הכבוד הזה מגיע לנו

ישבתי פעם עם מפקד המשטרה ברובע הקוואסן בבנגקוק, והוא אמר לי: "אתם היהודים עם מיוחד. כשיהודי נעצר, ולא משנה על מה, מיד מגיעים 20 יהודים אחרים לשאול איך אפשר לשחרר אותו, והם יעשו הכל כדי לא לתת לו לעבור לילה בכלא. תיירים ממדינות אחרות לא מתנהגים ככה. לפני כמה ימים עצרנו בחור אמריקאי, ואף אחד לא התעניין בו. ריחמתי עליו. היום נכנס לתחנה בחור אמריקאי, אז קראתי לו וסיפרתי שיש אצלנו בחור אמריקאי. הוא ביקש לראות אותו, והראיתי לו את התמונה של הבחור. הוא אמר: מצטער, אני לא מכיר אותו".

מטיילים רבים שמגיעים אלינו מסין, מניו זילנד, מפפואה ניו גיני וממדינות נוספות במזרח, מספרים לנו לעתים קרובות שהמקומיים מסבירים להם שהיהודים הם העם הנבחר ושהם חכמים במיוחד.

כשמדברים על סוגיית אור לגויים, נראה שליהודים הרבה יותר קשה עם היותנו העם הנבחר מאשר לגויים. לדעתי, הקושי נובע בעיקר מחוסר הבנה של המושג ומההרגשה שאנו דורשים לעצמנו כבוד או גדולה שלא תמיד מגיעה לנו.

כשהקב"ה בחר בעם ישראל הוא העניק לנו פריבילגיות יוצאות דופן. ראשית, הנפש המיוחדת. בספר התניא נאמר שלכל יהודי יש נפש אלוקית, והיא זו שגורמת לנצנוצי האמונה הספונטניים שאנו רואים גם אצל אנשים שמגדירים את עצמם כלא מאמינים. לכן זכה העם היהודי והציג לעולם את המושג של אמונה אמיתית באל אחד. שנית, הראש היהודי. עובדה מפורסמת היא ששיעור היהודים שזכו בפרס נובל הוא מעבר לכל פרופורציה למספר היהודים בעולם.

אבל ההטבות האלה ניתנו לנו כדי שנוכל לקיים את התפקיד האמיתי שלשמו נבחרנו:  לעשות את העולם הזה מקום טוב יותר, מקום שראוי להשראת השכינה. התפקיד הזה לא משאיר לנו לא יום ולא לילה, ודורש מאתנו התנהגות מוסרית מעבר לכל קנה מידה מוכר.

לכאורה, גאווה יהודית, אבל עלינו להבין עד כמה הפריבילגיה הזו מחייבת אותנו לעבודה עצמית ולעשייה למען הזולת. הזמן קצר והמלאכה מרובה, ואסור לפועלים להיות עצלים.
 

בתורת החסידות מוסבר שהדרך להגיע למטרה היא על ידי הורדת האגו והגברת המודעות הרוחנית של כל אחד מאתנו. אם אכן נפעל בדרך זו, נביא את העולם למצב של גאולה אמיתית ושלמה. כפי שהרמב"ם כותב בהלכות מלכים על ביאת המשיח "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה לא קנאה ותחרות... ולא יהיה עסק כל העולם כולו אלא לדעת את ה' בלבד".

הכותב הוא מנהל בית חב"ד, בנגקוק