חשבון פשוט
עוד בפרויקט
אומנות ופוליטיקה
אורי פינק רחל-אליה אחונוב שלמה כהן שי צ'רקה
פולמוס בריבוע
social
facebook whatsup email tweeter
כרמית ספיר-ויץ //
26.2.09
פולמוס בריבוע
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

חשבון פשוט

אם תמונה שווה אלף מילים, קריקטורה שווה אלף תמונות. ארבעה קומיקסאים מדברים (ומציירים) על גבולות חופש האיור. הבחירות של הקריקטוריסט שלמה כהן. פולמוס בריבוע
 pvlmvs-_shlmh_khn
 


קריקטורה שעוררה פולמוס:
בחגיגות שנות החמישים למדינה התעוררה בעיה עם "אחד מי יודע", הריקוד של להקת בת שבע. כחלק מן הריקוד, הרקדנים היו צריכים לפשוט חלק מבגדיהם. עלתה זעקה של הדתיים: כיצד ייתכן שהם יתפשטו על הבמה? היה רעש גדול מאוד וועדה מיוחדת החליטה לפסול את המופע. העיתון "ידיעות אחרונות" החליט לעשות כתבה, שתאסוף את כל המקרים שבהם פסלו עבודות על רקע דתי. לצורך הכתבה הזאת הזמינו אצלי איור, שהיה צריך להביע את הקונוטציה של מה שהיה בריקוד שנפסל. ציירתי רקדן שיושב על כיסא ולא יכול לקום כי ידיו קשורות מאחורנית בתפילין. בסופו של דבר, העיתון פסל את האיור שהוא הזמין לצורך כתבה שעוסקת בפסילת יצירות אמנות. בישראל אין צנזורה פוליטית על קריקטורות, אבל יש צנזורה חריפה מאוד בכל הקשור לקריקטורות בקונוטציה דתית. אסור לגעת בזה.

 

מה הופך בן אנוש לקריקטורה טובה?
החוק הראשון שקבעתי הוא שקריקטורה אפשר לצייר רק על פי דמות מוכרת. ההומור נמצא בפער שבין הדמות שאנחנו מכירים לאינטרפרטציה של הצייר. הדוגמה הטובה ביותר היא חקיין שמחקה אדם בלתי מוכר. ככל שהדמות מוכרת יותר, ניתן לצייר על פיה קריקטורה טובה יותר. החוק השני: ניתן לצייר כל דמות כי לכל דמות יש את הסיפור שהפנים שלה מספרות. קשה יותר לספר אנשים יפים ובעיקר דוגמניות, כי הפנים שלהן לא אומרות כלום.

 

באיזו מידה קריקטורה פוליטית אכן משפיעה?
הקריקטורה היא פרדוקס, מפני שבסופו של דבר זו ויניטה קטנה שתקועה בפינת העיתון. הקריקטוריסט לא מהווה פונקציה, והוא הראשון שמקצצים בזמן צמצומים. בפועל, עוצמת הקריקטורה היא כל כך  גדולה, שהיא מגיעה למצב שהיא מחסלת את עצמה בעוצמתה. עוצמתה היא חולשתה. הרבה פעמים יש קריקטורות שלא ניתן לפרסם. עוצמתו של הדבר הקטן הזה הרבה יותר גדולה מהמילה הכתובה. אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אז קריקטורה שווה אלף תמונות. קריקטורה זועקת את לחישת הצילום.

 

באיזה נושא לעולם לא תיגע?
אני יכול לגעת בכל דבר, אבל השאלה היא איך נוגעים, מה עושים ומהו הקו האדום. הקו האדום שלי ברור לי לחלוטין: אני לא מצייר דברים בוטים, כי כאשר קריקטוריסטים מציירים דברים בוטים וגסים זה אומר שלא היה להם רעיון. כשאין לי רעיון, אחפש את הרעיון.

 

עם איזו דמות מאוירת היית רוצה להיפגש?
דמויות שאני רוצה לפגוש - אני פוגש.

 

יש חיי מדף לקריקטורות?
זו שאלה טובה. בדרך כלל, קריקטורה דנה בחיי שעה ואורכה כאורך השעה, ולא יותר מזה, אבל ישנן קריקטורות שמחזיקות זמן רב כי הרעיון או הנושא חזרו על עצמם. אין לי הגדרה מסוימת לדבר הזה, אבל ישנן קריקטורות כאלה. זה מהווה בעיה מפני שאני אומר: אותה סיטואציה היתה פה לפני שנתיים, אז מה, אני אצייר עוד פעם? הדבר המתבקש הוא להחזיר את הקריקטורה ההיא לעיתון.  

 

שלמה כהן הוא קריקטוריסט בעיתון  'ישראל היום'. 
 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus