יהודים, תחזרו לפולין!
היום שאחרי
social
facebook whatsup email tweeter
ורדית גרוס //
21.6.10
היום שאחרי
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

יהודים, תחזרו לפולין!

הלן תומס אומרת שהיהודים צריכים לשוב בהמוניהם למזרח אירופה? האמנית יעל ברתנא אמרה את זה קודם. ורדית גרוס צפתה

yael_bartana_mary_koszmary השנה, באותם שבועות בדיוק, הציעו בגלריה זומר בתל אביב אופציה אחרת. בתערוכה "אם תרצו, נגיע יחד לירח" הציגה יעל ברתנא שתי עבודות וידאו שמעניקות פרספקטיבה אחרת לימים האלו, ונותנות הזדמנות לעצור ולחשוב, לשפוט ולהישפט, וגם לבנות ולהיבנות. קשה להניח שברתנא תאהב את החיבור בין העבודות שלה לימי הזיכרון. כפי שאפשר ללמוד מבחינת עבודותיה הקודמות (בעיקר "Trembling Time" המצמרר, שמצולם כולו על גשר בכביש איילון בזמן הצפירה), הימים הלאומיים מייצגים עבורה לא פעם מניפולציה: שימוש בטרגדיות אישיות ליצירת סבל קולקטיבי, ולא פחות מכך ליצירת תחושת לאומיות שעלולה להיות מסוכנת. כל שנה מחדש מפתיע כמה שהם קרובים –  יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות – שלושה ימים עמוסים וטעונים רגשית שבכל שנה קשה יותר ויותר להבין איך אפשר להתמודד איתם בסמיכות שכזו. מי שנטש את טקסי בית הספר עם מדבקות דם המכבים מאחוריו ועדיין רוצה למצוא דרך להתייחד, לחשוב, אולי גם לשאול שאלות, ימצא את עצמו לרוב תקוע מול משדרי טלוויזיה בינוניים, מול שירי זיכרון נוסטלגיים או סתם בעוד ברביקיו על פיסת דשא קטנטנה.

 

ועדיין, הסרטים שלה מאפשרים דרך אחרת להתמודד עם הימים הלאומיים. אחרי הכול, לאומיות מכל הסוגים היא הבסיס לשתי העבודות בתערוכה. עבודות אלו נלקחו מתוך הטרילוגיה הפולנית שברתנא טרם השלימה, שנעה כולה בין כאן ושם, בין כאבי עבר לא פתורים מאירופה לכאבי הווה לא פתורים מישראל.

 

בעבודה "מארי קושמארי"  (בפולנית: סיוטי לילה) קורא האינטלקטואל השמאלני הפולני סלוומיר סירקובסקי ליהודי פולין לחזור הביתה. "מאז הלילה שבו עזבתם יש לנו חלומות בלהה", הוא נואם בפאתוס של מנהיג עבר קומוניסטי. "נמאס לנו להסתכל רק בפרצופים שדומים לנו. היום אנחנו יודעים שאיננו יכולים לחיות לבד. אנחנו זקוקים לאחר, ואין לנו אחר קרוב מכם. בואו. בואו נחיה יחד, בוא נהיה שונים אבל לא נפגע אחד בשני".

28
 

כשהיא משתמשת בטכניקות של סרטי תעמולה, ברתנא משרטטת דיוקן מצמרר של הסיוטים הפולניים ובד בבד גם של אלה הישראליים. סירקובסקי עומד מול "איצטדיון העשור" הנטוש, שנבנה בוורשה בשנת 1955 מהריסות המבנים שנותרו אחרי השריפה במרד גטו ורשה, ומדבר על זכות השיבה. הטריבונות גידלו עשבי פרא והמושבים נראים כמו בית קברות ענקי ומבודד. כמה ילדי צופים עומדים במרכז, מקשיבים בהערצה ואחר כך כותבים את עיקרי הדברים על כר הדשא הגדול: "3,300,000 יהודים יכולים לשנות את חייהם של 40,000,000 פולנים" (מספר היהודים בפולין לפני מלחמת העולם השנייה אל מול מספר הפולנים כיום).

 

קולו של סירקובסקי מהדהד באיצטדיון הריק, מנסה להתמודד עם צלקות העבר של פולין דרך תיקון. אבל אי אפשר להקשיב לנאום חוצב הלהבות מבלי לקשר אותו גם למתרחש בישראל כיום, בלי לשאול שאלות על התיקון שאנחנו צריכים לעבור, בלי להתמודד עם זכות השיבה של אלה שאנחנו אחראים להיעדרם.

 

מגן דוד ונשר

img_3233
התגובה לקריאה של סירקובסקי מתרחשת בסרט השני "מור אי ווייז'ה" (בפולנית: חומה ומגדל). בעבודה זו נראים היהודים חוזרים, והם בדיוק כמו שאפשר לדמיין אותם - חולצה לבנה ומכנסי חאקי, חזון בעיניים וערימה של חבר'ה על הדשא. במקום בו עמד גטו ורשה, אל מול האנדרטה למורדים, בונים חלוצי התנועה להתחדשות יהודית בפולין קיבוץ "חומה ומגדל". הטקטיקה שלהם זהה לזו ששימשה את המתיישבים היהודים בתקופת המנדט, ובמידה רבה לזו שמשמשת עד היום את בוני ההתנחלויות בין לילה  – הקמה מהירה של מבנה כבסיס התיישבותי. עץ מתחבר לעץ, מגדל שמירה מוקם ונתלה דגל חדש ואדום שמשלב מגן דוד עם הנשר הפולני.

 

המוסיקה ברקע נעה בין ההמנון הפולני ל"התקווה" (שמבוצע בפס הקול הפוך, מהסוף להתחלה). השפה כאן היא שפה חלוצית והתחושה היא של התרוממות רוח, תחושה שמגיעה לשיאה כשסירקובסקי, מהסרט הקודם, בא לבקר. אבל סדקים ראשונים מתחילים להופיע
כשהחלוצים מניחים, כמו בכל יישוב חומה ומגדל אחר, גדרות תיל מסביב ליישוב. בבת אחת זורקות אותנו הגדרות אל כל הסיבוכים הכלולים בהתיישבות, בין אם היא בארץ ישראל ובין אם בפולין. הקיבוץ הופך לגטו. הגטו הופך למחנה פליטים. המועקה גוברת ב"אולפן" לפולנית: "אדמה. חופש. שלום", מלמדת המורה את העולים החדשים. אדמה. חופש. שלום. מילים כבדות ליישוב בין יומיים. אפילו ליישוב בן שישים. 

img_3916

את התערוכה בגלריה מלווים שני פוסטרים שמחולקים למבקרים מתוך ערימות ענק. פוסטר אחד כולל את המניפסט של התנועה להתחדשות יהודית בפולין – קריאה נרגשת לחזור אל אדמת אבותינו באירופה. לרפא את הטראומה, לתקן את דפי ההיסטוריה. "קריאתנו פונה לא רק ליהודים", קורא המניפסט, "נקבל אלשורותינו את כל המגורשים והנרדפים שאינם מוצאים מקום במולדתם. בתנועתנו אין מקום לאפליה. לא נחקור את סיפור חייכם ולא נתעקש על תעודות תושב או מעמד של פליטים. נתחזק בחולשותינו".

 

הפוסטר השני מכיל 13 שלבים מאוירים להקמת יישוב חומה ומגדל בסגנון "עשה זאת בעצמך". הכל כאן: החומה, השער, המסמרים, הדגל, הפנס והסמל. בנה לעצמך חומה ומגדל, בנה לעצמך יישוב חדש. רק אל תשכח לבדוק מפני מי בדיוק אתה מנסה להתגונן. 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus