לקטר ולאהוב: רביטל ויטלזון אומרת את מה שאתם חושבים

הסרטונים שהקומיקאית רביטל ויטלזון יעקבס יוצרת עוסקים בסוגיות ובתסכולים הוריים; אימהיים, לשם דיוק. הז'אנר החביב עליה הוא כתיבה של מילים מצחיקות ללחן של שירים מוכרים והפקת קליפים שנעים על הסקאלה שבין הפקות ביתיות בהשתתפות הילדים שלה ובין הפקה עצמאית מהוקצעת למדי. יש לה שיר על המועקה של אמהות שלוקחות את הילדים לגן שעשועים ומחפשות שם טיפה שקט לעצמן אבל לא מוצאות; יש שיר אחר על ההכנות המפרכות לשבת; עוד שיר מתאר את החודש התשיעי של אישה בהיריוםן כסיוט; ושיר אחר מאגד את כל התסכולים של נשים מיניקות ואת העצות המעצבנות שהן מקבלות.

 

הכנות החדה והבוטה לפרקים שבה היא מדברת על חוויית האימהות מצטרפת לעוד כמה קולות נשיים במחוזות הכתיבה וההומור בשנים האחרונות שמפרקים את הקשיים שבהורות באופן שאינו מנסה לייפות את המציאות. אם נפתלי בנט טבע את הסיסמה "מפסיקים להתנצל, אוהבים את ישראל", הרי שהסלוגן שיכול בהחלט להופיע בסיום סרטוניה של ויטלזון יעקבס הוא "מפסיקים להתנצל, ילדים זה סיוט (אבל אני מתה עליהם)".

 

הדמות שכמעט אינה נוכחות בקליפים של ויטלזון יעקבס הוא בעלה ושותפה למלאכת גידול חמשת הילדים. אמנם הוא מאוזכר בשירים, בעיקר בהקשר של התהייה מתי הוא יגיע כבר, ובאחד הקליפים הוא אכן נראה חוזר הביתה ומחליף את אשתו בתורנות השמירה על הילדים, אבל זהו זה. הטרוניות של ויטלזון יעקבס הן מאוד אישיות ונשיות. עם זאת, היא משוכנעת שהדבר שהכי צריך להשקיע בו בהורות זו הזוגיות. "למה?", היא שואלת ועונה, "כי אם יש עוגן זוגי יציב, זה הדבר הכי חשוב, והוא משמש נמל שממנו כל בני המשפחה יכולים להמריא. סבתא שלי תמיד ציטטה את האימרה ביידיש: 'אימא עושה אימא'. סיפרו על אימא יהודייה שכל ילדיה ישנו והיא קמה בחמש בבוקר ואכלה חמאה וקינמון לבדה, בלי לתת לילדים. למה זה? כי היא חייבת את הזמן שלה עם עצמה, וזה נחוץ להורות שלה.  

 

"אני מאמינה שהורים צריכים להשקיע בעצמם ובזוגיות שלהם כדי להיות הורים טובים יותר. בכל פעם שהורים מתלבטים אם לצאת לחופשה בסוף שבוע ולשים את הילדים אצל הסבתא: אז כן, לכו על זה. יש אנשים שלא משחררים ומתקשים להשאיר את הילדים עם מישהו, וזה יוצר פער בזוגיות שקשה לגשר עליו, כי אחד מבני הזוג מתחיל לצאת לבד, והביחד של הזוג נגמר. זו תובנה שקשה להגיע אליה בהתחלה, בילדים הראשונים, אבל בדיעבד, היום, כאימא מנוסה, אני מבינה את זה. בדיוק בשבוע שעבר הייתי בבית של מישהי שכל הסלון שלה פשוט נכבש בידי ערימת בימבות וצעצועים, ואין לה שום מקום לעצמה. זה טיפוסי מאוד להרבה הורים".

 

 

 

 

ב"שיחות להורים עייפים", אירוע בהנחייתה של ויטלזון יעקבס בבית אבי חי, תתנהל שיחה בהשתתפות כרמי אור, יועצת כלכלית ומנהלת מיזמים להשכלה פיננסית וד"ר קרן אור-חן, מומחית בתחום קבלת ההחלטות מאוניברסיטת חיפה בנושא קבלת החלטות והדברים שמניעים הורים ומשפחות לקבל את ההחלטות שהם מקבלים. "אני מרגישה בעשור האחרון שהחיים מנהלים אותי, ולא אני אותם", היא מספרת על הרלוונטיות של אתגר קבלת ההחלטות לחיים שלה, "אני היום בת 39, ואני מרגישה שמשהו קרה בין הגילים 30 ל-40. לא ברור לי בדיוק מה, אבל אני רוצה להחזיר שליטה על חיי ולהיוועץ באנשים חכמים שיעזרו לי לנהל תחומים שונים בחיים שלי: כלכלה, בריאות, משפט, הורות. איך אני מנטרלת דברים לא-רציונלים או לא מן העניין בעת קבלת החלטה? זו יכולה להיות ההחלטה אם לבקש העלאה או לא, בידיעה שבקרוב אני יולדת; התלבטות אם לעשות עוד ילד; או השאלה מה עושים אם יש קצת כסף בצד - איך משתמשים בו.

 

"לי אישית היתה דילמה גדולה מאוד אם לעבור להיות עצמאית או לא. הייתה לי משרה טובה בתפקיד ניהולי בסטימצקי, אבל התחלתי להתקדם עם הסטנד-אפ, וזה הקשה את גידול הילדים כי נעדרתי הרבה בערבים. פחדתי לעזוב את התלוש הקבוע והנעים וללכת על דרך עצמאית, ובסופו של דבר, זו הייתה החלטה זוגית שלי ושל בעלי יחד. זה היה לפני שלוש שנים, ובדיעבד, אני חושבת שזו הייתה החלטה מעולה מבחינה כלכלית, מקצועית ומשפחתית, אבל החשש היה שם - האם לקהל יימאס ממני? עד מתי ירצו לראות אותי? אני מאמינה שכולנו מנוהלים בידי פחדים בדיוק כמו אלה, ואנחנו עוטפים אותם בערכים, אבל אלה למעשה פחדים".

  

 

ביניים

 

ויטלזון יעקבס, תושבת כפר הרא"ה בעמק חפר, היא אישה דתייה שמודעת לאלמנט ההפתעה המסוים שהאמירה הזאת עשויה לייצר בקרב חלק מצופיה ומהעוקבים שלה ברשתות החברתיות. בתור דתייה, היא יודעת לספר על המקום המיוחד שיש להחלטה "האם ומתי להביא ילדים לעולם" במגזר שלה. "אצלנו אין שאלה בכלל לגבי המשמעויות הכלכליות של לעשות ילדים", היא מסבירה, "מה גם שאנשים אומרים שכל ילד מביא איתו את הפרנסה שלו, וזה למרות העובדה שהמגזר הדתי בסופו של דבר אינו עשיר במיוחד. אני לא רואה בבחירה לעשות ילד שני ושלישי החלטה כלכלית, אף שיש לי חברה שיש לה שני ילדים בלבד, וכן, היא יכולה להשקיע בחוגים ובנסיעות לחו"ל איתם יותר משאני יכולה. לי יש ילדה בת 11 וחצי שעדיין לא טסה לאילת. אני ובן זוגי יודעים שאולי לא נוכל לתת לילדים שלנו הכול; זה לגיטימי".

 

כמו רוב האימהות, גם ויטלזון יעקבס נאלצה לעשות ויתורים. "רציתי שיהיו לי יום או יומיים ארוכים בשבוע שאני נשארת בעבודה עד שעה מאוחרת ולא אוספת את הילדים מהגן, אבל זה לא עבד לנו. לא הצלחתי ששנינו נתקדם בעבודה באותה מידה, והבנתי מתישהו שזה או שאני אצא מוקדם מהעבודה או שאביא בייביסיטר. היו לנו הרבה מאבקים בנושא, ובסוף ויתרתי ולקחתי צעד אחורה בקריירה, וזה נוסף על ההיריונות עצמם, שהם גם ככה צעד אחורה. במשך תקופות ארוכות לא נסעתי לחו"ל, ויש פשרות שלא מדברים עליהם, כמובן, כמו חוסר השינה. בשורה התחתונה, אני אף פעם לא ערה במאה אחוז".

 

  

כך או כך, הכנות והפתיחות של ויטלזון יעקבס לגבי חוויית האימהות הפכו אותה כבר מזמן לכוכבת אמיתית במגזר הדתי, דווקא משום ששם פחות נהוג לקטר על הילדים בחופשיות. "בתוך המגזר הקול שלי הוא ממש רעידת אדמה", היא מספרת, "גם כי אנשים לא נוהגים לדבר על כמה ההורות קשה, ואם הם עושים את זה, זה לא בצורה שאני עושה. אנחנו הדתיים עושים המון ילדים, ופשוט לא מדברים על כמה זה קשה, ולכן ההומור שלי היה צעד נועז במגזר. כשדיברתי בפייסבוק על נושאים כמו דיכאון אחרי לידה, לילה ראשון אחרי החתונה, מקווה, זה עשה גלים במגזר הדתי. מה שהביא לי גם את החילונים לפיד זה הקליפים שעשיתי, כי אני לא נראית דתייה ושרה שירים לועזיים שלא מזוהים עם דתיים. לפני ארבע שנים עוד היו כותבים לי דברים כמו 'תגידי תודה שיש לך ילדים'. הם לא הבינו את המורכבות: אפשר לאהוב את הילדים ולהתלונן עליהם בעת ובעונה אחת. בחמש השנים האחרונות זה נהיה לגיטימי יותר לשחרר קיטור ולהודות שבצד זה אנחנו אוהבים את הילדים שלנו. כשעשיתי סרטון על זה שהתאכזבתי שהתינוקת שלי יצאה בת ולא בן, אז המון אנשים ירדו עליי בטירוף. הם אמרו לי 'אלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים' וכיוצא באלה. אבל אני חושבת שיש לגיטימיות לאכזבה. זה בסדר וטבעי שאחרי שלוש בנות ובן רציתי בן. הכול בסדר". 

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

 

Model.Data.ShopItem : 0 6