ביום של המבול
ביום של המבול
social
facebook whatsup email tweeter
ניב שטנדל //
9.3.11
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
הגיבורים של הסרט "מבול" לא יודעים זאת, אבל בר המצווה שלקראתו נע הסיפור הוא האור שבקצה המנהרה. בפרשה הזו האדם הוא שמביא את המבול על עצמו, והוא זה שיקצור את פירותיו

המבול התנ"כי היה עונש משמים. הוא בא למחות מעל פני האדמה את כל דור הרשעים, וליצור את העולם על כל ברואיו, לרבות המין האנושי, מאפס. כשאדם משתוקק למבול, הוא משתוקק לכוח עליון שימחק את כל צרותיו, את כל חובותיו, שיאפס את גיליון המעשים שלו כמו שעושים אתחול למחשב. המבול מגלם את האפשרות הפורס-מאז'ורית למחוק הכל ולהתחיל מאפס. להשאיר מאחור תלאות משפחתיות, צרות כלכליות ומשברים אישיים, ולצאת לדרך חדשה כשאתה נקי ממטענים.

רונית במקלחת

ב"מבול" הקולנועי אין מבול תנ"כי, אלא רק אזכור שלו. פרשת נוח היא הפרשה שעתיד לשאת גיבור הסרט יוני (יואב רוטמן) בטקס בר המצווה שלו. היא ממלאת בסרט תפקיד מרכזי, החורג מהיותה פרט צדדי בסיפור. היא הקושרת בין יוני לבין יעל (ליר כץ), בתו של הרב המלמד את יוני לקראת בר המצווה (יעקב כהן). חשוב מכך - היא הקושרת בינו לבין אחיו תומר (מיכאל מושונוב), נער אוטיסט שמועזב מההוסטל שבו שהה ושב לבית הוריו.

תומר אינו יוצר קשר עם איש ואינו מדבר, אך קולו נשמע כשהוא מאזין להקלטות הפרשה בקולו של הרב, או כשהוא שומע את יוני מדקלם את המשפטים וחוזר עליהם כהד. זה הדבר הקרוב ביותר לקשר אנושי שהסרט מציע לתומר, וכך, כשיוני מבקש לקחת אותו לביתם לאחר תקרית לא נעימה, הוא מצליח לגעת בתומר באמצעות הפסוקים מהפרשה. למעשה, הפרשה לא קושרת רק בין תומר ליוני - היא קושרת בין תומר לעולם.

זה אלמנט תסריטאי נאה, אך זו היתה יכולה להיות גם כל פרשה אחרת. הבחירה דווקא בפרשת נוח סמלית, כמובן. "מבול" הקולנועי משתוקק למבול התנ"כי, נע אליו כחץ שלוח שעליו נערמים הקשיים: ילד מתבגר, נער אוטיסט, אב שנזרק מעבודתו כטייס ריסוס (צחי גראד), אם שמתרשלת בתפקידה כגננת (רונית אלקבץ), יחסים עכורים בין ההורים.

טקס בר המצווה המתקרב נראה כעול שלאיש אין כעת חפץ בו: הנער לא מצליח להשתלט על הפרשה ומוטרד מקולו שעדיין לא התחלף, ההורים מושלכים כבובות סמרטוטים עייפות בין הצרות בעבודה לצרות בבית. אבל בר המצווה אינה עול - היא האור שבקצה המנהרה הארורה שבה מתנהלת משפחת רושקו. הטקס, שבו תינשא פרשת נוח קבל עם ועדה, הוא התגלמות המבול - שלאחריו תאיר עליהם השמש.



המבול הפיסי מופיע פעמיים במהלך הסרט. בפעם הראשונה זה קורה כשתומר מוצא אל הים בסירה בעל כורחו ומוצא את עצמו נאבק על חייו - וליתר דיוק, בהיותו אוטיסט פסיבי, אחרים נאבקים על חייו. זהו אינו מבול משמים, אך הסצנה חוזרת אל אלמנט המים ואל המים השוטפים את האדם ומאיימים להטביעו. המבול התנ"כי, שירד על דור רשעים ומצא את נוח מוגן בתיבתו, עולה הפעם מקרקעית הים על סירה רעועה שבה נמצא תומר.

גם אם רב השוני בין נוח לתומר, יש דמיון קל בתפקידם בעלילה. שניהם צדיקים בדורותיהם. נוח צדיק בלבבו, תומר צדיק מעצם תמימותו הילדותית. הוא אינו חף ממעשים רעים (למשל - הוא הורג תרנגולת), אך הוא עושה זאת מתוך תום לב וחוסר הבנה של הנורמות החברתיות המקובלות (כי גם אנחנו הורגים תרנגולות, אבל באופן מסודר).

מסביב לתומר חיים אנשים טובים, ודאי לא רשעים, אך גם הם לוקים בעשיית רע מפעם לפעם. יוני, למשל, מנהל בשירותי בית הספר עסק לממכר שיעורי בית. אביו מעשן סמים קלים לפני טיסות ריסוס. אמו מסתירה רומן. בתו של הרב מסתובבת על החוף בבגד ים, בניגוד לעמדת אביה. זה אינו דור רשעים, אך הרוע - וליתר דיוק, החטא, הפעולה האנטי נורמטיבית – חילחל, במידות שונות, לכולם. היחיד שעומדת לו הזכות להצטדק הוא הילד שבחבורה, תומר, שאינו מבין ואינו שולט במעשיו. הוא המוצא עצמו בתיבה המטלטלת על הגלים, מקווה שהמבול יעבור מעליו.

בסירה

בפעם השנייה מופיע המבול בזיקה ישירה למקבילו התנ"כי, במהלך טקס בר המצווה בבית הכנסת. זהו רגע קולנועי יפה, שמתחמק מקלישאה קולנועית של פתרון תסריטאי יש מאין, ואינו מבקש להיתלות בכוח עליון בלתי מוסבר. זה היה יכול להיות נס - מבול שיורד בתזמון מופלא - אך זאת פעולה מעשה ידי אדם, מחווה של אב לבנו ולמשפחתו, צעד לרקימה מחדש של התא המשפחתי. ב"מבול" האדם הוא שמביא על עצמו את המבול, והוא שיקצור את פירותיו אחריו.

"מבול". במאי: גיא נתיב. תסריט: נעה ברמן הרצברגר. שחקנים: יואב רוטמן, מיכאל מושונוב, רונית אלקבץ, צחי גראד, ליר כץ.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus