וודי אלן_סיפורי ניו יורק
בעלים ונשים: על חשיבותו של איסור נישואי תערובת, כפי שנמסר בסרטי וודי אלן
social
facebook whatsup email tweeter
שלום רוזנברג //
24.1.16
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"הבית היהודי זקוק גם לאב, לתרבות יהודית. המאבק נגד נישואי התערובת בלבד, בלי בניית זהות יהודית, הפך את היהדות למשפחה חד-הורית טרגית הנלחמת על המשכיות שמה, ואין מאחוריה לא משמעות ולא ערכי תרבות"
נישואי התערובת אינם רק אמצעי להישרדות שבטית או גזעית: היהדות בחרה במסגרת המשפחתית כאחת משתי הרגליים שעליהן יושב המודל המגדיר אותה, בצד התוכן הרוחני-דתי. שלום רוזנברג מזקק את הרציונל נגד התבוללות מתוך כתבי קפקא וסרטי וודי אלן

בנפש האנושית פועלים תכנים ודמויות שניתן לכנות אותם "ארכיטיפים". אבות טיפוס. דמות האם היא אחת מהם, ותת טיפוס הוא דמות האימא היהודייה. התרגשות תוקפת אותי, ורבים כמוני, כאשר אני שומע שירים קלאסיים ביידיש שהעלו על נס את דמותה לפני השואה. והנה, דמות זאת נהפכה בתפוצות ישראל לקריקטורה. בפולקלור היהודי בן זמננו מתוארת האימא היהודייה כדמות שתלטנית שעושה שימוש בנשק איום – רגש האשמה. לשיאה הגרוטסקי הגיעה קריקטורה זאת בקולנוע האמריקאי, ובייחוד בסרטו הקצר של וודי אלן Oedipus Wrecks ("חורבות אדיפוס", המשמש מערכה אחת מתוך שלוש בסרט "סיפורי ניו יורק").

 

בסרט זה נהיתה האם היהודייה ל"אִמנו שבשמים", פשוטו כמשמעו - דמות ענקית, גלויה לעיני כול, המשקיפה על בנה מן השמים ומביכה אותו בלי הרף, ואנו עומדים ותמהים, על שום מה? התשובה ברורה. האם נאבקת באישה הלא-יהודייה שהבן בחר. היא משלימה עם בנה רק כשהוא עוזב את הנוכרייה ומביא במקומה יהודייה.

 

מעניין שוודי אלן מתייחס מעט מאוד בסרטיו לדמות האב. זוהי בבחינת דוגמה מופלאה לקביעתו של פרופ' הראל פיש, עליו השלום, שבעיר המודרנית נעלם האב היהודי. ב"מכתב אל אבא" כתב פרנץ קפקא כתב אישום קשה נגד האב היהודי שנכשל בתפקידו: "בימי בחרותי מתקשה הייתי להבין כיצד יכול אתה מכוח אותו לא-כלום הקרוי בפיך יהדות... לבוא אלי בטענות על שאין אני מתאמץ לקיים... אפסות תפֵלה כזאת" (תרגום: עדנה קורנפלד).

 

היהדות הקלושה ששמר האב מילדותו הספיקה להחזיק את האב כיהודי, "אך למסירה-מדור-לדור היא לא הספיקה". וודאי שלא היתה בביתו יהדות מעשית: "קשה להניח שסייגים דתיים עשויים היו להחרידך ממנוחתך, אלא אם כן הללו השתלבו שילוב הדוק בסייגים חברתיים". נעלמו אז בית הכנסת ובית המדרש, הסידור והגמרא – הדברים שהאב ייצג במשך הדורות. האימא היהודייה נשארה לבדה להילחם את מלחמתה של היהדות בחזית האחרונה, נגד ההיטמעות המוחלטת. אדיפוס אפוא מקבל עכשיו משמעות חדשה: העברת הזהות היהודית של האימא אל אשת הבן.

