ראש לחודש - מארבע כנפות תבל | תמוז
ראש לחודש - מארבע כנפות תבל | תמוז
social
facebook whatsup email tweeter
המופע התקיים בתאריך
3.7.19
רביעי
20:00
שלחו
לחבר

תמלול אירוע ראש לחודש - מארבע כנפות תבל | תמוז שהתקיים בתאריך 03/07/2019

קהילות יהודיות ברחבי העולם. חודש תמוז - אפגניסטן
תמלול הערב יופיע כאן
תמלול בזמן אמת: אורנה דן
התחיל עם פתח מוסיקלי
בבקשה




יונתי
זיו יפעתך
ואני
(המלים מוקרנות מאחורי הבמה)

נאוה מכל עלמות
נאוה מכל עלמות

נוטפות מור אהבה
שפתותייך שושנים
נוטפות מור אהבה...
(המלים על המסך)
נאוה כולם להצטרף
נאוה מכל עלמות

לללל
נאוה מכל עלמות

לללל

תודה רבה

פסנתר
דרור יקרא....
אתם בוודאי מכירים את המנגינה
עץ הרימון
זה מלים מאוחרות יותר
הלחן מוכר
אבל במסורת
גובלת
יחד
שם שרו את הניגון הזה
על המלים של דרור יקרא
זה משהו שהגיע מהמסורת
וכיף שאתם שרים איתנו

פסנתר
תודה
שוב ערב טוב
וברוכים הבאים
לערב שמוקדש ליהדות אפגניסטן
כשחושבים על אפגניסטן
הדבר האחרון שחושבים עליו הוא יהודים
השורשים של הקהילה המקומי
נטועים עמוק בהסטוריה
לפני מספר שנים שודרה בערוץ הראשון
כתבה על סימנטוב
היהודי האחרון באפגניסטן
בואו נצפה בסיפור המרתק
וגם המראות של השנים האחרונות
יהודי
הוא היה שם כשהרוסים פלשו
כשהטליבן עלה לשלטון
היה שם ונשאר
נותר לבדו
אך זבוולן סימנטוב נחוש להישאר בארץ מולדתו
נסיגת הכוחות האמריקנים
גרמו לו לסגור את המסעדה שלו
רבים מלקוחותיו היו זרים
שנטשו עם הנסיגה
היהודי האחרון יודע משהו
שגם אובמה לא יודע
סמנטוב מקפיד להסתיר את יהדותו
גאה בה
אבל מודע לסכנה שהיא מביאה
כיפה רק בבית
עוד יומיים יחגוג את ראש השנה לבד
אבל לא ישאיר את בית הכנסת שלו מאחור
שנה טובה מקאבול
הכתבה שודרה ב2014
בדקתי, והוא עדיין שם, מצבו טוב, מוקף אוייבים.
בן ציון יהושוע רז, סופר, חוקר
מומחק לקהילות יהודיות
משפחתו יוצאת אפגניסטן
שומעים אותי?
קודם כל ערב טוב לכולם
אני פגשתי את זבולון סימנטוב
בתקופת השירות שלי
באוזבקיסטן
ובמדינות המוסלמיות
אחרי השינויים שהיו בברית המועצות
הוא הגיע לשם, ונפגשתי איתו
הוא בא לחפש כלה בוכרית
אבל הבוכרים לא היו מספיק טפשים
כדי לתת את הבת שלהם ולשלוח אותה למקום כמו אפגניסטן
זו הערה צדדית
אני רוצה לפתוח בסיפור של עשרת השבטים
מה שנקרא השבטים האבודים
זה כינוי שדבק בגולים
שהוגלו בשנת 720 לפני הספירה
ומאז הגלייתם לא ידענו עליהם שום דבר
הם היו מקור לא אכזב של השערות, אגדות, תיאוריות ומסורות קדומות בקרב השבטים האפגנים
מעניין לבחון את זה ממסורות של האפגנים.
לפי המסורת שלהם, הם צאצאי בני ישראל שהוגלו על ידי בוכדונצר
והם צאצאיו של נכדו של במלך שאול בן קאיס
שהוא שאול בן קיש
לשאול היו שני בנים, ברכיה וירמיה
לברכיה היה בן בשם אסף
ולירמיה ש
כשהגיע הנביא מוחמד
הם קיבלו את האסלאם
אך שמרו על המנהגים והחוקה הקדומה
מוחמד החליףך את שמותיהם לשמות ערביים
בספרי הסטוריה אפגנים, מן המאה ה16
ההסטוריה האפגנית מתחילה במלך שאול
נוסעים שהגיעו לאפגניסטן, סיפרו על נשות השבט שטובלות בנהר אחרי הנידה, מדליקות נרות שבת, איסור אכילת בשר וחלב.
חוקת השבט דומה מאוד לחוקה המקראית, הם נימולים לשמונה ימים, לובשים בגד 4 כנפות.
גם בתווי הפנים של השבטים הקרובים מאוד לגזע השמי, ולא לסביבה במקום, יש ביניהם אדומי שיער, כחולי עיניים
בתנך על עשרת השבטים
ויביאם, ... עד היום הזה, בדברי הימים ובמלכים
ערים שמזוהות על גדות נהר גזני
אנחנו מוצאים במקורות ימי הביניים
התייחסות
חורסן
מה זה חרס בתנך? שמש
ארץ השמש שבה נמצאת אפגניסטן, וגם איראן, בימי הביניים, יש התייחסות של פרשניעם להתיישבות היהודית, ויש מקום שמדבר על 40 אלף יהודים, רק בעיר גזנין
במאה ה20 נחשפו עדויות ארכיאולוגיות בקמול, קנדהר, על
התגלה בית קברות יהודי, עם כ90 מצבות,חקוקות באותיות עבריות, בניב היהודי פרסי.
רק גברים בעלי מעמד זכו למצבות. התאריכים הם לפי מניין השטרות. שנת 2012 עד שנת 1249
תארים שמצאנו דוגמתם בבל, כמו ראש הסדרנות, ראש הקניסה, ראש הקהל, מלמד, חכם, אלוף, תארי כבוד שהכרנו בבבל. זו היתה קהילה אמידה, שהזרימה כספים גדולים לישיבות בבל, לראש הגולה, ובתמורה, הגיעו שליחים9 מבבל, והרביצו שם תורה, שימשו כרבנים, מוהלים, שוחטים
עדות חשובה לחיים היהודים על דרך המשי בימי הביניים מצאנו לא מכבר, 230 קמ מערבית לקבול, לא רחק משני פסלי בודהא גדולים בעולם,
באחת המערות, כמה מאות דפים, הכתובים פרסית יהודית, עברית, וערבית יהודית, וכוללים פנקסי סוחרים, פיוטים בעברית, קטעי תפילה, פירושי מקרא, וקטעים לא מוכרים מהפולמוס של סעדיה גאון
יש לשער שהתעודות נכתבו על ידי צאצאי היהודים שהוגלו מבבל
הם קראו למקומם ערב השניה
קהילת הסוחרים זכתה לכינוי רזאנים
יודעי דרך. דרכי המשי, זה לא דרך המשי, אלא דרכי המשי, הם צירי המסחר, בין סין, הודו ופרס.
רבים מהסוחרים על דרך המשעי, היו יהודים. הצ'ק שאנו משתמשים בו היום, מקורו באזור הזה, היו הרבה שודדי דרכים, והיתה סכנה שהכספים שמנסים להעביר בשיירות, ישדדו אותם, והם המציאו את המסמך הזה, אל, מאת, שזה הנוסח של הצ'ק. ואת זה הם תפרו בתוך הבגד שלהם, וכך יכלו לעבור ממקום למקום.
האסון הגדול של הקהילה היהודית הקדומה, התחיל במאה ה13
בעקבות הפלישה המונגולית לאזור הזה, ערים נחרבו, חלקם התאסלמו בעל כורחם במהלך הדורות, אבל שימרו מנהגים יהודיים
הקהילות הלכו ודעכו, רק החל מהמאה ה19 מתחילה התיישבות יהודית, שהגיעה מפרס, ומקומות המוצא ידועים לפי שמות המשפחה. אם קראו לו קמולי, וכל שם אחר, שיודעים מאיפה באו אבות אבותיו. ב1839 מתחולל פוגרום ביהודי משהאד באיראן, 77 יהודים נרצחים בדם קר, בנות יהודיות נחטפו, נבזזו בתי כנסת, השורדים נאלצו להתאסלם
במשך 110 שנים הם חיים במחתרת כיהודים, וכמוסלמים כלפי חוץ.
1840 ברחו על נפשם כ1500 ששילמו שוחד, ומגיעים לעירק שבה חזרו בגלוי ליהדותם.
העיר עראט שבאפגניסטן
16 שנה לאחר שובם לדת ישראל
1856 הפרסים פולשים לעיר הראט
ומגלים את כל יהודי העיר,
300 מהם מתים מתלאות הדרך, בעיצומו של החורף המושלג
רק הבריטים אילצו את הפרסים לסגת, ולאפשר למגורשים לחזור לעיר הראט
כל שנות שבתם של יהודי אפגניסטן
הם ישבו בה ישיבה זמנית. הצרורות בידיהם, ומקל הנדודים בידם, והם היו נכונים בכל רגע לנער את עול הגלות ולעלות לציון.ץ
הם לא אימצו את ארץ מושבם, וכמעט לא עיבדו את האדמה. הם היו סוחרים בינלאומיים, או זעירים, שנדדו מישוב אחד למשנהו, למכור את מרכולתם
על רקע זה
סבי יהו8שע רז, נשדד ונרצח על ידי שודדי דרכים באפגניסטן
העולים הראשונים מאפגניסטן הגיעו בתרמב
יצחק בן צבי מנה בירושלים 176 עולים מאפגניסטן, רובם גרו בשכונת הבוכרים, בבתים מפוארים, אך עברו לצורך פרנסה לתל אביב וחולון.
הכמיהה לציון התבטאה בעיקר במשמעותה הדתית, אהבת ציון
ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים
משאת נפשו של היהודי האפגני, היתה תמיד ירושלים. מונח שחבק בתוכו את ארץ ישראל כולה.
אל ירושלים העלו על ראש שמחתם
יהודים מאפגניסטן, קיימו עליה לרגל לירושלים בסוף המאה ה19
הם באו לתור את הארץ, ועד מהרה רבים מהם עלו ארצה, ביניהם יהודים אמידים
יהודי אפגניסטן, בעיקר הגיעו האמידים והעשיריעם, שבנו בתים בשכונת הבוכרים, בבית ישראל ועוד
בשנת תרנו
יצא מהראט באפגניסטן לירושלים, רב הקהילה.
כרוניקן, ומפרש, במסע מפרך, \
את רשמיו מהדרך הוא כותב בעברית.
כל הספרים שכתבו הרבנים באפגניסטן נכתבו בעברית נפלאה.
המילה סליק, כשדיברו על מחסני נשק, הוא חיבר, הוא קרא לזה מטמוניות, תחשבו על הביטוי היפה הזה, לעומת סליק.
מה הכוונה היתה? שיהודים שהיו בעלי זהב, ורכוש, היו מסתירים בבורות שונים, את האוצרות שלהם, מטמוניות.
מולה מתתיה גרג'י זכה לשוב לארץ, לבניו, שכולם היו רבנים ומחנכים, השתקע בירושלים, הוא מל את ילדי תימן בכפר שילוח, סילואן, ולא גבה מהם כסף ואף תרם להם מכיסו.
היו בריתות בשבת, והוא הלך חרף גילו, משכונת הבוכרים עדלכפר השילוח, כדי לערוך ברית מילה לילדי תימן, בנו, הלך בעקבות אביו, והדפיס בירושלים, בעברית צחה, פירוש לתהלים, שבו שילב פרטים מאוד מעניינים על יהדות אפגניסטן. הוא כותב, ירושלים, היא בית הכנסת של העולם
כשם שלארץ ישראל הגיעו הטמפלרים, בימי הרייך השני, הגיעו גרמנים לאפגניסטן, מתוך מניעים הומאנים כביכול, והקימו מוסדות חינוך, הקימו בתי חולים בניהול גרמני, שבהם הכשירו אפגנים בלשון הגרמנית.
הצעירים נשלחו ללמוד בגרמניה, שם קיבלו הכשרה מקצועית, ולצידה הכשרה אידאולוגית, נאצית.
הפעילות הלכה והגיעה לשיאה, בימי הרייך השלישי, עם עךליית הנאצים לשלטון
הטיפול הגרמני המעמיק, חינך דור של משכילים אפגנים,
עם עליית הנאצים הם אימצו אוריינטציה נאצים
הסיסמא הגרמנית שהובילה את הפעילות
"גרמניה המחודשת, מושיטה עזרה למזרח המתחדש"
הם הגיעו לכל תחומי החיים באפגניסטן, רפואה, כלכלה, הם היו הרוח החיה מאחורי כל החלטה.
הסוכנים הנאצים היו אנשי צללים מאחורי כל משרד ממשלתי, והובילו את המדיניות הנאצית באפגניסטן, הם שלטיו בתוהו ובוהו ששלט באפגניסטן.
ובהיעדר תחבורה מסודרת, כל אלה איפשרו למאות סוכנים נאצים, שלמדו את שפות האזור, והוכשרו כמרגלים חתרניים.
הבעיה היתה ליהודים
נגזרו גזרות כלכליות, נגד היהודים, הם נושלו מפרנסתם, רוכזו בכמה ערי מפתח, שהבטיחו לנאצים שליטה מוחלטת ביהודים,
הם לא יכלו לחלץ את רכושם, וחזרו לערי הולדתם בחוסר כל. הגירוש בוצע בעיצומו של החורף, ורבים חלו ומתו
הציעו להם להעביר את הילדים והנשים לבתי מוסלמים, מתוך מגמה לכפות עליהם את האסלאם.
לאחר הגירוש נאסרעל היהודים לעסוק ביבוא וןיצוא
כ80 אחוז מהיבוא והיצוא של אפגניסטן, היה בידי סוחרים יהודים
מה שמעניין, הזכירו כאן את יהודי בוכרה, בקשר לשיר עץ הרימון
גלים של יהודי בוכרה בורחים
הסוכנים הנאצים ראו בפליטים הבוכרים, שגנבו את הגבול עם ברית המועצות
מרגלים וחתרנים
ונוכחותם בערי הגבול היוותה מבחינתם סכנה לאינטרסים שלהם
כוחות הבריטים והסובייטים פלשו לאיראן, ואיימו בפלישה גם על אפגניסטן
יהודי אפגניסטן שהיו במצוקה קשה מאוד, ורעב כבד, נדחו פעם אחר פעם על ידי מוסדות הישוב, ולא זכו לקבל סרטיפיקט, אפילו אחד, לעליה לארץ.
מחלקת העליה לא העלתה את יהודי אפגניסטן
הם כותבים מדם ליבם:
אין המלכות, וגם עם הארץ,
אם תתהו,שבמאה ה20 יש מדינה אנטישמית.
ידוע להוד כבודכם, שואה גדולה, של 6 מליון,
אנו בגלות ישמעאל, עם פרא, על אחת כמה וכמה, שכולנו בסכנה גדולה, היתה שנאתם אלינו כפל כפליים.
רק ב1950 נפתחו בפניהם שערי הארץ.
השאר עלו ב1979
רק יהודי אחד, זבולון סימנטוב עדיין שם.
יש לו סיבות טובות, ודי לחכימא.
לא עסקנו בכל התלאות והרדיפות, ולא בכל העושר התרבותי. כל אלה מ ופיעים בספרים
אני רוצה להודות לבית אביחי, שהקדישו ערב זה ליהודי אפגניסטן
שלום וערב טוב.


לפני הפיוט הבא
אני אשמח
קודם כל להודות
גם לדברים ששמענו
מפגש ראשון שלי עם יהדות אפגניטסן
היה דרך ה פיוט שנשיר עכשיו
לפני שנה וחצי, התארחתי כפייטנית
עם הפיוט הזה
למדתי אותו לקראת השקת הספר מארחת פיוטים
התאהבתי בפיוט עצמו
וזה היה ערב מכונן בחויה שלי, כמתפללת, כפייטנית. בתוך העשיה בעולם הזה
וחלק מהמיוחד בפיוט הזה, הוא מבוסס על מענה
בלי הקהל, בלעדיכם
הפיוט הזה לא שווה כלום
אםפ אין לי שיחה איתכם במהלך הפיוט
אני יכולה ללכת הביתה
יש לכם מילים
כל שורה חוזרת לפחות פעמיים
אתם חוזרים בדיוק על מה שאני שרה
אם אני מתחילה לאלתר ולקשט,
לא חייבים
אפשר לחזור למנגינה הבסיסית.
אני אשיר רגע רק את השורה הראשונה
נתחיל מהבית השנ י
אבל רק להשמיע לכם
אל רם חסין יה שוכן עליליה
מסוציין
אני ממשיכה
מהרה גואל לעם שבטי יה
מהרה גואל לעם שבטי יה
גואל לעם שבטי יה
טוב, אתם כבר מיומנים
נראה לי שאנחנו נסתדר מצויין
בואו נתפלל יחד
זיוה קורט
תספר על אביה
איש האשכולות
זבולון קורט
ערב טוב, שמי זיוה קורט
אני בתו של זבולון קורט
יליד הראט, אפגניסטן
הגיע לארץ בתחילת 1933 עבד במושבות, וזמן קצר לאחר מכן התחיל לעבוד בעיתון דבר, עיתון המפלג,ה והפך להיות מזוהה עם כל מה שקורה שם
זה מאוד חשוב לעיינינו
כי בבית דבר, אבי, שהיה אז כבן 18 קיבל חסות מאנשים כמו ישראל זמורה, אוריאל אופק, יצחק לבנון מאוחר יותר, הוא היה ידיד טוב של אבי, הרוזנת דה סגיר,
ואחר כך פרופ' דוב נוי
לימים
אבי
התחיל למעשה לפרסם את סיפורי העם, מנהגי חיים, וכל הקשור למורשת האפגנית, בעיתון עומר, דבר לילדים, דבר השבוע, ידע עם ועוד
אבל הוא לא התחיל כך סתם
הוא שמע במסדרונות המערכת, שמספרים סיפורים, הוא אמר, רגע, רגע, אני מכיר את הסיפורים האלה מקטנותי, אוכל לא היה, והאכילו אותי בסיפורים.
אמרו לו אתה תכתוב.
סגרו את הדלת, שב ותכתוב.
אני מעט אחרי הצבא
ודרך אגב, קהילת אפגניסטן היתה מאוד דתית, וכמובן מאוד ציונית, בת בצבא, לא היה מקובל אצל כולם. אמי הגיע מאיזמיר , תורכיה, כך שאני משלבת שתי מסורות.
מה שקרה, שאני עזרתי לאבי, מאחר שהייתי סטודנטית.
עזרתי לו קצת לשכתב סיפורים
התגוררתי בבית, אז פגשתי אינפורמנטים, שהגיעו ממוזיאון ישראל, והאוניברסיטה, אלינו הביתה לשכונת שפירא בתל אביב. הם קיבלו כמובן מטעמים, ובתפר הזה, בין פרסום הסיפורים, לבין האינפורמטים שמגיעים מאוחר יותר
אבי מפרסם סיפורים
לימים הוא מוציא שני ספרים
היה בין הראשונים לעסוק בנושא שלא היה כל כך מקובל
יד בן צבי עוסק יותר במזרח התיכון
מה שחשוב מאוד לציין
שאני
בשלב הרבה יותר מאוחר, כי הורי נפטרו בצורה מאוד לא נחמדה
לפני מספר שנים
עברתי תפקיד במוזיאון תל אביב, ממרצה, מדריכה ואוצרת
ביקשו ממני להקים את הארכיון, ובסוף הלימודים, התחלתי פשוט לארגן את החומרים של אבא, שהיו בביתה של אחותי, נוגה זל שבעצם זה מוקדש לה.
מה שאתם רואים, הפתקים הזו
שלום זבולון, באתי לראותך, דוד זכאי, משאיר פתק.
רצונך בוא אלי
הקשרים הללו, התחושה שאין לנו כאן משהו שהוא מאוד פורמלי, פתקית
הצהרת מעפיל
אבא עלה ברגל, יושבת כאן חברתי אסתר עמית דיל, הוא הצטרף לשיירה של אבא שלה.
אישה זקנה אבא מלווה אותה
מגיע לירושלים, אחר כך לתל אביב
הצהרת מעפיל
מימין, סבא, שכמובן לא הכרתי, נפטר כשאבי היה בן שנתיים, כך שאבי גדל ללא הורים. אבא היה בהגנה. לימים, בני משפחה שהיגרו לארהב ורצו לקחתו איתם, ה וא לא הסכים.
שירת בצבא
הומאז' לאמי ואבי, שאנחנו רואים כאן
וכאן, בבית דבר, שכאן מתחיל כל הסיפור, רואים את אבא יושב, הילדים, הוא מראה להם כל מיני דברים, רואים את ההתלהבות,ף אבא יושב בחדר עם מכונת הכתיב,ה מדפיס
אני זוכרת אותו מגיל צעיר, בשעות הקטנות של הלילה, משכתב סיפורים, מתרגם, מעביר, זו היתה המשימה לאחר שעות העבודה בעיתון.
אני בחרתי להראות לכם מספר דברים
כאן אנו רואים מלשכת נשיא המדינה
תודה על רשימותיך בעומר
זה כמובן בשמו של הנשיא, יצחק בן צבי
כאן רואים את זה מוגדל
עוד דבר
הועד הפועל, ששימש אמצעי לאבא גם לעזור ליהודים שנשארו באפגניסטן. אין להם ספרי קודש. קהילה מאוד דתית, הוא מארגן.
היה פנקס אדום, זה בהחלט עזר. זו הדרך שהוא נוקט בה
ועוזרים לו אליהו אגסי
כאן רואים על המסירות שגילית, בליקוט אוצרות תרבות עממית של בני עדתך
זה מ1959
הועד הפועל, ומעניקים לו גם שי.
או למשל, מוזיאון ישראל, טדי קולק, שמודה לו על כל העזרה, האירוח, אנחנו יודעים במוזיאון ישראל אגף פולקלור, זה נתפס כמילה קצת נלעגת. חלילה. הוא היה בין המעורבים בעזרה בכל הקשור לאפגניסטן.
כתוב כאן למשל
הארגון של ספרי הקודש
סידור ראש השנה, כיפור, וכו'
הוא בהחלט משתמש בכל הקשרים.ה גיע לכאן צעיר ותם,הוא היה אוטו דידקט, הוא הרחיב את ההשכלה שלו במעגלים
הולך לסמינרים
וזה מה שהוא עושה בין השאר, לסייע לאלה שנשארו
צרכי דת.
זה מכתב באפגנית.
כאן הוא מתורגם
ברשותכם, רק לרגע, מכתב שהוא שולח לחבר,זלמן שזר.
נמצא כאן קרוב משפחה שלי מאפגניסטן, ואני רוצה לשלוח באמצעותו ספרים.
אנחנו אולי זה נראה לנו ברור מאליו, אבל ממש לא, באותה תקופה, שבה השתמשו,\ כמו היום, קשרים אישיים, זו היתה הדרך, והוא היה אדםבעל חן, טוב לב, והשתמש בקסםהזה כדי לעזו לאחרים.
רואים כאן סולימן, משהאד,איראן,
שולחים לך את החומר
יש כאן עוד תכתובת.
אחד הקשרים שנוצרו, עם האוניברסיטה העברית.
פרופ' דב נוי
איש מחקר באוניברסיטה העברית, גם עזר לאבא בהוצאתספריו לאור.
כולם כמובן כבר ז"ל
כאן יש רשימת המפרסמים
אני לפני כמספר שנים, תרמתי תעודות של עולים, אבא אסף, אנשים לא חשבו שיש לזה ערך, החלטתי להעביר את זה ליד בן צבי, תעודות עליה וכדומה.
היתה לו תובנה, שצריך לשמור על דברים שבזמנו איש לא חשב שיש טעם לשמור
עשה תרגום, והתייחסות לשירה
שיר געגועים על ירושלים
משוררת ילידת הראט, שכתבה שיר געגועים, שהובא לדפוס בעזרתו של אבא. יש לי כאן את מלוא הפורמט אצלי. גם זה, שלא ברור מאליו
שמעתם את אל חסין יה. אני גדלתי על השיר הזה.
יש לנו גם את שיר הגעגועים
וכאן, אבא החליט, מאחר והיה מסתובב על הקטנוע, הכיר המון אנשים, פנחס שדה, שהקדיש לו עותק מ"על הדמיונות" ששלושה מהסיפורים שם הם סיפורים של אבא שלי
כאן נתן לאנדה עמיר

יש כאן תודה והתייחסות.
דיאלוג מאוד פורה בין אבא, לבין אנשים בישוב באותה תקופה, אנשי עט וספר, אנשי שררה וכדומה.
עוד דבר שאבא פרסם, מנהגי אירוסין ונישואין בהראט, אפגניסטן, ולהבדיל, מנהגי קבורה.
ועוד התייחסות של לשכת נשיא המדינה שזר, שמקבל את המחקר של אבא, קצת ממוזיאון ישראל, משיחזור מנהגי אירוסין וחתונה מ1997 במוזיאון ישראל.
כאן עם נועה ברהם,
מספר גזירי עיתון, בן ציון יהושע היקר דיבר על יהודי אפגניסטן, אבא כתב, ופרסם, באותה תקופה המקור המשוער, מאיפה הגיעו, וכיוב
שבטים נידחים
גירוש יהודי אפגניסטן
כיצד נמנע גירוש יהודי אפגניסטן
יש לנו כאן גם את זה
וסיפורי עם, שהוא נהג לשמוע מאנשי העדה, והוא העלה לעומר, דבר לילדים ועיתונים אחרים.
את הגזירים האלה מצאתי אצל ביתה של אחותי זל.
פירקתי את הקלסרים, עישנתי אותם, מיינתי
המודה למלך והמודה לאלוהים. שם הסיפור.
פרופ' דוב נוי, שמקדיש לו,
וממש לסיום, סיפור קטן, ביצים צבעוניות לחג הפורים, ולמה יהודי אפגניסטן אוכלים שתי ביצים, סיפור עם שקשור לחגים, או העריסה שנהפכה לזהב. מזכיר את הסיפור המפורסם על מגע הזהב. והושענה רבה, שמישהי מבקשת שהעריסה תהפוך לזהב, אנלוגיה שיש בסיפורי אפגניסטן
כמה מדרגות, האנטישמים, שמתעללים ביהודים, והם עונים להם ויוצאים עם ידם על העליונה
ודף אחד מתוך שיר הגעגועים
והספרים, שניים שהוא פירסם
זו המורשת שנשארה
אחד הדברים שאני מודעה
אני לא ארכיונאית במקור
אבל דווקא בגלל התפקיד שעברתי אליו, עשיתי סובב עולם בעצמי, במיון החומרים, וגם בעזרת ה' כמו שאומרים, אולי, אינשאעללה
אני מודה לכם על הקשב
מודה לבית אבי חי על ההזמנה
ותמיד בטוב.
תודה רבה לזיוה
הרוח של היהדות הזו, ובני העדה שמתגוררים בישראל ובעולם, ממשיכים לקיים אותה
תודה לכולכם
מוזמנים לשירה בציבור




מתוך האירוע:
בן-ציון יהושע-רז, סופר וחוקר עמים ויהודים במרכז אסיה, על ההיסטוריה של יהודי אפגניסטן
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus