מרוץ שליחים

כשבמסגרת תפקידי התקשרתי להזמין ידידים עיתונאים לסקר את הכנס השנתי של שליחי חב"ד בישראל, שהתקיים לפני שבוע, הורמו לא מעט גבות: "מה, לא יהיו שליחים מהמזרח הרחוק? אולי לפחות איזה שניים מדרום אמריקה? וכמה סניפים אמרתם שיש בארץ - 257 סניפים? באמת? בשביל מה בכלל צריך בארץ ישראל בתי חב"ד? הרי כולם פה יהודים"; "ומה באמת קורה ברמת אביב, שם יש התנגדות לפעילות החב"דית - יש סיכוי שתעזבו?". אלה היו רק חלק מהשאלות שהופנו אלי בניסיון להבין מה עומד מאחורי המילים "מנהל בית חב"ד" בארץ הקודש.

כינוס השליחים בישראל

47 זוגות צעירים חדשים הצטרפו בשנה שחלפה למפעל השליחות של חב"ד בישראל - כמעט זוג לשבוע. אלה חב"דניקים חדורי רוח קרב, שמבקשים לשנות את העולם. מה שמייחד את כולם הוא בחירתם לעשות זאת לא במדינות רחוקות או אזוטריות כאלו ואחרות, אלא דווקא כאן, בישראל. אפילו בלי  הפריבילגיה לעבור בדיוטי פרי.

יש יהדות בלעדינו

הכינוס התקיים עבור השליחים הללו ועבור יותר מ-400 שליחים נוספים בישראל, שהרי אין דין שליח חב"ד בז'נבה הקרה והמאופקת או בפלורידה השמשית והחופשית כדין אחיו המבקשים לצקת מעט ערכים ולחשוף את השורשים העתיקים של תושבי רחוב ההסתדרות בחולון או להיות אוזן קשבת לכל מצוקותיהם של דיירי שכונת נווה גנים בקריית מוצקין.

מדי שנה מתכנסים השליחים כדי לפתור את הבעיות האופייניות למי ששליחותו היא לאזרחי מדינת היהודים, שליחות שעל פניה אמורה להיות קלה ואטרקטיבית הרבה פחות משליחות מעבר לים. האומנם? לא בטוח בכלל.

"נכון", אמר לי שליח ותיק, שמפעיל בית חב"ד במרכז הארץ כבר שנים ארוכות, "לא ניתן להגדיר את הפעילות שלנו כאן כקיומית - יש יהדות גם בלעדינו, בתי כנסת, אוכל כשר ומקוואות טהרה - אבל השירות המגוון שאנחנו מציעים לכל שכבות האוכלוסייה הוא נצרך וחסר תחלופה לא פחות: עזרה לנזקקים, הטמעת ערכי משפחה, מילוי אלפי שעות פנויות של בני נוער וקשישים בעשייה מבורכת, גיבוש של הקהילה, להיות כתובת לכל עניין יהודי ועוד מאות פעולות אחרות שאף אחד לא עומד בתור כדי לעשות אותם במקומנו".

ובכל זאת, לא כולם בארץ הקודש מקבלים את השליחים בזרועות פתוחות. הקמפיין המתוקשר של "ועד הפעולה" ברמת אביב, שמטרתו להוציא את פעילי חב"ד מהשכונה הצפון תל אביבית, הוא אמנם מקרה יחיד, אולם גם במקומות אחרים תחושות כמו ניכור, התעלמות ואדישות הן מנת חלקם של השליחים.  זאת אחת הסיבות לקיום כנס השליחים השנתי בישראל - לנסות להבין למה הם עדיין מעוררים חשד אצל לא מעט אנשים ואיך מצליחים לנפץ את הסטיגמות הקשורות למטרותיהם. כך הם מצאו את עצמם השליחים יושבים שלושה ימים בתנאי אש"ל  מלאים במלון חיפאי, הרחק מתושבי יישובם ובני משפחתם, ומלבנים בסדרה של סדנאות, מושבים מרכזיים וארוחות משותפות את כל הטעון שיפור.

שורה ארוכה של מרצים, שלא היתה מביישת ימי עיון של חברות ענק, הגיעה כדי להעניק לשלוחי חב"ד טיפים שיעזרו להם להתחבב אפילו יותר על תושבי יישובם ולייעל את הופעתם ותפקודם. מרצה לתקשורת הסביר כיצד להתראיין בכלי התקשורת, דוקטור לרטוריקה תיאר את חשיבותן של שלוש הדקות הראשונות במפגש עם תורם פוטנציאלי, מומחה לאינטרנט סקר את חידושי המרחב הווירטואלי והתאמתו לצרכים של החב"דניקים, מנכ"ל של חברה מובילה לימד כיצד לנהל נכון את הזמן, ואפילו אנשי פרסום ושיווק היו שם וסיפרו על חשיבותם של מיתוג נכון ולוגו אחיד לכל בתי החב"ד - לא בדיוק החומר שלמדו החב"דניקים בישיבה קודם שיצאו לשליחות הקודש שלהם...

בשיאו של הכינוס יצאו השליחים למדשאת המלון לצילום הקבוצתי המסורתי. פירמידה שתוכל להכיל את כל המאות הוכנה מבעוד מועד, ושורות-שורות הצטופפו השליחים על קורות העץ במטרה להיכנס לזום של הצלם. כשהסתכלתי עליהם מישירים מבט וחיוך למצלמה תוך כדי פיזומו של ניגון חסידי עתיק ואופטימי, שהולחן בערבותיה של רוסיה המושלגת לפני כמה מאות שנים, קשה היה שלא להאמין לטוהר כוונותיהם. לשמחתי, גם העיתונאים שבאו איתי בסופו של דבר חשבו כך.

מוני אנדר הוא סגן דובר חב"ד