יהדות פרנדלי

בשקט בשקט, היהדות, שהיתה מופקדת בידיהם של סוכני משנה, חוזרת הביתה. היא עוטה פנים חדשות ומלבוש אחר, אבל מדפי הספרים הולכים ומתמלאים ספרים שמזכירים לנו שהיהדות היא לא רק דת. היא גם תרבות, היסטוריה וחברה. מעל גלי האתר נישאים צלילים של פיוטים מחודשים ובתי המדרש המגונים נפתחים בזה אחר זה.

 הספר "מָה מְבָרְכִים עַל גְּלִידָה?", שכתב אורי אורבך ואיירה יערה בוכמן הוא חלק מהגל הזה והוא מציע לילדים ולהורים תשובות לשאלות על עיקרי היהדות ומנהגיה, לצד סיפורים, הסברים, חידות ובדיחות. המדריך לתועה ביהדות, אם תרצו.  13 פרקי הספר מחולקים לנושאים מרכזיים, וביניהם עיקרי היהדות, אלוהים, חגים, בין אדם לחברו ועוד.

מה הכלל הכי חשוב בתורה? למי סולחים לפני השינה? מה עושה חמור על קיר בית הכנסת? אלו הן רק חלק מהשאלות שמעלה אורבך ומשיב עליהן בפרויקט ייחודי מסוגו בעברית, פרי עבודה של שלוש שנים, ביוזמת הוצאת "אחוזת בית".

"אם אתם לא יודעים מה מברכים על גלידה, הספר הזה הוא בשבילכם", פותח את הספר אורבך, עיתונאי, שדרן רדיו וסופר המכהן בכנסת וממשיך: "כל ילד שואל את הוריו שאלות, וכל הורה לא תמיד מוצא את התשובות. אז במקום להגיד: לא עכשיו, אתה לא רואה שאני עסוק? פשוט פותחים את הספר הזה ונהנים מהיהדות".

ריתמוס יהודי
אורבך כתב תריסר ספרים הומוריסטיים המיועדים לילדים וספר בשם "סבא שלי היה רב", לקסיקון הומוריסטי למונחים מחייו של הציבור הדתי. בין היתר המציא את המונח "דתי מחמד" לתיאור עצמו.

אז איך נולד הרעיון?
"פנתה אלי שרי גוטמן, מו"לית אחוזת בית. זה חלום ישן שלה, הגיוני גם אגב. למעט אנשים מתאים לכתוב סוג כזה של ספר על יהדות שמבטאת את שלושת אלפי השנים שבין התנ"ך לבין היום. בהכללה, אנשים דתיים כותבים לדתיים, ואנשים חילונים פחות מתעניינים. לכן צריך מישהו שכותב לשני העולמות, גם מבחינת הידע וגם מבחינת רמת העניין, ואני יושב על הצומת הזה, שמתאים בדיוק. זו משימה שאם אתה לא בקי ולא נוח לך עם החומרים האלה, תעדיף לא לכתוב".

עולות בך תהיות איך קרה שחלה התרחקות מהיהדות כתרבות?
"אלו מחשבות של הרבה שנים ומשום כך הפנייה אלי נפלה על קרקע פורייה. יש כל מיני סיבות, וזו אחריות של כולם. דתיים התבצרו וחילונים התבצרו במודרניות, ומנסים להיות חלק מהעולם הגדול ומהכפר הגלובאלי, במקום להיות בכפר הישן והטוב, בלי להיתקע בו כמובן. בפער שבין הכפר הגלובאלי והבוטקה, הלכנו לאיבוד. בישראל דווקא במידה רבה הרבה חילונים מקבלים פטור: הם אומרים: 'אנחנו חיים פה, מדברים עברית, עושים צבא ונחים בשבתות. הריתמוס פה הוא יהודי. קל פה להיות יהודי חילוני. זה ההפסד הגדול של התנועה הציונית החילונית. מה שקורה בשנים האחרונות, זה שהמנגנונים של היהדות החילונית שמשאירים בנאדם יהודי פעיל נחלשים. היחס לעברית, לצבא, לישראל, ללוח השנה, זה כבר לא מספיק בשביל כולם".

"הריתמוס פה הוא יהודי". אורבך (פלאש 90)

פרדוקס אורבך
אורבך מתבונן סביבו ומגלה תמונה מורכבת. המחקרים האחרונים מדברים על זליגה של 10 – 15 אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת מהדת. נתח אחר של האוכלוסייה מורכב מעולים חדשים, משוללי זיכרונות מאחדים מבחינה יהודית חילונית, דבר היוצר כמיהה וחיפוש אחרי חוויות יהודיות מבלי שיידרשו להיות שומרי מצוות. מנגד, ניצבים זוגות מעורבים רבים – המשלבים זוגיות שבין דתי ולא דתייה ולהיפך, וכמובן – דתל"שים.

"עליתי על פרדוקס שאני נותן לו את התואר 'פרדוקס אורבך'", אומר הח"כ הנמרץ. "הדתל"שים רוצים שהילדים שלהם יהיו דתל"שים, אלא שלילדים שלהם חסרה החוליה של דתי מינקותא. ההורה לא יכול לתת לילדים שלו דתיות לשעבר. צריך לגדול בבית דתי כדי לעזוב את זה. ההורה מתגעגע, רוצה לתת לילד שלו ידע בדת וחוייה דתית ואז הוא שולח אותו לממלכתי דתי או לבתי ספר כמו 'קשת' ו'דרור', כלומר כל מקום שבו לא מתנכרים ליהדות.הספר הזה משיב לכמיהה לידע, לא לחזרה בתשובה. תחום הידע הוא אחד העמודים הכי רופפים. תפקיד הספר הזה הוא להעשיר בידע. זו לא אנציקלופדיה ולא לקסיקון. זה ספר קליל אבל רציני".

היו נושאים שאמרת: בזה אני לא נוגע?
"יש דברים שלא מתאימים לילדים. כמו גברים נשים, זה מוזכר אבל לא רלוונטי ליומיום של הילד. לא התעסקתי בהלכות ממזרות. הפרק הראשון הוא אלוהים. אין נושא יותר מזה. איך תגדיר, איך לא תגדיר. הבחירה העיקרית היתה מהי מידת העיסוק, והחרדה שאולי פספסתי משהו משמעותי".

עד כמה היית מעורב בתכני האיורים?
"עברנו איור איור ברמות של אם יש כיפה, אין כיפה ומתי. במדויק. אם רואים ילדים בבית כנסת הם חייבים להיות עם כיפה. זה צריך להיות נכון מצד אמינות הציור ומבחינת האיזונים. לא יכול להיות שבאיור של אווירה כולם יהיו חילונים, כי לא זו תמונת המציאות הישראלית. הספר נועד בראש ובראשונה לציבור חילוני ומסורתי, שיהיה לו נוח ולא ייראה לו ספר דוסי עם הלוק הדוסי. האיורים הם חגיגה".

ואיך מצאת את האיזון בין הנוסח אשכנזי לנוסח הספרדי?
"השתדלנו שלא ייצא ספר אשכנזי מדי. אני מביא קטע מתפילה גם בנוסח ספרדי וגם אשכנזי. יש סיפורים מתוניס, מפולין וחכמי חלם, פתגם במרוקאית וכמובן - השתדלתי שיהיו בדיחות יסוד, לדוגמה מקור הביטוי 'כשר אבל מסריח'. אם הייתי מוצא ספר של מאה הבדיחות הידועות ביהדות, הייתי מכניס אותו. זה חלק מחבילת היהדות שילד צריך לגדול עליהן. אני רוצה להיות הראשון שיספר בדיחה וילד יצחק ממנה. הכוונה לבדיחה שהוא לא מכיר בגלל היחלשות של מנגנוני התודעה גם בתחום הזה".

מדובר בהמשך טבעי של הלקסיקון  שכתבת, "סבא שלי היה רב"?
"המשך טבעי כי זה אני, המשך טבעי במובן הזה שהוא יהדות פרנדלי, אבל השוני העיקרי הוא שעד היום כתבתי על חילונים ודתיים מההיבט הסוציולוגי ולא היהודי. הספר הזה הוא כבר על יהדות. מבחינתי זו קפיצה מעניינת. יש לי הרגשה טובה, ואני מקווה שאני לא טועה".

כתבה: כרמית ספיר-ויץ