בדידות, זוגיות וקהילה

בראשית רבה (סח, ד) :

"א-להים מושיב יחידים ביתה" - 

מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא. אמרה לו: לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? אמר לה: לששת ימים, כדכתיב: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ". אמרה לו: מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו: אמר לה: הקב"ה יושב ומזווג זיווגים ... אמרה לו: ודא הוא אומנתיה )= וזוהי אומנותו(? אף אני יכולה לעשות כן! כמה עבדים כמה שפחות יש לי, לשעה קלה אני יכולה לזווגן! אמר לה: אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.

הלך לו ר' יוסי בר חלפתא. מה עשתה? נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות. אמרה: פלן יסב לפלונית ופלונית תיסב לפלוני )= פלוני ישא פלונית ופלונית תשא פלוני (וזיווגה אותן בלילה אחת. למחר אתון לגבה, דין מוחיה פציעא, דין עינו שמיטא, דין רגליה תבירא )= למחר באו אליה כשזה ראשו פצוע, זה עינו שמוטה, זה רגלו שבורה (אמרה להון: מה לכון )= מה לכם(? דא אמרה: לית אנא בעי לדין, ודין אמר לית אנא בעי לדא )= זו אמרה איני רוצה בזה וזה אומר איני רוצה בזו) מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא. אמרה לו: לית א-לוה כא-להכון. אמת היא תורתכון, נאה ומשובחת. יפה אמרת. אמר: לא כך אמרתי לך? אם קלה היא בעיניך - קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. הקב"ה מה עושה להן? מזווגן בעל כורחן, שלא בטובתן.
הה"ד:"-להים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות". מהו בכושרות? בכי ושירות. מאן דבעי - אומר שירה, ומאן דלא בעי – בכי."
 

"הגבר והאשה מייצגים לא רק שני מינים השונים זה מזה באופן טבעי מבחינה אנטומית ופסיכולוגית, אלא גם שתי אידיאות שונות של אישיות ... המאפיין את עולמם של בני האדם היא העובדה שהמין כמרכיב פסיכולוגי נעשה למרכיב של אישיות, וניתן לדבר על 'אישיות גברית' ועל 'אישיות נשית', כעל שתי מהויות ייחודיות ולהן חוויות קיומיות מיוחדות. 

הרב סולוביצ'יק, אדם וביתו, קטעים מתוך מאמר הפתיחה:

ביהדות – אם אין מסלפים אותה על ידי צרות מוחין וקנאות פנאטית – באה תורת האישיות לידי ביטוי במישורים רבים: במישור הבריאה, במישור חווית המפגש עם האל המיסטי ובמישור ההלכה…. "
…

"לא טוב היות האדם לבדו"... ברור לנו כי מצב של "יחידות" ומצב של "בדידות" הם עניינים שונים.
יכול אתה לעמוד במקום הומה אדם, כשמאות אנשים חולפים על פניך בכל רגע, ועדיין לחוש בודד ביותר. וכן היפוכו של דבר: עשוי אתה למצוא את עצמך בריחוק פיזי מן האנשים, מופרש מחברת בני אדם, ועדיין לא לחוש בדידות...

הבדידות אינה עובדה פיזית, גם לא מצב פסיכולוגי מכאיב עד מאוד. היא הרבה יותר מאלה.

הבדידות היא מצב רוחני אנושי... הבדידות משקפת הן את גדולת האדם כישות מטפיזית מיוחדת, והן את חוסר ביטחונו האונטולוגי כישות בלתי מושלמת, המחפשת את היציאה ממבוך קיומה...

נשוב אל הפסוק "לא טוב היות האדם לבדו". מבקשים אנו לדעת למה התכוון ה' -להים באומרו פסוק זה: האם ליחידות או שמא לבדידות?...

התורה יכולה היתה לומר "לא טוב לאדם להיות לבדו" – והיה עולה מדבריה כלל תועלתני: האדם, כשהוא לעצמו, אינו יכול להשיג את מה שיכולים להשיג שני אנשים. הוא זקוק לעזרה מנקודת מבט תועלתנית.

הניסוח האחר, זה העומד לפנינו בכתובים, נושא בחובו משמעות שונה: היות האדם לבדו הוא דבר "לא טוב", והרי לפנינו קביעה אונטולוגית – קיום אנושי במצב של בדידות איננו טוב. הוא לא זכה לאישור ה-לוהי והריהו חושף בפנינו צורה בלתי מושלמת של קיום. אי אפשר לו לאדם בלא אותו העזר, אשר ה-לוהים ביקש להעמיד לצידו, לא רק מן הטעם המעשי אלא גם מטעם אונטולוגי... הנישואין אינם רק שותפות אלא קהילה קיומית... לוּ נזקק אדם הראשון לשותף רק מטעמים מעשיים – כדי להקל על קשייו הכלכליים, לסייע לו לפרות ולרבות או לאפשר פורקן מספק ליצריו – לא היה צריך לברוא את חוה."

… "לולא היו הגבר והאשה בעלי אישיות שונה, לולא התקיים ביניהם מתח קיומי, היה האיחוד שבנישואין נכשל לגמרי בניסיונו להשיג מטרה אונטית זו.

כי הבדידות ... יכולה למצוא את תיקונה רק כאשר פוגש האיש הבודד את האשה הבודדת, וכאשר באיחודם מתממשת ההשלמה שבין שני הבדלים קיומיים, צירוף ההפכים הפרדוקסאלי.

האדם נגאל מן הבדידות רק כאשר האחווה מקשרת אותו אל האחר, שאותו לא הבין עד כה. באהבה הוא חייב לגלות את ה"אתה" – לא לצידו אלא למולו, יריב קיומי שניתן לגבור עליו רק באיחוד אונטי ... ורק כאשר אני חולק את אישיותי הייחודית, גברית או נשית, עם אישיותו של בן המין האחר – רק אז יכול אני לקוות להיחלץ מן הבדידות הקשה מנשוא."


מתוך הלימוד השבועי "בית המדרש החברתי" של "בית מורשה בירושלים".  לאתר בית מורשה