דונם אחר דונם
זהירות, חופרים!
social
facebook whatsup email tweeter
נילי ואזנה //
6.3.14
זהירות, חופרים!
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

דונם אחר דונם

ד"ר נילי ואזנה משחזרת שלב אחרי שלב את כיבוש הארץ, על פי הסיפור המקראי

הניסיון לשחזר את ראשית עם ישראל בארצו נסמך בהכרח על התנ"ך: רק שם קיימת עדות לתקופה זו, ורק הוא יכול להוות מקור לסוגיה זו. הטקסט החוץ מקראי היחיד שאותו יש להזכיר בהקשר זה הוא כתובת של מלך מצרים, מרנפתח, שנחרטה על גבי מצבת זיכרון לזכר ניצחונו על הלובים וגויי הים שתקפו את מצרים בשנת 1207 לפה"ס.

  800px-1695_eretz_israel_map_in_amsterdam_haggada_by_abraham_bar-jacob
מפת ארץ ישראל. רוב החוקרים סבורים שעם ישראל לא נוצר בארצו

מרנפתח מתגאה במיגור אויביו, ועמם הוא מונה גם את ישראל: "ישראל הושם [כלומר היה לשממה], אין לו זרע!". ברור אפוא שבשנת 1207 לפה"ס היה בארץ ישראל גורם אתני שנקרא "ישראל", שבא במגע עוין עם צבא מצרים. אולם אין בכתובת שום מידע לגבי מקומו של אותו ישראל בתוך הארץ, ודאי וודאי שלא לגבי מוצאו או האופן שבו נוצר. רק התנ"ך מספר את סיפור ראשיתו של עם ישראל בארצו.

 

רוב החוקרים סבורים שהתמונה שהתנ"ך מצייר אחידה למדי: עם ישראל לא נוצר בארצו, והוא איננו עם ילידי, אותוכטוני. עם ישראל נוצר מחוץ לארצו, שאפילו לא נקראה בשמו, ארץ כנען. הוא נכנס אליה מבחוץ, והוא כבר חמוש בכל הדרוש לו: המצוות והחוקים ומערכת היחסים המיוחדת שיש לו עם אלוהיו, שהוציא אותו משעבוד במצרים וכרת איתו ברית במדבר סיני.

 

ספר יהושע מתאר לפי תפיסה זו את הכניסה לארץ: עם ישראל נכנס כגוף אחד לארץ כנען. בהנהגת יהושע, שתפס את מקום משה, הוא כבש אותה מידי תושביה המקוריים בארבע מערכות עיקריות: שתיים נגד ערים – יריחו במזרח הארץ, והעי במרכזה; ושתיים נגד קואליציות – קואליציה דרומית בהנהגת אדוניצדק מלך ירושלים וקואליציה צפונית בהנהגת יבין מלך חצור.

 

אחרי מלחמת בזק זו הארץ כולה נכבשה, כל האוכלוסייה המקומית (למעט יוצאי דופן מיוחדים, כמו רחב ותושבי גבעון) הוחרמה כליל, משמע נהרגה, והארץ נחלקה בין השבטים שהלכו איש לנחלתו. ספר יהושע מציג לפיכך כיבוש טוטלי שלאחריו התנחלות.

 

הארץ הנשארת

 

זו התמונה שאליה מתייחסים החוקרים המניחים שיש לסיפור הכיבוש גרעין היסטורי. החוקר האמריקאי וויליאם פ' אולברייט ותלמידו, הארכיאולוג הישראלי יגאל ידין, הם הבולטים שבין חוקרים אלה. גם אם לא קיבלו את תמונת הכיבוש בשלמותה, הם שחזרו חדירה אלימה של שבטים חצי-נוודים מעבר הירדן המזרחי שהתעמתו עם תושבי הארץ המקוריים וכבשו אותה מידיהם.

 

לא פלא לפיכך שהויכוח בין החוקרים נטפל לפרטי הסיפורים: האם היתה ביריחו חומה בתקופה ההיא? האם העי היתה בכלל מיושבת? אולם עיון מדוקדק במקרא מעלה שזו איננה התמונה היחידה שהוא מצייר לגבי ראשית עם ישראל בארצו.

 

בספר יהושע עצמו קיימות גישות אחרות. בחלק השני של ספר יהושע, החלק העוסק בהתנחלות, נמצאות גם מסורות כיבוש אחרות, בעלות אופי שונה לגמרי. בפרק י"ד, למשל, ניגש כלב בן יפונה ליהושע ומבקש ממנו למלא אחר הבטחת האל אליו 45 שנה קודם לכן, עם שובו ממשימת ריגול הארץ, ולאפשר לו לכבוש את חברון ולהתנחל בה: "כִּי-עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת אוּלַי ה' אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" (יהו' יד, 12) – כאילו לא היתה כלל פרשת כיבוש הארץ, שבמהלכה נכבשה גם חברון (יהו' י, 37-36). אחר כך כובש עתניאל בן קנז את דביר וזוכה בידה של עכסה בת כלב (יהו' טו, 19-15), גם כאן תוך התעלמות מוחלטת מסיפור כיבוש דביר בקרב הסוער של יהושע מול הברית הדרומית (יהו' י, 39-38). בתוך נחלות השבטים הגדולים, יהודה ובני יוסף, אנחנו שומעים על קיומם של מובלעות נוכריות: ירושלים נותרה יבוסית (טו, 63), גזר כנענית (טז 10), וכך גם ערים שונות בעמקים הצפוניים כמו בית שאן, תענך ומגידו (יז, 13-11). מסורות דומות מצויות גם בספר שופטים פרק א'.

 

לא פחות מפתיעה היא הפסקה המתארת את "הארץ הנשארת", החוצצת בין סיפור הכיבוש לסיפור ההתנחלות בספר יהושע (יהו' יג, 6-1). מיד אחרי ההצהרות הגורפות על הצלחת הכיבוש, שהרי יהושע לקח את כל הארץ והחרים את כל מלכיה ותושביה (יא, 17-16), מכריז הכתוב כי יהושע זקן, בא בימים "והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה"! (יג, 6-1).

 

בחירה סלקטיבית

 

ברור אפוא שתמונת הכיבוש המקראית איננה חד משמעית או אחידה. באותו ספר עצמו מתקיימות מסורות כיבוש שונות המשקפות תפיסות עולם אחרות. התמונה המקראית הכללית מורכבת אף יותר. לפי ספר אחר במקרא, ספר דברי הימים, לא היה כיבוש כלל! למעשה, הספר מצניע מאוד את כל פרשת יציאת מצרים ומציע שעם ישראל צמח בארצו ולא חדר אליה מבחוץ. דבהי"א פרק ז' מתאר את רשימת בניו של אפרים, הלוא הוא אפרים שנולד לפי המסורת המוכרת במצרים ומעולם לא היה בארץ, ובהם בניו של אפרים ש"אנשי גת הנולדים בארץ" הרגום. אפרים אביהם התאבל עליהם והוליד בן אחר תחתם, הוא אביו הקדום של יהושע בן נון (דבהי"א ז, 29-10). הפרשה כולה מתרחשת ללא ספק בארץ, ואין בה רמז למצרים, ליציאת מצרים או לכיבוש הארץ שיהושע הנהיג. " ברור אפוא שתמונת הכיבוש המקראית איננה חד משמעית או אחידה. באותו ספר עצמו מתקיימות מסורות כיבוש שונות המשקפות תפיסות עולם אחרות. התמונה המקראית הכללית מורכבת אף יותר. לפי ספר אחר במקרא, ספר דברי הימים, לא היה כיבוש כלל! "

 

נראה לפיכך שהניסיון לשחזר את ראשית עם ישראל בארצו איננו יכול לדבר באופן פשטני על התמונה המקראית מול הממצא הארכיאולוגי. התמונה המקראית איננה אחידה, ואין זה נכון לבחור באופן סלקטיבי את אחת הגישות המקראיות ולהתעלם מכל היתר. הסיפור המקראי על ראשית עם ישראל בארצו מורכב ומעניין הרבה יותר מכפי שמקובל להניח בקרב ראשי המדברים בתחום.

 

בואו להצטרף לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus