מציאות נושכת
מציאות נושכת
social
facebook whatsup email tweeter
2.10.08
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
דני דניאלי צלח צפייה שיטתית בתוכניות הריאליטי המציפות את המסך-העברי-הקטן ובכל זאת נותר צלול כדי לפסוק כי הן מזהמות את כיכר השוק הטלווזיונית ופוגעות בחברה הישראלית

 hyshrdvt_pvstr
על קו פרשת המים. משתתפי הישרדות  
רבות, אולי רבות מדי, נכתב על גל תוכניות הריאליטי השוטף אותנו בחודשים האחרונים. אם לסכם בחדות ובפשטות את הדברים: המבקרים מכסחים במרץ ובעוצמה, הרגולטור ברשות השנייה נאנח ומנופף באצבעו, הרייטינג גבוה, שיחות היום במשרדים עוסקות בכוכבים שיישכחו בעוד חודשיים, והרווחים זורמים לכיסי זכייניות ערוץ 2 וערוץ 10.

אני מניח שרבים יאמרו שאין ברירה אלא לקבל את המציאות הזאת, שהרי מהו תפקידם של הערוצים המסחריים אם לא לספק בידור להמונים ולהרוויח, ואת זה בדיוק הם עושים. אני סבור שבאופן עקרוני הריאליטי הוא ז'אנר לגיטימי, ואף הייתי שותף בעבר להפקת תוכנית ריאליטי תמימה וחביבה בשם "סוף הדרך" שזכתה לרייטינג גבוה בערוץ 2.

שנים מעטות חלפו מאז ירדה "סוף הדרך" מהמסך, ובפתח השנה החדשה מוצף המסך בתוכניות כמו "הישרדות" "האח הגדול", "הפוליגרף", "מפרץ האהבה","לרדת בגדול" ו"היפה והחנון". אז מה הבעיה? מבחינת הזכייניות אין בעיה. הן טוענות כי בדיאלוג הציפיות בינן לבין הציבור הן משדרות את מה שהציבור מבקש. זהו כזב. הציבור הישראלי הוכיח כי הוא צופה בהמוניו בסדרות דרמה איכותיות דוגמת "מרחק נגיעה", "מעורב ירושלמי","עבודה ערבית" ו"עשרת הדברות" ששודרו בערוצים המסחריים.

 נדב ולובו מתוך התוכנית סוף הדרך
ימי התום. נדב ולובו מתוך התוכנית " סוף הדרך"

בגופי השידור המסחריים עובדים אנשים מוכשרים ביותר, הטובים ביותר בתחומם, חלקם הגדול ערכיים ומצפוניים. בשיחות שהיו לי לאחרונה עם כמה מהם היה קשה לפספס את אי הנוחות (לעיתים עד סלידה) שהם חשים מכך שהם משתפים פעולה במישרין או בעקיפין עם גל הריאליטי החדש. הם מבינים לחלוטין עד כמה התוכניות האלה - וגם דחיפתן עד לזרא בקדימונים, בתוכניות האירוח ועוד – הן ברובן הגדול תוכניות ביבים מציצניות ונחותות.

ואני מוסיף: הן גם משמימות להחריד. הרווחתי את הזכות לומר זאת מתוך צפייה בכולן לפחות פעם אחת.

הצפייה מומלצת לכל אדם שההווה והעתיד של התרבות הישראלית מעסיקים אותו, כדי שיוכל להבין את התופעה ולעמוד על נזקיה. כמובן שקשה להוכיח באופן אמפירי את הנזק - אולם אני משוכנע שהוא קיים.

הצפייה בתוכניות הריאליטי מהזן החדש (ובעיניי "הישרדות" היא קו פרשת המים) מנמיכה את סף הרגישות. הצופה נחשף לגירויים שטחיים וקיצוניים - "דרמות" בלשון השיווקית של מקדמי התוכניות – שיש בהם כדי להקהות את היכולת לצפות במוצרים דרמטיים ודוקומנטריים איכותיים ומאתגרים שדורשים סבלנות ופתיחות למורכבות, רגישות לניואנסים ויכולת ביקורתית. בקיצור - כל מה שלא רלוונטי לאופציית הצפייה (או הבהייה) בתוכניות הריאליטי.

 חדרי עריכה האח הגדול
"מעניין אם בובליל כבר לכד את הצרצר" חדר עריכה "האח הגדול". צילום: פלאש 90

הזכייניות שכה מיטיבות להמציא ולרכוש פורמטים של תוכניות ריאליטי, אינן עומדות באופן עקבי במכסות ההפקה והשידור של תוכניות מקור. הן ערוץ 2 והן ערוץ 10 מפרים באופן בוטה את תנאי הזיכיון שלהם. מדובר בעשרות מיליוני שקלים שהם מחויבים להשקיע אך אינם משקיעים בתוכניות איכות. הפרה זו אינה זוכה לתגובה ההולמת של הרגולטור - הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה. הזיכיון לשידור בערוצים המסחריים מאפשר לרגולטור להתמודד עם העניין, אך הדבר לא מבוצע בנחישות הראויה. יש כמובן בעייתיות בהפעלת רגולציה ופיקוח ובאופן עקרוני יש למעט בהם, אולם מול צונאמי הריאליטי יש לדרוש מהרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה לממש את סמכותה ולהפעיל את הכלים העומדים לרשותה, לא רק בגלל החובה הרשמית של עמידה בתנאי הזיכיון, אלא גם כדי להקטין את הזיהום בכיכר השוק הטלוויזיונית, וכדי להגן על ציבור היוצרים ולהעצים אותו.

דני דניאלי הוא מנהל בית אבי חי  ואחראי על תחום המדיה בקרן אבי חי
לתגובות: editor@bac.org.il
מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus