להתגרש מהרבנות

החילוני המשכיל הממוצע, שהיה נבון דיו כדי לא להצביע בעד יאיר לפיד, מתייחס לרבנות הראשית באדישות קצת עוינת, אבל בסוג של השלמה. הוא לא בחר את הרבנים ובדרך כלל לא קרא אודות "המרוץ" בין המועמדים השונים למשרות בכירות במוסד המאובן – כולם זרים לו ולרוחו במידה שווה.

למצולם אין קשר לנאמר בכתבה. הרבנות הראשית (צילום: פלאש 90)

אלא שדווקא ההשלמה האדישה יוצרת ואקום, שלתוכו מתגנבים גם אנשים רעים. הרשע בהגדה של פסח הוקע לדורות על עמוד קלון בשל האדישות והניכור שלו, ומנקודת מבט זו אנחנו רשעים. באורח אישי אין לי נטייה להיות ניטראלי במחלוקות ציבוריות. הפוסט מודרניזם לא חלחל כלל להווייתי ובעיניי כמעט תמיד יש טוב ויש רע, יש נכון ויש מוטעה, יש צדק ויש עוול, יש ימין ויש שמאל. והרבנות הראשית היא לדידי ימין, אפילו ימין קיצוני.

חילוניות מתוך עצלות

אני מודע לכך שעמדה לעומתית כה נחושה כלפי הרבנות הראשית איננה נחלתם של רוב החילונים. כמו ברוב הנושאים הדתיים, מטפחים החילונים עמדת התנצלות לא הכי מכובדת כלפי הרבנים, ויש בהם גם רבים מאוד שאוהדים את הציונות הדתית ורואים בה גורם חלוצי בחברה הישראלית. החילוניות איננה תמיד עמדה אידיאולוגית בארצנו אלא בחירה מתוך נוחות ואולי גם עצלות לא לקיים מצוות אבל להשאיר את הטקסים הדתיים על כנם, ובלבד שהם ינוהלו על ידי אנשים שמצטיירים כמומחים לדבר.

כך אנחנו עומדים במבוכה בפני רבנים טרם נישואינו, שומעים את ההטפות המוסרניות של "הרבנית" בנושאי אישוּת. נשותינו ניצבות בפניהן ומסכימות להתרחץ במים שאין ערובה לניקיונם ולקבל מהן אישור אודות טוהרתן. לעתים זה קורה אחרי שנים רבות של חיי מין מספקים בחברת בן זוג או כמה בני זוג. מדוע אנחנו מסכימים לקבל את עצמנו את הצביעות הנוראה הזאת? שוב חוזר נושא העצלות הנפשית והנוחות, ואולי גם שכבה דקה של מסורתיות סנטימנטאלית, שמשׂביעה גם את רצונם של הורינו. באותה רוח אנחנו צועדים במסלול הניאו-דתי גם לטקסי הנישואים, או חלילה להלוויות, שלא לדבר על ברית המילה שאותה אנחנו מצדיקים בנימוקים "רפואיים" מופרכים. " רבים מאיתנו מונעים גם על ידי השנאה החשוכה, חסרת השחר לציבור החרדי. הממסד "הציוני" הצליח מאוד בתעמולת הזוועה נגד החרדים, ששיתקה את רוב הדרכים לשיתוף פעולה על מצע אנטי ממסדי, השולל את עליונות הצבא והביטחון בחיינו "

רבים מאיתנו מונעים גם על ידי השנאה החשוכה, חסרת השחר לציבור החרדי. הממסד "הציוני" הצליח מאוד בתעמולת הזוועה נגד החרדים, ששיתקה את רוב הדרכים לשיתוף פעולה על מצע אנטי ממסדי, השולל את עליונות הצבא והביטחון בחיינו. ממתי פרשת הגיוס לצבא כלשהו היא נושא לפעילות של שמאל?

בשל המכנה המשותף הציוני מעדיפים אנשים בקרבנו את ההכשר של הרבנות הראשית על פני זה של החרדים, רוכשים סחורות מההתנחלויות שאת קיומן אנחנו אמורים לשלול אבל מסרבים לקנות בחנות של "שחורים". הברית הבלתי קדושה בין המרכז הלאומני החילוני לבין הדתיים היא עמוד השדרה של ממשלת בנימין נתניהו. על בסיסה נוצר הקשר המזיק בין הבית היהודי לבין יש עתיד וגם ההסכמה שבשתיקה, שהעמידה לאומן חילוני בראש עיריית ירושלים. לא ניתן לחשוף אותה, להוקיע אותה ולבנות נגדה חלופה אמינה, מבלי להתנער באורח חד וסופי מהרבנות הראשית.

הגורם האנושי 

כאשר החלטתי "להתגרש" מהרבנות הראשית (1987) ההחלטה שלי הייתה פוליטית ולא דתית. נסענו להינשא בקפריסין בשל תמיכת הרבנות ובתי הכנסיות שלה במחתרת היהודית בשטחים ואהבנו מאוד את הטקס האזרחי בניקוסיה ואת השבוע שבילינו בלרנקה. עד שהרבנות הראשית לא תתנער מההתנחלויות, מהכיבוש, מהנישול ותעמיד בראש מצעה את "ואהבת לרעך כמוך" ואת החתירה לשלום אין לנו חלק ונחלה במוסד הזה.

השחיתות היא גורם נוסף שעוזר לנו לחיות בשלום עם החרמת הרבנות אבל לא הגורם העיקרי. בבתי הכנסת של הרבנות מטיפים לארץ ישראל השלמה וליחס שונה כלפי הערבים לעומת האחווה כלפי היהודים. לעמדה הזאת יש כיום רוב גם בכנסת, והיא עלולה להמיט אסון על כולנו. אנשי שמאל וליברלים מוּדעים אינם מתנגדים לרבנות הראשית מתוך אדישות עצלנית לגורלנו אלא מתוך מעורבות פעילה בבניית עתיד אחר לישראל. בעיניי, למִצער, רב חרדי מבני ברק שמטיף לצאן מרעיתו "לא להתגרות בגויים", עדיף על רבנים לאומנים מסוימים, שאינם מקפידים על טוהר הנשק ורואים בערבים משום "עמלק".