ארבעה כיווני אוויר, בייבי

המונגולים ודאי ישמחו לשמוע שהאוהל הלאומי שמזוהה איתם, היוּרט, נטמע בישראל בהצלחה יתרה: כ-100 יורטים צצו להם בשנים האחרונות ברחבי ישראל, רובם ככולם במושבים וביישובים כפריים. השלב האבולוציוני הבא היה נִרמול התופעה. למשל, ריבים של הורים וילדים במשפחות שעברו לגור ביורט ("אמא, אני לא רוצה לישון באוהל!"; "שגיב, זוכר שדיברנו איזה כיף להקשיב לרוח שורקת בין יריעות הבד?") – עצם קיומם מבהיר שהאוהל המונגולי הוא כבר חלק מהיומיום.

 
נועה היימן באוהלה. מדי פעם מחכים בכניסה דורבנים (צילום: מיכל פתאל)

ריבים מעין זה התרחשו גם ביורט המשפחתי של נועה היימן, בן זוגה עידו ושני ילדיהם, אוריה בן העשר והגר בת החמש. זה ארבע שנים שהם חיים באוהל מאובזר בגודל של כ-60 מ"ר פלוס גלריה, והמריבה השכיחה ביותר בין ההורים לדור הצעיר הוא סביב רצונו של אוריה לשחק בכדורגל בתוך היורט.

 

"אנחנו לא מרשים את זה, מן הסתם", מספרת נועה, "אז עכשיו אוריה רוצה יורט נפרד וריק רק בשביל כדורגל. לשחק בתוך האוהל זה פתרון מושלם בשבילו בחורף, כגשום בחוץ, ובקיץ, כשחם מדי". היימן ובנה הבכור עדיין לא הגיעו לעמק השווה בסוגיה זו, ואוריה יכול לפחות להתנחם בכך שבין שיקבל יורט נפרד לכדורגל ובין שלא, לעולם הוא יחזיק בלוקיישן הכי מגניב למסיבת פיג'מות מכל חבריו לכיתה.

 

אושפיזין לבעלי חיים

  

היימן, פסלת ומורה לאמנות, ועידו בעלה הם גם הבעלים של חברת "סידהארתא", שמשכירה אוהלים למטרות שונות. לפני כשבע שנים גילה עידו את עולם היורטים, ובשלב ראשון בנו אחד צמוד לבית שבו התגוררו אז. אלא שהמשפחה מצאה את עצמה מבלה יותר ויותר ביורט ופחות ופחות בבית, ולפיכך, מעבר למגורים באוהל היה מתבקש.

 

המבנה של היורט בנוי משלד עץ עגול שמתחבר לתקרת כיפה שבקצה שלה חור אוורור ותאורה. לרצפה, שעשויה לעתים מבלוקים, אפשר לחבר קורות עץ או פרקט. השלד כולו נעטף בכמה שכבות, והחיצונית עשויה משמשונית אטומה למים ועמידה בשמש. "במונגוליה ובקזחסטן היורט משמש אנשים במדבריות שלג", מסבירה נועה, "כך ששם האתגר העיקרי הוא הבידוד מהקור. בארץ, לעומת זאת, השמש הקופחת היא האתגר העיקרי, והשמשונית מבודדת נהדר משמש ומחום".

 
יש בו הכול - ציוד מטבח וגז וחימום וחשמל ואינטרנט (צילום: מיכל פתאל)

איך ההרגשה לחיות באוהל והאם המגורים בו מטשטשים את ההפרדה הברורה בין פנים לחוץ שקיימת בבתים ובדירות?

 "הרגשה נהדרת. קודם כול, יש את הקטע שאנחנו בנינו את הבית של עצמנו, מה שקורה כמובן גם בבתים שאינם אוהל. לא היינו צריכים להתפשר על כלום ויכולנו לבנות את היורט ואת החלוקה הפנימית בתוכו בדיוק לפי הצרכים שלנו. מעבר לזה, אני חווה תחושת חופש מדהימה, כי זה כמו לחיות בצימר, רק שלא מדובר בחופשה אלא בחיים עצמם. אנחנו מאוד מודעים לחוץ ומרגישים מה שקורה בחוץ, בעיקר בחורף, כשהגשם מתופף על גג האוהל בטירוף, או כשהרוח עוברת על צדי היורט כמו גל. כשיורד גשם, אז גם נוצר לנו נחל קטנטן ממש בכניסה לבית. אנחנו מוקפים בשטח בר - רק לצעוד החוצה מהאוהל. יש סביבנו עצי רימון וחרוב והמון סביונים וחרדלים באביב, אז היורט פשוט מוקף מרבד צהוב".

 

מה לגבי בעלי חיים - הם באים לבקר בתוך האוהל?

  " אנחנו מאוד מודעים לחוץ ומרגישים מה שקורה בחוץ, בעיקר בחורף, כשהגשם מתופף על גג האוהל בטירוף או כשהרוח עוברת על צדי היורט כמו גל. כשיורד גשם, אז גם נוצר לנו נחל קטנטן ממש בכניסה לבית " "יש לנו הרבה דורבנים, ממש בכניסה לבית, משפחה שלמה, ומסביב יש תנים ושועלים ועופות דורסים לפעמים. ביקרה אותנו תנשמת לבנה מהממת לפני כמה שבועות. לתוך הבית עצמו נכנסות בעיקר ציפורים. הן עפות פנימה דרך אחד החלונות, עד שהן יוצאות מחלון אחר, אבל מאז שיש לנו חתולים, הן הפסיקו להגיע. מה שכן, יש המון עכבישים וסממיות וחרקים. בוא נאמר שמי שנרתע מחרקים, אז שפשוט יירד מהרעיון לגור ביורט; זה לא הולך ביחד. בגלל שהאוהל עשוי עץ ובד, ולא בטון וברזל, החרקים נמשכים אליו. הדרך לצמצם את הכמות שלהם היא לנקות כל הזמן, אבל אני לא הכי עושה את זה כי זה לא ממש מפריע לי".

 

היית ממליצה לכל אחד לגור ביורט, או שזה צורת חיים לאנשים מסוימים בלבד?

"למי שאוהב את המבנה של האוהל ואת הוויזואליה שלו - הייתי בהחלט ממליצה לשקול את זה. מצד שני, יש אנשים שנכנסים ליורט שלנו ומיד אומרים שזה לא נראה להם. שמע, אפשר לשים הכול בתוך יורט - ציוד מטבח וגז וחימום וחשמל ואינטרנט. כל מה שצריך זה שטח, בין שזו קרקע ששייכת לך או למשפחה ובין שבשכירות במושב או ביישוב כלשהו. ברגע שיש קרקע, אפשר לשקול בנייה של אוהל. בגסות, אני מעריכה שעלות ההקמה של אוהל משפחתי כמו שלנו היא 100 אלף שקל".        

Model.Data.ShopItem : 0 6