רציונליות היא יהירות
רציונליות היא יהירות
social
facebook whatsup email tweeter
דודו כהן //
9.12.13
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
יוסי מדמוני יצר סרט המבקר את דמות הלוחם הצבר שמכר את מקומו בגן עדן ומהדהד את סיפור יעקב ועשו. "אפשר למצוא פה מטאפורה לציונות החילונית שעזבה את הדת והגיעה למקום שבו מיצתה את עצמה", הוא מסביר ערב אירוע הקרנת הטרום בכורה בבית אבי חי

הרעיון לסרט "מקום בגן עדן" התגלגל לפתחו של הבמאי יוסי מדמוני בזמן השבעה על דוֹדוֹ המנוח, שהיה בעל מינימרקט בירושלים. "הגיע לשם אורח, שסיפר סיפור על קצין בשנות ה-50 שבתור בדיחה מכר לאחד הטבחים בבסיס את המקום שלו בגן עדן", משחזר מדמוני. "כעבור 40 שנה, כשהקצין נפטר, בנו שחזר בתשובה שמע את הסיפור וניסה לאתר את אותו טבח שקנה את המקום של אביו בגן עדן. אגב, חשוב לציין שגם אם אפשר לפרש זאת לכאן או לכאן, יש סימוכין ביהדות לכך שאפשר לקנות מקום בגן עדן".

  yvsy_mdmvny
מדמוני. "בשאלת הדתיות-חילוניות, אין לי מקום מוגדר"

מי היה האיש שסיפר את הסיפור ומה היה מקומו של הדוד שלך בעלילה?

"מי שבא לשבעה היה האיש שקנה את המקום של אותו קצין בגן עדן, ודוד שלי היה בעל המינימרקט. הבן החוזר בתשובה, שחיפש את אותו טבח מלפני 40 שנה, פנה לדוד שלי, שהכיר את כל האנשים בשכונה. הדוד כיוון אותו לאדם הנכון".

 

מדמוני, מתברר, ידע היטב מה לעשות עם הסיפור הזה: הוא עיבד אותו לסרט "מקום בגן עדן", שיעלה למסכים בפברואר 2014, ועוד לפני השקתו הרשמית, קיבל עשר מועמדויות בטקס פרסי האקדמיה בישראל. הקרנת הבכורה נערכה בפסטיבל הקולנוע של קרלובי וארי בצ'כיה, והסרט הוקרן מאז בפסטיבל טורנטו ובעוד עשרה פסטיבלים. אלון אבוטבול זכה בפרס השחקן הטוב בפסטיבל הודו הבינלאומי, ונראה שזו רק סנונית המבשרת את בוא עונת הפרסים.


חטא היוהרה של הציונות

 

זהו הסרט השני שמביים מדמוני לבדו. הראשון היה "בוקר טוב אדון פידלמן". לפני כן, יצר עם שותפו דוד אופק את ה"מנגליסטים" ואת הסדרות "בת ים ניו יורק", "מלנומה אהובתי", ו"שלושים שקל לשעה" (כולן זוכות פרס האקדמיה הישראלית לסדרה הטובה ביותר). מדמוני גם שימש עורך תסריט של "סרוגים" ו"שטיסל". ביום שני הקרוב (9.2) יגיע אל בית אבי חי להקרנת טרום בכורה, ומיד אחריה תיערך שיחה בינו ובין חוקר הקולנוע יובל ריבלין.

 
עלילת הסרט מביאה את סיפורו של לוחם ישראלי מעוטר, שבעבר, כשהיה קצין צעיר, מכר את מקומו בגן עדן לעוזר הטבח בבסיס תמורת שקשוקה. 40 שנה לאחר מכן, בעודו שוכב על ערש דווי, בנו, שחזר בתשובה בתהליך לא פשוט, נמצא במרוץ נגד הזמן: עליו למצוא את אותו טבח שקנה את מקומו של אביו בגן עדן, במטרה לבטל את החוזה.

 

ההבדלים בין הסיפור המקורי ובין התסריט, מספר מדמוני, הם די מינוריים, אך בד בבד, גם לא ניתן להתעלם מהם. "דוד שלי, בעל המינימרקט, הפך בסרט לקצב", הוא מספר, "קצב הוא דמות עם משמעות מאוד גדולה, בעיקר באגדות התלמודיות. בדרך כלל, זו משמעות של צדיק נסתר - אדם שמתעסק בפועל בנושאים מאוד חומריים, אבל זה מין מסווה לצדיקות גדולה. נוסף על כך, שיניתי פרט קטן אך משמעותי: במציאות, המכירה של המקום בגן עדן היתה תמורת כמה לירות, ובסרט - תמורת שקשוקה אדומה".

 

רצית ליצור אלגוריה ל"האדום האדום הזה" מסיפור יעקב ועשו?

"בדיוק. רציתי להקביל זאת לסיפור המקראי של יעקב ועשו. עשו מכר משהו מופשט - הרי איך אפשר למכור בכורה - וגם גן עדן הוא מושג מופשט שמייצג את המצוות והמעשים שלך בעולם הזה. לכאורה, אתה לא יכול למכור את זה, ולכן, איכשהו, צירפתי את הכול לסיפור עשו והבכורה.

 

"יש גם מערכה שלמה נוספת שמבוססת לגמרי על הסיפור התנ"כי של יעקב ורחל. גיבור הסרט מתאהב במישהי, והוא בא לבקש את ידה מאביה - עולה מתימן במושב נידח. שניהם שותים לשוכרה, והאבא אומר לו מתוך שכרות: 'תהיה פועל שלי שנה ותקיים את כל המצוות. אם תעבור את זה - תתחתן איתה'. אם הוא לא היה שותה, זה לא היה נאמר, אבל אחרי שהדברים נאמרו - אין דרך חזרה. הגיבור עומד בתנאי, וזו אנלוגיה לסיפור של יעקב, לבן ורחל".

 

מעבר לאנלוגיות השונות, עסקת כאן ביחסי אב ובן, חילוניות ודת - נושאים די נפיצים.

"בסופו של דבר, זה מתחיל באתאיסט שבעצם לוקה בחטא היוהרה. הוא בעצם מוותר על מקום בגן עדן, מסרב לקבל סמכות אלוהית ומתייחס לכול בצורה רציונלית. הוא לכאורה מנצח כל הזמן, אבל בסופו של דבר, מפסיד בעיני עצמו, כשהבן שלו חוזר בתשובה".

 
"מקום בגן עדן", הטריילר

אפשר למצוא כאן מטאפורה אחרת, עכשווית יותר?

"אפשר למצוא מטאפורה לציונות החילונית שעזבה את הדת והגיעה למקום שבו לפי התחושה, היא מיצתה את עצמה באופן הספציפי הזה. בעיניי, המשיחיות הציונית החילונית נמצאת במשבר. הציונות רצחה את העבר שלה ואמרה 'אנחנו מתחילים מחדש ומוותרים על נתח מאוד משמעותי מהעבר שלנו. אנחנו הולכים לייצר משהו חדש לגמרי, שלא קשור לדת או לעבר'.

"החילוניות הזאת מאבדת תנופה, ורואים את זה מתבטא בתנועת החזרה בתשובה או בניסיון של חילונים שמנסים להחיות את הדת, בצורה כזו או אחרת. לכן, סיפור האבא והבן הם סוג של מטאפורה ליחסי חילוניות-דתיות. גם הבן שחזר בתשובה לא מסוגל להיות שלם כל עוד הוא לא השלים עם אבא שלו".

 
הסרט משקף את אבא

לך עצמך יש יחסים לא פשוטים עם היהדות. גדלת בבית דתי, הורדת את הכיפה, ועכשיו נראה שאתה נמצא בשלב ההתעניינות המחודשת.

"אין לי מקום מוגדר. נולדתי בבית דתי, אבל זה גם לא בית דתי קלאסי כמו של היום. בשנות ה-70, לפחות אצל המזרחים, לא היתה הגדרה של דתי-חילוני. לא היה מעבר חד כמו היום. זה לא היה מקום דיכוטומי. אבל כן, עברתי ממקום יותר דתי למקום יותר חילוני, ועכשיו אני מחפש, או לפחות מתעניין או מקיים חלק מהמצוות או מנסה למצוא סוג של דרך. קשה לי לקרוא לזה 'חזרה בתשובה'. אולי 'התקרבות'.

 

"המצב שלי, שאינו דיכוטומי, לבש צורה אחרת בתסריט. שם יש שני קטבים שלא מתפשרים - הראשון הוא של האב האתאיסט, והשני הוא של הבן, שמקפיד על קלה כחמורה. במובן הזה, זה לא שיקוף שלי, אבל זו כן הקצנה. זה כן משקף לבטים פנימיים. אני לא יכול להכריע ביניהם, אבל שתי הדמויות לקחו את שני העמדות למקומות קיצוניים. " בעיניי, המשיחיות הציונית החילונית נמצאת במשבר. הציונות רצחה את העבר שלה ואמרה 'אנחנו מתחילים מחדש'. החילוניות הזו מאבדת תנופה "

 

"אולי זה משקף יותר את הסיפור של אבא שלי, שאבא שלו היה הרב של כפר שילוח, שבו התיישבו יהודים עולי תימן. בשלב מסוים, אבא שלי ברח, עזב את הבית לקיבוץ והפך לקומוניסט. הוא היה בפלמ"ח ועבר מהלך קיצוני, אבל כשאני נולדתי הוא כבר היה בתהליך של חזרה לדת. במובן הזה, הרעיון משקף יותר את החיים שלו - המעבר החד ממקום אחד לשני. למעשה, הסרט מוקדש לאבא שלי. בשוט האחרון המצלמה עולה לשמים, והסרט מופיע עם הקדשה לזכרו".

כל הפרטים על אירוע הקרנת טרום הבכורה בהשתתפות יוסי מדמוני

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus