ללא תוכן

ג'ורג' ברנרד שאו אמר שהאנגלים לעולם לא יהיו עבדים; אדם אנגלי הוא תמיד חופשי לחלוטין לעשות כל מה שהממשלה ודעת הקהל מרשות לו. זוהי העבדות המודרנית, שכבר למדנו להכיר: השעבוד לדעת הקהל, לקריירה, לכסף. אבל גם העבדות המודרנית היא כבר מיושנת. הכירו את גרסתה החדשה: העבדות הפוסט-מודרנית. העבדות הפוסט-מודרנית היא מתוחכמת ומרושעת במיוחד, משום שהיא משעבדת אותנו דווקא לחירות.

 

לְמה הכוונה? כל אחד מבין כמה נוראה העבדות כפשוטה: אובדן כל שליטה על חייך. כשהייתי בצבא הרגשתי שמינית-שבשמינית של התחושה הזו. החלק הקשה ביותר עבורי מבחינה נפשית בזמן שירותי הצבאי היה האובדן המוחלט של שליטה על חיי ועל לוח הזמנים שלי. יכולתי לתכנן במשך שבוע שיחת טלפון חשובה שאקיים ביום חמישי בלילה. לשם כך התכוננתי, החלפתי משמרות, תיאמתי עם מפקדיי וחבריי. ואז ברגע האחרון יכול היה לבוא הרס"פ ולצוות עליי באדישות לרוץ לבונקר כדי לפרוק פגזים ממשאית תחמושת. חייו של עבד אמיתי היו כמובן נוראים יותר ללא שיעור.

 

מלבד העבדות הפשוטה, למדנו לזהות גם את השעבוד הפנימי למוסכמות החברה. למדנו להכיר את השעבוד הזה – אבל לא להתגבר עליו. אנחנו נוטים לחשוב על עצמנו כעל יצורים ייחודיים ואינדיבידואליסטים (בניגוד, כביכול, לאבותינו הקדומים). למעשה, הייחודיות הפכה גם היא למטבע סטנדרטי העובר לסוחר. אני ייחודי – עובדה, אמרו בפרסומת שמי ששותה משקה קל X הוא אדם מיוחד. אז גם אני מיוחד, כמו כולם. הרי בעידן התעשייתי, אפילו בלבושנו אנו דומים זה לזה הרבה יותר מאשר אבותינו ואמותינו הקדומים, שתפרו את בגדיהם ביד.

 

את כל אלו אנחנו מכירים. אבל לשעבוד הפוסט-מודרני אנחנו עדיין מתכחשים. האובססיה שלנו לחירות ולחופש, האובססיה נגד כל ניחוח קל של כפייה, התפתחה עד שהפכה בעצמה לגורם מדכא ומרושש. האובססיה לחופש גוזלת מאתנו את היסוד הראשון של קיומנו: את זהותנו.

 

 

לא בחרתי בשמי הפרטי

 

 

מהי זהות? זהותנו מורכבת מהנתונים הבסיסיים של קיומנו, הנתונים שאיננו בוחרים בהם אלא נולדים לתוכם. הטענות העכשוויות נגד ברית המילה – תנו לילד לבחור בעצמו כשיגדל – אינן מעצימות את הילד אלא מרוששות אותו, גוזלות ממנו את הזכות לגדול כילד יהודי שבא בבריתו של אברהם אבינו. האם תינוק בוחר מה תהיה שפת האֵם שלו? יתר על כן: האם הוא בוחר מי תהיה האֵם שלו? האם בכלל ילד בוחר להיוולד לעולם? באיזו זכות הוריו מחליטים עבורו להולידו לעולם הקשה הזה?

 

התשובה היא שאדם חי בהכרח בתוך מסגרת של נתוני זהות בסיסיים, שלא הוא בחר בהם. "על כרחך אתה נוצר", לימדונו חז"ל, "ועל כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא" (אבות פ"ד מכ"ב). הבחירה המוחלטת היא אשליה מסוכנת.

 

הרב סולובייצ'יק ניסח במאמרו "קול דודי דופק" שני רבדים של זהות יהודית: "ברית גורל" ו"ברית ייעוד". ברית הגורל היא הרובד היסודי של הזדהות לאומית, וברית הייעוד היא הרובד הנעלה יותר של בחירה בערכים רוחניים משותפים. גם בברית הגורל יש ממד של בחירה: ההכרעה לאמץ את הזהות הלאומית ולא למרוד בה (למשל, ההכרעה לסייע ליהודים הנתונים בצרה בארצות ניכר). אך עיקר הבחירה מתמקד בברית הייעוד. לפי ניסוחיו של הרב סולובייצ'יק, מדובר בהכרעה להתמסר לחיי תורה ומצוות. " לשעבוד הפוסט-מודרני אנחנו עדיין מתכחשים. האובססיה שלנו לחירות ולחופש, האובססיה נגד כל ניחוח קל של כפייה, התפתחה עד שהפכה בעצמה לגורם מדכא ומרושש. האובססיה לחופש גוזלת מאתנו את היסוד הראשון של קיומנו: את זהותנו "

 

בשנות החמישים של המאה הקודמת, כאשר נכתב המאמר "קול דודי דופק", המאבק העיקרי אכן נסוב סביב ברית הייעוד היהודית. בימינו החזית עברה לברית הגורל. דווקא הזהות הלאומית הבסיסית היא שנתונה תחת מתקפה עזה. אבל לא רק הזהות הלאומית: כל רבדי הזהות של חיינו נמצאים תחת מתקפה. זהות לאומית, זהות דתית, זהות מגדרית - כל אלו נתפשים כגבולות דכאניים, המגבילים את חופש הבחירה האינסופי.

 

מהו אדם בלי זהות? לא אדם חופשי ומאושר, אלא יצור שנשלל ממנו העוגן המשמעותי של חייו. האדם שיצליח להגשים את חלום מחיקת הזהות, האדם שיעמוד כביכול בפני מרחב בחירה אינסופי ובלתי מוגבל, יהיה האדם האומלל ביותר שחי אי-פעם. האם אדם בלי זהות הוא חופשי יותר? בהקשר הזה, חופשי הוא באמת לגמרי לבד.

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

Model.Data.ShopItem : 0 6