ראש חודש אדר: סרייבו
ראש חודש אדר: סרייבו
social
facebook whatsup email tweeter
המופע התקיים בתאריך
25.2.20
שלישי
20:00
שלחו
לחבר

תמלול אירוע ראש חודש אדר: סרייבו שהתקיים בתאריך 25/02/2020

מארבע כנפות תבל - קהילות יהודיות ברחבי העולם
שלום ערב טוב, חודש טוב, חודש אדר בו מרבים בשמחה, אנחנו נמשיך בשמחה במסענו מסביב לעולם, בערך הכי קרוב שאפשר להגיע לחו"ל, מקווה שלא ישימו את כולם בבידוד אחרי הערב הזה, נשמע לקהילת יהודי סרייבו, ועדות מפי מישהו שפגש את יהודי סרייבו של שנת ה-2000. לפני שנגיע. הקטעים יועלו לאתר. יובל בן שירי הלחין עבורנו שירים. תודה רבה ערב טוב לכולם מה נשמע? אנחנו נתחיל בשיר חורף יגוסלבי, היה לנו חורף מרשים השנה, החלטתי לכבד אותו ולא להסתבך. מי שמכיר את השיר מוזמן להצטרף ולעזור לי לבצע אותו. והפעם הוא גם בנושא יהדות סרייבו.
מה היה לי מה היה לי מה היה לי אמש. מה היה לי אמש. אולליי מהערבות השלג. אווזים נשאוני אל אינסוף התכלת. אוי אני הכיצד אשובה אל בתי האבן? אויה לי הכיצד אשובה אל בתי האבן? אל גדרות הארובות וגגות התבן. אוללי, מערבות השלג. אווזים נשאוני, אל אינסוף התכלת. אהובי אותך ראיתי משוטט ביער, אהובי אותך ראיתי משוטט ביער. בכנפיי אגן עלייך מכאב וצער, אוללי אולליי, מערבות השלג. אווזים נשאוני אל אינסוף התכלת. אוי לי עוד לא אשובה אל נא תבקשיני. שאי עיניים אל התכלת שם תמצאני, אוללי אולליי, מערבות השלג. אווזים נשאוני אל אינסוף – כל הכבוד, כל הכבוד. עכשיו למשהו קצת יותר מקפיץ למי שנרדם מהשיר האחרון. את השיר הזה נקדיש לכנרת, לא סופרים כבר במטרים כמה נשאר עד שתתמלא, זה בסנטימטרים. שם הרי גולן באופק ניצבים עוד, מול הרים והולם דופק. ויושבם עם ערב סביב למדורה, אוי לי. שירי לי כינרת שיר מזמור ישן, שירי שירי לי כינרת שיר מזמור ישן, שירי לי כינרת שירי. הדוגית עודנה שנה, מפרסה מלבין בחוף, וחורשת האקלפיטוס עוד שומרת על הנוף... שירי לי כנרת. אפשר כפיים. שירי הא. שירי לי שיר מזמור ישן, שירי לי שירי הא. וביחד... מנגנים הוא. וילדים בטבריה בשעת שיעור זמרה, עונים הם לך כינרת בשירה, וכפיים – שירי לי כנרת שיר מזמור, שירי לי כינרת שירי הא. שירי לי כנרת שיר מזמור, שירי לי כנרת שיר לי הא. תודה רבה כל הכבוד.
תודה רבה ליובל, כמו שאמרנו הערב נדבר על סרייבו בירת בוסניה והרצגובינה, הנה המפה, כוכל האזור הבהיר הזה היתה פעם יגוסלביה, מדברים פה על מדינה בבלקן, וננסה להבין מתי הכול התחיל. אגלה לכם כבר עכשיו את ההמשך אבל לא נורא. תחילת הישוב היהודי בסרייבו היא כמו בהרבה מקומות שראינו בראש חודש קודמים, אחרי גירוש ספרד, היהודים נמלטים מהאוינקויזיציה ומגיעים לבוסניה, זו קהילה ספרדית, השורשים בספרד, דוברי לדינו. השלטונות מקצים מהר מאוד ליהודים שטח להקמת שכונה. אנחנו רואים שגם מהר מאוד ממונה שם רב ראשי לקהילה, מסלוניקי, שזה בעצם מעיד על כך שהשלטונות שם רואים בקבוצה הלאומית הדתית הזאת קבוצה שזכאית לזכות לחופש דת, פולחן, לנציגות דתית. הרבים בקהילה הזו תמיד היו שחקני חוץ, רכש מבחוץ, זו לא היתה קהילה ידועה בתרומה שלה בתחום התורני, הביאו רבנים מקהילות יותר מבוססות כלכלית ותורנית. מהר מאוד מקצים להם שטח ומכירים בזכויותיהם הדתיות בהיותם קבוצה, הם כינו את סרייבו ירושלים של הבלקן או ירושלים של אירופה, כי ההרמוניה הבין-דתית או הבין-תרבותית שם הצדיקה את השם הזה, או ככה הם קראו לה. כבר ב-1630 מוקם בית עלמין יהודי, מי שקובר את מתיו באדמה הזו לא מתכוון בקרוב לזוז ממנה, זה מחזק את האחיזה של הקהילה במקום. ב-1631 נקבע תקנון הקהילה, לאחר מכן הם מורשים להתיישב בכל חלקי העיר. הם רובים שם נחת. גם היום, למרות שסרייבו 90% בה מוסלמים, עדיין היהודים, ועוד מעט נשמע ממי שפגש את היהודים שם של היום, הם נמצאים שם במצב טוב, ביחס לאירופה כיום איפה שהאנטישמיות מרימה את הראש. יש לקהילה נציגות בפרהסיה הציבורית, ראש העיריה ושר החוץ הם מהקהילה. אנחנו רואים כאן את בית הכנסת הספרדי שהוקם ב-1581, כיום הוא לא משמש כבית כנסת, זו הצורה שהוא נראה היום, וזה בית העלמין, שנשמע בהמשך על הנסיון לשקם