מבחן נפאל: האם נראה את צרת אחינו בני האדם או רק את צרת אחינו מהמילואים?

נוכחותם של אלפי ישראלים בנפאל הפכה את אסון רעידת האדמה לקרוב ומוחשי במיוחד. אין טבעי יותר וישראלי יותר מלדאוג לשלומם של "החבר'ה שלנו", גם אם איננו מכירים איש מהם באופן אישי.

אבל לא באינסטינקטים נבחנת חברה, אלא בבחירות השקולות שהיא עושה, בפעולותיה בשוך ההריסות. הרי המטייל הישראלי שלא היה לו מחסה בלילות החולפים מהדהד את קולם של עשרות אלפי הנפאלים שאין להם יותר בית לחזור אליו. התינוקות הישראליים, אלה שנולדו ואלה שטרם נולדו, מקרבים אותנו אל סיפורם של אלפי התינוקות שעתידים להיוולד לארץ החרבה והמדממת שהושלכה, באחת, מאה שנות בריאות אחורה.

עבודה מופלאה. משלחת הסיוע של צה"ל לנפאל (פלאש90, דובר צה"ל)

אז נכון, מדינת ישראל שלחה צוותי חילוץ והצלה, והם יעשו שוב את עבודתם המופלאה. אבל מה לגבי 1,800 הישראלים שנמצאים עכשיו בנפאל? ומה עם עוד אלפי מטיילים ישראלים במדינות הסמוכות שיכולים גם הם להגיע לנפאל בקלות יחסית ולהקדיש חלק מטיול השחרור לסיוע הומניטרי?

אירועי החירום הלאומיים שעברו עלינו בשנים האחרונות לימדו אותנו את כוחם האדיר של אזרחים מן השורה. במהלך מבצע "צוק איתן" התגייסו עשרות אלפי מתנדבים לעבודה במסגרת הרשויות המקומיות, ואלה אפשרו את עמידתו האיתנה של העורף במערכה הארוכה. כל אחד מהאזרחים האלה בחר להפוך את מצוקתו האישית למקור לעוצמה ולתחושת שליחות.

חברה איתנה היא חברה שיודעת לבצע את המהפך הזה. חברה שמחנכת את אזרחיה להתעלות מעל לאינסטינקט ההישרדותי המיידי והאנוכי ולאחד כוחות למען טובת הכלל. הערבות ההדדית איננה תכונת אופי; זהו הרגל נרכש שיש לחנך לרכשו. העיסוק התקשורתי בהוצאתם של ישראלים מנפאל, הדרישה האגוצנטרית "לעשות הכול כדי לחלץ את הילדים שלנו", בשעה שמיליוני נפאלים נשארים מאחור – מטפטפת לתעלות התודעה הישראלית תחושת חוסר אונים שממעיטה ביכולתו של היחיד לחולל שינוי במצבי חירום.    

במקום מטוס שייחלץ עשרה תינוקות ישראלים, עלינו לשלוח מטוס שיקים בית חולים מקומי ליולדות. במקום פינוי של המטיילים, עלינו לתת להם את הכלים להקים מערך סיוע מקומי בהובלה שלהם. אלפי הישראלים שנמצאים כעת בנפאל ובסביבתה יכולים לחולל מהפכה –  אם רק נאמין בהם ונעניק להם את הכלים לעשותה. 

אלי ויסברט

זוהי אפוא שעת מבחן שלנו כחברה. מיליוני אנשים בערים ובכפרים של נפאל נלחמים בימים האלה על חייהם, על עתידם, על בריאותם. רצה הגורל ואנחנו, הישראלים, נקלענו אל תוך האסון הזה. האם נראה את צרת אחינו בני האדם או רק את צרת אחינו מהמילואים? האם נחוס על הילדים כולם או רק על הילדים שלנו? איזו מין חברה נבחר להיות?

* אלי ויסברט, תסריטאי ואיש קריאייטיב, הוא יו"ר ארגון "לב אחד – סיוע אזרחי בחירום" שהפעיל יותר מ-24 אלף אזרחים-מתנדבים במצבי חירום בישראל

.

רוצים לקרוא על המטיילים הישראלים שמסייעים לאוכלוסייה מקומית?

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי