'ללא תוכן'
שנאה.קום
social
facebook whatsup email tweeter
חאגית שמעוני //
7.7.10
שנאה.קום
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

'ללא תוכן'

אחרי שקראה אלפי טוקבקים, התרגשה, חייכה, קיללה ושנאה - חאגית שמעוני מזכירה שמאחורי המלים עומדים אנשים בשר ודם

 

 

יוצרת: חאגית שמעוני

 

בימינו מקבלות המלים משמעות אחרת. בזכותן אנחנו יכולים לתקשר ולבטא את כל רחשי לבנו, ללא מאמץ רב ואפילו מבלי להוציא הגה מהפה. התקשורת, לרבות התקשורת באינטרנט, פתחה במה דמקורטית ואיפשרה לכל אדם להביע את מחאתו השקטה מבלי לקום מהכיסא. דעתו האישית של כל אדם מצטרפת למארג הטרוגני של דעות, המייצגות בדרך זו או אחרת את רחשי הלב של העם ואת הסדקים שבו. לאור האנונימיות המתאפשרת בטוקבקים יוצאים לאור כל אותם כעסים, תחושות שנאה וכאב שמלווים את העם.

 

" נדהמתי לגלות עד כמה קריאה של משפטים קצרים - לאו דווקא בעלי רצף הגיוני - יכולה לגרום לי לחייך, לקלל, לצחוק, לשנוא, להתמרמר - ובקיצור, להרגיש. " לא אתעלם מהעובדה כי יש גם הרבה פעילות חיובית ומגבשת בכתיבת הטוקבקים: התייעצויות, שיתוף בקשיים וסודות שהאנונימיות מאפשרת לבטא בפני הקוראים. אך לצערנו, לשנאה יש כוח חזק מנשוא. גם כאשר לעתים מופיעה כותרת חיובית, היא נהפכת לשקופה ומאבדת מכוחה לצד כל הכותרות השליליות, ולאחר כמה דקות של קריאה נשטף מוחנו בקללות ובגילויי שנאה בין פלגים שונים בעם. זאת שנאה שנמצאת מאחורי הקלעים, שנאה של אנשים שאכפת להם ממה שקורה פה, אך כנראה שכדי להעביר את המסר הם מחפשים את הדרכים הקיצוניות והבוטות כדי למשוך את תשומת לבם של הקוראים האחרים.

 

לפני שהתיישבתי מול המסך ושטפתי את עיניי באלפי טוקבקים, עצרתי לרגע כדי להבין מה זה, ולמה זה מעורר הדים בתקשורת ובין האנשים שסביבי. קראתי כתבות, מאפייני טוקבקים, הגדרתי נושאים לשנאה, ונדהמתי לגלות עד כמה קריאה של משפטים קצרים - לאו דווקא בעלי רצף הגיוני - יכולה לגרום לי לחייך, לקלל, לצחוק, לשנוא, להתמרמר - ובקיצור, להרגיש.

 

התחביב הלאומי של כתיבת הטוקבקים יצר שפה של ממש, הכוללת קודים צבעוניים, שגיאות כתיב, סימני מקלדת מוגזמים, כינויים דמיוניים, הפגנות יחידים בין כותרות, והכל במטרה לבלוט כמה שיותר (גרפית או תוכנית) מאחר שמדובר במסרים אילמים ונטולי שפת גוף. היו רגעים שבהם ראיתי את האותיות נלחמות זו בזו, נאבקות על מקומן, שהרי הן כבר עברו את שלב הצנזורה, וכל שנותר להן הוא לעמוד יחדיו, להיות כמה שיותר מושכות ואטרקטיביות - ואולי אחרי כמה סיבובים יקבלו את מה שכל אות שואפת לו: ישנו את צבען לאדום.

 

hagit_picture_small בכתיבת התסריט פירקתי וחיברתי מחדש כותרות טוקבקים מהשנים האחרונות. בחרתי באותיות, בסימני פיסוק ובתחושות שליוו אותי בקריאה ככלים לדיון בנושאים הבוערים בקרבנו, כמו פוליטיקה, עדות, דתיים וחילונים, הומואים, והדיון הבלתי פוסק בדמוקרטיה, בחופש ביטוי ובאדישות או בניצול הבמה לכתיבה בטוקבקים ותו לא.

 

לשמחתנו, כל זה קורה בעולם הווירטואלי, בעולם הלא "אמיתי" פשוטו כמשמעו, אך אל לנו לשכוח שמאחורי מחשבות וכעסים אלה עומדים כל האנשים שסובבים אותנו מדי יום ביומו. ומאחורי הארשת הרצינית של המורה למתמטיקה עלולה להסתתר גזענית חבויה הפורקת את זעמה בכתיבת טוקבקים לילית.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus