צעדה בכל מחיר

כל המדינה צועדת למען גלעד שליט, כך לפחות טוענים כלי התקשורת. מזה זמן רב לא נתקלנו באירוע שמאחד כל כך את ה"ביחדנס" הישראלי. כלי התקשורת מדברים בעניין זה בקול אחד. כולם מלבים את אש הלחץ הציבורי ומעודדים זה את זה: "עסקה בכל מחיר".

ובאמת, היש מטרה נעלה יותר להתקבץ סביבה - החזרת בן אובד, בשר מבשרנו למשפחתו? כנראה שלא, ואם מישהו מעז להביע ביקורת על ההתגייסות הטוטאלית, הציבורית והתקשורתית, מיד הוא מוקע כאויב האומה.

תפקידה של משפחת שליט, שהתנהלה עד כה בצורה מאופקת ומרשימה באופן שאינו מצוי, ברור: לעשות הכל כולל הכל להחזרת בנם למצפה הילה. כאמור, בכל מחיר. אך האם זהו גם האינטרס הציבורי של הצועדים?

רובם המכריע של הצועדים נדחפים ממניעים רגשניים גרידא. למעשה, הם צועדים נגד האינטרס של עצמם. קשה לי לנחש כמה מהם הקדישו מחשבה רציונלית לשאלה - עסקה, איך בדיוק?

הם תובעים: להחזיר את גלעד עכשיו. זה אופנתי, זה שיקי, זה הדבר הנכון לומר בימינו. ושוב אני שואל: כיצד הם מתכוונים לעשות זאת? מה בדיוק הם תובעים? ובכן, הם תובעים מהממשלה להפעיל את אותם שיקולים שהם מפעילים. כלומר רגשנות, רדידות וחוסר יכולת לראות שניים או שלושה צעדים קדימה.

המצדדים בעסקה בכל מחיר מעוניינים שראש הממשלה יאמץ את גישתם. אלא שראש הממשלה, כנבחר ציבור, אמור להיות אינטרס אחר: האינטרס הציבורי. הוא לא יכול להתנהל באופן המקדש סיפוקים מידיים ופופוליסטיים.

אלא שכפי שמנחשים בחמאס, הלחץ ציבורי-תקשורתי יכריע בסופו של דבר גם את ראש הממשלה. אף אדם שפוי לא יעז לצאת אל הרחוב כשעל דגלו דעה אחרת מ"עסקה ומיד". מי ירצה להסתכן בלינץ' תקשורתי?

חלק מהצועדים אף טוען כי הם מפגינים נגד החמאס. זאת איוולת. הרי אין צורך להרחיב ולהסביר איזה סיוע מעניקים המפגינים לחמאס. עובדה: מיד עם צאת המצעד לדרכו הודיעו ראשי החמאס כי הם מעלים את רף הדרישות לשחרור שליט.

אי אפשר להתייחס ברצינות אל תובעי השחרור לאלתר מבלי שיציגו את תוכניתם הכוללת. כמה רוצחי המונים ישוחררו? האם הם מודעים לסיכון שכמה מבני משפחותיהם עלולים להיחטף אם תיכנע ישראל לתביעות החמאס?

עמדתי האישית מעט שונה. גם אני תומך בפעולה מהירה יותר ונחרצת להחזרתו של גלעד, אך אני מוכן לפרט. אני תובע מראש הממשלה להשיב את גלעד מיד - ובכוח. אני מתקשה להבין מדוע נעצר מבצע "עופרת יצוקה" לפני שמטרה זו הושגה.

הפעלת הכוח אינה צריכה להיעשות במישרין באמצעות פעולה צבאית נקודתית. יש אמצעי לחץ כואבים אחרים העומדים לרשותנו, אך העיקרון ברור. ראש הממשלה צריך להורות על החלטתו לשחרור בכוח. כיצד בדיוק ייעשה הדבר? לשם כך יש לנו הרבה מאוד גנרלים ודיפלומטים. תנו להם לנצח.

אסף וול 
לתגובות: editor@bac.org.il   Model.Data.ShopItem : 0 6