האופנה של האלף האחרון
בדרך לפיוט
social
facebook whatsup email tweeter
זהר אלמקייס //
1.9.13
בדרך לפיוט
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

האופנה של האלף האחרון

כשירדן ארז, מנהיג ההרכב חווארו, שר פיוטים בעברית, שואלים אותו מה זו השפה הזאת. כשהוא מחבר "פיוטים מקוריים", עולה השאלה אם המושג הזה אינו בגדר אוקסימורון. ובכלל, מה הופך שיר לפיוט? ראיון

yrdn_rz
ירדן ארז
מהם פיוטים אלטרנטיביים? האם מדובר בפיוטים שאינם מהקאנון או בכאלה שמוכרים פחות? אולי מדובר בשירים שמתכתבים עם שפת הפיוט או עם לחני הפיוט או רק עם רוח הפיוט? ואם כבר מנסים להגדיר מהם אלה האלטרנטיביים, כיצד מחליטים מה עושה שיר לפיוט?

 

שאלות כאלו – וכן אחרות – עלו בשיחה עם ירדן ארז, מנהיג ההרכב חווארו. ארז מבצע הן טקסטים מן המקורות, דוגמת תהילים, והן טקסטים שכתב בעצמו והוא קורא להם "פיוטים מקוריים". בתוך הביטוי הזה, שעלול להישמע אוקסימורוני, נחשף טיפולו החקרני של ארז בפיוט וביחס המורכב שלו לכל מה שבין שפה ומוזיקה. הוא גם מצביע על מהותו העמוקה של מעשה הפיוט עצמו, שמתעלה על כל זמן ומקום, וכך יכול להתקיים גם בעת הזאת, עם טקסטים ולחנים של ימינו.

 

הכול במיקסר

מאין הגיע השם חווארו?

 "זה קשור לשורשים שלי, לשם משפחה קודם ספרדי או דרום אמריקאי. אבל לשם אין כל כך משמעות, חוץ מזה שהוא דורש ממך איזשהו מאמץ כנראה, איזו התעכבות שנייה, גם בשבילי. זה לא היה בכוונה, אבל כנראה לא יכולתי לקרוא לזה בשם כמו 'אזדרכת', דבר מוכר לי מדי. בעצם, גם את זה קשה לבטא. בכל אופן, הייתי צריך לבחור שם שהוא רחוק ממני. אבל זה לא חשוב השם; פשוט היה צריך שם".

 

  • " מוזיקת עולם היא אופנה, או מוזיקה של הדבקות - דבר חדש שנוצר מהדבקה של שני דברים קיימים. במקרה הזה אין הדבקה; יש דברים שנכנסים למיקסר של כולנו ועוברים תהליך ארוך. יוצא משהו יותר הומוגני " איך התחלתם?

"ההופעה הראשונה של ההרכב היתה ב-2006 בירושלים. זו היתה מעין יריית פתיחה לדבר שעוד לא ידעתי מה הוא יהיה, והתחלפו אנשים וערים מאז. כל חבר בהרכב מגיע מרקע אחר: עודד אלוני (כלי הקשה) מגיע ממוזיקה ברזילאית ואפריקאית; יואב אלקיים מנגן ריק, כלי של מוזיקה ערבית; לילו (שירה וקמנצ'ה) היא תלמידה של מארק ופרץ אליהו; לילה (שירה וחלילים) הגיעה מרקע דומה לשלי, של מוזיקה מערבית, אבל למדה גם מוזיקה מזרחית; ועידן רווה הוא בכלל חצוצרן ג'אז. אני מנגן עוד וסאז, ואולי בהופעה בפסטיבל הפיוט אנגן גם פסנתר. ככה שיש איזה היתוך גם בהרכב עצמו".

 

איך היית מגדיר את המוזיקה שלכם?

"אני לא מגדיר. הפאזה הנוכחית היא סאונד שבין מזרח למערב, והעברית נותנת את הסאונד שלה, שהוא לגמרי לא מערבי. זה משהו די מקומי. אפשר לקרוא לזה, כביכול, מוזיקת עולם, אבל זו מוזיקה מקורית, מהגרגרים הכי קטנים שלה. מוזיקת עולם היא אופנה, או מוזיקה של הדבקות - דבר חדש שנוצר מהדבקה של שני דברים קיימים. במקרה הזה אין הדבקה; יש דברים שנכנסים למיקסר של כולנו ועוברים תהליך ארוך. יוצא משהו יותר הומוגני".

 

מאיזה רקע אתה מגיע מבחינה מוזיקלית ותרבותית?

"גדלתי פה. זה הרקע שלי. ניגנתי מגיל צעיר וגדלתי על מוזיקה קלאסית, אבל שמעתי הרבה פופ. האוזן שלי התעצבה בשנות הנעורים, בתקופה שקראו לה האייטיז. היה שם שילוב מיוחד של מוזיקה מודאלית עם מוזיקה חוץ-אירופית. זה היה המפתח לדעתי".

 

כשהתחלת לנגן, התחלת מיד בעוד ובסאז? מה משך אותך דווקא לכלים האלו, הנפוצים פחות?

 "במקור אני פסנתרן, ועברתי דרך. המוזיקה שמנגנים בכלים האלו היא שמשכה אותי אליהם, החל במוזיקה עתיקה דרך מוזיקה פרסית, מוזיקה ערבית וכלה במוזיקה סינית". 

 

חווארו מבצעים את "לא ידע איש מי היא" של ביאליק:

 

הסאונד של אבידן

 

בין הטקסטים שלכם יש מקוריים ויש מן המקורות. איך אתם בוחרים?

 "הטקסט והמוזיקה בדרך כלל נולדים יחד. אני כותב את המלל. התעסקתי עם תהילים זמן מה, ויש גם לחן אחד לביאליק. מדי כמה שנים אני חוזר לאיזה שיר שלו; הוא פשוט מאסטר מבחינתי. היתה תקופה שביצענו רק דוד אבידן כי זה משורר שהסאונד של המילים אצלו מאוד חשוב". 

 

איך הגעת לעיסוק בתהילים?

 "גרתי הרבה שנים בירושלים, ושם נחשפתי לעולם התפילות. זה קשור גם לכלי הנגינה שבחרתי. האמת היא שיום אחד מצאתי ברחוב, כשגרתי בחיפה ליד הים, ספר תהילים קטן. לא זורקים אותם הרי, מניחים אותם בפינות. מצאתי אחד ואימצתי אותו אליי, ובנסיעות הייתי עובד עם הטקסטים שבו. תהילים זו שירה מאוד מאוד גבוהה, מכל הבחינות - מבחינת משמעות ועוד יותר מבחינת הסאונד. זה פן שאנחנו לא כל כך מכירים בתהילים, אבל הוא קיים באופן מופלא. משהו שאבידן פעם אמר על טקסטים שלו, והוא נכון גם כאן, זה שהמילים יודעות עליך יותר ממה שאתה יודע על המילים. ואתה באמת מגלה את זה.

 

חלק מההיכרות עם המילים, או עם השפה, היא לא רק ברובד המשמעות, אלא גם במבטא. בכמה מהשירים שלכם יש שימוש במבטא בולט וגרוני. מדוע בחרתם כך?

  " העברית כשפה מושרת מבקשת ממך להדגיש או לרכך אותה בצורות שמזכירות את מה שעשו איתה בעבר באזור הזה - אם זה ר' מתגלגלת או ח' גרונית. זה יפה. השירה במבטא דורשת עבודה ארוכת טווח, והיא עוד בעיצומה מבחינתי. היא לא הגיעה למיצוי או למימוש "

"העברית כשפה מושרת מבקשת ממך להדגיש או לרכך אותה בצורות שמזכירות את מה שעשו איתה בעבר באזור הזה, אם זה ר' מתגלגלת או ח' גרונית. זה יפה. השירה במבטא דורשת עבודה ארוכת טווח, והיא עוד בעיצומה מבחינתי. היא לא הגיעה למיצוי או למימוש".

 

אתם זוכים לתגובות על המבטא?

 "כן. התגובה האופיינית היא ששואלים באיזה שפה זה היה כשהשיר בכלל בעברית. אבל גם פיוטים תימניים או אפילו אשכנזיים אי אפשר תמיד להבין; זה עניין שירי. כששפה עולה מדרגה מדיבור לרמה יותר אמנותית, למוזיקה, תמיד יש את העלאה של הטקסט. זה קיים גם בהלחנה לטינית של מוצרט. אני חושב שעכשיו אנחנו נמצאים בתקופה שבה הרבה אמנים, וזה גם קשור לפסטיבל, מנסים למצוא את הקול שלהם בעברית. כל אחד צריך לעשות עבודה ולמצוא את הדרך הזאת. אין דרך אחת.

 

"זה לא דבר חדש. פעם היתה את להקת התרנגולים, למשל, שאימצו לעצמם דיקציה מטורפת ויוצאת דופן. כל מיני אמנים מחפשים איך לשיר את העברית בצורה יותר רכה, יותר מוזיקלית. הבעיה עם העברית היא שהיא מיד לוקחת אותך למשהו שהוא לא חולין, שהוא אנטי חולין, כי זו שפת קודש. זו שפה שהמעיינות שלה שנשאר לשתות מהם הם מעיינות של שירה גבוהה, עתיקה, דתית. בעצם, לשם זה לוקח אותי. גם אמן ראפ טוב עושה עם השפה שלו משהו ייחודי.

 

"רמי פורטיס, נניח, אולי הוא לא יודע את זה, אבל הוא מלחין סאונד. הוא כותב מילים בצורה מוזיקלית. אפילו שלמה ארצי עושה את זה: 'זמן צהוב קורא גרוסמן למצב הרע'. הוא נותן חשיבות לזרימה של הצליל, ולכן לא מבינים את השירים שלו כל כך. גם את פורטיס לא מבינים כשהוא שר שורות כמו "בלונדיניות באוטו ביאנקי" או "סעי לסיציליה, מותק". רוב האמנים לא עושים את זה היום. אבל גם זה בסדר".

yrdn_rz2  

מרגש בקטע אחר

 

אגב אמנים אחרים, אתה מרגיש חלק מגל פופולריות של כלים כמו סאז וקמנצ'ה, כלים של מוזיקה פרסית וערבית? נדמה שעכשיו יותר מקובל הניסיון של אנשים להכיר את התרבות שלהם.

 

"ברור שאני גם חלק מגל. השפיעו עליי אנשים וכלים בדרך. ללמוד לנגן בכאלה כלים בארץ לפני 20 שנה היה הרבה יותר קשה. אמנם היה מי שהתעניין, אבל היה קשה להגיע לדברים, והיום הכול הרבה יותר פתוח. זו יכולה להיות אופנה, כמו שסאונד יכול להיות אופנה, אבל זה יכול להיות משהו אחר, למשל מקור לימוד. קורה פה משהו מאוד יפה תרבותית, מה שכלי כמו עוד עושה. כשאתה הולך ברחוב עם עוד, אתה מרגיש כאילו אתה חוצה גבולות. אתה יכול ללכת עם העוד בירושלים, ובעלי באסטות יגידו לך 'שב, פתח את הכלי, נגן. מכיר פריד?', ואז תלך לעיר העתיקה או לעיר ערבית, ואותו הדבר. אתה מנגן לאנשים, והלב שלהם נפתח. וזה בגלל שאתה עשית את המאמץ ולמדת את המוזיקה שלהם ואת הכלי שלהם. זה כלי שמוציא מאנשים הרבה חום".

 

מה אתם מתכננים להופעה בפסטיבל?

"נעשה קצת מכל דבר: תהילים, אבידן, כמה פיוטים מקוריים".

 

אז בוא תסביר לנו בבקשה מה זאת אומרת "פיוטים מקוריים".

 "השירים שלנו. יש כמה שהם ממש פיוט".

 

איך אתה מחליט אם שיר מקורי נכנס תחת הכותרת של פיוט?

"אני לא יודע מה זה פיוט. תגידי לי את אם שמעת את זה במוזיקה שלנו. אם לא שמעת, אולי זה לא שם".

 

כן, שמעתי את הפיוט, אולי פחות בלחנים או במילים ויותר באקט השירי כאקט דתי.

 "בקשה זה אקט דתי?".

 

נראה לי שכן. אז פיוטים הם בקשה? מה אתם מבקשים?

"כל מיני דברים. כשנכנס לך קוץ וכואב לך ואתה מחכה שהקוץ ייצא, זה גם פיוט. זו שירה שאמורה לעשות משהו. יש הבדל גדול בין מה ההגדרה לפיוט ובין מה שאנחנו קוראים לו שיר בדרך כלל. נדמה שבעולם המערבי שיר אמור לשחזר חוויה, מצב כואב או געגוע. אבל גם פיוט יכול להיות עיבוד של חוויות. אז איך מבדילים? יש דוגמאות שעליהן את ישר תגידי שזה לא פיוט, נגיד שיר של גאנז אנד רוזס. אבל אם אני אתרגם לך שיר של לאונרד כהן, שהוא מאוד בתוך העצב, יהיה לך קשה להגיד שזה לא פיוט. הוא מרגש".

 

אז כל שיר מרגש הוא פיוט?

 "אבל מרגש בצורה אחרת. למה אם אני אשים עכשיו תקליט של לאונרד כהן, שנינו נהיה עם דמעות בסוף השיר? אנחנו יכולים לשמוע זמר סופי שישיר מילים שלא נבין בכלל, אבל ניקרע מדמעות. זו שאלה פתוחה, אבל מעניין לראות מה זה מפעיל אצלנו. המפתח פה קשור לזיכרון מול משהו שעובד עליך אחרת, פיזית כמעט, סולמות וסאונד. אבל אין חוקים בדבר הזה. הייתי בבתי כנסת בירושלים שלא אהבתי בכלל איך ששרו בהם. כשאת בוכה מהלאונרד כהן הזה, נעים לך, נכון? אנחנו נהנים מזה, מהשחזור הזה. את תיזכרי במה שכאב לך, נוציא את זה החוצה ונסחט את זה ונבכה את זה. וזה יעשה לנו טוב, אולי נרצה לעשות את זה שוב מחר, או עוד שבוע. לא יודע למה. בסופו של דבר, זה נורא מסוכן להכניס תיאוריות, כי תמיד תיאורטיזציה של הדברים היא לא הדברים עצמם. אני לא יודע, אני סתם בן אדם בתחילת הדרך". 


פרטים נוספים והזמנת כרטיסים לערב פיוטים אלטרנטיבים ליחצו כאן

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus