בחירה גורלית: להיות עדה ולא מחנה

בחירות. לכאורה בחירות בין ימין לשמאל, בין מפלגות, בין גושים. לכאורה בחירות בין תפיסות כלכליות, בין תפיסות ביטחוניות, בין גישות נציות לגישות יוניות. אבל כל אלה, עם כל החשיבות והמשמעות המקופלים בהם, הם רק ביטויים לבחירות המהותיות שמדינת ישראל באמת ניצבת בפניהן הפעם. הבחירות האמיתיות שעל הפרק זוקקו בשבועות האחרונים בתדהמה הציבורית מחוק הלאום.

 

איזה אתוס אוכלים פה? צילום: מנדי הכטמן, פלאש90

 

הבחירות הבאות תהיינה, אולי יותר מתמיד, בחירות על אופיה וריבונותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, וליתר דיוק, בחירות על האופן שבו אזרחי המדינה מבינים יהדות מהי, ציונות מהי, דמוקרטיה מהי ומדינה יהודית מהי. אולי יותר מכול, חוק הלאום חשף בריש גלי את מה שרבים ממתנגדיו חווים כקמצנות רוחנית שנעשתה מנת חלקנו – בהנהגה, בתרבות, ברווחה, ובחינוך – בשנים האחרונות.

כי מהי מדינה יהודית? האם כשאנחנו אומרים מדינה יהודית, אנחנו מתכוונים למדינה שרוב אזרחיה מוגדרים כיהודים בתעודות הזהות שלהם? האם מדינה יהודית משמעותה מדינה דתית? האם כשאנחנו מדברים על מדינה יהודית, אנחנו מתכוונים לשלב ביניים לפני שמממשים את החלום המשיחי להקים כאן את בית המקדש השלישי? האם מדינה יהודית משמעותה מקלט בטחוני לעם היהודי למוד הסבל והרדיפות? האם מדינה יהודית היא התשובה ההיסטורית הגאה לכל הקמים עלינו לכלותנו בכל דור ודור?

 

צדק ולא צבע

 

בלי ספק, רבים מבעלי זכות ההצבעה היהודים בישראל היו חותמים על אחת ההגדרות הללו לשאלה "מדינה יהודית מהי". בלי ספק, רבים מהם יצביעו לאחת המפלגות מגוש הימין. ומכיוון שרבים מהם סבורים שבזאת מסתכמת ההגדרה של המדינה היהודית, הם גם לא מבינים, ואפילו תמהים, כשיש בנמצא יהודים במדינה הזאת שמתנגדים לסד ההגדרות הנ"ל – שאגב, אינן בלתי נכונות כשלעצמן, אבל בשום אופן לא ממצות את האפשרויות, ויתרה מכך, כשנעצרים רק בהגדרות האלו, מסתכנים ברדוקציוניזם דל ואלים שבהכרח חותר תחת עצמו.

כל ההגדרות לעיל אין להן תוקף בלי ההגדרה הרואה במדינה יהודית מדינה שמתנהלת בהתאם לערכים יהודיים ומעצבת את חזונה ואת שאיפותיה הלאומיות, הכלכליות, הביטחוניות, התרבותיות והחינוכיות בהתאם אליהם. אני מדבר על ערכים של חירות ומופתיות, ערכים יהודיים של חזון ומוסר אוניברסלי שאינו חושש מתחושת ייעוד של דוגמה אישית; על ערכים של חשיבה מחוץ לקופסה ויצירתיות. על פי גישה זו, היהדות איננה מסגרת שרק מתקרבנת על מר גורלה וגוזרת ממנו קופונים ציניים, אלא זוכרת, לומדת ומלמדת אותו כדי להתמיר אותו לייעוד נאור, "כי גרים הייתם בארץ מצרים", כי פליטים הייתם באירופה, "אני ה' אלוהיכם". גישה זו למדינה יהודית אינה שוכחת לכרוך את הכרזת העצמאות שלה בחזונם של נביאי ישראל, שלנגד עיניהם ראו את האדם באשר הוא אדם, עוד לפני שהוא משתייך ללאום כזה או אחר, כי הם ראו צדק, ולא צבע. אפילו דבריו של הרא"יה קוק, מנהיגה האולטימטיבי של הלאומיות הדתית, יש בהם להעיד על הירידה מהפסים של המחנה שמתיימר ללכת בדרכו:

"למרות כל שינויי דעות דתות ואמונות, ולמרות כל החילוקים של הגזעים והאקלימים, נכון הדבר לרדת לסוף דעתן של העמים והקיבוצים השונים, כמה שאפשר, ללמוד את אופיים ואת תכונותיהם, למען דעת איך לבסס את האהבה האנושית על יסודות המתקרבים למעשה. כי רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת אדם, תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית." (אורות הקודש, כרך רביעי, עמ' תה)

 

לא עונה לקריטריונים

 

על פי ההגדרה הערכית של היהדות, מדינת ישראל כפי שהיא מתנהלת היום איננה ממש מדינה שעונה על הקריטריונים של מדינה יהודית. כי מדינה שמפקירה את ערך החינוך לכוחות השוק החופשי ומפקירה את מוריה לעבודות קבלן איננה ראויה להיקרא מדינה יהודית. ומדינה שמשקיעה יותר כספים בחינוך יהודי מאשר בחינוך של המגזרים הלא יהודיים איננה ראויה להיקרא מדינה יהודית. ומדינה שהמיעוטים הלאומיים שבה זוכים ליחס של אזרחים סוג ב' בחלוקה התקציבית איננה ראויה להיקרא מדינה יהודית. ומדינה שנבחריה מצפים משופטיה – ומצהירים על כך בלי להתבלבל – שיטו משפט לטובת האינטרסים הלכאורה-יהודיים על פני אינטרסים דמוקרטיים חוקתיים איננה ראויה להיקרא מדינה יהודית. ומדינה שמתקיימים בה פערים חברתיים מפלצתיים כמו בישראל פשוט איננה ראויה להיקרא מדינה יהודית. ומדינה ששקועה בתרבות חומרנית וצרכנית, שהאלימות בה פושה ומעשי סדום הופכים בה לעניין של יום-יום אינה ראויה להיקרא מדינה יהודית. ושום צבא שבעולם לא יצליח להכריע את אויביו, לא משנה כמה תקציבים יוקצו לכך ולא משנה כמה חוקי לאום יחוקקו, אם במקום רוח של חזון במפרשיו מאכילים את חייליו בפסבדו-אתוס של הקם להרגך השכם להרגו. מדינה שמתנהלת כמתואר לעיל חותרת תחת הלגיטימיות ותחת הזכות הערכית שלה להתקיים כמדינה יהודית.

את ההבחנה בין שני סוגי המדינות היהודיות הללו אפשר לאפיין בצורה ברורה בעזרת ההבחנה של הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק בין שני מושגים - "מחנה" ו"עדה". וכך הוא אומר:

"מחנה ועדה מהווים שתי תופעות סוציולוגיות שונות, שני קבוצים נפרדים שאין ביניהם שום השתתפות ויניקה הדדית. מחנה נוצר מתוך השאיפה להגנה ומתפרנס מרגש הפחד. ועדה נוצרת מתוך געגועים להתגשמות אידיאה מוסרית נהדרה ומתפרנסת מרגש האהבה".

חשיפת הקמצנות הרוחנית. תוצאות ההצבעה לחוק הלאום (צילום: מרים אלסטר, פלאש)

 

הרבה נושאים יעלו לסדר היום במערכת הבחירות הקרובות; ביטחון, חינוך, יוקר המחיה ומעמדה של ישראל בעולם הם רק חלק מן הסוגיות הקריטיות שנתווכח עליהן בחודשים הקרובים. אבל רצה הגורל, והקש ששבר את גבה של הממשלה הזו היה קשור בחוק הלאום, שכל המחלוקת סביבו מתמצה בהבחנות לעיל שבין הגדרותיה של המדינה היהודית; מתחת לפני השטח, מאחורי הנושאים שעליהם נתווכח, טוב נעשה אם נזכור שעל הוויכוח הזה יש להכריע את הבחירות הקרובות: על ההגדרה של מדינה יהודית כמחנה, או על ההגדרה של מדינה יהודית כעדה.

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

Model.Data.ShopItem : 0 6