שוק ההפתעות
שוק ההפתעות
social
facebook whatsup email tweeter
17.12.08
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
קרני אלדד הולכת לשוק לא רק כדי לקנות, אלא בעיקר כדי לשמוח. איך אפשר להישאר עצובים מול ההצעות המפתות של יוסף מהפלפלים או מול העיניים של רחמים מהירקות?

 qrny_ldd1
ממציאה סיבות. קרני אלדד
כשאני שפופה ורע לי על הלב אני ממציאה סיבה והולכת לשוק. אני משכנעת את עצמי בקלות, גם כשהסיבות לא כל כך אמינות. "חייבים בורגול עבה" או אפילו "אני חייבת 80 אגורות למכונה של המשקאות" ישכנעו אותי לצאת מהטרנינג וללכת בנחישות למחנה יהודה.

השוק הוא מקום בלתי עציב. איך אפשר להיות עצובים כשמישהו צועק "עמק עמק עמק" למרות שהוא לא מוכר גבינה אלא בננות? איך אפשר להסתיר חיוך כשמישהו צועק "אננס! דבש! דבש!" ומוכר בכלל מלון? איך אפשר שלא להתפקע מצחוק כשרואים את זה שצועק "תמר מתוק!" מעל דוכן העגבניות שלו?


אבל השוק יכול לשמש לעוד מטרה: קניות. אני מתחילה את הסיבוב בשוק העיראקי. יניב משמאל עושה לי 12% הנחה משום מה, וזאת עובדה שידועה לכל עובדיו. מולו – דוד יוסף של הפלפלים צועק "ארבע וחצי - עכשיו ירד!". "דוד יוסף, כמה היה קודם?" "טוב נו, קחי בשלוש שמונים", הוא אומר בשקט.

"הבצל סגול, הבטטה בזול", ואז כל היעני בלאדי, והחמוד עם המשקפיים הצבעוניים שמתעקש לתת לי ירקות בחינם ואחר כך צועק אחרי "נישאר בקשר טלפוני!". וכבר העגלה כבדה והלב שמח. רחמים עובד עם העיניים, והכי זול אצלו. תמלאו שק עם דלעת, תפוחי אדמה, כרוב וקלמנטינות, והוא יעיף מבט ויגיד בלי למצמץ – חמש שבעים.

 shmkh_bshvq


יאפיות תל אביבית בשוק

עולים. מצד שמאל עומד ההוא שצועק על הסחורה שלו "למה ככה בזול?" ותמיד גורם לי לחייך. הוא וריח הפיתות הטריות. ריח של שמחה פשוטה. נכנסת לאתי שמתעצבנת שכבר התחלתי את הקניות ולא באתי ישר אליה כמו שהיא תמיד אומרת לי. היא תזכיר לי שהבן של גיסתה מנגן באורגנית באירועים ואנחנו חייבים להיפגש ולהופיע ביחד. חייבים – חייבים.

חוזרים לשוק הפתוח, עד הסוף, אחרי האשה שצועקת "בורקס חם! בורקס חם! רק עשרים וארבעה שקלים!" בקול כל כך חזק ובמשך כל כך הרבה שעות, עד שהיא גורמת לי לקנאה עזה. מה לא הייתי נותנת כדי לקבל חצי מהדציבלים של המוכרת היחידה בשוק שמדברת עברית תיקנית ומורתית. שמאלה, לאגריפס, לרוגלך ממרציפן. קוקוס בשבילי, שוקולד לבעל - בשביל השלום בית.

 shvmr


כך היה תמיד. אני זוכרת שהייתי עושה שוק עם אבא שלי כשהייתי קטנה ואחר כך היינו הולכים לשמוע ג'אז בפרגוד. עכשיו אין יותר ג'אז בפרגוד, ואבא שלי קונה ברמי לוי, והשוק הפך לנקי ומסודר עם נגיעות יאפיות. "מזרחי" שפתח את הקפה שלו ("הכל לאופה וגם קפה") בישר את בוא הקבוצות התל אביביות המאורגנות שמילאו את השוק בקריאות "יו! זה כל כך אותנטי!" כשהם שותים מהכשפים של עוזי אלי. ב"מזרחי" התחילו פגישות יום שישי הראשונות שלנו, קבוצת בנות סקס והעיר הקדושה, פרלמנט שמסכם את השבוע. פגישות אלה קודש הן. אסור להחמיץ. כשנמאס, לכאורה, מלאפה דודה רינה או מהטוסט אצל מזרחי, עברנו לאמיל ברחוב התות. האייס קפה שלו, שעולה במדויק לתלת פאזי במוח ומשתק את יכולת הדיבור – לא יסולא בפז. והשולחן בצדקיהו, שהיה השלישי שפתח בית קפה בשוק, עם זווית טובה לריכולים, לא יישכח. אבל אנחנו חוזרות למזרחי.

אם במקרה אנחנו רעבות לבשר אפשר לרדת עד חיים פירו, אבל רק אם אנחנו לבושות נורא. כי אם חלילה השקענו בלבוש – הסטייק בפיתה יעלה פי ארבעה. במקרה דנן יש ללכת ישר לסימה ולהתענג על הפרגיות הפליליות שלהם.

 yshh_vshh_qnyvt_bshvq


השוק שינה את פניו. אחרי בתי הקפה צצו הבוטיקים. "עלה תאנה" ו"האגוז" הלבישו את בנות ירושלים בבגדי מעצבים, ואחריהם נפתח "בורדו" של אפרת עם הצמות, בוטיק קטן שכל פריט בו נבחר בקפידה. אפרת מוכרת חולצות מצחיקות עם כיתוב ביידיש ("שיקסע!", "א וילדע חיה", ו"א גרויסע מציאה") וקריאות שוק כמו "מה בשבילך אבאל'ה?" שמתחבאות בין בגדי המעצבות.   

בדרך לאוטו. עייפה, שבעה ומחויכת אחרי שמוכר דגים הציע לי נישואין, אני עוברת ליד איטליז האחים מגזימוף ומדמיינת שיחה: "שלום, אפשר לקבל קילו כרעיים וחצי קילו בשר טחון?" "חמשת אלפים שש מאות כרעיים ושבע מאות קילו בשר טחון! הגזמת לגמרי גיברת!"

יאללה. הביתה. צריך לעשות שבת. 

**
קרני אלדד היא מוסיקאית וזמרת
לתגובות: editor@bac.org.il

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus