עפיצות לכולם

חייו של מבקר היין בעידן פוסט המחאה החברתית אינם קלים. בקיץ 2011 נהפך לפתע תחום הסיקור שלהם – וכן בחירות קולינריות נוספות, דוגמת הסושי – לסממן של עושר, נהנתנות, ניתוק ופערים חברתיים.

את מבקר היין של עיתון "הארץ" איתי גלייטמן זה מרתיח. הוא חש שיש מי שעושה סיבוב על התחום שלו ובדרך מניח כמה הנחות מוצא שגויות. גלייטמן קרא לפני כחודש טור דעה שכתב ד"ר יאיר כספי ל"הארץ" ובו הוא תיאר את מה שהוא רואה כתפיסת עולם אידיאולוגית חד צדדית של העיתון. בין השאר כתב כספי ש"המהפיכה החברתית מתחילה בבית, בוויתור על הסממנים של חיי העשירים: מסעדות יוקרה, יין יוקרתי, רהיטי מעצבים... מדור האוכל של העיתון, כמו מדור היין ומדור העיצוב, כתובים לאחוזון העליון שגר בתל אביב או לאלו שמתיימרים להשתייך אליו דרך רכישת סממנים חיצוניים של מעמד, אנינות וכתובת".        

 
איפה אנחנו ואיפה העולם: מבקרי היין נושאים עיניהם לחו"ל

גלייטמן לא נשאר חייב. בפוסט שכתב בבלוג שלו, "נכנס יין יצא בלוג", שמתפרסם באתר "הארץ", כתב כך: "ככתב היין של העיתון, אין באפשרותי אלא להתקומם על השימוש ביין ובאוכל לצורך המחשת הטיעונים הדמגוגיים של הכותב. אותו אחוזון עליון אליו אני משתייך לשיטתו של כספי, גר דווקא בכפר סבא, מנהל מכון פיזיותרפיה, עובד בבית אבות, כותב בעיתון בתדירות חד שבועית ועדיין נאבק להרים את הראש מעל המים העכורים של המשכנתה, הפנסיה ההולכת ומידלדלת ויוקר המחיה. אז נכון, במסגרת התקציב דוחפים פה ושם בקבוק יין טוב כדי לנשום קצת, הגם על זה נתנצל?".

גלייטמן טוען שאמנם יותר ויותר אנשים בישראל מתענינים ביין בשנים האחרונות ומבינים בסוגיו השונים, אבל ישראל עודנה רחוקה מאוד ממדינות אחרות עם תרבות יין משמעותית. "רוב הבקבוקים בארץ עדיין נקנים לקראת החגים או לכבוד ארוחת שישי", הוא אומר, "המילה שהכי מעצבת אותי בהקשר הזה היא 'פלצן', שזו מילה שעולה בישראל בכל פעם שאנשים נתקלים במישהו שמתמחה בתחום שהם לא מאוד מבינים בו".

יאיר גת, מבקר היין של "ישראל היום", שבקרוב יוציא לאור את "מדריך היין הישראלי" בצוותא עם גל זוהר, מסכים עם הקולגה ומספר: "יש ציבור מצומצם מאוד שקורא ביקורות וכתבות על יין בארץ. מדובר בכמה אלפים בודדים של אנשים שממש עוקבים אחרי ביקורות ומצויים בתחום. אז יין זה דבר אלטיסטי, בסדר, אין מה לעשות. התחום הזה בחיים לא ישתווה לתחום האוכל, שאחרי גל תוכניות הריאליטי לא נתפס יותר כאליטיסטי. הרי כל ישראלי שיושב היום ורואה 'מאסטר שף' חושב את עצמו למבקר אוכל". 

90 בסולם פארקר

תחום ביקורת היין בישראל, כמו תחום היין בכלל, צר למדי, וכולם בו מכירים את כולם – בעלי יקבים, ייננים ומבקרים. כולם גם נושאים יחדיו עיניים אל מעבר לים. "מבקר היין הכי משפיע בעולם הוא רוברט פרקר", מסביר יותם שרון, מי ששימש במשך 13 שנה יינן בכיר ביקב ברקן וכעת משמש היינן הראשי של יקב הבוטיק טריו בגליל העליון ויועץ לכמה יקבים נוספים. "הוא המציא את שיטת מתן הציונים ליינות, ונהוג לומר שאם יין קיבל פחות מ-90 אצל פרקר, אז אי אפשר לשתות אותו, ואם היין קיבל יותר מ-90, אז אי אפשר לקנות אותו.

"בארץ מוסד ביקורת היין פחות משפיע מבארצות הברית. דניאל רוגוב, מבקר היין המיתולוגי של הארץ שנפטר לפני כשנתיים, היה סוג של אוטוריטה, והיתה לו השפעה על צרכנים שנוהגים לקנות יינות יקרים ומבינים ביין. אני זוכר את המתח המסוים שהיה לנו בברקן בכל פעם שהוצאנו יין חדש וחיכינו לראות מה רוגוב יכתוב עליו. מאז מותו אי אפשר לומר שיש מישהו אחד שהוא אוטוריטה, אבל בהחלט יש כותבים ומבקרים טובים מאוד".

יאיר גת. ללא ניסיון מוקדם לפני כשבוע ישב יאיר גת עם אשתו בבר יין ברחוב בן יהודה בת"א, ולפתע הגיע למקום אילן חסון, מנכ"ל יקבי בנימינה לשעבר. "אני וחסון מכירים שנים, אז הצגתי לו את אשתי", מספר גת, "הוא לחץ לה את היד ואמר 'תדעי לך שלא תמיד אהבתי מה שבעלך כתב, אבל הוא תמיד היה הגון'. שמע, העולם הזה של היין בישראל קטן כל כך, שאשקר לך אם אגיד שאין הטיות בביקורת כי המבקר מכיר אישית את הייננים, את מנהלי היקבים ואת בעלי היקבים. אבל מה שכן – ההטיה מעולם לא הפכה את הביקורת לגמרי, זה לא".

הקשר שלך כמבקר ביום יום הוא עם הייננים או עם היחצנים שלהם?

"ל-10-12 היקבים הגדולים בארץ יש משרד יח"צ קבוע על הפיי רול כל השנה, וכמבקר, אתה בקשר קבוע עם היחצנים, מקבל מהם הביתה בקבוקים לטעימות והזמנות לאירועי השקה של יינות חדשים. מעבר לזה, יש עוד לפחות 200 יקבים בארץ, שחלקם שוכרים משרד יח"צ רק לקראת החגים והשאר אין להם יח"צ בכלל. בתור מבקר, הדבר הכי מספק זה לגלות איזה יקב קטן בגליל שאף אחד לא שמע עליו ועושה יין מצוין". 

כלי העבודה: החושים

גת הגיע לתחום ביקורת היין בלי שום ניסיון קודם. "העריכו את הכתיבה שלי, ולכן נתנו לי לבקר יין", הוא מספר, "בשלב ראשון זה היה במגזין 'רייטינג' בתחילת שנות ה-2000. למזלי, בדיוק אז התחילה הפריחה המטורפת של היין הישראלי וההתעניינות בה בארץ ובעולם, והמדור שלי הפך אותי לאדם מאוד מקובל בסצנת היין. אני חושב שיש יתרון בכתיבה על יין מנקודת מבט של מי שאינו מומחה במונחים ובכימיה של הייצור, אלא מסתמך רק על החושים שלו.

"מאז כמובן צברתי ניסיון, עשיתי קורסים, קראתי המון ספרים וביקורות מחו"ל, אבל אם נהיה כנים – גם היום נקודת המבט שלי עדיין מתבססת בעיקר על החושים שלי. בשביל לאמן את החושים צריך לטעום המון, ולכן אני מסכים לשפוט בהרבה תחרויות יין חינם". 

להבדיל מגת, גלייטמן מ"הארץ" הגיע לכתיבת ביקורות יין עם ניסיון מסוים ביין, אך ללא שום ניסיון בכתיבה. "אני מתעניין מאוד ביין כבר בערך עשור, מגיל 24 בערך", הוא מספר, "זה התחיל כשרציתי לשלוח יין ישראלי טוב לידידה בחו"ל. הלכתי לחנות, והפריע לי שאני לא מבין בזה כלום. אז התחלתי לקרוא, לנבור, לנסוע ליקבים ולטעימות ברחבי הארץ, ומשם זה התגלגל. קראתי  מאז ספרים על הפן הכימי של ייצור היין, מגזינים בנושא יין מרחבי העולם, ספרים על אזורי גידול שונים וכמובן, הרבה חומר באינטרנט".

אתה משלב בביקורות שלך תיאורים של הנסיעה ליקב, הופך אותן לסוג של סיפור מסע, בסגנון הסרט "דרכים צדדיות".

"בעיתונות כיום אני חושב שאתה חייב לשלב איזשהו סיפור בטקסט כדי להתחבר לרגש של הקורא. הסיפור יכול להיות הנסיעה ליקב או ההתלבטות בסופר מול מדף היינות או הקושי של מחירי היין או מריבה בין שני ייניעם צבעוניים בבורדו; העיקר שיהיה סיפור. אני מנסה גם לכתוב על אלמנטים ביין שאנשים שאינם מומחים יכולים לזהות; דברים כמו מתיקות, חמיצות, סמיכות וכו'. כשאני בטעימות, אני נוהג לרשום לעצמי בפנקס קטן את הרשמים על כל יין שטעמתי, וכך מספיקה לי טעימה אחת כדי לזכור מה חשבתי עליו". " יותם שרון, יינן: דניאל רוגוב, מבקר היין המיתולוגי של הארץ שנפטר לפני כשנתיים, היה סוג של אוטוריטה והיתה לו השפעה על צרכנים שנוהגים לקנות יינות יקרים ומבינים ביין. אני זוכר את המתח המסוים שהיה לנו בברקן בכל פעם שהוצאנו יין חדש וחיכינו לראות מה רוגוב יכתוב עליו. מאז מותו אי אפשר לומר שיש מישהו אחד שהוא אוטוריטה "

גת מספר שהעורכים שלו דוחפים אותו לכתוב ביקורות שהן פחות סיפוריות ויותר פונקציונליות, שמשרתות את הצרכן, כי "מה שהאיש שפותח את העיתון בסוף השבוע מחפש זה טיפ לגבי איזה יין לקנות לשבת". את יצר הכתיבה שלו מנתב גת לפרויקטים גדולים, כמו למשל "מסע בין יקבים 2012", שערך ברחבי הארץ בתקופת הבציר, רכוב על קטנוע.

יותם שרון אומר: "אין ספק שכיינן, הרבה יותר קל למנף מסחרית ביקורת פונקציונלית שבסופה ציון, שבתקווה יהיה טוב כמובן. אתה פשוט שם שלט עם הציון על המדף בחנות ליד הבקבוק הרלוונטי. אם אתה שואל אותי באופן אישי, אז אני תמיד אשמח אם המבקר יבוא ליקב, יטעם איתי יינות, ייכנס לעומק העשייה שלנו ויתרשם מהחוויה כולה".    

הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו

עוד מעט זה קורה - פסטיבל היין בבית אבי חי