שירת מחאה

צילום: שאול קרדי

(כביש 1, עמיר לב)

בין עבודה לעבדות מפרידה תפיסת עולם שלמה. בין עובד לעבד מפרידים חיים שלמים. "שירת הע(ו)בדים" היא הנושא שיעלה במפגש הראשון בסדרה "שיר כאב" העוסקת בשירת מחאה בישראל. המשוררת יודית שחר, המשורר מתי שמואלוף והזמר היוצר עמיר לב  יעלו על במה אחת בבית אבי חי עם ניסיון להשמיע קול נוסף למחאה – דרך היצירה ודרך האמנות.

זו לא הפעם הראשונה שהשלושה נפגשים. "את עמיר לב ויודית שחר אני מכיר מפעילות תרבותית משותפת בנושאים חברתיים. יודית ניהלה והשתתפה ב'גרילה תרבות' - קבוצת יוצרים ישראלית שפועלת מאז 2007, ומקדמת מאבקים חברתיים ופוליטיים, בעיקר מאבקי עובדים, באמצעות שירה ומוזיקה. עמיר הופיע עם עמותת 'מען' למען עובדים", אומר מתי שמואלוף. "במפגש נדבר על שירת מחאה ונקריא שירים שעוסקים במצב החברתי העגום סביבנו. עמיר סגל ושלומי בן עטר הציבו סדרה של מפגשים בבית אבי חי בכדי לברר מי פועל היום וחוצב שירה שמתנגדת? מי אלו שמילותיהם מייצרות אחריות למוחלשים?"

עד כמה שזה מפתיע – הייאוש לא נעשה יותר נוח, ועורכי הערב, שלומי בן עטר ועמיר סגל עמדו מול שפע יוצרים העוסקים במחאה בארץ. "יש מספר אדיר של משוררים וזמרים ואפילו יוצרים שזו לא ליבת היצירה שלהם. אפשר לראות אצלם הרבה שירים שיש בהם אמירה חברתית, פוליטית, או אפילו תרבותית מחאתית", אומר עמיר סגל. "בחרנו יוצרים נהדרים ומתאימים, אמנים מצוינים בזכות עצמם ויצירתם. ההתאמה ביניהם טובה וזה מה שהוביל אותנו לשלישייה הזאת".

 מחאה באה לשמוט את הקרקע או לייצב אותה?
"גם וגם. גם לבוא ולהגיד: המצב הקיים לא טוב, וגם להגיד: יש אלטרנטיבה. במובן הזה, המחאה שומטת את הקרקע של המצב הקיים אבל תסדר מחדש את מה שאנו רואים ותציע משהו אחר".

 שמואלוף, עד כמה מחאה יכולה לחולל שינוי?
"שירה מייצרת שינוי בסדר החברתי כשהיא מלווה בפעולה. הדרך לפעולה בוקעת כבכי תינוקת".
"מצב חברתי עגום היא מנוף לצמיחה", מחדד סגל. "דווקא כשמגדירים את המצב כבעייתי, הכי קל לעלות ממנו כי אז המקום שאליו מכוונים הוא הרבה יותר נגיש. אני חושב שיש הרבה ביקורת על המצב הקיים, הרבה היבטים עגומים, ואני מאוד מסכים עם מתי. המחאה, לעומת הרבה היבטים אחרים בהסתכלות על המציאות, מכוונת אותנו להסתכל על מה שלא טוב ומה שטעון שיפור, ולכן לא נשב ונגיד כמה הדברים טובים עכשיו והלוואי שיישאר כך. במחאה משהו חייב להשתנות".