לקיים שמיטה כהלכתה
מה שבע?
social
facebook whatsup email tweeter
אליעזר איגרא //
30.6.14
מה שבע?
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

לקיים שמיטה כהלכתה

הבעיות העולות בקיום אוצר בית דין עשויות להיפתר אם המדינה תישא בעול עלויות התפעול שלו. כך גם תתגשם המטרה החברתית המקורית שבמצוות השמיטה

לע"נ מו"ר הרב עוזי קלכהיים זצ"ל. מסר את נפשו ללימוד ויישום של תורת מרן הרב קוק זצ"ל, כתב ספרים בביאור תורתו ובין היתר את "שירת אומה לארצה", ביאור להקדמת הרב ל"שבת הארץ". הרב עוזי לימד את תורתה של ארץ ישראל ואמונה שנים רבות בישיבת כרם דיבנה, שם למדתי ממנו תורה הרבה והוא זה שהכניסני בדרכי אמונה ומחשבת ישראל. הרב ליווה בעצה ותושייה את הקמת היישוב והכולל בפסגות, ופירות תורתו ומעשיו מהווים נדבך חשוב בתקומת האומה ותורתה

 

עם השיבה לארץ ישראל, חזר עם ישראל לקיים את המצוות התלויות בארץ. אחת המצוות הקשות ביותר לקיום היא מצות השמיטה, ועל השומרים אותה כבר נאמר "גיבורי כח עושי דברו" (ויקרא רבא פרשה א).
 

מצווה זו קשה לקיום הן מצד החקלאים והן מצד הצרכנים. על פי מצוות התורה החקלאי אינו יכול לגדל את רוב הגידולים, וגם מה שגדל מאליו הרי הוא הפקר והחקלאי אינו יכול לנהוג בו מנהג בעלות ולהרוויח ממנו את פרנסתו כמדי שנה. גם הציבור כולו "סובל" בשנת השמיטה, שכן אין לזרוע ואין לבצע שום עבודה חקלאית בקרקע, וממילא אי אפשר לגדל את רוב הפירות והירקות בשנה זו. גם התורה מודעת להשלכות הכלכליות והצרכניות של שנת השמיטה, ולכן הקב"ה מבטיח "וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים" (ויקרא כה, כא).
 

ההתמודדות עם קשיי קיום המצווה הביאה לשני פתרונות הלכתיים מרכזיים. פתרון אחד הוא היתר המכירה, שעיקרו הפקעת הקדושה מארץ ישראל ופירותיה, ובכך, בהגבלות מסוימות, אפשר להמשיך ולקיים חקלאות כמעט רגילה בשנת השמיטה לרווחת החקלאים והצרכנים. פתרון אחר, שאינו מקבל את היתר המכירה, דואג להמצאת פירות שאינם קדושים בקדושת שביעית בדרכים אחרות כגון יבול מאדמת נכרים וייבוא פירות מחו"ל.
 

שני הפתרונות הללו לא באמת פותרים את בעיית פירות השמיטה אלא "עוקפים" אותה מימין ומשמאל. מענה אמיתי למצווה חשובה זו, מצווה שעליה התאמצו גדולי רבותינו בדורות האחרונים, מתוך הבנה שזכות הישיבה בארצנו תלויה בה (על הקשר בין הגלות ובין קיום מצוות השמיטה ראה ויקרא כו, לד), אין. 

  • " אין לי ספק שלאוצר בית דין של המדינה יש היכולות לגיוס משאבים למימון אוצר בית דין בשביעית ולפחות בסדר גודל חלקי. כספי משלם המיסים יוחזרו אליו דרך הפירות המוזלים, ומתוך מבט סוציאלי. סוף סוף תמומש מצווה יהודית חשובה המורידה מחירים ומסייעת לחלשים, והדת ושמירת הכשרות לא ייתפסו כמכבידות על החברה בגזרותיהן. "


 

בעיה נוספת טמונה בשינוי המהותי שעבר העולם במאות השנים האחרונות, במעבר מעולם חקלאי לעולם מתועש. אם בעבר רוב מוחלט של האוכלוסייה היה חקלאי הרי שבעידן המודרני רק מעטים, כ-0.5% מן האוכלוסייה, הם חקלאים, ונמצא שמצוות השמיטה נופלת על כתפי חלק קטן ביותר של עם ישראל.
 

הוצאות תיווך
 

פתרון מסתמן לכלל הבעיות הללו הוא לקיים את מצוות השמיטה בזמן הזה בצורה ממלכתית. כך גם אלו שאינם חקלאים יישאו בעול המצווה על ידי תשלום כספי המיסים. בנוסף, בדרך זו – כפי שיובהר להלן – תישמר בצורה מהודרת מטרת המצווה, כפי שזו מנוסחת בפרשת משפטים: "ואכלו אביוני עמך". בשנת השמיטה פירות השדה צריכים להיות הפקר, כך שהאביונים והחלשים בחברה יוכלו ליהנות מפירות הארץ חינם. הניסיון לשתף את עם ישראל כולו במשימת שמירת השמיטה, בניגוד לפתרונות הקודמים, ישמור על רוחה הסוציאלית של השמיטה, וישרת מטרה זו. כמובן, הפתרון שנעלה לא יפתור באחת את כל הבעיות הכרוכות בשמיטה כהלכתה, אבל הוא בהחלט יקדם אותנו בצעד חשוב לקראתה. הפתרון המוצע הוא קיום אוצר בית דין.

מקורו של אוצר בית דין בשביעית הוא בתוספתא שביעית (ח, א; הביאה הרמב"ן על התורה ויקרא כה, ז):

בראשונה היו שלוחי בית דין יושבין על פתחי עיירות...

הגיע זמן תאנים שלוחי בית דין שוכרין פועלין עודרין אותן ועושין אותן דבילה וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר...

הגיע זמן ענבים שלוחי בית דין שוכרין פועלין בוצרין אותן ודורכין אותן בגת וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר...

ומחלקין מהן ערבי שבתות כל אחד ואחד לפי ביתו ...
tpvz
צילום: פלאש 90

העיקרון העולה מן התוספתא הוא ששליחי בית הדין היו שוכרים פועלים, דואגים לקטיף, לעשיית היין וכדומה, ולבסוף מחלקים את התוצרת לאנשי העיר לפי הצורך. יש לציין שזוהי דרך של שמירת שמיטה לכתחילה. הפירות קדושים בקדושת שביעית, המלאכות הנעשות בקרקע ובאילנות מותרות, וכן איסוף הפירות ושיווקם נעשים בהיתר ולא בדרך הערמה.

על בסיס עיקרון זה, מדי שמיטה מוקמים במדינת ישראל מספר אוצרות בית דין, הדואגים לאספקת הפירות לצרכנים בעיר. בית הדין חותם חוזה עם החקלאי המגדל, שהוא יהיה נציגו ויטפל בריסוס, בהשקיה, בגיזום, בקטיף וכו', ובתמורה לכך יקבל שכר מוסכם על עבודתו. כך נשמר העיקרון שהקרקע היא הפקר, ומאידך החקלאי מקבל משכורת כדי מחייתו.

בשמיטה הקודמת הפעיל הרב זאב ויטמן, רב תנובה, אוצר בית דין במערכת של תנובה. מכון התורה והארץ בראשות הרב יעקב אריאל הפעיל את "אוצר הארץ", וכן פעלו עוד מספר אוצרות בית דין ברחבי הארץ. במתכונת הקיימת אוצר בית הדין הפך להיות המתווך בין החקלאי לצרכן, כאשר הבסיס לתשלום על ידי הצרכן הוא כיסוי ההוצאות של בית הדין (מהמגדל ועד המשווק). הניסיון מלמד כי פירות אוצר בית דין נמכרו במחיר השוק ולעתים במחיר גבוה יותר.


לא אטרקטיבי
 

אלא שכמה בעיות עולות בקיום אוצר בית דין:

א. בתוספתא כתוב ששלוחי בית הדין מחלקים את הפירות לפי הצורך, כאשר המשמעות היא שהאדם היה מקבל את הפירות בחינם. לעומת זאת, באוצר בית דין הצרכן משלם עבור פירות שביעית. בכך, כמובן, נפגעת מטרת המצווה שהיא פרנסת העניים, "ואכלו אביוני עמך".

ב. התוצאה של מכירת פירות שביעית במחיר השוק היא חוסר אטרקטיביות בקנייתם. שכן לא רק שהפירות אינם זולים מהמחיר הרגיל אלא שגם מוטל על הקונה לנהוג בהם קדושה ולמנוע ביזיון והפסד שלהם. כתוצאה מכך רק המהדרים ירצו לקנות פירות אוצר בית דין. 

ג. בעיה נוספת עולה מכיוונם של הבד"צים השונים, שאסרו פירות של היתר המכירה ושל אוצר בית דין. מעבר לעובדה שבעקבות כך היה צורך לייבא פירות מחו"ל, דבר שהעלה את מחירי הפירות והכביד על השכבות החלשות, הדבר פגע בחקלאים שסמכו על אוצר בית הדין, שלא מצאו קונים לסחורתם.
 

ניתן להביא כדוגמה לכך את הנעשה בשוק היין בשמיטה הקודמת. רוב היקבים השתמשו בענבים הקדושים בקדושת שביעית לצורך עשיית היין. היין שווק במסגרת אוצר בית דין, והדבר כמעט לא הורגש במחיר. הבעיה הייתה שלצערנו חלק מנותני הכשרות לא הסכימו לאפשר שימוש ביין זה בבתי מלון, במסעדות וכדומה, וגם צרכנים לא מעטים נמנעו מלקנות אותו והעדיפו לקנות יין ללא "חשש שביעית". כך נוצר מצב שבו יקבים נתקעו עם יין אוצר בית דין ללא קונים. התוצאה היא שבשמיטה הקרובה היקבים הללו ירכשו ענבי חו"ל או נוכרים או יצמצמו את כמויות יצור היין, כדי להימנע מן הבעיות הכלכליות שיצר להם יין אוצר בית דין.
למעשה, במקום שאוצר בית הדין יקדם את שמירת השמיטה, הוא גרם לתוצאה הפוכה.

הדוגמה הזו חזרה על עצמה גם בכפר מיימון. חקלאי גדול המגדל לימונים חתם לפני שתי שמיטות עם אוצר בית דין על שיווק הפירות שלו, אולם בגלל היעדר קונים ובעיות שיווק לימונים רבים נותרו על העצים והרקיבו. החקלאי החליט שיותר לא יעבוד עם אוצר בית דין בשביעית. דוגמה נוספת לכך הייתה אוצר בית דין בקיבוץ סעד. הקיבוץ עשה אוצר בית דין למטע השקדים אך נתקל בקשיים רבים של שיווק. חנויות בהכשר הבד"ץ רכשו שקדים מחו"ל ולא אפשרו שיווק של השקדים, ושווקים רבים היו חסומים לשיווק דרך אוצר בית דין.
 

הוזלה כללית
 

כדי לפתור בעיה זו, עלינו לשוב לטעמי לרוח המקורית של מנגנון אוצר בית דין. כאמור, לפי התוספתא התפקיד המרכזי של בית הדין היה חברתי, היינו לאסוף את הפירות מן העצים לטובת מי שלא יכול להגיע אליהם, ולחלקם בעיר "כל אחד לפי ביתו". כלומר, מעיקר הדין הפתרון הקרוי אוצר בית הדין היה מוכוון צרכנים ולא מוכוון חקלאים. על כן גם בימינו יש לעבוד ברוח זאת ולהטיל על בית הדין שישווק פירות שביעית בזול (אם לא בחינם) לצרכנים.
 

ומה יהיה מקור המימון של בית הדין? כאן מדינת ישראל, כמדינה יהודית, צריכה להיכנס לתמונה. על המדינה לדאוג לכך שפירות השביעית ישווקו ללא רווח למי שנצרך לכך, על פי קריטריונים קבועים מראש. הרי גם על פי המתואר בתוספתא - מישהו היה צריך לממן את הפעילות של בית הדין, וקרוב לודאי שהמימון הגיע על פי כללי גביית המיסים שבאותו מקום.

מבחינה כלכלית הדבר אפשרי. תקציב המדינה לשנה זו עומד על כ-450 מיליארד שקלים. התוצר הלאומי של מדינת ישראל עומד על כ-850 מיליארד שקלים, כאשר התפוקה מגידולי החקלאות עומדת על כ-17 מיליארד שקלים, כ-2% מהתל"ג. תפוקת המטעים מתוך סכום זה היא 7.3 מיליארד שקלים (על פי נתוני משרד החקלאות). אפשר אפוא שבהשקעה הפרוסה על פני כל השנים, ובתנאים נוספים שיפורטו להלן, תוכל המדינה לשאת על עצמה אוצר בית דין ממלכתי.
 

אינני תמים לחשוב שהמדינה תוכל לשווק את כל פירות השביעית בחינם, אך מעט ניתן לעשות. כדוגמה לכך ניתן לציין את תחום היין שבו שניתן כבר בשמיטה הקרובה לממש את רעיון אוצר בית הדין המקורי בתקציבים לא גבוהים במיוחד.
 

כאמור, בעלי הגפנים במדינת ישראל יעמדו בשמיטה הקרובה במצב קשה, וזאת לאור העדפת היקבים לענבים שייובאו מחו"ל. על ידי אוצר בית דין של המדינה ניתן לסבסד את מחיר הענבים והייצור של היין, כך שהחקלאים יקבלו את מחיר הוצאותיהם מן המדינה והיקבים יקבלו את הענבים במחיר זול במיוחד. כמו כן יינתן מענק ליקבים שומרי השמיטה, כאשר התוצאה תהיה שמחיר היין ירד לפחות בשליש.
 

הבקבוקים ישווקו בתווית מיוחדות ובולטות של אוצר בית הדין ויימכרו במחיר מוזל. הוזלה משמעותית זו תביא לרכישת יין בכמויות גדולות, לא תשאיר את היקבים עם עודפים שלא ניתן להתגבר עליהם, ותעודד את היקבים להשתמש דווקא בפירות הקדושים בקדושת שביעית. אם ישווק היין בזול הרי שיהיה גם לחץ מצד מקבלי כשרויות כבתי מלון, בעלי קייטרינג ודומיהם, לרכוש יין מאוצר בית דין, ובכך יגבר הלחץ על נותני כשרויות שבעבר לא אישרו שימוש ביין זה בעסקים שפיקחו עליהם. באופן יחסי מדובר בסכומים לא גדולים, כאשר המרוויח העיקרי הוא הצרכן, משלם המיסים.
 

כאן המקום להעיר שכבר כיום ישנו תקציב לשנת השמיטה המנוצל לכמה עניינים, כגון יצירת מצעים מנותקים לצורך גידול בשנה השביעית, ועזרה לחקלאים המובירים שדותיהם - אך תקציב זה מנוצל לטובת החקלאים ולא לטובת האוכלוסייה כולה, ולא באה בו לידי ביטוי מטרת השמיטה שהיא הוזלת הפירות לנצרכים. על פי ההצעה שהעלינו, כספם של משלמי המיסים המושקע על ידי המדינה יחזור אליהם ישירות, ללא הבדל של מגזר או משלח יד.

בעת הזאת, שבה לציונות הדתית יש יד ורגל בהנהגת המדינה, ייתכן שיש חלון הזדמנויות לקדם פרויקט זה. מחובתנו להשפיע על אופייה היהודי של מדינת ישראל גם מבחינה כלכלית על פי רוח התורה.
 

רוח מרעננת
 

אין לי ספק שלאוצר בית דין של המדינה יש היכולות לגיוס משאבים למימון אוצר בית דין בשביעית ולפחות בסדר גודל חלקי. מהלך זה לא רק יתרום לכך שאזרחי ישראל יאכלו את פירות הארץ הקדושה אלא גם ימלא אחר דרישת התורה למתן פירות הארץ לנצרכים. כספי משלם המיסים יוחזרו אליו דרך הפירות המוזלים, ומתוך מבט סוציאלי. סוף סוף תמומש מצווה יהודית חשובה המורידה מחירים ומסייעת לחלשים, והדת ושמירת הכשרות לא ייתפסו כמכבידות על החברה בגזרותיהן. בנוסף יבוטל הצורך בייבוא פירות מחו"ל, ובכך תימנע הכבדה כלכלית נוספת ומיותרת על השכבות החלשות של שומרי השמיטה.

במבט כללי יותר, בתקופה קשה זו שבה ניטש מאבק על כל גרגיר חוק הנושב ממנו רוח של יהדות, תקציב שמיטה או "חוק שמיטה" המסייע לכל הציבור יכול להיות חוק מאחד ומגבש ויכול להוות משב רוח רענן בצביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

פורסם לראשונה במוסף "שבת" - מקור ראשון, בתאריך: ט' באייר תשע"ד, 9.5.2014
הרב אליעזר איגרא הוא אב"ד האזורי באר שבע ורבה של כפר מיימון

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
תגיות: מאמרים
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus