היום, יותר מאי פעם

הדמוקרטיה הישראלית עדיין מדממת מהיריות שירה יגאל עמיר בגבו של ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין. בשנים שחלפו מאז הרצח הולך ומתערער השלטון הדמוקרטי בישראל. אלימות פוליטית, פוגרומים, פשעי שנאה המכונים בלשון המכובסת "תג מחיר" – כולם הפכו לדבר שבשגרה, פעילות יומיומית. זאת לא רק בשטחים, אלא גם בתוך מדינת ישראל.

חמור מכך: גם בכנסת, המוסד העליון של הדמוקרטיה הישראלית, עולות יוזמות חקיקה מסוכנות. חלקן כבר הפכו לחוקים המכתימים את ספר החוקים של המדינה, מצמצמים את הדמוקרטיה ומאיימים להכחידה.

הרצח עדיין גובה מחיר, כי אמנם יגאל עמיר שחרר את הניצרה, אך הוא לא היה עשב שוטה. עמדה מאחוריו שורה של רבנים מסיתים וחגורת תמיכה אידיאולוגית רחבה בקרב המתנחלים. החברה הישראלית לא התמודדה עם מעגלי התמיכה האלו שניתנו לרצח, ולכן גם היום גורמים רבניים ופוליטיים נותנים רוח גבית במפרשיהם של אלימות פוליטית ופשעי שנאה שעלולים להיתרגם, חלילה, לרצח הבא.

הבליטו את הרוצח - אך הבליעו את בית הגידול שלו (פלאש90)

יגאל עמיר גדל בערוגה שטיפחו רבנים גזענים פונדמנטליסטים. עמיר עצמו אמר שללא הכשר הלכתי לתועבת הרצח, בלי ה"פתווה" או "דין-רודף" שהוציאו רבנים בכירים בתנועת ההתנחלות על ממשלת רבין,  הוא לא היה רוצח. נגד הרבנים האלה לא הוגשו כתבי אישום ולא התנהלו חקירות רציניות.

למעשה, לאחר הרצח התבצעה פעולת הסחה מבריקה – מחד הבליטו את הרוצח אך הבליעו את בית הגידול שלו, ומאידך – מיד - המחנה הדתי האשים את השמאל בכך ש"טופלים את הרצח על הציונות הדתית כולה". וכך, במקום חשבון נפש של הציונות הדתית, במקום הפעלת מערכת אכיפת החוק ומיצוי הדין עם רבנים מסיתים, היו לנו פסטיבלים של קירוב לבבות ואחדות, כשמתחתם המשיכה לרחוש ולפעול קבוצה של פונדמנטליסטים מסוכנים. קבוצה שבזה לערכי הדמוקרטיה ומעוניינת לכונן כאן את ממלכת יהודה במקום מדינת ישראל הדמוקרטית והחילונית.

והם ממשיכים גם היום; רבנים מאותם החוגים הדתיים ומאותו בית גידול אידאולוגי פרסמו בחודשים האחרונים פסקי הלכה גזעניים נגד ערבים ישראלים, ונתנו לגיטימציה לפגיעה בפלסטינים. היה ברור ש"מכתב הרבנים", האוסר להשכיר דירות לערבים, והקביעה המתלווה אליו כי מי שנוהג בניגוד לפסק ההלכה "עשוי להיות חייב בנידוי", יהפכו לפעילות מעשית בשטח. " מכעיס שהלקח לא נלמד ולא הופנם. גם היום מערכת אכיפת החוק מגלה רפיסות ואוזלת יד כלפי אלימות אידאולוגית שיוצאת מההתנחלויות והמאחזים כנגד פלסטינים, אזרחי ישראל הערבים, פעילי שמאל בארגונים פוליטיים, וגם כנגד חיילי צה"ל. "

הרבנים פעלו ועדיין פועלים באין מפריע, בעיקר כתוצאה מאזלת היד המתמשכת של מערכת אכיפת החוק ושתיקת הכבשים של ראשי מערכת המשפט נגד רבנים מסיתים. במקום להורות על השעייתם המידית ועל פתיחת חקירה פלילית כנגד עובדי ציבור שמנצלים את מעמדם הציבורי לקידום הסתה, הודיע היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטין - באיחור רב ורק אחרי שהתעוררה זעקה ציבורית - שהוא יבדוק האם יש היבטים פליליים במכתב הרבנים.

ההחלטה על "בדיקה" מעידה על רפיסות מערכת אכיפת החוק. הייתה זו החלטת הפרקליטות עצמה שיש עבירה פלילית בקריאתו של הרב שמואל אליהו, רבה של צפת, שלא למכור דירות לערבים. הפרקליטות העמידה אותו לדין, אך ויתרה על מיצוי הדין והסתפקה בהבטחה שקרית שלו שלא לחזור על דבריו. אבל הוא חזר.

לא מדובר רק ברבנים; גם גורמים פוליטיים, שעמדו על המרפסת בכיכר ציון לפני רצח רבין ונתנו להסתה להשתולל (לכל הפחות בהסכמה שבשתיקה), הפכו ממש לאחרונה את ועדת החוקה של הכנסת לזירת תמיכה וגיבוי לפורעי "תג מחיר" שהוצא נגדם צו הרחקה מהשטחים. כאשר מסמנים לגורמים האלימים שיש להם תמיכה והגנה גם בכנסת, כאשר נותנים לעבריינים שנקטו אלימות נגד חיילי צה"ל בתקופת ההתנתקות חנינה סיטונית, אין פלא שהאלימות הופכת לשגרתית.

מכעיס שהלקח לא נלמד ולא הופנם. גם היום מערכת אכיפת החוק מגלה רפיסות ואוזלת יד כלפי אלימות אידאולוגית שיוצאת מההתנחלויות והמאחזים כנגד פלסטינים, אזרחי ישראל הערבים, פעילי שמאל בארגונים פוליטיים, וגם כנגד חיילי צה"ל. וגם היום יש במערכת הפוליטית כאלו שלא מתביישים לתת גיבוי לאלימות כמכשיר להשגת יעדים והגשמת אידיאולוגיה.

בגילוי לב יש להודות, שכיום ההיתכנות של רצח פוליטי בישראל גדולה יותר משהייתה. בכנות יש לומר, שהדמוקרטיה הישראלית פחות יציבה ויותר שברירית. היום, יותר מאי פעם, נראה שהיריות לא פגעו רק ביצחק רבין ז"ל, אלא גם בחוסנה הדמוקרטי של ישראל.