, אולי חלק מכם הכירו את משפחתו, אלמנתו חיה בירושלים הרבה שנים אחר כך, נפטרה רק לאחרונה. המשפחה ידועה פה בישראל, יש להם הרבה ילדים נכדים, פה בירושלים, בגוש עציון, ואולי הכרתם אותם. הרב אלחנן סמואל ז"ל, יש לו הרבה ילדים. הרב יצחק סמואל היה תלמיד של שרידי אש, הוא היה אחד הראשונים שעצרו, כל ראשי קהילה ואנשים מרכזיים בקהילה, שחזרו אחרי השואה, היו צריכים לבנות את עצמם. רוב המשפחה הלכה, לא היה מישהו שיבנה את הקהילה. לא היתה להם גם פרנסה, לקחו גם את רכושם. היו צריכים גם כלכלית לבנות את עצמם. וזה היה השלב שהם הזמינו אותי לבוא שהייתי כמו שאת אמרת, אברך צעיר בן 21, באתי קודם רק קצת כי עדיין למדתי, אחר כך 5 שנים אחרי זה באתי באופן קבוע לקהילה, לשקם קהילה. איך משקמים קהילה קטנה? יש קצת יותר יהודים ממספרים שאמרו פה, אבל היתה קהילה קטנה. איך משקמים? באנו לבית כנסת בשבת, לא היה מניין. לפני שבאתי הלכו למטה למרתף, היה שם טלפון והיו מתקשרים לאנשים ומביאים אותם להשלים מניין. אבל עכשיו בא רב אורתודוקסי, וקהילה אורתודוקסים אי אפשר להתקשר בשבת להביא מניין, לא נעים. מה עושים? אני הייתי הכי צעיר חוץ מהבן הגדול שלי אז שהיה קטן מאוד, הכי צעיר מעליי היה בן 60... זה היה עסק מדכא. התקשרנו לאנשים לפני כן כדי שיהיה מניין בבית כנסת. היו כ-23 ילדים בחיידר, שזה לבוא פעם בשבוע ולקבל לימודים יהודיים ממי שהיה חזן של קהילה, יהודי הונגרי ניצול שואה, גם אשתו ניצולה, כל אחד איבדו את כל משפחתם, הכל בשואה. כל אחד בנפרד ואחר כך התחתנו, הביאו אותם בשכר לא שכר לנורבגיה, הוא היה צריך ללמד בנורבגית שלא ידע לתלמידים שלא הבינו כלום מה שהוא אומר. אמרו לו לימודים מעניינים, היסטוריה יהודית, לימד מספרים שלא ידע מה כתוב שם, תלמידים לא ידעו מה הוא רוצה מהחיים שלהם. פלא שזה לא בדיוק... התחלנו ממש מאפס. דבר ראשון התחלנו גן ילדים, זה קשה, אתה מביא גן ילדים מגנים אחרים. צריך להוציא אותם. הייתי צריך ממש לשחד, להביא אותם במוניות, להביא כספים למוניות. איך מביאים אנשים לבית כנסת? אמרתי נתחיל במקהלת ילדים. שיבואו הילדים לשיר. נשיר. באים הילדים, ההורים צריכים להביא את הילדים, גם הורים באים וגם ילדים באים. וסבתא וסבא באים לשמוע את הילדים, מתחיל קהל להגיע לאט-לאט. אז לאט-לאט התחלנו לעשות יותר פעילויות, בית כנסת מתחיל להתמלא מ-20 ל-50 אנשים, למאה אנשים, 150 אנשים, 200 אנשים בשבתות. צריך לעשות קידושים, מביאים עושים קצת שיעורי תורה, שיעורים, דברים מעניינים, מביאים אורחים שבאים לספר וכבר מתחילים חיים יהודיים יותר תוססים. מרחיבים. זוכר את בחור בר מצווה הראשון שהיה לי, שואל אותו מה משמעות בשבילך להיות בר מצווה. אמר שסוף סוף לא צריך ללכת יותר לחיידר... אמרתי אני מצטער לאכזב אותך, מעכשיו חוקים השתנו. ופרצת. מעכשיו ממשיכים הלאה. הוא אמר: אני צריך ? ציפיתי כל כך שיהיה הסוף. ועכשיו אני צריך להמשיך ללמוד. זה היה אסון, אני מזכיר לו את זה מדי פעם, הוא עוד מעט פנסיונר אבל אמרתי לו שעדיין צריך ללמוד, לא נגמר. אכזבה עמוקה. אחר כך אנחנו עושים שיעורים בערב, כל ערב שיעור בנושא אחר, מביאים וצריך כשרות, אנשים לא שומרים כשרות. מקווה, יש מקווה, מתברר שמקווה השתמשו רק לגיורים. סיפור של גיורים זה סיפור בפני עצמו, אבל לא השתמשו בזה כי לא היתה טהרת משפחה. אנחנו מתחילים להשתמש. לא יודע אם אתם יודעים הלכות מקוואות, אבל מקווה זה ממי גשמים. שם יש מקווה כמו שצריך, ממש טובלים במי גשמים. אבל מגיעים חודשי החורף, אין גשם יותר. זה שלג, שלג לא נמס, זה קפוא. לא יורד יותר. החודשים ראשונים היה מספיק מי גשמים, והייתי צריך בעיקר לאשתי בהתחלה, לפני שנשים שם הלכו לטבול. אחרי כמה חודשים פתחנו את הבור למי גשמים, לא יוצא כלום, שום מים. היינו צריכים גם להשאיר את כל המים שם, להתחיל להתפלל לגשם, תפילת גשם, לא גשם בארץ ישראל אלא שיהיה גשם באוסלו, שנוכל להחליף סופסוף את המים שם. וקרה סיפור אחרי סיפור. אחרי מקהלה של הבנים, באו כמה אבות שרצו גם לשיר במקהלה. זוכר אחד שבא, הוא אומר: אני מאוד אוהב את השירה היהודית ואת השירה בבית כנסת, אבל אני יהודי לא מאמין, לא כל כך מאמין. האם אני יכול לשיר במקהלה של בית הכנסת. האם זה ראוי? אמרתי לו אתה יכול לשיר במקהלה שלנו בתנאי אחד, אני יודע שיש סולו בקדושה של מוסף בשבת, איה מקום כבודו. כבודו מלא עולם משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו. יש לנו שירים ייחודיים רבים, לא רק שיר המעלות. בקהילת קופנהגן הוצאנו פה, אתם יכולים לקבל את זה פעם, 30 וכמה מנגינות שונות לשיר המעלות כי אנחנו שרים שיר המעלות כל פעם משהו אחר, יש מנגינה לראש חודש כסלו ולכל חג. זה היה מאוד יפה, מאוד נהניתי. איה מקום כבודו – זה שיר שמדבר על איך המלאכים כבודו מלא עולם, משרתיו שואלים זה לזה. בקדושה. איך המלאכים מחפשים את כבודו של הקב"ה. אמרתי בתנאי שאתה שר סולו את זה, אתה יכול לשיר במקהלה. הוא שר את זה עם כזה כוונה, שאני אמרתי אחרי פעם ראשונה שהוא שר את זה במקהלה, כולם עמדו ככה והצטרפו לשירה כל בית הכנסת, אמרתי אני בטוח שהמלאכים מחאו כפיים. אני שמעתי אותם. שמעתי אותם. זה היה חוויה רוחנית מיוחדת.
העיקרון היה שחייבים ליצור מצב שיהיה מקום לכולם. כי אם אתה עושה רק בשביל הדתיים, או רק – אם אין מקום לדתיים ומסורתיים וחילונים, וגם לאנשים שנשואים בנישואי תערובת, כי חלק גדול מהקהילה הם בנישואי בתערובת, אם אין מקום לכולם תחת אותו גג, אפשר לסגור את הבסטה. אתה מבין לאט-לאט שאם אתה צריך ליצור מקום לכולם, אז כולם יכולים לתרום, כולם יכולים לתת משהו. כי כולם יש להם זווית משלהם ואתה מקשיב והם תורמים ונותנים משל עצמם, זו קהילה קטנה, אתה בונה מודל של קהילה קטנה, זה לא רלוונטי לאוסלו וקופנהגן, אתה יכול לשמור על מסגרת דתית אורתודוקסית. היום אגב כמעט כל קהילות סקנדינביה הפכו לאורתודוקסיות, גם קהילת גטבורג, בית כנסת היה 160 שנה קהילה ליברלית, שנתיים אחרונות הפכו לאורתודוקסים, אחרי 160 שנה שהיו ליברלים. ליברלים שם זה משהו בין רפורמי לקונסרבטיבי, הם הפכו לאורתודוקסים. יש להם שם רב שעבר מבחנים לרבנות העיר, רב עיר, הוא רב דוס דוס. חלק מהבית דין שלנו שם בסקנדינביה היום. הוא רב קהילה, אבל הוא יכול לעשות את זה רק כי הוא מכבד את המקום של כולם, אחרת לא היה יכול לתפקד. אנחנו רואים ששם זה ברור, שאנחנו צריכים לכבד את המקום של כולם. חז"ל אומרים: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, מסביר הרב קוק מה המשמעות, למה מרבים שלום בעולם? יש שאומרים, שמעתי פעם בשם פרופ' ליברמן ז"ל, שזה מראה שלחז"ל היה חוש הומור מפותח... את זה הוא גם אמר בבדיחותא. הרב קוק אומר על זה למה מרבים שלום בעולם? כי תלמידי חכמים יכולים לראות את כל העמדות, את כל הדעות, ולשדך את כל העמדות ביחד. לא רק בתוך העולם היהודי, גם בכל העולם, לכן מרבים שלום בעולם.
הבנו שאם רוצים להחיות את החיים היהודיים – זה נכון בכל מקום, אני מאמין שזה נכון גם בישראל – אם רוצים לעשות חברה ישראלית, אי אפשר לעשות על ידי פילוג ושסע והסתה, ולא ממשלה חילונית ולא חרדית ולא ממשלה זה, יכולים לעשות את זה רק אם אנחנו נותנים מקום רציני לכולם בצורה רצינית. בזה בנינו משהו מרתק, אנחנו הקמנו בקהילה פצפונת שיש באוסלו, הקמנו את ארגון הגג של כל הדתות בנורבגיה, היום הפך להיות גוף עם הכרה ממשלתית רשמית, שמחקים את זה כל אירופה. באותן שנים הקמנו את זה, עירבנו את חברי הקהילה בכל השיקולים, בהתחלה מוסלמים לא רצו להתקרב אלינו, לאט-לאט הם באו יחד עם הכנסייה הנוצרית, אבל אנחנו היינו המוקד של הכל, אנחנו פתחנו את זה. לדעתי זה הפשט גם, של מה שהתפקיד של העם היהודי, של מה שנאמר על אברהם אבינו, שכל משפחות האדמה נתברכו.
והדבר הזה ממשיך. זה לא פשוט. הסכנה הכי גדולה היום של קיום הקהילות בסקנדינביה, זו הציונות. אני אומר את זה עם חיוך, כי אנחנו מחנכים לציונות, ולזה שצעירים שלנו אם הם רוצים לקיים חיים יהודיים מלאים צריכים לעלות לארץ. לא צריך להגיד להם את זה, כי אנחנו חיים את זה. במשפחה שלי סבא שלי היה גאה, היה לו ויכוח מפורסם עם בן גוריון, אמר י ש לי 3 יהודים בארץ, 3 בדנמרק. אמר בן גוריון כל זמן שיש 3 בארץ, אתה בסדר. מתוך נכדים ונינים ובני נינים של סבא שלי, 90% בארץ. על אף שגם רב ראשי של דנמרק וגם רב של נורבגיה, הם צאצאים שלו. גם הרב של פינלנד. משתדלים להחזיק. אבל זו דילמה, כי אנחנו מרוקנים את האנשים הטובים, שבאים לארץ. יש ישראלים שיורדים ובאים לשם, מצד שני, זה גם סיפור מעניין כשלעצמו שכדאי להקדיש לזה מחשבה בערב בבית אביחי. יש הרבה דילמות, שאלות גדולות, גם שאלות של גיור. זה לא פשוט. הגעתי באותו זמן שהגעתי, וגם היה המסע שהתחיל בבלגיה, באנטוורפן, נגד גיור. לפני כן היו מגיירים, כל קהילות אורתודוקסיות היו מגיירים. התחיל מסע של הקהילות החרדיות להפסיק את הגיור – באירופה, ארצות הברית, וגם פה, לקבל גישה חרדית המצמצמת יותר של גיור. זה ויכוח נוקב גם פה, זה מסכן את קיום הקהילות האורתודוקסיות. היה לנו מחנה בני עקיבא של סקנדינביה פה, מתוך 100 ילדים, 96 אחד מההורים עברו גיור. או אבא או אמא, 96 מתוך 100. אפשר להגיד וַאי, איזה התבוללות, איזה נורא. אפשר לומר הפוך – וואוּ, הם נמצאים במסגרת של בני עקיבא, רובם הגדול עולים לארץ, חלק גדול במסגרת מסורתית דתית, וזה בגלל שעשו גיורים והם שומרים מסורת ושומרים הלכה, וזה בגלל הגישה שיש לעניין הזה. אז יש פה שני צדדים של עניין, אפשר לראות את הצד השלילי, יש באמת בעיה של נישואי תערובת, בחברה פתוחה מוכנים להתחתן. יש גם הצד השני, שגם צריך להסתכל עליו. אני מעלה את זה רק כי זה דילמות שיש בהן צדדים לכאן ולכאן, אנו מנסים לעשות גיור מקפיד כהלכה, אנו עומדים בסטנדרטים הכי מחמירים בקנה מידה עולמי. עם זאת, אנחנו עושים את זה בסבר פנים יפות ומקבלים אנשים. אלה מקצת מהסיפורים, גם דרך אנקדוטות, גם בנושאים רציניים, אמנם הם מהקהילה קטנטונת של נורבגיה וסקנדינביה, אבל יש להם השלכות לכל העולם היהודי הכללי, גם השלכות לְמה שקורה בבירתנו בירושלים, ובמדינת ישראל. תודה רבה שהקשבתם.

טל: תודה רבה לרב מלכיאור על סיפורים מעניינים מקהילה בנורבגיה. בכל מקרה אנו מגיעים לסיומו של החלק הזה של הערב. לפני שירה בציבור עם אחיות לחמיש, אנחנו נודה לכל מי שאיפשר את קיום הערב, למרצים, לתמר מנהלת הערב, צוות סדרנים וצוות טכני. אתם מוזמנים להישאר לשירה בציבור, שיהיה לכולנו חודש טוב, בשורות טובות, שיגיע כבר החורף עם גשמי ברכה. חודש טוב.



מתוך האירוע:
כסלו: סקנדינביה
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus