לא עוזב את העיר

פעם אהבתי את ירושלים. כמו רבים, הגעתי לעיר באמצע שנות ה-70 כדי ללמוד באוניברסיטה העברית, והשארתי מאחור את עיר נעוריי נתניה, שהיתה כבר אז מקום סתמי למדי.

שנותיי הראשונות בעיר עמדו בסימן התאהבות: לא רק במי שלימים נהפכה לרעייתי, אלא גם ברחובות, בבתים, ב"עתיקה", באווירת השבת וב"ירושלמיות". ההתאהבות נהפכה בחלוף השנים לאהבה של ממש, אהבה שגורמת לאדם להכריז קבל משפחתו וחבריו שהנה מצא את מקומו בחיים ובמרחב.

מאז חלפו שנים רבות, ואהבתי התעמעמה עד מאוד. בשנים האחרונות ליוויתי את שני ילדי הבוגרים, שעזבו את ירושלים לאחר השירות הצבאי ועמם חלק גדול מחבריהם שגדלו בעיר. התסכול והצביטה בלב על כך שכל כך הרבה אנשים איכותיים נוטשים את העיר, יוצרים באופן טבעי חשבון נפש.

מתוך כך צפה הבעייתיות העצומה של העיר: הלכלוך שמזהם את היופי; הקונפליקטים המתמידים, שמשמשים קרקע פורייה לקיצוניים מכל המגזרים; עונייה של העיר שמשפיע על רמת השירותים הנמוכה לתושבים - שמשפיעה ב"חוזר חלילה" על קידום אוכלוסיות נחשלות; אובדנו ( הזמני,יש לקוות) של מרכז העיר; הקושי שבו נתקלים זוגות צעירים בניסיון להשיג דיור ו/או עבודה ראויים; הגזענות הבוטה של אוהדי הכדורגל, שאינם מוכנים לראות שחקן ערבי בקבוצתם ומצליחים לכפות את עמדתם החשוכה על אחרים. הרשימה ארוכה ומתסכלת.

אוהבי העיר חוזרים לשפלה

אם כך, מה יש לחגוג כאן?
" מול הבעיות הקשות עומדת עשייה נחושה של תנועות, ארגוני צעירים וסטודנטים שאינם מוותרים על ירושלים " אני סבור שלאחר החגיגות המיותרות ואלפי המלים הנבובות של הפוליטיקאים למיניהם, שמדברים על "ירושלים של מעלה" או על "תשעה קבין", בוודאי לא על ירושלים שלנו, נכון לחגוג את העובדה הפשוטה שיש אנשים שלא מוכנים לוותר על ירושלים. וזה לא מעט, לאור העובדה שרבים מתושבי ישראל ויתרו עליה מזמן, ותעיד על כך השאלה הקבועה בכל מפגש מקצועי, חברתי או משפחתי: אתם עדיין בירושלים?" 

מול הבעיות הקשות עומדת עשייה נחושה של תנועות, ארגוני צעירים וסטודנטים שאינם מוותרים על ירושלים, כמו תנועות הנוער "רוח חדשה", "התעוררות", "צעירים במרכז" ועוד. אין ספק שראש העירייה ניר ברקת, שאינו חף מטעויות, מצליח לקדם דברים בנחישות ובוודאי שאינו מוותר על ירושלים. זה המקום להזכיר את "הקרן לירושלים", שמייצרת איי איכות בכל תחומי החיים בעיר ואינה מתכוונת לוותר על ירושלים, וגם את הרשות לפיתוח ירושלים שמפתחת את העיר.
 

מוסדות התרבות המפוארים בעיר לא רק שאינם מוותרים על ירושלים, אלא מפריחים אותה יותר מאשר אי פעם בעבר - ואיני מתכוון למופעי החוצות הראוותניים שאינם תורמים מאומה לתשתית התרבות בעיר. ולצד כל אלה יש ירושלמים רבים, שבאופן מודע לא מוכנים לוותר על העיר - איש ואשה בדרכם.

מאות אלפי "אוהבי ירושלים", שחלקם אהבו בעיקר את יום הטיול המסובסד ובאו מקצות הארץ, כבר נמצאים בדרכם לשפלה, מותירים אותנו בשגרתנו המורכבת והאפורה משהו. לפני שאנחנו משתרגים שוב בירושלים האמיתית והיא משתרגת בנו, אני מזמין אתכם להצטרף לקונצפט החדש של יום ירושלים: היום המציין בשקט נחוש את האמירה הפשוטה - לא מוותרים על ירושלים.