ונהפוכו

בחודש אדר השנה נציין שני ימי מאבק באִי-צדק הקשורים בנשים: יום העגונה הבינלאומי (תענית אסתר, 25.2) ויום האשה הבינלאומי (כ"ב באדר, 8.3). יום האשה הבינלאומי נקבע בעקבות הפגנות שקיימו פועלות טקסטיל בניו יורק ב-8.3.1857. הנשים מחו נגד שעות העבודה הארוכות, השכר הזעום ותנאי העבודה הירודים. מתוך סולידריות עם מאבקן הלך היום והתמסד. הוא צוין בחגיגיות רבה במיוחד בברית המועצות לשעבר כ"יום האשה העובדת ההירואית", ועד היום הוא חביב על יוצאות חבר העמים (ונחזור לכך בהמשך). בשנת 1975 הפך יום האשה ליום רשמי של האו"ם, וכיום הוא מצוין במדינות רבות, כולל בישראל.

מצעד לרגל יום האשה הבינלאומי בבנגלדש

יום העגונה הבינלאומי, לעומת זאת, הוא יום יהודי באופן מובהק, מפני שגירושים הלכתיים אינם יכולים להיות מוכרזים על ידי בית המשפט ואינם יכולים להתקיים בלא נוכחות הבעל (או שלוחו) ובלא הסכמתו. יום המאבק למען זכויותיהן של העגונות נקבע בשנת 1995 ביום תענית אסתר, בקריאה ציבורית להתיר את הנשים הכבולות במערכת נישואים שאינן רוצות בה . יום העגונה אינו מפורסם עדיין די הצורך (בארץ כבתפוצות), אך פרופ' אליס שלוי, ממייסדות קואליציית עיקר למען עגונות ומסורבת גט, סיפרה לי שהוא צובר תאוצה בציבוריות הישראלית. כך, לדוגמה, יש נשים שבדרך כלל אינן מקיימות מצוות אבל מקפידות לקיים יום צום ותענית ביום הזה.

חגיגות האשה ההורסת

אף על פי שבמבט ראשון נראה כי יום האשה הוא כלל עולמי וחובק כל, ואילו יום העגונה קשור רק לנשים יהודיות שקשר נישואים אומלל עיגן אותן, בכל אחד משני הימים הללו טמונה משמעות כפולה - כלל אנושית מזה ויהודית-ישראלית מזה. התאריך של כל אחד מהם נבחר בקפידה, ומשלב עבר והווה, מסורת וחידוש. בעוד שיום האשה נסמך על אירועים מהתקופה המודרנית, נקבע יום העגונה בעקבות סיפורה הקדום של אסתר המלכה. הקשר בין סבלן של העגונות לסבלה של אסתר ברור ומובהק, לכן נשים יהודיות בנות זמננו בחרו להעלות על סדר היום הציבורי והדתי כאחד את נושא העגונות באמצעות הענקת משמעות נוספת ליום התענית העתיק.

אך היה גם מי שסבר שלא רק ליום העגונה, אלא גם ליום האשה הבינלאומי יש קשר אינטימי ומיוחד לחג הפורים, גם אם הוא מצוין לפי הלוח הלועזי. הדבר אינו מתמיה כל כך - הסמל של פורים והדמות העיקרית בו הוא אשה, אסתר, הדורכת על דפי המגילה ועל מרבדי ארמונו של אחשוורוש לראשונה כ"יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה" (אסתר ב', ז'), זו שמתייחסים אליה כאל אובייקט, אשה שתוקה, שגם כששואלים את פיה היא אינה עונה ("אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ", שם, כ'), אך מסיימת את הסיפור כגיבורה רבת עוצמה המשכילה להציל את עמה. העצמתן של נשים, הנכחתן והשמעתן הן-הן מטרותיו של יום האשה. זאת ועוד: פורים מציין את הרווח וההצלה של היהודים מאיום השמדתם בשל יהדותם, ועל כן ראוי לו שיציין מחויבות לגורמים מוחלשים ופגועים בחברה. לעתים חל באדר גם יום המאבק הבינלאומי בגזענות, שנחוג ביום השיוויון בין היום והלילה (21.3). 

אבל היו גם אחרים שקישרו את יום האשה הבינלאומי לחג הפורים, ואלה לא היו בני ברית. חברתי, הרבּּה אלונה ליסיצה, תרגמה לי מאמר אנטישמי רוסי שכתב במוסקבה אנדריי קורייב, פרופסור לפילוסופיה של הדת, ובו מואשמים מנהיגים קומוניסטים יהודים (והיו לא מעטים כאלה) בכך שקבעו את יום האשה במודע סמוך לפורים, וכך הכריחו כביכול את כל העמים לחגוג את החג הזה. כשחיפשו המהפכנים בברית המועצות הצעירה יום שיציין את גבורת הנשים, היה להם טבעי להיזכר בתולדות עמם, ואכן, בשנת 1917 חל השמונה במרץ בדיוק בחג הפורים, י"ד באדר התרע"ז:

"היתה זו אסתר שהצילה לפני מאות שנים את עמה מהרודן. לכבודה חוגגים כל שנה את החג העליז ביותר של היהודים... לא היה נוח לשנות בכל שנה את תאריך החג המהפכני (כך שייקבע על פי הלוח העברי), זה היה יותר מדי גלוי. לכן החליטו לנתק את החגיגות לאשה ההורסת מחג הפורים ולקבוע אותן בשמונה במרץ בכל השנים, בלי קשר למחזוריות הירח, ולקרוא לעמי העולם להלל את האשה הלוחמת, להלל את אסתר. במילים אחרות, לאחל 'חג פורים שמח' אפילו בלי לדעת על כך" (תרגום חופשי: הרבה אלונה ליסיצה).

המאמר האנטישמי טוען שהיהודים יצרו את יום האשה סמוך לפורים ככיסוי לחג שלהם וכאמצעי הטעיה מתוחכם (נו, יהודים או לא?!) שגורם לרוסים לחשוב שהם חוגגים משהו ראוי כיום האשה, ובעצם הם חוגגים את השמדת העם הפרסי על ידי היהודים. ומי יודע, אולי הרוסים הם הבאים בתור... התוכן האבסורדי של המאמר אינו מצריך תגובה, אבל מעניינת העובדה שיום האשה הבינלאומי נקשר בתודעת הכותב לחג הפורים ולגיבורתו, אסתר המלכה. צורת החשיבה המדרשית של המאמר שצוטט כאן אינה שונה באופן עקרוני מהחשיבה שקישרה בין צרתה של אסתר וצרתן של העגונות.

שתי פנים הפוכות

אך מה יהודי ביום האשה עצמו, שהוא יום בינלאומי ותאריכו נקבע על פי הלוח הכללי? להבנתי, ביום זה באה לידי ביטוי הדרישה היהודית המתמדת לצדק. כל מאבק על זכויותיהם הנחמסות של בני אדם הוא מאבק יהודי. אין זה פלא שנשים וגברים יהודים עמדו ועומדים בחזית המאבק הפמיניסטי, כמו שהם עמדו ועומדים בחזית מאבקים רבים למען זכויות אדם והכרה בצלם אנוש.

דרישה לצדק (פלאש 90)

כמו האל היווני יאנוס, ששתי פנים לו והן הפוכות זו לזו, לחג הפורים יש פן נכמר, המציין סבל וחרדה קיומית, ופן החוגג מאבק וניצחון. כמוהו גם הפמיניזם - צד אחד שלו חרד לסבלות הנשים ונלחם על זכויותיהן, וצד אחר שלו קורא לביטוי יצירתי שלהן ולהעצמתן. כאלה הם גם שני הימים שבהם עסקינן כאן - יום העגונות הבינלאומי מציין את סבלן של נשים הכבולות לקשר שאין בו אהבה וחמלה ואת קוצר ידה של המנהיגות הדתית לסייע בעדן, ואילו יום האשה הבינלאומי מסמל את המאבק של נשים לשיוויון זכויות, את כוחות החיות ואת היצירה הנשית.

הרבָּה ד"ר דליה מרקס היא חוקרת תפילה ומרצה בכירה לליטורגיה ומדרש בהיברו יוניון קולג'
לתגובות: editor@bac.org.il