בזכות החיים, נגד הרודנות

הם נפגשו במקרה: ורנר באב, ניצול שואה בסוף שנות ה-70 לחייו, וכריסטיאן אנדר, צעיר גרמני לא יהודי. "מצאתי עבודה כסטודנט במוזיאון היהודי בברלין", נזכר אנדר, "ורנר הגיע לשם כמבקר, והתפתחה בינינו שיחה. הוא התחיל לדבר איתי, לספר דברים שהוא מעולם לא שיתף בהם איש עד לאותו רגע". באב סיפר לסטודנט הצעיר על ילדותו בברלין, על ליל הבדולח ועל
צילום: כריסטיאן אנדר מחנה הריכוז, וגם על סיפור הישרדותו המופלא, והביע בפניו רצון להיפגש עם עוד צעירים גרמנים ולגולל בפניהם את סיפורו. אחרי שנים שבהן לא דיבר, הוא רצה להספיק להעביר את זיכרונותיו לדורות הבאים, ובעזרתם להעביר מסר של סובלנות, להזהיר מפני קיצוניות ומפני משטרים טוטליטריים.
 

הקשר בין השניים, שנוצר לפני כעשר שנים, הוליד את "רגעים מחייו של ורנר באב", סרט דוקומנטרי שבו מספר באב את סיפורו בליווי תצלומים בשחור-לבן מהמלחמה. "הרעיון היה לאפשר לוורנר לתעד את זיכרונותיו וגם לחסוך את הצורך לחזור על כל פרטי הסיפור במפגשיו הרבים עם תלמידים", אומר אנדר, "הוא נדד בין קבוצות שונות של בני נוער, ובכל פעם הקרנו את הסרט. בסופו ורנר ענה על שאלות של הקהל".
 

במשך חמש שנים נדד באב בין פורומים שונים יחד עם הסרט, שהוקרן בפני יותר מ-20 אלף צעירים ובני נוער מגרמניה. "הוא החליט להקדיש את שנותיו האחרונות כדי העביר מסר בזכותם של החיים ובגנותה של הרודנות", אומר אנדר, "בכל פעם מחדש הוא הצליח לדבר עם הצעירים בכנות, בפתיחות ובסבלנות אין קץ".
 

אנדר מספר על אדם אופטימי, אוהב חיים, שבנה את חייו מחדש לאחר המלחמה, הקים משפחה ועבד במשך שנים כסוחר מכוניות בקרויצברג שבמערב ברלין. "לא היתה בו שנאה לגרמניה או לגרמנים. אחרי כל מה שעבר עליו כאן, הוא המשיך לחיות באהבה במדינה ששללה ממנו את השכלתו ורדפה את משפחתו". " לא היתה בו שנאה לגרמניה או לגרמנים. אחרי כל מה שעבר עליו כאן, הוא המשיך לחיות באהבה במדינה ששללה ממנו את השכלתו ורדפה את משפחתו "
 

לפני כשנתיים נפטר באב. הקרן שהקימו השניים למימון הפצת הסרט נסגרה, והשיחות עם בני הנוער פסקו. אנדר משוכנע שדמותו של באב ממשיכה להיות נוכחת בלבם של כל אלה שפגשו אותו, בין השאר בזכות עותקי הסרט שקיבל כל מי שנכח בהרצאותיו. "חילקנו את הסרט לצעירים כדי שיוכלו להיזכר בדבריו של ורנר, ואולי גם להראות אותו לבני המשפחה שלהם ולהמשיך לעסוק בנושא".
 

אנדר מספר שיצירת הסרט השפיעה עליו באופן אישי. "לפני שהתחלתי בצילומים נסעתי לביקור בכמה מחנות ריכוז, כי הרגשתי שאני צריך להגיע מוכן לשיחה המצולמת עם ורנר. בגרמניה יש מודעות גבוהה לשואה, ובוגרי מערכת החינוך כאן לומדים הרבה על הנושא ועוסקים בו מזוויות שונות. ובכל זאת, המפגש עם ורנר היה משהו אחר לגמרי. זו היתה הפעם הראשונה שבה נפגשתי עם ניצול שואה, והקשר איתו שינה בי משהו עמוק".

באב ואנדר באנדרטה לזכר יהודי אירופה בברלין
צילום: Amin Akhtar

"הפתיחות שלו לנושא היתה יוצאת דופן. לאחר שהסרט יצא פגשתי ניצולי שואה רבים מכל העולם, וכל מי שראה את הסרט התפעל מהעובדה שוורנר היה מוכן לדבר בכנות כזו ולענות על שאלות של תלמידים פעם אחר פעם, בלי להתעייף ובלי לאבד את הסבלנות".