 

קריאה נוספת: את השאיפה למנוע נישואי תערובת יש לנמק מסיבות חיוביות

 

היהדות כמשפחה חד-הורית

 

ואולם, הבית היהודי זקוק גם לאב, לתרבות יהודית. המאבק נגד נישואי התערובת בלבד, בלי בניית זהות יהודית, הפכך את היהדות למשפחה חד-הורית טרגית הנלחמת על המשכיות שמה, ואין מאחוריה לא משמעות ולא ערכי תרבות.

 

באופן מוזר משהו, לסרט על אדיפוס יש המשך, בסרט הדוקומנטרי "Wild Man Blues", המתעד את מסע הופעותיו של וודי אלן באירופה עם הרכב הג'ז שבו הוא משמש נגן קלרנית. בסוף הסרט אנו פוגשים את הוריו האמיתיים של וודי אלן. הוא מבקר אותם עם אשתו האסיאתית שלא התגיירה שנישא לה בנישואים שערורייתיים. דהיינו, האֵם שבסרט הצליחה במאבקה; האם האמיתית נכשלה.

בין האם והבן מתפתח ויכוח סוער מדהים. היא קובעת שבשל מעשיו ונישואיו, העם היהודי יחדל להתקיים. הוא, וודי אלן, אינו מסוגל לפתח קשב לטענה זו. ואולם, חסר היה כאן קול נוסף, של האב או של המורה, שיסביר שאיסור נישואי התערובת אינו רק אמצעי להישרדות שבטית או גזעית.

 

במקום מודל גיאוגרפי, שבו מוגדר עַם באמצעות טריטוריה, בחרה היהדות במודל כפול: מסגרת חיצונית משפחתית ותוכן רוחני-דתי. מסביבנו קרסו מודלים אחרים. בעולמנו היום, המודל הלאומי והמדיני-פוליטי קרסו. אבל גם המקבילה היהודית, אף אם יתווספו לה אלפים חסרי זהות, חלשה מדי. אל נא נהרוס את הדרך שהלכנו בה.

 

יהודי הוא מי שנולד לאימא יהודייה השומרת על ההמשכיות, אך בל נשכח שלמשפחה זאת יש שתי דלתות-כניסה: לידה וגיור. זו הדרך. הגיור הופך את הזר לבן המשפחה. המודל המשפחתי מבטיח את המשכיות הדורות, אבל ההמשכיות היא רק הזדמנות ליצירת חיים יהודיים משמעותיים, והנישואים הם פרויקט לבניית חיים משותפים בעלי משמעות, שבתוכם גרעין דתי, רוחו של שיתוף זה, המחייב גם קורבנות. וזאת לא רק לטובת הכלל, אלא לטובת הזוג והפרט.

                                      

מתי נולדה קונספציה זאת? בספר עתיק הקרוב לנו מאוד, ספר בראשית. מצאנו בו שלושה מוטיבים, ארכיטיפים, המלווים את היהודי בחייו, ועליהם אנו נאבקים גם היום: ברית מילה בלידה: "וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם"; וקבר ישראל במוות: "אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם". ובתווך, קריאתה של רבקה: "קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת. אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה... מִבְּנוֹת הָאָרֶץ, לָמָּה לִּי חַיִּים?" זאת רבקה שעליה נאמר: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ".

 

אינני יכול לסיים רשימה זאת בלי להזכיר את דבריו של אהרון שטיינברג, אישיות מופלאה, בולשביקי שומר תורה ומצוות: "ואל העמים אנו פונים, רוצים אנו להיות אחים, לאו דווקא גיסים". 

 

אולי יעניין אותך גם האם נישואי תערובת הם אסון לעם היהודי או דווקא התקווה שלו? נעמה קלמן // 30.12.15 natalie-portman-benjamin-millepied-kiss-05 במציאות שבה יהודים משתלבים בארצות מוצאם בכל תחומי החיים, נישואים מעורבים הם עניין בלתי נמנע. אבל האם ייתכן שהמצטרפים החדשים הם דווקא תוספת לשורותינו, ולא הפסד?

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus