"הכי חשוב – להבין את המנטליות של הצעירים"

אם החברה הישראלית בכללותה לא הכי מחבקת את הקשישים, השחקנית ליא קניג רואה זאת ביתר שאת דווקא במקצוע שלה. "התרומה של הדור המבוגר במקצוע שלי פשוט עצומה מבחינה פוטנציאלית", היא אומרת. "זה מקצוע שאם המצב הפיזי והשכלי מאפשר לך להמשיך ולעבוד בו - אין בעיה. הרי בן 30 לא יוכל לשחק בן 80. אנשים שהגיעו לגיל מבוגר במקצוע גם מראים לדור הצעיר איך אפשר להתפתח. כי כפי שאתה רואה, יש כאלה שמפסיקים פתאום. הצורך לעבור לתפקידים של מבוגרים מוריד אותם מהמקצוע. בגיל המתקדם הם נאלצים להתמודד עם צעירים מהם, עם השקפת עולם אחרת וגם עם המצב הפיזי. גם אם המצב הפיזי טוב, אתה צריך לשחק מדי פעם אדם צולע או בכיסא גלגלים. בכל מקרה, המעבר לתפקידים יותר מבוגרים - גם הוא חלק מהמקצוע".

האם את מרגישה את פער הדורות?
"אני בן אדם שדי הולך עם הדור. אני לא מרשה לעצמי לא להבין אותו, לא להיות אתו ולא להקשיב לו. זה הדבר הכי חשוב מבחינתי - להקשיב לדור ולהבין את המנטליות שלו. אני מאוד משתדלת. בגלל זה 80% מהחבר'ה בסביבתי הם צעירים בכל מיני גילים. אתה מתמודד אתם יום-יום על הבמה, אתה עובד אתם על תפקידים. לפעמים אני צריכה להקשיב איך הם חושבים ורואים את הדברים. זה מאוד חשוב עבור המבוגרים - להקשיב לצעירים ולא תמיד למתוח ביקורת. להבין מאיפה הדברים באים".

הצורך בחיבור הזה הוא שגרם לך לפתוח פרופיל פייסבוק?
"אגיד לך את האמת: כשפתחתי את הפייסבוק זה נראה לי איזה משחק ילדים. אבל במשך הזמן העמוד נהפך למשהו מרכזי יותר. אני מוכרחה להודות שזה עושה לי נחמד. פתאום אני רואה שכל מיני אנשים בכל מיני גילים פונים אלי. במקצוע שלי זה מאוד מעניין. בישראל רווחת התפישה 'זקנים צריכים להיות עם זקנים', אבל זה לא נכון. זקנים צריכים להיות עם צעירים, וצעירים צריכים לקבל מזקנים".

אם נהיה קשובים גם לדור המבוגר יותר, מה זה יעשה לנו כחברה?
"נהיה טובים יותר, חושבים יותר, אדיבים יותר, מתחשבים יותר. שמתי לב שעד גיל מסוים הצעירים מאוד מסתייגים ממבוגרים. אחרי הצבא הם מקבלים זווית אחרת, רואים קצת אחרת את העולם, ומתחילים להקשיב יותר למה שהמבוגר אומר. הקשבה היא עניין חשוב מאוד, ולצערי בימינו זה כמעט נמחק. מכל ניסיון - אפילו אם הוא נראה מגוחך - אפשר ללמוד".

מהם הדברים הטובים שאת מרגישה שקרו לך עם השנים?
"קשה לי להגיד, אבל אני חושבת שנהייתי קצת נבונה יותר. גם סבלנית יותר. למדתי להסתכל על אנשים שנמצאים בסביבה שלי. גם עם אנשים שמחמיאים לי ברחוב אני יותר זורמת".

עם אבי קושניר בהצגה "מוריס שימל"

האם יש הבדל מהותי בין מי שאת עכשיו לבין מי שהיית, מלבד הגיל?

"כשהייתי צעירה ההשקפות היו קצת אחרות וכך גם הדרישות שלי מאחרים. הייתי יותר עסוקה עם עצמי באופן טוטאלי, מעין אגואיזם - מה שלא קורה היום. במהלך השנים הדברים התיישבו יותר, אז בטח שיש לי גישה קצת אחרת לעצמי".

 
האם את חשה לפעמים קנאה לנוכח הנעורים?
"קנאה - לא, אבל לפעמים אני אומרת 'וואו, זה עבר מהר מדי'. יש סיטואציות שבהן מאוד הייתי רוצה לחזור אחורה. אבל לא כל כך ברמה המקצועית, מכיוון שאין לי מה להתלונן במקצוע. מה שכן, איבדתי הרבה אנשים יקרים. הייתי רוצה להיות עמם שוב".

יש לך חברי אמת צעירים? האם את מסתובבת בחברת צעירים?
"המון. רובם צעירים ממני, בני 28, 30, 40, 50, 60. האמת היא שיש לי הרבה פחות חברים בגיל שלי, מפני שהמון נעלמו. לגבי הצעירים, אני מאוד מאושרת על כך שאין להם שום בעיה להיות אתי".

לסיום, שתפי אותנו בתובנה חשובה שצברת במהלך החיים.
"התובנה פשוטה מאוד: צריך להיות בן אדם - להקשיב, לאהוב, להבין, להתייחס, להתמודד. כל מה שטוב ומועיל לך ולאחר. זה הכל".

ליא קניג, ילידת 1929, היא "הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי". עד היום שיחקה בשלל הצגות, סרטים וסדרות טלוויזיה