עליך לא הייתי מאמין
יום השנה לרצח יצחק רבין
social
facebook whatsup email tweeter
מוני אנדר //
9.11.08
יום השנה לרצח יצחק רבין
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

עליך לא הייתי מאמין

כל אחד זוכר במדויק איפה הוא היה בלילה בו רצחו את ראש הממשלה. מוני אנדר חגג בהתוועדות חסידית, ולא היה לו מושג מה הולך בכיכר. לכו תסבירו את זה לשכן שלו מלמטה
 
 

מכירים את השאלה "איפה היית כשרבין נרצח"?  אני, שהייתי אז בחור חרדי שמגרד את השש-עשרה מלמטה, זוכר כל שנייה מאותו מוצאי שבת קודש פרשת לך לך, י"א בחשון התשנ"ו.

הכיצד? ההסבר פשוט מאד. נולדתי וגדלתי בקרית מוצקין, עיר חביבה ושקטה שהדבר הכי מסעיר שקרה בה בעשרים השנים האחרונות היה הימלטות של שני קופים מה'חי-פארק' המקומי. אלא שהעלילה מסתבכת אם לוקחים בחשבון את העובדה שאנחנו משפחה חב"דניקית, אחת משתיים בכל עיה"ק המעטירה מוצקין.  שאר המשפחות החרדיות באזור בחרו להתמקם בקרית אתא ובקרית שמואל, שם קיים ריכוז גדול בהרבה של אוכלוסיה דתית. כפועל יוצא מכך, משפחתנו היתה המשפחה הדתית היחידה בכל הבניין, בזמן ששאר המשפחות היו מפא"יניקיות של פעם, כאלה שמנחם בגין מבחינתם היה איש ימין סהרורי.

רצה אלוקים, ושלושה ימים לפני הרצח החליט אבי לערוך בביתנו התוועדות במוצאי שבת. התוועדות, למי שלא יודע, היא מעין כינוס שבו שרים, אוכלים, שותים (ולא דיאט-קולה), אוכלים עוד, אומרים דברי תורה, ובאופן כללי שורה מצב רוח עליז על המשתתפים. ראוי לציין שזו הפעם הראשונה שערכנו התוועדות כזו בביתנו.

 עצרת לציון 13 שנה לרצח רבין. צילום: פלאש 90
עצרת לציון 13 שנה לרצח בכיכר רבין. צילום: פלאש 90

התנתקות

בשבע בערב באותו מוצ"ש החלו לטפטף אל ביתנו עשרות חב"דניקים שבאו לקחת חלק בהתוועדות. על כל חב"דניק שהגיע מניתי עוד שפשוף עיניים אצל השכנים, שמעולם קודם לכן לא ראו במציאות אוסף נכבד כל כך של 'דוסים'. ככל שחלף הזמן האווירה בביתנו הלכה והתחממה, קולות השירה עלו בעוצמתם, ובקבוקי ה'משקה' החלו להתרוקן. גם התקרובת עשתה את שלה לשיפור מצב הרוח, ורק צלצול הטלפון שלא פסק הפריע במקצת, עד שהחלטנו לנתק את המכשיר.

לאחר חצות הסתיימה ההתוועדות ואורחינו התפזרו לביתם. חצי דקה לאחר שחיברנו את הטלפון מחדש קיבלנו שיחה מאחותי הנשואה: "מה קורה איתכם? כבר יותר משלוש שעות אני מנסה לתפוס אתכם ואין תשובה. שמעתם שירו ברבין?" איך נשמע? פלאפונים עוד לא היו, טלוויזיה אין לנו, והקשר היחיד שלנו לעולם החיצון, הטלפון, היה מנותק. מה? ירו ברבין? לאט לאט התחלנו ללקט את האינפורמציה שכל הגלובוס עסק בה בשלוש השעות האחרונות, ורק אלינו הגיעה באיחור. בסדר, מוצקין זה חור, אבל יש גבול לכמה לא מעודכנים אפשר להיות. ורק אז התחלנו לחשוש ממה שיחשבו שכנינו היקרים. לך תסביר שבכלל לא התכוונת ואפילו לא ידעת.

ואכן, כשקמנו בבוקר לתפילה פגשנו בחדר המדרגות את אדון א', השכן מהקומה למטה והאיש שנשא בתואר האצולה המחייב 'מזכיר מועצת פועלי קרית מוצקין המאוחדים והסביבה'. את המפגש הזה אני זוכר כאילו התרחש היום. א' הסתכל על אבי ואמר לו משפט אחד: "אדון אנדר, עליך לא הייתי מאמין". 

מוני אנדר הוא סגן דובר חב"ד
רבות ומגוונות. נשמח להמשיך ולקבל מכם תגובות נוספות.  הצלחנו לעניין גם אתכם? ספרו עלינו לחבריכם.



מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus