שירת הסירנה: למיתוס בתולות הים יש גם מקורות יהודיים

אם משוטטים די זמן ביוטיוב, ניתן למצוא הוכחות לקיומו של כמעט כל יצור פלאי שתוכלו לחשוב עליו – המפלצת מלוך נס, ביגפוט, יטי, דרקונים, חייזרים ומה לא. ואולם, נראה שמי שמעוררת עניין רב יותר משאר היצורים האגדיים היא בת הים. ביוטיוב מופיעים מאות סרטונים מכל רחבי העולם של בתולות ים כביכול, שלכמה מהם מיליונים רבים של צפיות.

 

גם ישראל בסיפור. בשנת 2010 התקבלו דיווחים על כך שבחופה של קרית ים נוהגת לשחות בתולת ים. עיריית קרית ים הציעה פרס של מיליון דולר(!) למי שיביאו הוכחה מצולמת לקיומו של היצור האגדי. נשמע מופרך? ובכן, צוות של רשת הטלוויזיה NBC לא חשב כך, והוא נסע מארצות הברית עד קרית ים כדי להשיג את ההוכחה הנכספת. לאחר שסקרו את החופים במשך יומיים, נתקלו לטענתם במה שנראה כמו יצור ימי דמוי אדם. את הפרס, אגב, הם מעולם לא קיבלו.

 

 

מיתוס בתולות הים עומד בבסיסה של סדרת המסתורין המצוינת "בתולות" (HOT3), שיצרו שחר מגן ואדם סנדרסון ושבימים אלה חוזרת לעונה שנייה. עלילת הסדרה מתרחשת באילת ועוקבת אחרי שלי רג'ואן, קצינת משטרה שגופת אחותה התאומה מאיה מתגלה באילת 17 שנה לאחר שטבעה בסיני.

 

באופן משונה, דו"ח הפתולוג קובע שמאיה מתה רק כמה שעות לפני שנמצאה, ותעלומת מותה של מאיה מעלה מן האוב את סיפורן המסתורי של נשות משפחת רג'ואן (מעתה ועד סוף הפסקה יופיעו ספוילרים לעונה הראשונה – מי שטרם צפה בה מוזמן לדלג לפסקה הבאה). עוזי אביה של שלי (ששון גבאי) מספר לה שכמו מאיה, גם אמו היתה "של הים". "אנשים קוראים לזה מחלת נפש, מחלת נשימה", מספר עוזי, "בעירק קראו לזה 'ג'יניית אל באחר' (בתרגום חופשי מערבית: שדה של הים. אב"נ). אישה-דג. אישה שחיה מתחת למים. היא נמצאת על היבשה רק כדי להביא ילדים, ואז היא עוזבת". הדמות שאליה מתייחס עוזי, "ג'יניית אל באחר", מכונה לעתים במיתולוגיה המוסלמית "חוריית אל באחר", בתרגום חופשי: יצורת ים יפהפייה.

 

 

הקשר היהודי

 

דמויותיהן העתיקות של בתולת הים, בת הים או הסירנה מוכרות מאוד בהיסטוריה של תרבויות שונות ורבות, החל במיתולוגיה היוונית, דרך סין הקדומה ו"סיפורי אלף לילה ולילה" וכלה באגדות עם קלטיות. אבל מה לבתולות ים ולחופי ישראל? בכן, מתברר שבת הים הראשונה הגיעה דווקא מאשקלון. לפי האגדה, האלה המסופוטמית אטרגטיס (שמכונה לעתים דרקטו), פטרונית אשקלון הקדומה, הרגה בשוגג את אהובה בן התמותה וביקשה להיענש על כך ולהפוך לדג. הבקשה שלה התמלאה רק חלקית, והיא נהפכה לדג – אך ורק בפלג גופה התחתון.

 

ואולם, אטרגטיס היא ממש לא הקישור היחיד של בנות הים לתרבות היהודית והעברית. במדרש רבה לספר ויקרא מופיע בהקשר של הלכות מצורע פירוש שנהוג להתייחס אליו כאזכור לבת הים:

 

"יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם [...]וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר שֶׁהָיְתָה צוּרַת דְּרָקוֹן בְּמִנְעָלֶיהָ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי הָיְתָה מְבִיאָה שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וְהָיְתָה מְמַלְּאָה אוֹתָהּ אֲפַרְסְמוֹן וְנוֹתֶנֶת אוֹתָהּ תַּחַת עֲקֵבָה בְּמִנְעָלֶיהָ, וּכְשֶׁהָיְתָה רוֹאָה כַּת שֶׁל בַּחוּרִים הָיְתָה רוֹפֶסֶת עָלֶיהָ וְהָיָה אוֹתוֹ הָרֵיחַ מְפַעְפֵּעַ בָּהֶן כְּאֶרֶס שֶׁל עַכְנָה [...] רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לָשׁוֹן יְוָנִי הוּא סִירוֹן סִירוֹן".

 

ה"סירון" שמזכיר רבי מאיר הוא ככל הנראה וריאציה על המילה "סירנה": דמויות נשים קטלניות שמופיעות באודיסאה ומנסות לפתות בעזרת קולן הערב את אודיסאוס ואת שאר יורדי הים לקפוץ למים ולטבוע למוות.

 

הפסוק שמצית את הדמיון

 

ואולם, הפסוק שמצית את דמיונם של פרשני היהדות יותר מכל מופיע בהקשר של הלכות כשרות: "וְכֹל אֲשֶׁר אֵין-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים, מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם, וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם--שֶׁקֶץ הֵם, לָכֶם" (ויקרא י"א, י').

 

 

הפסוק הזה, שעוסק בכשרות של היצורים הימיים, לא מחריג רק את הדגים שאין להם סנפיר וקשקשת, אלא גם את כל "נפש החיה אשר במים". רבים מן הפרשנים מתייחסים ל"נפש החיה" כאל ברייה שהיא חצי אדם-חצי דג. כך למשל הרמב"ן: "חיות שבים שיש בהם רגליים והולכות עליהם כחיות השדה [...] חיה זו חיית הים נפש להביא בן הסירני". גם מדרש ספרא (תורת כוהנים) מפרשים "'הנפש' -- להביא את הסרנית". המלבי"ם מפרש: "נפש חיה, אמרו להביא את הסילונית, צ"ל הסרנית. ר"ל מין חיית הים הנקרא בלשון יוני בשם סעריען אשר אמרו עליו שחצי גופה העליון כצורת אדם והתחתון כצורת דג".

 

בכל מקרה, כל הדיונים מכריעים כי בת הים, הסירנה, איננה כשרה למאכל. הדיון של חלק מהפירושים על "נפש החיה" מתרחב מהלכות הכשרות גם להלכות טומאה, והם שואלים אם גופהּ המת של ה"סרנית" מטמא אוהל, בדומה לגופתו של אדם (התשובה היא, אגב, לא).

 

ביטוי מיזוגיני קלאסי?

 

בעבר רבנים רבים נטו לחשוב כי לכל יצור שחי ביבשה יש מקבילה ימית (מלבד החפרפרת, שהיא ככל הנראה נחלתנו הבלעדית). כך למשל, ניתן למצוא במדרשים אזכורים ליצורים כמו עז ים ואייל ים. בספר הפרשנות שלו למדרש ספרא מתבסס הראב"ד על תפיסה זו ואומר שהסירנה היא למעשה המקבילה הימית של האדם, וכמוהו – גם לה יש נפש. הוא אף מוסיף ואומר כי יש לה גם יכולות שירה, בדומה לסירנות מן המיתולוגיה היוונית. לא מצוין במדרש אם לבני הסירני זכר ונקבה או נקבה בלבד. גם צורתן לא ברורה – אם יש להן קשקשים וסנפירים, או שמא הן דומות יותר לציפורים (כפי שהן מתוארות בחלק מן הפרשנויות למיתולוגיה היוונית).

 

וכיצד נולדים אותם בני סירני? אחד הדיונים המוכרים במסכת בכורות הוא על בני כלאיים, ואחד השילובים שעולים בו הוא זיווג בין אדם לדולפין: "הדולפנין פרין ורבין כבני אדם מאי דולפנין אמר רב יהודה בני ימא". רש"י מפרש את הכתוב כך: "הדולפנין פרים ורבים מבני אדם, שאם בא אדם עליהם מתעברות הימנו. בני ימא - דגים שיש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע"ז שריינ"א". ומוסיף התוספות: "הדולפינין פרים ורבים מבני אדם [...] יולדין ומגדלין מבני אדם". נהוג לחשוב כי כל שילוב בין אדם לחיה לא יצליח ליצור חיה חדשה, אך הגמרא מחדשת ואומרת כי אין הדבר תקף לדולפין. אם כן, לפי רש"י והתוספות, השילוב בין דולפין לאדם הוא זה שיוצר את בני הים.

 

את הסירנות, בני הסירני, השריינ"א ובני הימא ניתן למצוא בעוד עשרות מקורות ביהדות, בדרך כלל במסגרת דיון הלכתי רציני שאינו מפקפק בקיומן. עד היום ישנם רבנים שטוענים באתרי שו"ת כי אין ספק לגבי קיומם של יצורים אלה. מנגד, פרשני תלמוד רבים מתייחסים אל הדיונים על בני הים ובנות הים כאל תיאורטיים בלבד ומזכירים כי בטקסט התלמודי ההלכה והאגדה נמזגים לעתים קרובות זה לתוך זה, וקל להתבלבל ביניהם. פרשנים ופרשניות אחרים מתייחסים לדמות הסירנה כעוד ייצוג מיזוגיני שכתבו גברים שרואים נשים כפתיינות וקטלניות. אך בין שמאמינים בקיומן ובין שלא, קשה שלא להימשך לדמויותיהן המסתוריות והמסקרנות של בנות הים.

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

Model.Data.ShopItem : 0 6