או לשפץ או להטיב את המצבות שם. אז הנה בית הכנסת וגם בית העלמין שהזכרנו. בעקבות שינויים גיאופוליטיים גם הקהילה האשכנזית מבקשת להגיע למקום, יהודים אשכנזים נודדים לשם אט אט, הם מייסדים ב-1902 בית כנסת, שפעיל עד היום, ב-1932 הקהילה ממשיכה לפעול, נחנך שם עוד בית כנסת, בית הכנסת הספרדי החדש. המשבר הכלכלי של התקופה לא פוסח על הקהילה, ומספח אליה אנשים מקהילות עניות יותר, אנשים קשי יום, זה מוביל להתדרדרות כלכלית של הקהילה שם, אבל מוקמים שם בתי תמחוי ועוד, זה קהילה שיודעת להחזיק יפה את מי שצריך עזרה. לפני השואה, הקהילה מגיעה ל-10,000 ואף בחלק מהמקומות היה כתוב 14,000, השיא המספרי. בגרף נראה כמה נקודה זו מהווה שיא של קיום יהודי בסרייבו מבחינה מספרית. אבל ב-1941 הנאצים מגיעים לשם, ועוד קודם לכן חקיקה אנטישמית, כניעה לנאצים עוד לפני הכיבוש של המקום מוביל לסגירת ההשכלה הגבוהה בפני יהודים, מטילים מגבלות סחר והמצב לא טוב, אבל זה עוד כלום לעומת קהילת סרייבו בשואה, כמו קהילות אחרות היא לא נחמקת כליל, אבל היא מצטמצמת ונותרים כ-2,000, חמישית מהקהילה, הרבה נמלטים ומעדיפים לעזוב את סרייבו. אגב הנה בית הכנסת האשכנזי מ-1902, ממה שהצלחתי לדלות זה בית הכנסת היחיד שפעיל שם, והנה בית הכנסת הספרדי החדש שדיברנו עליו. בעצם אם תראו יש כאן קטע מאוד יפה, יהודי הבלקן היו ידועים הרבה מהם שהיו רופאים, הם היוו הבסיס של המערכת הרפואית שם, ויש שם דברי ממלכת ישראל בתורגמה, שזה הממלכה העותמאנית, והיהודים היו רופאים ומקורבים לשליטים בזכות כך, זה עזר לקהילה. מדובר במושל בבוסניה, רופאו היהודי בנבנשתי ליווה אותו. הוא בנה חצר בבוסנה סריי, סרייבו, מלון של היהודים. היהודים קוראים אותו 'החצר.' אנחנו רואים שיש כאן קרבה של היהודים אל השלטונות, מישהו מתוך הקהילה לוחש על אוזנו של השליט ועוד יותר מטיב את מצבם, וגם הקטע למטה מספר שהאיש הזה היה איש ימינו של השליט, ורושם הזכרונות התורגמי מספר שהוא ליווה את אדוניו, ובבואו לעיר נודע לו שחיו שם 30 ראשי אבות שנאלצו לעזוב עקב רדיפות, אך בזכות אותו רופא יכלו לחזור. שמו נודע עד אותו יום. אז רואים שהיהודים הגיעו למשרות מאוד גבוהות בשל היותם רופאים, חלומה של כל אם בלקנית. אם נחזור לפריחה המספרית, ב-1940 היה שיא של היהודים בכל הזמנים, אז הנה זה בפניכם, ב-2007 יש 700 יהודים, אני חושבת שרונן שידבר פה עוד מעט יגיד שהמספר הזה ממש ממש מוגזם. זה מתוך המשקיף, הבטאון הרויזיוניסטי שמדווח בדיעבד על היהודים והטרדיה שפקדה אותם בתקופת השואה, אבל אנחנו נדלג על זה, רק נזכיר שאנחנו מדברים גם עם מקום שידע מלחמה מאוד קשה ועקובה מדם בשנות ה-90, כל מי שיכל להמלט משם נמלט, בכלל זה גם היהודים, הג'וינט והסוכנות עזרה בהבחרתם, חלק היגרו למדינות אחרות, קנדה או באירופה, חלק עלו לארץ, ומרונן נשמע על מי שבחר להגר לישראל, לכמה שנים, ואחר כך לחזור, אותם הוא פגש, גם מישהי שעבדה פה באונ' העברית ולאחר מכן חזרה לסרייבו. דיברנו פה על מלחמה,אבל בכל זאת כדי שהאווירה לא תעסוק רק בזה, יש את פורים סרייבו, קהילת יהודי סרייבו כמובן חוגגת את פורים כהלכתו, אבל יש להם גם פורים משלהם, ד' בחשון, ב-1819, פורים דסרייבו, השליט אוסר את נכבדי הקהילה ודורש כופר תמורת שחרוררם, דווקא הקהילה המוסלמית במקום מבקשת ומתחננת על חייהם של האנשים האלה, ומובילה לשחרורם אחרי לחץ גדול, מאותו יום בד' בחשון מצוין פורים דסרייבו, יום שהיה להם 'ונהפוכו' משלם, נהיה להם ששון ושמחה. יש כתה לאחרונה על 200 שנות דו-קיום של יהודים ומוסלמים, מסופר על הצלת 12 יהודי העיר ע"י הקהילה המוסלמית. נשמע בהמשך על דו-קיום זה ממי שביקר שם. אני הבאתי אותנו לפורים דסרייבו, אך הדוברת הבאה תקח אותנו דווקא לפסח, להגדה העתיקה ביותר שנשתמרה, חרף שמה – הגדת סרייבו – מקורה לא באותה עיר. אמנות כפרשנות, יעל מאלי, לפני שבוע יצא ספרה השני בנושא חומשי התורה, היא גם מנחה טיולים באותם איזורים חשובים. נשמע ממנה על הגדת סרייבו. יעל מאלי. בבקשה. ערב טוב לכולם, וכפי שכבר טל אמרה, אגדת סרייבו היא לא מסרייבו, מאיפה היא כן? היא נוצרה כנראה בברצלונה בשנת 1350 בערך. כל הדברים שאומר – כנראה ובערך, זה בגלל שאין לה קולופון, קולופון זה מה שכותב המאייר או הכותב, כתבתי בשנה הזאת עבור אותו אדם וכו', אין במקרה הזה, אולי היה אך אבד. למה נקראת אגדת סרייבו? נדבר על זה. אך תחילה 30 שניות על הגדות מאוירות. מדובר במאה שנה לפני המצאת הדפוס. אם זה אשכנזים או ספרדים או תפוצות אחרות הגדה היתה הספר הנפוץ ביותר. היה צריך לרשום לעצמך אם רצית, כל האנשים העשירים הושיבו סופר ומאייר, וזה וואן פיס, אקסמפלר אחד, והפטרון של אותו ספר אמר – תעשה כך או אחרת וכו'. כך נוצרו ספרים מאוירים מרהיבים ביותר, בשבילנו אלה ההגדות ובשביל הגויים יש להם הרבה ספרים מאוירים משלהם. זה ספר ביתי, הוא כמובן יושב על שולחן הפסח, לי יש מהודרת פקסמיליה ישנה, יש היום מהדורה מדעית מבוארת של פרופ' צבר, ובואו נראה איך נראית האגדה, אני שמה כאן איזשהו סרטון של דקה וחצי, של המוזיאון בסרייבו שמציג – זה אתר המוזיאון, בטח לא שמעתם שיש מוזיאון בסרייבו, זה לא מוזיאון כזה חשוב, אבל יש בו דבר אחד חשוב, אגדת סרייבו, בשבילם זה המוצג החשוב ביותר. זה האתר שלהם, שמוקדש להגדה הזאת. נראה עכשיו את הסרטון שמדפדף בהגדה ומראה אותה. הכריכה כמובן חדשה. האגדה על קלף מולבן, זה לא משני הצדדים, כדי שהציורים יוכלו לקבל את כל הנוכחות ולא להשתקף בצד האחר, כי הקלף נורא דק ואיכותי. אחרי מחזור הציורים מתחיל נוסח ההגדה, 30 עמודים רק ציורים מהתנ"ך, ואחר כך מתחיל נוסח ההגדה. אתם יכולים בינתיים לנסות לחשוב מה הציורים האלה, אולי אפילו לנחש. אתם בוודאי מזהים את נוסח ההגדה, ואתם יכולים לשים לב שיש ממש מעט כיתוב בכל דף. אני מקווה שהתרשמתם כי זאת אחת מההגדות היפות ביותר וממש קל להתאהב בה, והוצאתי מתוך סרטון שכולכם יכולים לראות באינטרנט, זה לא בעיה למצוא, וזה משפט שתפס את עיני – זוהי למעשה ה'מונה ליזה' של בוסניה הרצגובינה, ככה אומר המראיין. לא הגזמת? המונה ליזה היא יצירה של לאונרדו דוינצ'י, צייר עבור מלך צרפת ומת בצרפת וזה נותר שם, ניסו להחזיר אותה לאיטלקים, לגנוב אותה שוב ושוב, בעיני הצרפתים, היתה עכשיו תערוכה גדולה של הלובר, והיא לא זזה, כי היא מוגנת בקופסה, ועכשיו חזרנו כמובן לאגדת סרייבו, כפי שאמרנו היא לא נוצרה בסרייבו אלא בספרד, כמו שהמונה ליזה נחשבת כיצירה הלאומית של צרפת למרות שהיא בכלל לא צרפתית, ככה גם אגדת סרייבו נחשבת לאוצר לאומי של הבוסנים, למשל לא היה להם כסף, הם עברו מלחמות, זה גם קשור להגדה עצמה, לא היה להם כסף לפתוח את המוזיאון אחרי מלחמת האזרחים. המוזיאון בניו-יורק, המטרופוליטן, ביקש להציג זאת לזמן מוגבל תמורת כסף, והם לא הסכימו, וכך במקרים אחרים. זה היה שייך לאדם עשיר, לא יודעים מי הוא, אך יודעים שהוא היה קשור למלכי ארגון, כי הסמלים האלה משתייכים לממלכה הזו, הסמלים היום של ברצלונה, גם בכדורגל, זו אחת הסיבות לומר שהיא נוצרה בברצלונה, זה חלק מהפרקטיקה של היהודים להצהיר על הנאמנות שלהם. ההגדה נוצרה על ידי משפחה עשירה, יש עלעלי זהב, שעד היום נוצצים בין דפי האגדה, ב-1910 היא בצפון באיטליה, מתי עזבה, לכל המאוחר ב-1492, פרעות כנ"ר, כבר מצב היהודים הורע, התחיל לחץ חמור להמרה דתית, וב-1492, מי שרצה לשמור על היהדות שלו עזב, לאן? לארצות רבות, בעיקר לאימפריה העותמנית שהזמינה אותם, וגם לצפון אפריקה, וגם למקומות כמו ונציה, יש שם קהילה שדיברו לדינו. ב-1510 מישהו רכש באיטליה, רואים פה את המלים. הוא לא רושם ר"ע, אלא ע"ר, 1510, בחרתי זו האגדה ועלי לפצותו, והשמות מחוקים, לא יודעים למה, האם כי האגדה עברה ידיים נוספות, אבל השמות מחוקים. אתם שמים לב שאני לא משלימה את הפערים באמצעות הדמיון, אבל יש ספר של סופרת אמריקאית שכתבה, השלימה את כל הפערים האלה. יהודיה אמריקאית. ממאה שנה מאוחר יות, 1609, רואים אישור של הצנזור הקתולי, היה מקובל שהקתולים בודקים את הספרים של היהודים, וספר שלא נראה להם נשרף או הושמד, בכל מקרה לא נודע יותר גורלו. למזלנו הספר הזה עבר, הצנזור או הכומר כותב אפילו שהוא לא מוצא בו פסול. האגדה שמורה במעין כספת, את החדר המיוחד שנבנה רק בשביל האגדה במוזיאון, נדב