קשה כשאול
קשה כשאול
social
facebook whatsup email tweeter
10.7.09
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
הקנאים, מפנחס ועד משתכני המאחזים ומפגיני נעלין, לעולם לא ידעו מה יולידו גלי ההדף של מעשי קנאתם. אנשים מסוגם יישפטו רק בראי ההיסטוריה. אלי ויסברט- עליות - פרשת פנחס

 לוגו מדור עליות
ראשון
לחכות לך?

לא, לכי לישון. זה הולך להיות קשה הפעם.

שני
קנאים. בואו נדבר על זה.

קַנַּאי -
תואר (בעיקר בריבוי: קנאים): הדָבֵק באופן קיצוני ברעיון מסוים ונלחם למענו בדרכים קיצוניות, לרוב אלימוֹת.
(מילון "רב מילים", שוויקה)

למה, בעצם? מה מוליד את הברית הלא קדושה בין קנאות לבין אלימות? כל כך הרבה קנאים וקנאה שטפו את אדמותינו, עד שהדבר נראה לנו מובן מאליו; אבל למה, בעצם, מפנה הקנאה את האש שלה תמיד החוצה? למה תמיד יהיה מישהו אחר שיישרף באש הקנאה היוקדת, ולא הקנאי עצמו?

שלישי
אולי כי הקנאה היא שבירת כלים, שבירת מוסכמות. הקנאה היא הרגע שבו אתה מביט סביב ומבין שאין איש שיעשה את זה, ואז אתה שובר הכל ועושה את מה שצריך לעשות. האלימות נמצאת שם עוד לפני שהרמת יד. זו אלימות נגד המציאות, נגד הקיבעון, נגד חוסר האונים.

 mpgyn_yph_hbvshh


רביעי
"וישב ישראל בשיטים; ויחל העם לזנות אל בנות מואב. ותקראנה לעם, לזבחי אלוהיהן; ויאכל העם, וישתחוו לאלוהיהן. וייצמד ישראל לבעל פעור; וייחר אף יהוה בישראל. ויאמר יהוה אל משה: קח את כל ראשי העם, והוקע אותם ליהוה נגד השמש; וישוב חרון אף יהוה מישראל. ויאמר משה  אל שופטי ישראל:  הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור.

והנה איש מבני ישראל בא, ויקרב אל אחיו את המדיינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל; והמה בוכים פתח אוהל מועד. וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, ויקם מתוך העדה, וייקח רומח בידו, ויבוא אחר איש ישראל אל הקובה, וידקור את שניהם - את איש ישראל ואת האישה אל קובתה; ותיעצר המגפה מעל בני ישראל".  

חמישי
"ויקם מתוך העדה" - מהיכן עמד? אלא שהיו נושאין ונותנין בדבר, אם הוא חייב מיתה אם לאו, עמד מתוך העדה ונתנדב ולקח רומח בידו"
(במדבר רבה)

שישי
פנחס הצעיר והרענן, סמוק הלחיים, אינו מחכה לזקנים חמורי הסבר שמחפשים מוצא מהמשבר. הוא מדלג מעל למשוכות הסדר הטוב ועושה מעשה. רוצח - שלא כדין ומחוץ לסדר הטוב.
כמה אותנטי.

אלא שאם היה פנחס נהרג במהלך הניסיון, איש לא היה תובע את דמו. איש לא שלח אותו למשימה. אנשים מסוגו של פנחס לעולם יישפטו רק בראי ההיסטוריה. הקנאים, מפנחס ועד משתכני המאחזים ומפגיני נעלין, מלוחמי מצדה ועד מטביעי אלטלנה, לעולם לא ידעו מה יולידו גלי ההדף של מעשה קנאתם. לנו, האנשים הפשוטים בדרך הביתה מהעבודה, לא נותר אלא לעמוד נבוכים, כמו מול אחד מאיתני הטבע שהתנחשל עלינו לפתע, ולקוות שלא יכלו גם אותנו בזעמם.

שביעי
האם נצליח להיות כמוהם? האם נצליח להיות קנאים לדעותינו? לאמונותינו? האם נדע לפרוץ דרך נגד הממסד, נגד הקיבעון, נגד המוסכמות? האם נוכל להיות קנאים נגד הקנאים? בראשיתם של שלושת השבועות, שבהם נתאבל על חורבן שהמיטו עלינו קנאים בדור אחר, אי אפשר להכחיש את כוח הטבע האנושי של הקנאות. אי אפשר גם שלא לשאול מהי הקנאה שלנו? לֽמה אנחנו מקנאים?

מפטיר
הצלחת לכתוב מה שרצית?

לא יודע. מסובך לי, העניין הזה.


אלי ויסברט
לתגובות: 
editor@bac.org.il

לקריאת מדור "עליות" פרשת בלק
לקריאת מדור "עליות" פרשת חוקת
לקריאת מדור "עליות" פרשת קורח

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus