• שתפו
נגישות
EN

אליק של הים

דמותו של אליהו שמיר ממשיכה לחיות בזיכרון הקולקטיבי אחרי שאחיו משה כתב את ספרו הידוע "פרקי אליק". עכשיו היא מקבלת פנים בסרטון אנימציה רגיש. "פנים. יום. זיכרון"

  
יוצרת: לי להב

נולד מן הים ושב אליו

אליהו (אליק) שמיר  - י"ג בסיוון תרפ"ד (15.6.1924)-ט' בטבת תש"ח (22.1.1948) 

"אליק נולד מן הים", כתב הסופר משה שמיר על אחיו הצעיר אליהו (אליק) שמיר, שנים ספורות לאחר lyq_shmyr שנהרג. כתל אביבי מלידה, אליק היה מחובר לים. הוא בילה שעות ארוכות על החוף, ושם התעצבה דמותו. מנעוריו היה חבר השומר הצעיר, ספורטאי מצטיין, חבר התאגדות הפועל, שחקן כדורגל ושחיין. 


עם סיום לימודיו במקווה ישראל ב- 1941, התגייס עם חבריו לפלמ"ח, שהיה אז בראשית דרכו. הוא נשלח לקורס מ"כים, ושימש מדריך, מפקד ומרכז ספורט ברחבי הארץ: כפר מנחם, רמת הכובש, עין שמר, גבעת חיים, מעוז חיים, בית השיטה, יגור, כפר יהושע ועוד. לאחר חמש שנות שירות הוא שוחרר, אך המשיך לשרת ב"רזרבה", יחידת המילואים של הפלמ"ח, מילא תפקידים שונים, השתתף בהתקפה על משטרת שרונה, ובנס ניצל ממוות.
 

בראשית מלחמת העצמאות נשלח אליק כמפקד לנקודה מרוחקת בנגב. הוא וחברו נחום אריאלי הקימו את פלוגתם, שהופקדה על אבטחת ראשית הדרך מתל אביב לירושלים, הקטע שבין שכונת התקוה לראשון לציון. במשך חודשיים הספיק לפקד ולהשתתף בקרבות רבים נגד " כתל אביבי מלידה, אליק היה מחובר לים. הוא בילה שעות ארוכות על החוף, ושם התעצבה דמותו. מנעוריו היה חבר "השומר הצעיר", ספורטאי מצטיין, חבר התאגדות הפועל, שחקן כדורגל ושחיין " יאזור, רמלה, בית דגון ויפו, ומונה למפקד המשמר הנע של אבטחת השיירות. ב-22.1.48 הוא יצא בטנדר עם פקודיו, נוטרי חולון, לבדוק את הדרך לפני שיירת הבוקר לירושלים, ובכניסה לאזור הותקפו במארב. הטנדר התלקח, הנוטרים נאלצו לנטוש אותו, תפסו מחסה בצד הדרך ולחמו עד שנפלו כולם. אליק הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנחלת יצחק. המושב משמר השבעה, שהוקם על חורבות הכפר הערבי יאזור, נקרא על שמם של שבעת הנוטרים.
 

למצוא את היופי במקומות אפלים
 

הסרט שנוצר בהשראת סיפור שנכתב על אליק שמיר משרטט זיכרון שאינו מסתכם בגעגועים לזיכרונות ילדות, אלא מציע תקווה. לי להב מספרת על תהליך היצירה

 

קטע ספציפי מסיפורו של משה שמיר, "במו ידיו - פרקי אליק", משך אותי כבר במילותיו הראשונות: "אליק נולד מן הים". זהו משפט פנטסטי ומציאותי בו זמנית, שמרמז על המשך נוגה ונוסטלגי ומשדר תמימות שאינה מעולמנו. את שאר הסיפור עוטפים זיכרונות ילדותו של אליק בחוף הסמוך לבית, פשוטים וקטנים לכאורה, אך משמעותיים כל כך לאותו ילדון. שןפ מילה לא נאמרת באותה פסקה על מוות, אובדן או צער. יש בה רק אופטימיות של נעורים נצחיים.

האב, שניסח את המשפט שכבש אותי בתחילת הסיפור, התפתח לדמות הזקן השקוע בזיכרונות על בנו. הוא יושב ומביט בים, כאילו שכבר היה נעוץ שם שנים רבות, ומצפה שאליק ייוולד ממנו שוב ויחזור אליו. הבנתי שהסרט המבוסס על הסיפור הזה לא יוכל להציג רק געגועים לזיכרונות ילדות, אלא גם להכיל תקווה מסוימת. התחושה הזאת התפתחה בסופו של דבר למסר העיקרי בסרט - השלמה. 

הסגנון האמנותי, עיצוב מונוכרומטי צהבהב בסגנון ישראל הישנה, מייצג תמימות ילדותית וחיפוש אחר אדם אבוד. היצירה המלווה את הסרט, "שיר ללא מילים" אופ 109, תאם את הרעיונות, את התחושות ואת המסקנות שרציתי להעביר, והוא ממשיך את הקו המדויק והנקי שהעיצוב מביא עמו. הוא מלווה את הסרט אך אינו משתלט עליו, וצץ ברגעים של קשר אנושי ומציאת תקווה.

כל סרט נתון לפרשנויות, אך כולי תקווה שהצופים יבינו את המסר האופטימי שמסתתר בו - מסר על השלמה עם האובדן ומציאת יופי במקומות אפלים. 

כל הזכויות שמורות לבית אבי חי, 2007-2019 © akum האתר פועל ברשיון אקו"ם logo_foote קרן אבי חי תנאי שימוש, הצהרת פרטיות וזכויות יוצרים