יהודית רותם מבקשת חתימה (טובה)

מדוע מגיע לי להיכתב בספר חיים טובים? הייתי מבטלת את המילים "מגיע לי", מילים קלוקלות וחסרות ערך, ומחליפה אותן במילים "מדוע אני מייחלת ומתפללת להיכתב בספר חיים טובים".

יש לי חבר קרוב שטוען כי רצון החיים אינו אלא כוח של הרגל ואינרציה, ופחד מפני הבלתי נודע, או כמו שאמר וודי אלן, "האלטרנטיבה גרועה יותר". אבל אני דבקה בחיים לא מכוח השלילה, אלא מכוח החיוב. החיים הם זכות, החיים הם מתנה, ואני תאבת חיים כמו ילד שפותח עטיפת מתנה בהתרגשות, ומקבל את המתנה בהתפעלות, בשמחה ובתודה.

זכיתי במתנות חיים מופלאות: הנכדים, וגם, כמובן, הילדים, שהעניקו לי את נכדי. אני מבורכת בשבעה ילדים ובי"ט נכדים, כן ירבו. כל אחד מהנכדים הוא אמפולה מרוכזת של אהבה, שמחה, טוהר, התרוממות רוח והיקסמות, ובמילה אחת - אושר. דרך הנכדים אני חיה מחדש את ילדותי, מתרעננת במבטם הזך, מתפעלת מהתפעלותם, טווה את עתידם. המתן הוא הדדי, טהור ובלתי נדלה. אין אהבה כזאת. 

נמשיך בספרים שאני קוראת: בלעדיהם לא היה לי קיום אפילו יום אחד. הם החמצן שלי, מפלטי, רוחב הדעת, עומק העולם, האפשרות שלי לחיות חיים נוספים על חיי. הספרים עשו אותי למי שאני. הם פקחו את עיני והראו לי את הדרך. 

נעבור לספרים שאני כותבת: הם תמצית הווייתי, חיי וכל מה שחוויתי ואגרתי בנפש, בדעת וברגש. תוך כתיבתם אני גדלה, בזכותם אני מה שאיני יכולה להיות בשום דרך אחרת - הכי אני שאפשר לי. הכתיבה היא עונג רווי כאב, חוויה נסית, פלאית, שאין להביעה במילים. האין זה פרדוקס?

נסיים באהובים - בן זוגי האהוב, חברותי היקרות, וכל אדם קרוב מימים ימימה או לשעה קלה.

היופי - הנראה, הנשמע והמורגש. יופי יכול להתבטא בהתנהגות של אנשים זה לזה.

נתן זך ביקש עיניים בשביל לראות את היופי, אני מבקשת זמן בשביל לחוות אותו, לספוג אותו לתוכי בתהליך של פוטוסינתיזה. מקווה ומברכת שכולנו ניכתב בספר חיים טובים, אוהבים ויפים.

הסופרת יהודית רותם הוציאה לאחרונה את הספר "על משכבם בלילות"
*
כתבה: כרמית ספיר-ויץ