מישהו עשיר יהודי אמריקאי, וכך זה נראה, אם ראיתם בחיים או בתמונות איך נראית המונה ליזה, שמורה בתוך כספת, אז אותה רמת חשיבות נותנים גם לאגדה. הנה רואים כאן זה בריאת העולם, אני אדבר על זה. הסיכום עד כאן – נוצרה בברצלונה, עברה עם גירוש ספרד, נמכרה, ואושרה ע"י הצנזורה. פתאום היא מתגלה כמה שנים לפני 1884 בסרייבו, יכול להיות שהיא עשתה את הדרך מונציה לסלוניקי, שם הקהילה הראשונה שהגיעה לסרייבו הגיעה מסלוניקי, היא הגיעה אולי לא עם המשפחה הראשונה. יש ילד שאומר למורה שהמשפחה מבקשת למכור את ההגדה כי אין אוכל. עוד אין מדע כזה אומנות יהודית, חושבים שיהודים לא מתעסקים באומנות או לא מאיירים, אבל המומחה שבא מוינה בדיוק הקים את המוזיאון היהודי הראשון, הוא הבין וכתב על זה מאמרים והזמין עוד חוקרים נוספים, זה היה הספר הראשון שנכתב אודות אמנות יהודית, היה על האגדה הזו. האגדה נמכה למוזיאון בסרייבו והם נתנו למומחים לראות אותה, שמה הלך לפניה, במשך השנים התגלו עוד למעלה מ-30 אגדות מאוירות, יש במוזיאון ישראל גם הגדות מאוירות, לא מדברים על כולן, היא לא היחידה, אך עדיין היא נשארה, הייתי בפורטוגל שבוע שעבר בסיוע בעקבות הנושאים. שואלת אותי אחת המשתתפות – איזה הגדה חביבה עלייך ביותר, לא יכול להיות שהגדת סרייבו לא תהיה בין שלושת החביבות, אם לא הכי חביבה. כשהנאצים נכנסו, השליט נכנס מטעם הנאצים ואמר שרוצה את האגדה, היא היתה מפורסמת, הנאצים אספו דברים יקרים ליהודים, לא כדי להרוס דווקא, אלא לשמור את התרבות היהודית, יש לזה היבטים מעניינים. מנהל המוזיאון צפה את זה, הכול בימים, נכנסו הנאצים לסרייבו, הוא לקח את האגדה והטמין במסגד. רוב התושבים מוסלמים, הוא העביר למסגד. אמר – היה אתמול חבר שלך שלקח אותה כבר. מי מה? אני לא זוכר איך קוראים לו? אני לא זוכר, נתן תיאור, וכך האגדה נצלה. בשנות ה-90 היא שוב ניצלה מגניבה במוזיאון, ובעקבות מלחמת האזרחים העקובה מדם שחתמה את יוגוסלביה למדינות קטנות, היא שוב היתה בסכנה כי הפציצו את סרייבו, והיא שוב ניצלה כי לקחו אותה מחוץ לעיר. את זה מספרת הטבלה הזו. אלה אותיות מזהב. פרופ' צבר, המורה שלי על אומנות יהודית, המורה הדגול, עשה את שני הספרים האלה לאחרונה, יש שם מהדורה מוארת, מוערת, ומבוארת, וכל האגדה נמצאת שם. זה הספר שהצגתי לכם מקודם, אנשי הספר, הוא נשען על המון ידע מקצועי ומעמיק, הספר תורגם לעברית, זה סיפור קצת מגדרי, אם זה לא היה, זה לפחות סיפור יפה. מלה להגיד איך ההגדה המוארת בנויה. אצל הנוצרים יש אותיות בראש פרק, גם אצלנו בספרים חשובים ומאוירים, גם אצלנו אות הראשית היא גדולה ולעתים מעוטרת בציורים. אצלנו אין אות ראשית, יש לוחית פתחילה, שהמלה ראשית בתוכה, וכל האגדה מלאה בלוחיות האלה. אבל מה קשור היצור הזה למטה, הדרקון הזה. יש כאלה שרוצים לומר שהעובדה שהאגדה באותיות כל כך גדולות, והטקסט מאויר בציורים אפילו מצחיקים, בתוך הטקסט עצמו, בהתחלה לא, שהאגדה נועדה לילדים, וזה לא מפתיע – רואים, והגדת לבנך, זה מסורת שנמשכת 1,800 שנה, והגדת לבנך דווקא בליל הסדר, לשים את המוקד בחוויה שהילדים עוברים, גם בלוחית יש דמויות מצחיקות, הדמויות עולות, יורקות משהו, משתלבות אלו באלו, נורא יפה. גם לפעמים יש בתוך ההגדה, הזאב שרודף אחר הארנבת, זה מדבר על ציד ארנבות, משהו שעוסקים בו באירופה באביב. עוסקים בזה בסיפורת אשכנז, וגם בספרד – זה עוסק ברדיפות, הארנבת מרמזת עלינו והזאב ברודפים. יש כאן עמוד שלהם, רואים את בית הכנסת, המון אפשר ללמוד על מנהגי ספרד של המאה ה-14, חלקם עד היום, הגלימות האלה שהאנשים לובשים, מי ששם לנגד עיניו את דמותו של בבא סאלי, זה לבוש של תלמידי חכמים, לבוש מכובד. רואים את האנשים יוצאים מבית הכנסת, במישור הקדמי אבא שם ידיים על שני הבנים שלו, רואים מבוגרים וילדים פונים אל הבית, אל ליל הסדר, זה תמונה שאין באף אגדה, להראות את התפילה של ליל הסדר. במישור המאצעי, זה הבימה, כותבים גם – מגדל עץ, שנדע. כאן זה התמונה המעניינת, מנורות משני הצדדים, כמו שאפשר לראות גם היום במרוקו, ופרכות רקומות בזהב, כל אחת בצבע אחר, וכתר. זאת אישה, זו גם פרקטיקה ששייכת למסורת ספרד, שאחרי התפילה משאירים את ארון הקודש פתוח והנשים באות להתפלל, זה לילה שהשמיים פתוחים וכנראה שאותה אישה באה לבקש ברכה על משפחתה. עוד חידה, שכותבת הספר מנסה לפתור, מי שרוצה שיקרא את הספר אני לא אפתור אותה. בצד הזה נמצאת אישה שחורה, שזו תעלומה גדולה, איך מגיעה אישה שחורה לסעודת ליל הסדר, זה נמצא בספר שלי, זה בחלק הראשון – אומנות כפרשנות, חלק לפרשת משפטים, אבל מי שרוצה לראות איך אני מנסה לפתור את החידה, בעזת המחקר, זה נמצא בבלוג שלי אומנות כפרשנות, תוכלו לקרוא שם. בשלוש הדקות שנותרו לי אני רוצה לדבר על הדבר הכי מעניין בהגדה הזו – מחזור הציורים, 34 ציורים שמתחילים בבריאת העולם, גם אם היה את ספר שמות היינו שואלים, אבל ברוב ההגדות מתחילים מהאבות והאמהות. זה מביע את פירוש הרמב"ן, זה מחזק שההגדה לא רק נכתבה על ידי יהודים ועבור יהודים, אלא שגם המאייר היה יהודי. אני רוצה להבהיר ולהראות שכל האגדות הספרדיות המאוירות נותנות מקום למשה רבנו, שנזכר רק בצורה אגבית בהגדה של פסח. אנחנו אמרנו שזה מיועד לילדים, אין לאנשיום ספרים בבית, זה לפני עידן הדפוס, ותזכרו שיש להם גם שני לילות סדר, אז ההגדות מספרות על משה. למשה מוקדשים שני עמודים, אבל ליוסף – 10 עמודים ו-19 מיניאטורות, אפשר להיכנס, זה בבלוג, וגם בספר מי שרוצה לקנות מוזמן. אותם פטרונים שהיה להם מספיק כסף, ומדובר בכל ספר אז בסכום של למעלה מ-100,000, להושיב אנשים שיאיירו, מי שהיה לו כל כך הרבה כסף היו במעמד כמו יוסף בבית פרעה, אנשים ששימשו בתפקידים שהם בין הקהילה לשליטים הספרדים. אני רוצה לסיים בשתי תמונות שבהן בעיני מהיפות באומנות היהודית. אחת, היא מתן תורה, ושימו לב, דיברתי על הקהילה, מראים את בית הכנסת וזה נמצא רק בספרד, מדברים על המשפחה ולא על הקהילה לרוב, אבל שימו לב שה-20 אנשים שמתקבצים סביב משה בהר סיני, הם נושאים אותו, לא ברור אם הוא יורד אליהם או הם מעלים אותו, זה תמונה יפה מאוד, והקב"ה רק מסומן בענן עם הלהבות. האיש עם הספר זה אולי יהושוע שמעביר את התורה ממשה. הלוחות נראים חומים אבל גם הם עשויים מזהב. התמונה האחרונה שאני רוצה להראות, אחרונה וחביב אבל יש עוד הרבה ואתם מוזמנים להסתכל, ומי שרוצה אני מוכנה להראות לו את הספר. כאן בצד שמאל הבאתי דוגמה מאחת ההגדות הנפלאות ביותר שנעשו אז, והיא גם בסגנון אומנותי שונה. בשתי ההגדת יש מקום לנשים. מסתבר שהנשים בספרד למדו לרקוד, לנגן, תנועת ה-S של הגוף מרמזת למשהו שהוא ריקודי, מעלות, מורידות את הידיים, ומרים נמצאת כאן. גם בבית הכנסת בטלדו של אבולפיה, בעזרת הנשים הראשונה שנמצאה יש פסוק שמתאר את מרים דווקא ששרה, שירו להם כי גאה גאה. אני מקווה ששכנעתי אתם למה ההגדה הפכה לאוצר לאומי לסרייבו, למה הם לא מוכנים להוציא אותה אפילו לטיול קטן למשל למוזיאון ישראל. אז תודה רבה לכם.
עכשיו נשיר את שירי ההגדה. לא באמת. יפה. אוקיי נחזור שוב לאווירה החורפית עם השיר שידוע בשמו, שלג על עירי, אך בעצם השם שלו זה פירות 15, שיר שהוא סוג של קוד, 15, ט"ו בשבט, מדבר על התחדשות. זה מזכיר לנו במה שהיה החודש. שלג על עירי. אתם מוזמנים לשיר אתי. השיר הבא יעסוק במה שיבוא אחר כך. אלא אהובי. הלילה קט מארצות הקור אביא תמר. שלג על עירי. דבש התאנה, מתק החרוב, ואוכל תמרים עמוסי כל טוב, הן ישוב ישוב שמש לבבי, ומשם תפוח זהב יביא, הן ישוב ישוב שמש לבבי, ומשם תפוח זהב יביא. שלג על עירי, כל הלילה נח, אל ארצות החום אהובי הלך, שלג על עירי – מארצות החום הוא יביא לי תמר. שלג על עירי, מארצות החום לי יביא תמר. יפה. התעסקנו במה שהיה עכשיו, נתעסק במה שיהיה. אפשר לעזור עם מחיאות כפיים. מש מש מש – משנכנס אדר. מש... משנכנס אדר. משנכנס א-אדר, מרבים בשמחה, משנכנס א-דר מרבים בשמחה. משנכנס אדר, משנכנס אדר, מרבים מרבים בשמחה. משנכנס אדר, משנכנס אדר, מרבים מרבים מרבים בשמחה. זקן יורד לי עד ברכי, שפם ארוך לי. האש צוהלת ושמחה כמוני מסכה. קרניים מקרניה. שיניים משיניה. האש צוהלת ושמחה, כמוני מסכה. אני פורים אני פורים שמח ומבדח, הלא רק פעם בשנה אבוא להתארח, לה לה לה לה. כל הכבוד לכם, תודה רבה.
שרת על מסיכות שמהסוג שלהם אין מחסור בימים אלה. אז תודה רבה ליעל מאלי. הדובר הבא יפגיש אותנו עם העבר וההווה של קהילת יהודי סרייבו. בשנת 2010 רונן פוקסמן היה סטודנט הצטרף למשלחת של סטודנטים שנסעו מטעם קרן אביחי ומרכז זלמן שזר אל קהילת יהודי סרייבו, הם פגשו שם את הקהילה שהתרגשה לקבל אותם. הוא עסק בתפיסה של הקהילה את עצמה, ועל התפיסה ההיסטורית. על מה שראה ואיך זה השפיע על חייו רונן פוקסמן יספר לנו עכשיו. רונן בבקשה. ערב טוב, אני רוצה להתחיל דווקא בסיפור שקרה קצת אחרי המשלחת, לפני 10 שנים כאן בבית הזה ראיתי פרסום של ערב של שם טוב לבי של פייטן מהלבקן, בתור בוגר מהמשלחת חשבתי שאני מחויב להגיע. פגשתי חבר מהאונ' במקרה, והוא ביקש מידע על יהדות סרייבו, כל החומר עוד היה טרי בראש אצלי אחרי הביקור, סיימתי לתת כמה דקות את השפיל, הסתובב אלי אדם שישב לפני, אמר לא יכולתי שלא להקשיב, מאיפה הידע הזה, הוא אמר את זה קצת בציניות, וחשבתי – או שיושב בפניי ראש החוג ללימודי הבלקן, או מישהו מהקהילה. הוא אמר שהוא שגריר ישראל בבוסניה, התרשמתי איך הצגת את הסיפור בצורה מדויקת. אני מספר את זה לא כדי להתרברב, אלא כדי לספר איך 32 חברי המשלחת היינו מעורבים בזה. זה היה בשנת 2010. אז עכשיו עם הפתיח הזה אני רוצה לצלול את החומרים, קצת על הפרויקט ואז מה שמצאנו. פרויקט מסע אל המורשת, שכבר לא קורה יותר לצערנו כי יבש התקציב. מטעם קרן שזר וקרן אביחי, המטרה היא לקחת סטודנטים מכל מני תחומים, אינטר-דיסצפלינירי, לקחת את הסיפור של קהילות שהמחקר מזהה שהן, סליחה על הביטוי, לקראת גוויעה. באיסט-סייד ניסע עוד 50 שנה ונגלה שם את הקהילה, אבל באיזמיר, סרייבו ועוד – זה לא בטוח. זה היה ממש כמו ריאיון עבודה, רצו לבחור אנשים, בהתנדבות מלאה, המשתתפים מחויבים לשלם על כרטיס הטיסה, גם מעין הוכחת רצינות, ואז יוצאים. זה מאתר הפרויקט, אני אקריא רק איפה ביקרו (הקראה). המשלחת האחרונה לדיעתי היתה במושבות הברון הירש בארגנטינה. כשהתכוננתי להרצאה הקצרה ניסיתי לחשוב על המוטבים של הסיפור הזה, סידרתי לפי סדר חשיבות עולה. אני חושב שמי שהרוויח הכי הרבה – זה אני וחבריי. שאלו אותי איך זה היה, אמרתי שעברתי חוויה יהודית זהותית מטלטלת שאני עדיין לא יודע להגדיר, כתבתי טור בווינט על זה, ועדיין לא יודע להגדיר, הייתי שם עם אשתי, התקבלנו לשם בנפרד, היינו זוג טרי, גם היא חוותה משהו כזה. לולא הפעילות שלנו שם היו דברים שהיו יורדים לטמיון, ונעלמים בתהום הנשיה. שלישית, חברי הקהילה, אם נקח מטפורה מפסח, קצת ניערנו אבק ממדפי הקהילה, פתאום אנשים יצאו, הגיעו לבית הכנסת. היינו בשבת רגילה, ביקשו שאעבור לפני התיבה ואתחזן, הרב אמר שלא זוכר שאפילו בימיום הנוראים באו כל כך הרבה. זה שחברה צעירים באו ועשו את הדברים בצורה טהורה העיר את הקהילה. היה 10 ימי קורס ברמה אקדמית גבוהה, הגעה לסרייבו, סיור מקדים של 4-3 ימים, אחרי זה לילה לבן – מחליטים במה רוצים ויכולים לתרום, מבצעים מחקר עומק, כל קבוצה והנושא שבחרה, בסוף יש ערב חגיגי, כל הקהילה מגיעה, במקרה הזה זה היה בבית הכנסת האשכנזי, הצגת הממצאים ובסוף גם עושים ערב כאן בבית אביחי למעוניינים. לא ידעתי הרבה על סרייבו, הייתי אז מיחסים בין-לאומיים, היו אז הרבה מאומנות יהודית, צלמים, 15 אדריכלים, וכל מי שרוצה עוד לעסוק ולתרום. האדריכלים התעניינו בשימור. בית הכנסת הספרדי מהמאה ה-16, משמש היום כמוזיאון, אין שם הרבה ממצאים. האישה בתמונה זו בחורה בשם נטשה, היתה בחורה צעירה בשנות ה-90, בעקבות המלחמה הגיעה לישראל, נרשמה ללימודי אדריכלות בבצלאל, והחליטה שהיא חוזרת, לנו זה התברר כאוצר כי היא עבדה בארכיון העיריה, היא פתחה לנו דלתות להמון מסמכים, העובדה שהיא דוברת עברית, אנגלית, והשפה המקומית – בושניאקית או סרבו-קרואטית, לא יכלנו לבקש משהו יותר טוב, היא ליוותה אותנו לכל אורך הדרך. לכל צוות הצטרף סטודנט מקומי, ורובם היו מוסלמי, כי 90% מהתושבים הם מוסלמים. הבחורה שאתם רואים פה בתמונה עם החולצה הירוקה הצטרפה אלינו, היא מוסלמית. זה היה מרגש. יום שלם של גילווים וחוויה. זו אחת התמונות שהולכת הכי אחורה בזמן של ההתיישבות בסרייבו. לא בטוח שאני אומר זאת נכון מבחינת המבטא – אבל השם זה מחלא, יש חצר, עם תנור משותף, מרכז קהילתי, המפקדים של העיר יכלו לזהות בקלות את היהודים, היה להם שמות טיפוסיים, דנון, חביליו, פפו. התקופה העותמנית, היהודים פרחו אבל עם תקרת זכוכית מסוימת. בסוף הרחוב יש 'סביל', אותו מונומנט מפורסם מהתקופה העותמנית, מעין מקום מפגש. מה שמיוחד בסרייבו, שההשפעה העותמנית, ולאחר מכן ההבסבורגית, זה ברחוב אחד. כאן זה רחוב אחד, בצד אחד כנסיה, בשני מסגד. העיר משמרת בצורה כמעט חסרת תקדים את שתי התרבויות האלה. מוגש קבב במנה הראשונה, ושניצל וינאי, ובקלוואה בסוף, פיוז'ן שלא ראיתי בשום מקום אחר. יש פרקטיקה ידועה במחקר של קהילות יהודיות, אפשר לספור לפי כמות הארגונים, הקבוצות. כל שנה מ-1884 מתווסף ארגון – חברא קדישא, משגב לדך, הכול נעצר בשנת 1941, אותה שנה ארורה שבה בסרייבו עצמה אחרי הכיבוש והגירוש, כ-9,000 יהודים נרצחים, רובם במחנה יסנובץ, שקרוב, מפלגת השלטון – האוסטקי, היתה ידועה באכזריות שלהם, ויש שאומרים שהם הרחיקו לכת באכזריות ואף שהנאצים בקשו שיעצרו. 120 יהודים נותרו בסרייבו ב-1945. בשנת 1898 הרבה מאוד עסקים יהודיים בעיר. האשכנזים התחילו להגיע, זה עבר לאימפריה האוסטרו-הונגרית באותם שנים, וזה השפיע על הרבה אספקטים של החיים. טיטו המפורסם, התפיסה הקומוניסטית החילונית שלו באה לידי ביטוי בחיים היהודיים שלאחר מכן. אני עושה פה מבט יעף על החיים אז. המלחמה הנוראית, אותי היא מסקרנת באופן אישי, קראתי כל ספר וסרט שיצא עליה, הרבה יהודים שעלו לארץ בעקבות הסוכנות והג'וינט, אפשרו לכל זכאי השבות, כל מי שהוכיחו זיקה יהודית עשו הליך מזורז ואפשרו לעלות, ויש משפט שהולך אתי עד היום – הזמן היחיד בהיסטוריה של היהודים שעדיף היה להיות יהודי על נוצרי או מוסלמי, הם היו מעין או"ם, כך אמר לי נציג הקהילה. זה נשאר אתי. תמיד בבית הקהילה היה אוכל, משהו חם, היהודים שימשו דוברים ומעבירים של נסיונות פיוס כאלה ואחרים, ועדיין לא מקום בטוח, מאות היגרו לקנדה וחלק לישראל. עוד קצת תמונות, ואגע בזה אחר כך כשאראה תמונות מבית הקברות. הנה ציור שמתאר את המצור. בחלק הימני בית הקברות שבימים רגילים הוא פשוט מדהים ביופיו ובנוף הנשקף ממנו, הוא יושב על הגבעה שיושבת מעל העיר, אלא שלסרבים זה היה מקום אידיאלי להקמת בסיסי צלפים וארטילריה. אתה רואה עמדות שנבנו ממצבות, כי הפגיזו אותם, או שהשתמשו בבטון כדי לייצר עמדות תקיפה ואחר כך עמדות הגנה. זה הצוות ואתם רואים את מאיה, שהיא סטודנטית מוסלמית. בית הכנסת האשכנזי, סגנון נאו-מורי, אחד הראשונים שהיה שם. הקהילה האשכנזית הגיעה אחרי קונגרס ברלין, 1898, בית הכנסת עומד על תלו עד היום, יתר בתי הכנסת לא פעילים, יש בו נוסחים מתחלפים, זה היה הבסיס שלנו באותם שבועות שהיינו שם. רואים את התקדמות הבניה והפאר, 4 כיפות שעברו שיפוץ, כיום אותו חלל ענק שהיה בעבר נחצה לשניים, זה החלק התחתון שמשמש אולם כנסים, זה החלק העליון, רוב פאר והדר, בית הכנסת מרהיב ביופיו, עם אקוסטיקה יוצאת מהכלל, כמי שמגיע מבית דתי אבל לא שומר מצוות, אני יכול להגיד שלעבור לפני התיבה היה התרגשות. בית הכנסת חצוי ואפשר לראות את עזרת הנשים. באופן עצוב מצאנו בבית הכנסת ספריה שלא היתה מביישת כל מוזאון יהודי. שני סטודנטים מהחבורה, מהטכניון, מאוד יסודיים, עבור על כל הספרים, חלוקה של כל השנים, תכף תראו את הספר העתיק ביותר שמצאנו. הרוב היו ספרי קודש, ספרות המוסר שהיתה נפוצה, תפילה, הלכה, וקבלה. יש לא מעט חכמים שמגיעים מאותו איזור. כל השפות שיהודים כתבו בהן, עברית, לדינו, הרבה מוזיקה נכתבה בלדינו, סרבו-קרואטית, צ'כית, יידיש. אפשר לראות שסרייבו נמצאת די במרכז, אפשר לראות פה מאיפה הגיעו הספרים, מכל אירופה, סרייבו תמיד היתה קו פרשת מים בין הנצרות לאסלם, הנצרות המערבית והמזרחית, וגם עבור היהודים זה היה מקום מרכזי. משהו נחמד, אגרון לבני הנעורים, ורשה 1906, הצעה להזמנה לשלוח לחברים, שילד ישלח הזמנה ליום הולדת. כ-15 נערים קרואים אל החג, כל הילדים רעיך וחבריך, הלא תבוא? מרגש מאוד. גולת הכותרת של יהדות סרייבו, שגם היתה כנראה קצת לרועץ עבור אותה קהילה, בית כנסת מפואר בצורה בלתי רגילה, יצאו בקמפיין המוני לגיוס כספים, ויכול להיות סליחה על הסלנג, שקצת קפצו מעל הפופיק, תראו בצילום אוויר את המונומנטליות של בית הכנסת, במיקום מרכזי, זה מה שנשאר ממנו, אפשר לראות סממן יהודי אבל מי שלא יודע לא יזהה. היום זה בניין אפור, קומוניסטי, משעמם, משמש כאולם הקונצרטים של סרייבו. אפשר לראות עדיין כמה קשתות, קמרונים. מתכנני בית הכנסת חסכו להם, זה התאים לאקוסטיקה של הפילהרמונית. מזווית מאוד מסוימת רואים את הכיפה שהשתמרה, רואים בה את הקשת והעמודים, ובדרך לא דרך, קצת בקשיש ותחנונים הצלחנו להיכנס אל מעין מאחורי הקלעים, שתי כיפות כלואות אחת בשניה. אתם רואים ממה מתפאלים – התקרה המקורית, עם הצבע הכחול שהיה מזוהה עם יהדות ספרות, עם עיטורים שנשתמרו, אפשר לראות את הקשת, הדום שנשתמר, אם נכנסים לנבכי הבניין רואים. החברה שחזרו למלון – לא יכלו להכיל את ההתרגשות של למצוא ממצא שכזה שנמצא שם. כשהצגנו את זה פה בבית אביחי לא נשארה עין יבשה בקרב חברי הקהילה. רואים פה את עיתון חנוכת בית הכנסת מ-1930. הגרמנים כשכבשו את המקום השתמשו בו כארווה ומחסן תחמושת, הוא ספג נזקים חמורים, כדי לשפץ – מעולם לא הצליחו לשפץ לגמרי – הם הסכימו על מחיקת החוב תמורת העברת הבניין לעיריה לבניית אולם. רואים אותו פה מופצץ. היום לא רואים כלום ממנו, משעמם, אפור. פה רואים חתך שהאדריכלים שלנו הכינו. עוד בית כנסת קטן בשכונת עוני, מעמד סוציו-אקונומי נמוך, הן בעיר ובטח שבקהילה היהודית. עכשיו הוא במצב מוזנח, היו שם דירות ומשרדים נטושים במצב גרוע, הצוות שלנו גם חשף ומצא דברים מעניינים, אפשר לראות דברים מעניינים. אני רץ כי רוצה להגיע לבית הקברות, שהוא בעיני מהמעניינים ומהיפים. פה רואים הדמיה של בית הכנסת כפי שהיה, בית כנסת קלדי בילבה. המצבות הן מצבות ייחודיות, מצבות סרייבו, מעין חצי-חבית, אין אותם באף מקום אחר. יושב על שיפולי גבעה שיושבת במרכז העיר, זה השער שמקבל את באי בית העלמין, כאן זה בית הלוויות. המטרה היתה ליצור בסיס ומאגר אינטרנטי בו כל מחפש יוכל למצוא קרוב שקבור שם, מי שרוצה להגיד קדיש או להדליק נר נשמה. ניסינו מצד שני להשתמש בבית הקברות כמעין מראה להיסטוריה של הקהילה. ניקינו את המצבות, לא יכלנו לבנות מחדש, אבל הפכנו את אלה שניזוקו ונשברו כך שיוכלו לראות להיכן הן שייכות. אף אחד אחר לא ייעשה את זה, ולא יימצא לזה תקציב, לא רצינו להתפנות משם. מצבת סרייבו עתיקה, משמאל למעלה, וגם בתאריכים למעלה אפשר לראות מצבה שמראה השפעות נוצריות מודרניות. המצבה העתיקה ביותר היתה מלפני הרבה מאוד שנים. יש לבוש עותמני מסורתי, אפנדי, אבל גם מודרני, סטודנטים. השפות הן מליציות, גבוהות, חריזה, שירה. ב-1898 העבירו את הקברות מבית הקברות האשכנזי לספרדי. קבר אחים בין היהודים והמוסלמים שנרצחו ע"י הנאצים, מה שמרמז על הקרבה בין הקהילות, ומצבה שלא רגיל לראות – מהתקופה הקומוניסטית, לזכר היהודים שנרצחו. קברים נפולים, חלק שעצוב לראות, פגועי ירי, ועמדות ארטילריה. החלק המעניין ביותר אולי, סטודנטיות מתחום האומנות והפסיכולוגיה, שמענו קולות וכמה אמירות. ציטוט: אמא שלי היתה דתיה לפני המלחמה, ואמרה שאם מישהו לא יחזור, לא אתעקש עם ילדיי. איוון הרקוש – אני הייתי יגוסלבי, טיטו ניסה לייצר זהות אתנית אחת. שאלנו נציג מהקהילה – הוא אמר – תדמיינו שיש צבא לישראל וצבא לת"א, וצבא ישראל תוקף את ת"א. הצבא שהורכז על ידי סרבים תוקף את שאר יוגוסלביה, אי אפשר לייצר גבולות אתניים עם עפרון. בזמן המלחמה תוכניות של הקהילה נועדו לכולם, הם היו עם דלת פתוחה לכולם, הכוונה לשנות ה-90 כמובן, לא למלחמת העולם השניה. זה לא קהילה שמחוברת להלכה דווקא כאן אלא מדובר בקבוצה אתנית, ולמרות שטעמו פה חיים טובים יותר אולי, הם חזרו לסרייבו כי זה הבית. כל האבות שלי נולדו בסרייבו מלבד עצמי, אנחנו קהילה יהודית מסורתית, יעקב פינצי, דובר הקהילה והראש שלה הרבה שנים. והנה משפט שאותי ריגש – הכול כאן זה להסתובב יחד, כמות הארגונים שסובב סביב נתינה הוא גדול מהאוכלוסיה הכללית. קשה לחבר אותם ליהדות בעידן המודרני והפוסט-מודרני, לכן אולי דווקא יהדות שלא מבוססת על פרקטיקה וטקסטים יכול להיות שאין לה הרבה סיכוי להשתמר. זו אדמה יפה, עם דבש וגם דם, אחרי שגליתי אני חוזר. זה איש שהיה בכמה מלחמות. באמת במלה אחת לסכם, כמו שאמרתי אני עברתי פה חוויה זהותית. אני אסיים בעוד סיפור, יום שישי עבדנו בבית הקברות, פתאום אני רואה שני גברים ואישה, צעירים מסתובבים בבית הקברות, אמרתי אולי אוכל לעזור להם, יותר סביר שהם יוכלו לעזור לי. הם היו תיירים אמריקאים בטיול בבלקן, אחד יהודי ואין לו מושג, הזמנתי אותם לארוחה והופיעו עם בקבוק יין, משהו בחיבור שאני מירושלים, ונטלי, שהתגיירה בעקבות המפגש וגרה היום בירושלים, השרשרת לא בהכרח אנכית או אופקית, לי זה נתן לראות – זה משהו חשוב לנו, לעצמי, לקולקטיב, ולשרשרת הדורות ולמושרת היהודית שעוד תבוא. אני כולי תקווה שאם יימצא הכסף להחזיר את הפרויקט הסופר-חשוב הזה, עשר שנים ויהי בעיני כימים אחדים. אם יש משהו שאני רוצה לעשות זה לסיים את העבודה, לחזור לבית הקברות ולמפות את הקברים. תודה רבה.
תודה רבה, מיעל שמענו על הגדה, מרונן אפשר לומר – והגדת לבנך – על יהדות סרייבו שכנראה מצטמצמת ככל הנראה. אבקש להודות לתמר שטמפר, לאנשי הצוות הטכני, לסדרניות, נודה לכולם קודם כל. אתם מוזמנים להישאר לשירה בציבור. חודש טוב.
שוב שלום לכולם, יש לי שירים נהדרים בשבילכם. אילו ציפורים...


שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus