אני שונא משמע אני אדם

מעשייה עממית מספרת על שני יהודים שנדרשו לשאלה מהי שנאת חינם. פלוני הסביר לאלמוני: "נניח שהגיעה לאוזניך השמועה שזכיתי בעשרת אלפים שקלים, ומיד אתה מתמלא שנאה כלפי. אבל האמת היא שזכיתי רק בחצי מהסכום, כלומר, בחמשת אלפים. אתה שונא אותי שנאת חינם".

" גבול דק מפריד בין שנאה לאהבה, ושתיהן, כידוע, מעבירות אדם על דעתו "

אלא שלסבתא שלי היו כל הסיבות המוצדקות לשנוא את בעלה, שנטש אותה עם תינוק בן שישה חודשים ונעלם לו בניו יורק. לו אני בנעליה, לא זו בלבד שהייתי שוברת שיאים של שנאה, הייתי גם זוממת נקמות שהשטן לא ברא. אלא שגבול דק מפריד בין שנאה לאהבה, ושתיהן, כידוע, מעבירות אדם על דעתו, ולכן כששב סבא הגרוש לחייה של סבתא מקץ ארבעה עשורי פרידה והציע לה נישואים בשנית, למרבה ההפתעה, היא הסכימה.

אחת מהשתיים - או שהשנאה אצלה התחלפה באהבה, או שהיתה זו באמת נקמתה האולטימטיבית. למרות הפוטנציאל הנקמני שלי, את גֶן השנאה סבתא לא הורישה לי, וגם כשהוא מזדקר בתוכי, דַי בארשת של כלבלב יתום ובבקשת מחילה נרצעת כדי שהשנוא יאבד מיד את מעמדו.

מי שלא רוצה לשנוא שיתרחק מאנשים, אמר ז'אן ז'אק רוסו - פילוסוף לא סימפטי במיוחד עם מעגל לא קטן של שונאים, ואילו המשורר לורד ביירון היה משוכנע שהשנאה היא ההנאה הגדולה ביותר שיש. איש איש ותענוגותיו.

מה שברור הוא שהשורש ש.נ.א מכיל בהיפוך את א.נ.ש, ואולי זו תמצית ההיגיון בשיגעון - שנאה, מה לעשות, היא אבן יסוד אנושית, ואולי מי שבצלמו נבראנו סובל אף הוא ממנה.

אני זוכרת את עצמי כילדה משחקת ב"שנאה, קנאה, אהבה, ידידות", מוֹלֶקֶת עלֵי כותרת של ורד ותוהה מה ייפול בחלקי.

נאוה סמל היא סופרת ומחזאית. באחרונה ראה אור ספרה "חתונה אוסטרלית" בהוצאת עם עובד.