שעירים לעזאזל

אילו הוציאנו ממצרים באותות ובמופתים והשאיר לנו את מכת כינים - דיינו

דווקא בשל אמונתי העזה בבורא עולם ברור לי שלא במקרה הוא דאג להשאיר בקרבנו מכה אחת מתוך העשר שהנחית על מצרים במטרה לשחרר אותנו מעבדות לחירות. שהרי מבחינה תיאורתית הוא יכול היה לפתוח את השערים ולומר לאבות אבותינו "צאו לדרך, המפתחות בפנים" או "לכו לכם אל המדבר בראש נקי". אם כבודו לא עשה כך - אני מרשה לעצמי להניח שזה משום שהוא רצה לתת בנו מכה אחת מתוך העשר כמזכרת נצחית. כדי שלעולם לא נשכח את העבר. כדי שנזכור וניישם את הלקחים.

  " בורא עולם בחר דווקא בכינים כדי להדגים לנו שהגודל לא קובע, אם מישהו העז לומר משהו בנוסח "כינים קטנות, כולה כינים, לא נורא" - הוא ישנה את דעתו "

השאלה המתבקשת היא למה בחר בורא עולם דווקא במכה השלישית כתזכורת לעולם ועד. לשאלה הזאת, שמקננת בראשי מאז שנהפכתי לאם, כבר מצאתי כמה הסברים שמשתנים בהתאם לעוצמת הגירודים.

ההסבר הראשון היא שבורא עולם בחר דווקא בכינים כדי להוכיח לנו שאף אדם אינו מחוסן מפני הידבקות במפגעים. לא משנה כמה אתה מסודר ואחראי, הכינים ממש לא מתחשבות בעובדה שאת חולת ניקיון שמלקקת את האריחים. יותר מכך, אפילו אמצעי הגנה כמו צביעת השיער אינו יעיל. אם אמרו לך שהבלונד מהשפופרת דוחה כינים - תופתעי.

לא לזלזל בדברים קטנים (cc-by- San_Dorino)

האפשרות השנייה היא שבורא עולם בחר דווקא בכינים כדי להדגים לנו שהגודל לא קובע, כלל שחל גם על תחומים אחרים. אם מישהו העז לומר משהו בנוסח "כינים קטנות, כולה כינים, לא נורא" - הוא ישנה את דעתו ברגע שהן יתחילו להלך על קרקפתו ולסלול בה שבילים. זה גירוד שמסוגל להוריד אותך מהפסים. יום אחד של גירוד - מה יום? שעה! - ילמד אותך לא לזלזל בדברים קטנים.

ההשערה השלישית, שבה אני מוצאת נחמה בימים אלה, נוגעת בשיעור החינוכי שהיינו אמורים להפיק ממכת הכינים. האם בגן או בכיתה מצליחים לקבוע מועד שבו כל הראשים נחפפים כהלכה? לא, כל הורה בוחר ביום אחר. ומכיוון שכל הורה אוחז במסרק במועד שנוח לו, מבלי להתחשב בכלל, ההדבקה נמשכת והמכה לא ממוגרת. ואם במאבק שלנו בכינים אנחנו לא מצליחים להפגין אחדות וגיבוש, איך מצפים מאיתנו לנהל משא ומתן עם אויבינו? איך מצפים מאתנו לנהל מדינה?