להיות ישראלי
מערבה מכאן
social
facebook whatsup email tweeter
עמיר סגל //
3.11.13
מערבה מכאן
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

להיות ישראלי

"מי שנולד בארץ הזאת, מומלץ לו לצאת ממנה לזמן מה. אחר כך אפשר לבחור לחזור". שיר על אמריקה, פרק כ"ד

חוזר לארץ. המטוס ממריא, ובני הפרסי כבר כמה שעות בבית, אחרי שהסיע אותי לשדה התעופה של לוס אנג'לס ועוד הספיק לשתות מילקשייק תות בסניף של אין-אנד-אאוט מחוץ לשדה התעופה ולצפות במטוסים ממריאים. יש הרבה סיבות לחזור לארץ, אבל על רגשות האשמה – להיות במקום אחר ולא כאן – אני לא מדבר.

  310348266
בכל רחבי אמריקה ישראלים אומרים "אנחנו" על ישראלים

בסוף השבוע האחרון ישבו בני הפרסי ובני הצהוב איתי, עם אלון ועם עוד כמה ישראלים אקראים והשוו את ידיעותיהם בקורות הארץ. הם דיברו על קצב ורמון, על אולמרט ועל מלחמת לבנון וגם על זקנה שהותקפה בחיפה, על "כוכב נולד" ועל תפנית הקריירה של נאור ציון. אל תתבלבלו, הם אמרו "אנחנו" כל הזמן.

 

הם לא היחידים. בכל רחבי אמריקה הגדולה ישראלים לשעבר מקיימים את השיחות האלה: אומרים "אנחנו" על הישראלים ו"אנחנו" על האמריקאים. מודדים את הנשיא על פי מידת ההתאמה שלו למדיניות הישראלית. קוראים אתרי חדשות, קוראים עיתונים, קונים מוצרים מהארץ ומקפידים על מוצרים מהארץ יותר משהם מקפידים על כשרות.

 

בכל אמריקה ישראלים בורחים אל הארץ שאותה עזבו, לפני כמה חודשים או שנה או 20 שנה או 40. הם ישראלים. כולם. הם תומכים באחת המפלגות ומתנגדים ברגש רב לפחות למפלגה אחת אחרת. הם לא מבינים למה "אנחנו לא פותרים כבר את הבעיה הזו" – תבחרו איזו מהבעיות שתרצו. ישראל חשובה להם, אבל החיים שלהם במקום אחר.

 

לזה לא הייתי מוכן. לא הייתי מוכן להפוך להיות ישראלי גולה. אפילו לא ישראלי לשעבר, אפילו לא נפולת נמושות. הייתי יכול להיות שם רק ישראלי גולה שבמזל חי בנוחות ולא מפסיק להתעסק בארץ שממנה גלה: קורא אתרי חדשות ומתווכח לפני כל בחירות מי יהיה ראש ממשלה טוב יותר לישראל. מנוי לעיתון ישראלי אחד או יותר ומדי כמה שנים מתקשר לחוץ ומתוח למשפחה בארץ כדי לוודא שהם בחיים אחרי שנפל טיל או היה פיגוע.

 

לא הייתי מוכן להיות האיש הזה. בסוף, רגע לפני שאתה מת, אתה מתחרט על דברים. דברים שעשית ודברים שלא עשית. לא רק רגע לפני שאתה מת, גם בהרבה רגעים שבהם אתה חי. אסור לחיות את החיים שבסוף תתחרט עליהם. אסור להיות גולה, או לפחות, כדאי מאוד לא להיות גולה. אסור להיות גולה מרצון.

 

לא להיות יהודי גלותי

 

כולם באו ממקום אחר. הסבים שלי וההורים של מישהו אחר ורוב האנשים שנמצאים כאן באו ממקום אחר וחושבים על מקום אחר. יש ארץ אחרת שהם חושבים עליה, ארץ שממנה באו או ארץ שאליה הם חושבים שיוכלו ללכת. דרכון זר מארץ לבנה הפך להיות פריט חובה אחרי טלפון נייד ומשקפי שמש.

 

כולם באו ממקום אחר וחלקם בכלל נולדו פה. חלקם גלותיים ואחרים הצליחו להיות ישראלים. חלקם רוצים להיות גלותיים. פעם לומר למישהו "אתה יהודי גלותי" היה עלבון צורב, כמעט מוגזם. אחר כך לא היה מקובל לומר זאת. רשמית, עכשיו זה לא מעניין איש (אבל נסו את זה, זה עדיין מעליב רבים מהישראלים). " להיות ישראלי זה לצאת מפה ולראות חיים אחרים קורים; להתלבט מה לקנות בסופר בארץ אחרת עם הכסף שהרווחת באותה הארץ; להשתעמם בשפה זרה; להיתקע בפקקים בכביש אחר - 404, 101 או 5 - לא משנה, אבל לדעת שאלה הפקקים שלהם והם יכולים להיות גרועים ממש כמו הפקקים שלנו "

 

להיות ישראלי זה גם לבוא ממקום אחר, או לפחות לצאת ולחזור. להיות ישראלי זה לצאת מפה ולראות חיים אחרים קורים; להתלבט מה לקנות בסופר בארץ אחרת עם הכסף שהרווחת באותה הארץ; להשתעמם בשפה זרה; להיתקע בפקקים בכביש אחר - 404, 101 או 5 - לא משנה, אבל לדעת שאלה הפקקים שלהם, והם יכולים להיות גרועים ממש כמו הפקקים שלנו.

 

הכמיהה הפכה להיות הדבר הכי יהודי. כשבגין מספר בספרו "לילות לבנים" איך היהודי המתבולל גארין שוכב חולה בספינה שיוצאת מהפיצ'ורה ומבקש מבגין הצעיר שישיר איתו את "לשוב" - הגרסה הארוכה יותר והישנה יותר של התקווה – לשניהם לא היתה מדינה. אחר כך קמה מדינה, ובספר "המרד" בגין טוען שחלקו בהקמתה היה גדול בהרבה ממה שמפא"יניקים רבים טענו. לילות לבנים טוב מהמרד, למי שמתעניין.

 

יהודים כמהים לארץ הזאת, גם אם הם נמצאים בה. ישראלים החליטו שפה יקימו את ביתם ושזה ביתם. הם לא מחכים למדינה שתרד מהשמים רגע אחרי ביאת המשיח. מי שנולד בארץ הזאת, מומלץ לו לצאת ממנה לזמן מה; אחר כך אפשר לבחור לחזור.

 

אפשר לקרוא לכולם ישראלים, אבל רק מי שבחר לבוא לכאן - לחזור למקום אחר או להגיע ממנו - רק האנשים האלה יודעים שהם ישראלים, שהם יהודים שהתגברו על האובססיה לכמיהה והחליטו לחיות ולהיות.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus