מבצעי תחילת עונה
מבצעי תחילת עונה
social
facebook whatsup email tweeter
30.4.10
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
בתום שנתיים של עבודה נמרצת, הוכרז השבוע על יציאתה לדרך של "עונת התרבות" בירושלים – חודשיים של אירועי תרבות שיתרחשו בעיר בכל קיץ החל מ-2011, אבל כבר השבוע יורגשו ברחבי הבירה. כעת כל שנותר למארגנים הוא להחליט על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על תרבות ירושל

בשבוע שעבר התכנסו בסינמטק הירושלמי נציגים ממוסדות התרבות הירושלמים: מאנשי ברים קטנים המציגים תערוכות מתחלפות, דרך נציגי בצלאל, מוזיאון ארצות המקרא, החאן ועד מוזיאון ישראל. כולם היו שם. "אני צריך לאחל הצלחה לכולנו", אמר אריק עשת, מנהל בית הספר למשחק ניסן נתיב, "זו פעם ראשונה שבא גוף שלוקח על עצמו את המשימה הגדולה של הבניית אסטרטגיה בכל תחום התרבות הירושלמית וניסיון להגדיר מה זה לייצר תרבות בירושלים". מנגד, נשמעו קולות ספקניים של מנהלי מוסדות תרבות שהתעייפו מהמרדף הבלתי פוסק ומרימים גבה כשהם שומעים שתרבות משמעה הבאת "אינפקטד משרום" לעיר, בשעה שלהקות צעירות נאבקות על קיומן.

כך או כך לא ניתן להתעלם מהחדשות הטובות: בשנה החולפת הוגדלו משמעותית תקציבי עיריית ירושלים לתחום התרבות והתקציבים למוסדות התרבות הוכפלו. עיריית ירושלים השקיעה כמיליון שקלים בהפיכתו של מתחם בריכת הסולטן למרכז הופעות, ומי שיצליח לפלס את דרכו בין השוחות במרכז העיר אף יגלה את האולפן השקוף של ערוץ 24 . ובמקביל, בתום שנתיים של עבודה נמרצת, הוכרז השבוע על יציאתה לדרך של "עונת התרבות" שתושק בירושלים בשנת 2011.

 mvtnr_yl_lndsmn
"חשיבה מופשטת ופילוסופית קבילה בירושלים אבל מאוד לא בתל אביב". מאוטנר (צילום: איל לנדסמן)

 "עונת התרבות" היא למעשה חודשיים של אירועי תרבות, שעל פי התוכנית יתקיימו בעיר מדי קיץ. מאחורי הפרויקט עומדת לין שוסטרמן, מיליארדרית אמריקאית שתורמת כספים רבים לישראל. על ניהול האסטרטגיה אמונים אנשי צוות היושבים בניו יורק, ונציגים נוספים באירופה ועל הניהול האמנותי המקומי הופקדו נעמי פורטיס ואיתי מאוטנר. לצדם פועלת גם ועדה מייעצת המונה את ג'יימס שניידר, שאנן סטריט, אייל שר, יוסי פרוסט ועוד.

ואם זה נשמע מוקדם מכדי לצאת עם בשורות גדולות, זה המקום לספר כי כבר השבוע יצאו לדרך אירועים מקדימים. הראשונים שבהם הם אירועי "בין השורות" שיתקיימו במסגרת פסטיבל הסופרים במשכנות שאננים. באירועים אלה, שאצרו מאוטנר ופורטיס, יתקיימו מפגשים ושיתופי פעולה בין סופרים כמו לבין אמנים מתחומים אחרים דוגמת מפגש הפסגה בים פול אוסטר לשלומי שבן. עוד דוגמה היא אירועי "מתחת להר", שיתקיימו במסגרת פסטיבל ישראל הקרוב. אירועים אלה יורכבו משלוש הפקות: מוסררה מיקס של בי"ס מוסררה,  פסטיבל וידאודאנס הבינלאומי 2010 בבית הספר לתיאטרון חזותי וקונצרט אודיו ויזואלי, מבית היוצר של המעבדה, סביב קולותיה ומראותיה של ירושלים.

יד מכוונת
כל הזרמה של כסף לעיר היא דבר חיובי וכל מיזם בעיר הוא דבר חיובי. ולמרות זאת מתעוררות שאלות ותהיות: למה עונת תרבות בקיץ ולא בחורף, כשהקיץ הוא גדוש ומלא בפני עצמו? מה יהיה גודלו של הנתח שיוקדש ליוצרים צעירים בעיר, ואיך משתלב בעל המאה בעשייה עירונית רחבה? לאור העובדה שהצטרפותה של העירייה לפרויקט היתה תנאי בלתי נפרד מיציאתו של הפרויקט לדרך - מה תפקידו של אגף התרבות בעיריית ירושלים בתוך התוכנית הגדולה הזו?

 "לא כל כך קל לענות על השאלות האלה, כשמדברים על עיר שבמשך חמש שנים לא חשבה שצריך להית אגף תרבות", אומר איל שר, מנהל המחלקה לתרבות ואמנות בקרן לירושלים שהקימה את הסינמטק, פסטיבל הקולנוע ותומכת בזירה הבינתחומית, במעבדה, בבית הספר לתיאטרון חזותי, פסטיבל הפיוט ועוד ועוד.

 "המעורבות שלנו היא מהיסוד", הוא מוסיף, "בתוך המציאות הזו קורה שבאים אנשים המזהים צורך, ומוכנים להירתם. עד כה לא היתה יד מרכזת ומכוונת שממנפת את כל העשייה הזו לכדי מסה קריטית, יד שמחברת הכל באופן מתודי והגיוני. מעבר לכל זה – הדברים הטובים הם הרצון לקחת את מה שקיים בירושלים – ויש הרבה – ולהכניס אותו תחת מטרייה ריכוזית של מיתוג ושיווק. ברגע שתוחמים את זה בזמן, כלומר לחודשיים של אירועים מרוכזים מתוך ניסיון להגיע לקהלים חדשים ולהציף את העשייה, זה הדבר העיקרי שהפרויקט הזה יתרום בנוסף והבאת דברים חדשים לדברים הקיימים".

עשייה אמנותית בעיר לא צריכה להתרחש כל השנה?
בהחלט כן, אבל השאלה היא איך מסתכלים על זה. אם באים מהמקום שאנחנו מוסיפים עוד חתיכה לפאזל שנקרא 'נוף התרבות בעיר' שהיא הדרך הנכונה להסתכל על הדבר הזה, יש לזה נופך מאוד חיובי וממנף שגורם לאנשים לחשוב ולייצר".

למה אנשים מאירופה, ארה"ב ותל אביב אמורים לקבוע מה נחשב לתרבות ירושלמית?
"זו שאלה שאפשר לשאול כמעט על כל דבר שאנחנו עושים, כי זו קרן מגייסת עבור פרויקטים בירושלים – בין אם של תרבות, רווחה, קהילה, חינוך וכ"ו. השאלה הזו נשאלת משני כיוונים – איך זה יכול להיות שהתורם בחו"ל יקבע את האג'נדה של מה שקורה כאן, והדבר השני – למה שבכלל יעניין אותו. ירושלים, מעבר לחשיבות המובנית שלה, היא מרכז חינוכי ותרבותי חשוב. השאלה היא לא רק מי האנשים שיקבעו, אלא מהם התכנים שהם יציפו. אנחנו חושבים שהתרבות הירושלמית צריכה להיות תרבות אותנטית וצריך לחזק את היצירה בעיר ולתת לה לפרוח. אני מאמין בכוונות הטובות שלהם. זה מסוג הדברים שקשה לחזות מה יעלה מהם, אבל בהחלט יש דינמיקה של רצון לעשות".

"הרבה מאוד זמן אנחנו מנסים להבין מה זו תרבות ירושלמית בכלל ומה מייחד את ירושלים מבחינה תרבותית", אומר איתי מאוטנר. "אנחנו מחפשים רק דברים שמתאימים לעונה ולירושלים, שעל פי רוב אי אפשר להראות אותם בשום מקום אחר, וגם אם כן – יהיה משהו בפילטר שיעבור דרך ירושלים שזה ייראה אחרת".

 עם השאלות הגדולות האלה, ניגשו האנשים מאחורי עונת התרבות הירושלמית לנסח עקרונות בסיסיים. בסופו של תהליך ארוך, שלל המילים והרעיונות הצטמצמו לכדי מלים ספורות. "כשאני מנסה להכניס את הדבר הזה לתוך מילים ולבדוק לפי פרמטרים, אחת המילים שאנחנו מדברים עליהם זו 'רוח'", ממשיך מאוטנר. "רוח אפשר לתרגם להרבה מאוד דברים. אתה חייב להתייחס לאלמנט הרוחני שבעיר, כי הוא קיים מעצם היותה עיר קדושה לשלוש הדתות, ומעצם האוכלוסייה המגוונת שבה. רוח בהיבט של רוחניות, רוח בהיבט של רוח האדם, מדעי הרוח – חשיבה מופשטת ופילוסופית, דברים שהם קבילים בירושלים אבל מאוד לא בתל אביב".

 mvsrrh
"שפה של אנשים שמבינים תרבות". עבודה מתוך מוסררה מיקס

מילים משמעותיות נוספות  הן "השראה" ו"רב תרבותיות". "פה אנחנו מכוונים לאירועים שאתה אמור לצאת מהם עם ערך מוסף. רצון ללכת וליצור בעצמך. לא עוד עיר שאתה בא לעשות בה עוד מופע. עצם זה שבירושלים חיים כל כך הרבה אנשים שונים, מוביל אותנו לטעם הירושלמי, שהוא שונה לחלוטין מכל טעם אחר שקיים בעולם".

משפצרים חלומות
ואחרי כל זה, בסופו של דבר צריך גם להחליט עם מה הולכים עד הסוף. "דגמנו 80 אחוז מהארגונים התרבותיים בעיר, ואחרי כמה פגישות ערכנו 'פגישת חלומות'", מספר מאוטנר. "אמרנו: 'אנחנו הולכים לצאת עם עונה גדולה ולהציע הצעות תרבותיות בארץ ובעולם. ספרו מה החלומות הכי גדולים שלכם, אותם חלומות שחלמתם רגע לפני הכניסה לתפקיד, לפני שהפרקטיקה והתקציב שחקו אתכם. עלו משם רעיונות מדהימים. יש בהתחלה קצת סקפטיות אבל אין ציניות".

 "עונת התרבות יצרה חבירה חיונית בין קרנות פילנתרופיות לבין העירייה", מסכם אבי סבג, מנהל בית הספר לצילום במוסררה. "נוצר פה משאב כספי ואולי גם אנושי – ואת זה אנחנו צריכים לברר – שיכול לסייע אם הוא יידע להתחבר נכון ברמת השותפות והדיאלוג. כל פרויקט שומר על העצמיות שלו והזהות שלו ועל הרצונות שלו, מתוך ניסיון לראות דברים בראייה יותר רחבה.  היה פה חלל בעיר במשך השנים האחרונות, והוא מתמלא עכשיו. אני אופטימי וחושב שאם יישמר הנתח הנכון בין התוכנית והאידיאולוגיות יכול לצאת פה חיבור עם כוחות שבאים מבחוץ ולאפשר לנו התבוננות,  בדיוק כמו בתהליכי יצירה אחרים. כשבאים אנשים שמביאים את הניסיון שלהם ומנסים לייצר חיבור חדש הוא בעל ערך. אני אופטימי. בחוויה שלי בדיאלוג איתם בפרויקט 'מוסררה מיקס' ראיתי המון רצון טוב ונכונות לקשב ודיבור בשפה של אנשים שמבינים תרבות ואמנות. לכאורה אפשר לראות בהם ממסד, אבל הנה, באו אנשים שמזהים את התת זרמים האלטרנטיביים".  

כתבה: כרמית ספיר-ויץ

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus