חלומות שווא ידברו?: מדוע אין כמעט פרשנויות קולנועיות לחלומות התנ"ך

דורון פישלר

10.11.15

מ"מדעי החלום", דרך "התחלה" ועד כמעט לכל גוף יצירתו של דייויד לינץ', הוליווד אינה בוחלת בעיסוק בחלומות, למרות הבעייתיות המובנית בו. אז מדוע חלומות התנ"ך המפורסמים לא זכו לייצוג? דורון פישלר עם מבט קולנועי על פרשת "ויצא"

יעקב ראה סולם שראשו מגיע השמימה, ומלאכים עולים ויורדים בו. יוסף ראה 11 אלומות שעורה משתחוות לאלומה אחת. פרעה ראה שבע פרות יוצאות מתוך הנהר ובולעות שבע פרות שמנות. כל אחד מהם יכול היה להתעורר בבוקר ולומר לעצמו: "איזה חלום מוזר חלמתי!" ולהמשיך בחייו, בלי להקדיש לכך מחשבה נוספת. הרי רבים מאיתנו אדישים לחלומותיהם; לכאורה, הם באים ועוברים – חסרי משמעות. "חלומות שווא ידברו".

ובכל זאת, כל אחד מהחלומות האלה היה רגע קריטי בדברי ימיו של החולם, וגם במהלך ההיסטוריה בכלל. הסיבה לכך היא ההכרה של החולם בחשיבותו של החלום: כל אחד מהנזכרים למעלה החליט שמדובר ביותר מאשר קרעים אקראיים של דימויים מהלא-מודע ושזהו מסר חשוב מעולמות שמעבר. על כן ניסה לפרש את החלום ולפעול על פיו.

קצת מפתיע אפוא שאף שקיימים עיבודים קולנועיים רבים לסיפורי התנ"ך, רק סרטים מעטים ניסו להציג את החלומות המפורסמים ביותר בו. חלומותיהם של יעקב ויוסף, למשל, כמעט שלא הופיעו בקולנוע. ייתכן שהסיבה לכך היא שחלומות אלה כבר פורשו, והמשמעות שלהם ידועה היטב - אנחנו יודעים מה סימלו שבע הפרות ולמה הושוו 11 האלומות - והרי קסמן של סצנות חלום הוא המסתורין; השחרור מכבלי המציאות והאפשרות להציג את עולמן הפנימי של הדמויות במטאפורות ערומות ופראיות. הצופים נאלצים להרכיב את המשמעות בעצמם, והחוויה עשויה להיות מוזרה, מצחיקה או מפחידה.

האחים כהן העניקו ב"ביג לבובסקי" לגיבור שלהם סצנת חלום ארוכה ומוזיקלית הבנויה כמעין מחזמר מעידן קולנועי אחר: רקדניות לבושות כפיני באולינג, סדאם חוסיין מגיש נעליים מתוך שידת מדפים אינסופית, שטנים רודפים אחרי הגיבור בהילוך אטי תוך שהם מנופפים במספריים ענקיים. ההתרחשויות המלאכותיות והשטותיות בבירור סייעו לשקף את מוחו הפשוט של ה-Dude (ג'ף ברידג'ס), והסצנה נהיתה לאחת הסצנות האהובות ביותר של הסרט.

סצנת החלום המפורסמת מ"ביג לבובסקי"

לסטר ברנהאם (קווין ספייסי), גיבור "אמריקן ביוטי", חולם על הנערה שהוא חושק בה טובלת באמבט מלא בעלי כותרת של ורדים או מרחפת מעליו על תקרת החדר, וגם כאן, הדימויים הם פשטניים בעליל, ודווקא משום כך נהיו לסמל המוכר ביותר של הסרט.

קריאה נוספת: מדוע בשנה שעברה תקף את הוליווד גל סרטים שעסקו בסיפורים מקראיים?

היינו כחולמים

כשסרטים נכנסים עמוק יותר לתוך החלומות, הם לעתים קרובות נאלצים לכפות עליהם היגיון, וכך להפוך אותם לפחות "חלומיים". "התחלה" ("Inception") של כריסטופר נולאן הוא סרט שמתרחש כמעט כולו בתוך עולם החלומות: הגיבורים נכנסים אל תוך חלומותיהם של אנשים כדי לגנוב את סודותיהם. אלא שהחלומות שמוצגים בסרט הם מציאותיים להפתיע. רוב הזמן הם הגיוניים ועקביים, ורק לעתים רחוקות כוללים אלמנטים פנטסטיים (כוח המשיכה מפסיק פתאום לפעול או רכבת נוסעת באמצע הרחוב). הסיבה, ככל הנראה, היא שחלומות שבאמת נראים כמו חלומות עלולים להפוך את הסרט לבלתי נהיר לצופים.

מישל גונדרי ב"מדעי החלום" וסטושי קון ב"פפריקה" – גם הם סרטים שחלק גדול מהם מתרחש בתוך חלומות – יצרו חלומות פרועים בהרבה, ובהתאמה, הסרטים נגישים פחות. ההיגיון הבסיסי שעליו מושתת הסרט משתנה תדיר, ובנקודה מסוימת כבר לא ברור מה קורה "באמת" ומה לא: סמלים מסוימים בחלומות מאבדים פשר (הגיבור מגדל ידיים ענקיות ב"מדעי החלום"; מקרר ענק מהלך ב"פפריקה"), ודומה שהם נמצאים שם רק כדי להדגים את סלט המחשבות שכולנו חווים בעיניים עצומות.

מתוך "מדעי החלום"

היוצר הקולנועי הידוע ביותר אולי (לשמצה?) בייצוג חוויות המזכירות חלומות – או לעתים קרובות יותר, סיוטים – הוא דייויד לינץ'. רבים מהסרטים שלו – "מלהולנד דרייב", "אינלנד אמפייר", "כביש אבוד" – כמו גם הסדרה שביים, "טווין פיקס", הם קולאז' מסויט של דימויים שאינם מחויבים להיגיון ארצי.

ב"כביש אבוד", הדמות הראשית נעשית באמצע הסרט מאדם אחד לאחר, מבלי שנקבל לכך כל הסבר; "אינלנד אמפייר" כולל סצנות שבהן משפחה של אנשים בעלי ראשי ארנב ענקיים משוחחים במשפטים סתומים, באווירה של סרט אימה, והכול מלווה בצחוקים מוקלטים כמו בסיטקום טלוויזיוני.

ובכלל, בסרטיו של לינץ' סצנות "נוזלות" זו לתוך זו. אנחנו יכולים להיות במקום אחד, ובאמצע הסצנה לגלות שאנחנו בעצם במקום אחר, ודמות אחת עשויה להיהפך לפתע לדמות אחרת. עם זאת, יש פה יותר מסתם בליל של דימויים – לינץ' מתכנן את סרטיו כך שיגרו את הלא מודע ושתמיד תיוותר הרגשה שלכל דבר בהם יש משמעות, גם אם היא נמצאת כרגע מחוץ להישג ידינו. דווקא חוסר המשמעות הוא זה שנדמה כהרה משמעות ביותר. ייתכן שכדי לקבל את העוצמה האמיתית של סולם יעקב, היינו צריכים לגייס את לינץ'.

קריאה נוספת: מבעד לקרעי המחשבות והזיכרונות שמאכלסים את שנת הלילה מתגלה לפתע האלוהי שבנו

הצטרפו לעמוד הפסייבוק של בית אבי חי

פרשה בקולנוע: חלומות