ספר השירה

פיטום אווזים- כשר? מתוך אתר אמונימוס

ראשון
שתי פרשות לפני הסוף. צל מוות מוטל מהר נבו על אוהלו של משה. זמן לסכם. "וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם"

שני
שירה. קסם הרווח שבין המילים. ההדהוד שנותר בחלל החדר אחרי שהספר נסגר.

שלישי
"מהו ספר לעצמו? ספר הוא חפץ פיזי בעולם של חפצים פיזיים. הוא מערך של סמלים מתים. ואז מגיע הקורא המתאים, והמלים - נכון יותר, השירה המסתתרת במלים, שכן המלים לבדן אינן אלא סמלים - שבות ומגיחות אל החיים". (חורחה לואיס בורחס)

רביעי
בין 'התורה הזאת' ל'שירה הזאת' בחרה ההיסטוריה היהודית ב'תורה' - מערכת משפטית והלכתית אשר הותאמה לנסיבות המשתנות. אבל הייתה שם גם שירה. זוכרים את השירה?

חמישי
'התורה הזאת' מחייבת את הקוצרים בשדה להותיר לעניים חלק מן התבואה. 'השירה הזאת' קוראת למודל כלכלי נדיב, שמאפשר לחלש להתקיים בחסות החזק - גם כשהחלש הוא חנות מכולת והחזק הוא רשת קמעונאית דורסנית; 'התורה הזאת' אוסרת על אכילת גדי בחלב אמו, 'השירה הזאת' מתרחקת בסלידה, מבעד לאיסור, מפולחן כנעני המביא את הפן הלא-מוסרי שבאכילת בשר לשיא של כיעור. אוכל - כן, אכזריות - לא. גם אם היא חיונית להפקתו המוצלחת של פואה גרא; התורה מחוקקת, פוסקת, פועלת במציאות הקונקרטית, השירה מכוונת, מתווה דרך, בוקעת מבעד לנסיבות היווצרותה; התורה היא פסיעות הרגליים, השירה היא הדרך.

תורת השביעית: מלחמות כשרות ומעקפים הלכתיים. צילום: פלאש 90

שישי
שנת השביעית, לדוגמא. שירת השביעית מדברת על איזון - השבת קרקעות לבעליהן ההיסטוריים, מחיקת חובות, מנוחת האדמה. תורת השביעית התגלגלה למלחמות כשרות, מחלוקות הלכתיות ומעקפים סבוכים. אלה ייבשו את השנה השביעית מכל ערך נאצל שהיה גלום בה. האם ניתן לקיים את השביעית על פי דרכה המקורית, העתיקה? שאלה טובה. האם ניתן לחפש בישראל של המאה ה-21 דרכים לשמר את רוח השנה השביעית, שנה של נדיבות ושל אחווה במערכת הכלכלית? בודאי. צריך רק להקשיב לשירה.

שביעי
מהו הקול הנשמע מן 'השירה הזאת'? מהי הרוח המפעמת מבעד למילים, מבעד לזמנים, מעל למגבלות הכאן והעכשיו? איזו דרך מורה השירה הזאת, אותה שורר משה לבני ישראל בזמן אחר ובמקום אחר?

מפטיר

ושוב בורחס: "בכל פעם שאני קורא שיר אני חווה חוויה. וזו השירה."
שנה טובה.

**
אלי ויסברט
לתגובות: editor@bac.org.il Model.Data.ShopItem : 0 6