החלטתי לבחור בחיים

שולי מועלם

מפלגה: הבית היהודי

מקום ברשימה: 10

אחות מוסמכת, בעלת תואר שני בהנדסת תעשייה וניהול במסלול לניהול מערכות בריאות, חברה בהנהלת ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, מנחת צוותים רפואיים בהחייאה מתקדמת בילדים בפקולטה לרפואה באוניברסיטת בן גוריון.

בחירות ידועות בעברה: בחרה להתגייס לצה"ל, למסגרת חינוכית-תורנית. בעקבות אסון המסוקים, שבו נהרג בעלה סא"ל משה מועלם, התגייסה לפעילות ציבורית בארגון אלמנות ויתומי צה"ל. בחרה להתגורר בהתנחלות נוה דניאל שבגוש עציון.
 

ספרי על בחירה משמעותית שעשית בחיים.

"בלילה שבו התרחש אסון המסוקים, כשקיבלתי את ההודעה על האסון ויחד איתה חלחלה ההבנה שבעלי נהרג, אני בחרתי בחיים. מבחינתי, הבחירה היא לחיות חיים משמעותיים ומלאי תוכן ולהיות אישה משמעותית לעצמי ולסביבה". 
 

היה לך רקורד של עשייה עוד קודם לאסון.

"אסון המסוקים היה סוג של עליית מדרגה בפעילות שלי. קודם פעלתי במקומות פרטיים יותר: הקהילה שלי, המשפחה שלי, העיר שבה גרתי, בית החולים שבו עבדתי, המקומות שבהם למדתי. כנערה צעירה, יחד עם קבוצת חברים וחברות, הקמנו סניף של בני עקיבא בשכונת שער העלייה בחיפה. כסטודנטית לסיעוד בשערי צדק הקמתי את אגודת הסטודנטים. כאחות, ישבתי בוועדות במשרד הבריאות שבנו את התמקצעות האחיות בתחום שלי - טיפול נמרץ ילדים. הובלתי, בתמיכת תנועת אמונה, מהלך להקמת בית מדרש לנשים בבאר שבע.

"אחרי האסון, הרצון להמשיך להיות אישה פעילה ולהמשיך לדבוק בחיים משמעותיים היה הבסיס, ומשם זה הלך למקומות רחבים יותר: הבעל שלי היה איש חילוני, ואני הייתי ועודני אישה דתייה, ובעקבות האסון, שהתרחש שנים ספורות לאחר רצח רבין, מצאתי את עצמי חברה בפורומים שעסקו בשיח בין דתיים לחילונים. גם המשפחות השכולות נהפכו לחלק משמעותי בחיי.
" כאישה שהדבר הכי מהותי בחייה הוא היותה דתייה, הבחירה לקחת את מערכת היחסים שלי עם מועלם קדימה, למרות ההבנה שהוא לא הולך לחזור בתשובה ושאין לו כוונות לשנות את המהות הזו, היתה אחת הבחירות הכי לא ברורות, הכי מפחידות "

"כשהייתי בת 14 אמי נפטרה, ובעלי נהרג בדיוק 18 שנה אחריה. אנחנו תשעה ילדים, ואמא שלי היתה מאוד משמעותית בחיים שלנו. אבא שלי, שהיה איש של חוץ, שינה באופן הדרגתי את אורח החיים שלו ונהפך לאבא של בית. הרבה מאוד מהבחירות שלי - ושלנו כמשפחה - התקבלו בעקבות הדוגמה והדרך שראינו אצל אבא שלי".
 

ספרי על בחירה שלא היתה מובנת מאליה מבחינתך.

"הבחירה להתחתן עם חילוני. כאישה שהדבר הכי מהותי בחייה הוא היותה דתייה, הבחירה לקחת את מערכת היחסים שלי עם מועלם קדימה, למרות ההבנה שהוא לא הולך לחזור בתשובה ושאין לו כוונות לשנות את המהות הזו, היתה אחת הבחירות הכי לא ברורות, הכי מפחידות, למרות שהכרתי אותו וידעתי שיעמוד מאחורי כל מה שיקבל על עצמו. היו שם הרבה התלבטויות והרבה תפילות שזה יצליח". 
 

בואי נדבר קצת על בחירות קטנות. החלטות על לבוש, למשל.

"מצאתי את עצמי במצב שבו רוב הבגדים שלי שחורים, ובשנה-שנתיים האחרונות אני מנסה לחזור לנגיעות צבעוניות. מבחינתי, 'מה ללבוש' זה קודם כל, בבסיס, גם להתלבש צנוע וגם שתהיה אמירה של משהו שהוא אני. האמירה הצבעונית שלי היא הרבה פעמים בתכשיטים ובכיסוי הראש, שזה יתרון גדול למי שהולכת עם כיסוי ראש". 
 

הביגוד השחור היה תוצאה של תקופת האבל, של הכאב?

"לא. השחור פשוט נתפס כצבע ייצוגי, ואחרי שמועלם נהרג היו המון אירועים ייצוגיים. אני מאוד אוהבת אדום - אני לא יכולה לזכור שלבשתי שמלה שהיתה כולה אדומה, אבל בהחלט היו בעבר חצאיות אדומות, או חולצות עם נגיעות בולטות של אדום. וככה, בשנים האחרונות, אני מוצאת את עצמי מחזירה נגיעות יותר צבעוניות לבגדים. קצת פחות שחור".